בימים הקרובים יצטרך גל מקל להכריע את עתידו. עד היום, הקריירה שלו זכורה בזכות שני ציוני דרך: זכייה בשתי אליפויות עם שתי קבוצות שהן לא מכבי ת"א והפיכה לישראלי השני באן.בי.אי, שם לא הצליח להטביע את חותמו.
מאז שנפלט מהליגה הטובה בעולם, בילה מקל את זמנו בעיקר באימונים אישיים, בפלרטוטים עם מכבי ת"א והפועל ירושלים ובחצי עונה בינונית למדי ברוסיה. כך יצא שבגיל 27, אחרי שמיעט לשחק בשנתיים האחרונות, ולפני התקופה שאמורה להיות השיא מבחינת יכולת, הרכז עומד בפני הצומת המכריע בקריירה, רגע לפני שהיא מתחילה להעלות סימני שאלה.
בפני מקל עומדות כמה אפשרויות. הוא יכול להגיע למכבי ולהיבלע בסיטואציה שנוצרה במבול הגארדים שנחתו שם לפניו; הוא יכול לבחור בקבוצת יורוליג אחרת ולהפוך לשחקן רוטציה לגיטימי עם חוזה מפתה; הוא יכול להמשיך להילחם על החלום ולנסות להשתחל לאן.בי.אי - אבל רוב הסיכויים שיתמקם שם על קצה הספסל או יזכה בחוזה קצר טווח; והוא יכול לנחות בירושלים, לקבל את המפתחות, את דקות המשחק, את המעמד, את השכר הנאה, ולהצעיד לטופ קבוצה שרוצה להגיע לטופ, אך במחיר של ירידה ברמה ליורוקאפ.
תרחיש האן.בי.אי הוא הרע ביותר שמקל יכול לבחור: הדבר האחרון שהוא צריך זה עוד עונה שבה ימעט לשחק, יחפש בנרות חוזה לעשרה ימים ולבסוף ינחת באירופה אחרי שהסגלים כבר התגבשו. תרחיש מכבי נעשה פחות ריאלי, כי קשה לראות איך ישתלב לצד אריות כמו ג'ורדן פרמאר וטיילר רוצ'סטי, שאיתו כבר שיחק אשתקד אך בסיטואציה שונה. התרחיש הממשי הוא בחירה בקבוצת יורוליג כמו מילאנו, שמעוניינת בשירותיו. יש שם את הכסף, את הבמה הגדולה ואת העיר האטרקטיבית. ערוץ החיים הטובים.
ויש את התרחיש הירושלמי. הרומנטי. הפחות הגיוני. אבל המאתגר ביותר עבור מקל. האלופה מציעה לו דבר שמעולם לא עשה בעבר: להוביל קבוצה גדולה. להיות הפנים שלה. לקחת אותה למקומות שלא היתה בהם. מקל צריך לשאול את עצמו איך הוא רוצה שיזכרו אותו: ככזה שהתקשה למצוא בית והחליף קבוצה או כשחקן שלא הסתנוור מפנקסי הצ'קים ובחר באתגר הקשה מכולם.
ב"פרלמנט" היו אומרים שללכת לקבוצת יורוליג זה ה"אובייסט". אבל ה"אובייסט" מעולם לא עניין את השחקן שדילג על אירופה מרוממה בדרך לדאלאס.
