הרוח של בוסטון

דלת הכניסה המחודשת הפונה לחזית רחוב פיקני השקט, במעלה גבעת ביקון בלב בוסטון, אינה מסגירה את ההיסטוריה שמאחוריה. כאן, בבניין הזה, התגוררה באמצע המאה ה־19 משפחת אלקוט: המחנך איימוס ברונסון אלקוט, רעייתו אביגייל וארבע בנותיהם. הבכורה, המפורסמת ביותר, היתה לואיזה מיי אלקוט - מחברת "נשים קטנות" ואחת הסופרות החשובות והמהפכניות בהיסטוריה. ילדותה, לצד שלוש אחיותיה במעון הקטן בפיקני סטריט, היתה לדעת חוקרי ספרות רבים בסיס המטען שנשאה איתה בכתיבה של "נשים קטנות", שראה אור ב־1868.

אווירה ספרותית. רחוב בגבעת ביקון בבוסטון

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

סיפורה של אלקוט, שמצוין היום בתמציתיות בשלט מאיר עיניים בכניסה לבניין, אינו יוצא דופן כשתרים אחר ההיסטוריה של בוסטון (סילביה פלאת ואן סקסטון - שתי משוררות ענקיות אחרות, אף הן מהעיר). מי שנחשבה ל"אתונה של אמריקה" אירחה במהלך 200 שנה סופרים, פילוסופים, ענקי אקדמיה, אמנים, ציירים ומוסיקאים וזכתה לכינוי "The Hub" (הטבור), גם על שום מרכזיותה העצומה בחיי הרוח של האומה. כתב העת הספרותי "אטלנטיק מאנת'לי" היה הבון טון, וסופרים כרלף וולדו אמרסון, נת'ניאל הות'ורן ואחרים פקדו בכל חודש את מלון פארקר האוס וניהלו דיונים קדחתניים ב"סאטרדיי קלאב" המפורסם. רק בשלהי המאה ה־19, עם התחזקותו של מגזין "הרפר'ס" הניו־יורקי, החלו להיווצר סדקים בשלטון הרוח הבוסטונאי, עד שהעיר איבדה בהדרגה את הבכורה לתפוח הגדול.

מרכז תרבותי. מוזיאון בוסטון לאמנות

ליברליזם מרגש

ובכל זאת, סיור של יום באתרי הרוח של בוסטון מציע אינספור נקודות ציון מרגשות שרוח מדודה של פמיניזם וליברליזם נושבת מהם. מעבר לגבעת ביקון ההיסטורית, שלמרגלותיה נמצא "בית המדינה" של מסצ'וסטס, נפרש פארק "בוסטון קומון" רחב הידיים - הפארק הציבורי העתיק ביותר בארה"ב (1634), והשיטוט הזה ממשיך לקיימברידג', הסמוכה לבוסטון אך מתמשכת ממנה, ולאוניברסיטת הרווארד ולמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס - שניים ממוקדי האקדמיה המפורסמים בעולם.

הרווארד היא כבר מזמן לא רק אוניברסיטה; סטודנטים שנה רביעית במוסד משוטטים במדשאות הקמפוס כמדריכי תיירים וניתן לזהותם לפי כובע הקש המעוטר בסרט אדום שלראשם. הם מספרים על תולדות האוניברסיטה ומנסים לסקרן את המשתתפים ברכילות מתוככי המעונות ואולמות ההרצאות. זה לא ממש עוזר: רף של 56 אלף דולר כשכר לימוד לשנה הפך את הרווארד למועדון סגור (גם אם 60 אחוזים מהסטודנטים בה כיום מסתייעים במלגות). ובכל זאת, משעשע להבחין בתור התיירים הממתינים לצילום לצד פסלו של ג'ון הרווארד, מהתורמים הראשונים למוסד שאף נקרא על שמו. האמונה הטפלה גורסת כי מי שייגע בקצה נעלו המוזהבת של הרווארד יזכה שאחד מילדיו ילמד במקום; אך קרקע המציאות קשוחה יותר: קצה הנעל הפך לחממה של חיידקים בגלל מגע ידו של ההמון.

עיר של ספורט

בוסטון, שנמצאת כעת במרחק טיסת אל על ישירה מנתב"ג (12 שעות), היא עבור רבים נקודת מוצא תיירותית טובה יותר מניו יורק. היא אמנם פחות קוסמופוליטית, דחוסה וסוערת, אך יש בה נינוחות אורבנית, אינספור רבדים היסטוריים וקסם אינטלקטואלי כמעט נדיר במרחב האמריקני. מצד אחד היא מציעה דאון טאון מלהיב, אזור פיננסי שוקק, בתי קפה וינאיים כמעט ורחוב יוקרה כמו ניוברי, ומצד אחר יש בה שכונות היסטוריות כ"באק ביי" על בנייני ה"בראונסטון" הוויקטוריאניים שבה. מצד אחד זו עיר ספורט מובהקת שארבע קבוצותיה - הרד סוקס בבייסבול, הסלטיקס בכדורסל, הפטריוטס בפוטבול והברויינס בהוקי - מחזיקות במסורת של אליפויות, ומצד אחר עיר טבע וים שממנה יוצאים רבים לשיט צפייה בלווייתנים ברוח מובי דיק - עוד סמל ספרותי של בוסטון.

הסמל של חופי ניו אינגלנד. שיט לווייתנים

בהיותה העיר הגדולה של אזור ניו אינגלנד (הכולל שש מדינות בצפון־מזרח ארה"ב), בוסטון היא העוגן; אלא כשמרימים אותו ניתן בקלות להמשיך הלאה, אל מרחבי הליברליזם האמריקני שניטע בחבל הארץ הזה עוד בימי המתיישבים הראשונים מאירופה במאה ה־16. כך, לדוגמה, ביקור בקייפ קוד, חצי האי הפורץ אל האוקיינוס האטלנטי שהוגדר על ידי ג'ון פ. קנדי כשמורת חוף: היערות הנושקים לחופים; העיירה פרובינסטאון השוכנת בקצה הכף והפכה למוקד עלייה לרגל עבור הקהילה הגאה; ושיטוט בין המגדלורים הפזורים במזחים הפראיים שמכל עבר. 

פזורים במזחים הפראיים. מגדלור בקייפ קוד

כל זאת מתעצם כשחוצים את הגבול למדינת רוד איילנד - המדינה הקטנה בארה"ב (יש חוות בטקסס שגדולות משטחה), שמארחת יאכטות מרחבי העולם ומתגאה בטירות של שושלות אצולה אמריקנית הנושקות למצוקי האוקיינוס. אחרי הגאווה הבוסטונאית והסימביוזה בין אדם לטבע שמציעה קייפ קוד - רוד איילנד היא סך כל החלקים של ניו אינגלנד. במאה ה־17 היא היתה היחידה ממדינות אמריקה שהתירה חופש דת מוחלט (מה שהוביל אליה גם יהודים - בעיר ניופורט שבמדינה נמצא "בית הכנסת טורו", שהוקם ב־1759, העתיק ביותר שעדיין קיים באמריקה), וגם כיום היא סמל של ליברליות והכלה - ערכים שכבר הפכו לחלק מהדנ"א של ניו אינגלנד.

הכותב היה אורח לשכת התיירות של מסצ'וסטס וחברת אל על טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו