"אמריקה, תכירי את גיבורת הספורט החדשה שלך, כוכבת הכדורגל קרלי לויד". על כותרת שכזו בשער של המגזין "TIME" חולם כל ספורטאי אמריקני. את רגע התהילה שלה הרוויחה לויד ביושר, כי הרבה בזכותה נבחרת הנשים של ארה"ב רחוקה משחק אחד מהנפת גביע העולם הראשון שלה מאז 1999.
"אני חיה בשביל הרגעים האלה, אני מרגישה אחרת כשאני יודעת שהמשחק קריטי" אמרה השבוע לויד אחרי שכבשה מהנקודה הלבנה מול גרמניה בחצי גמר המונדיאל ובישלה את השער השני. הקפטנית האמריקנית כבשה גם בשמינית הגמר מול קולומביה וברבע הגמר מול סין, כשברזומה שלה אפשר למצוא את שער הניצחון בגמר האולימפי של 2008 מול יפן. ארבע שנים אחר כך, בגמר של אולימפיאדת לונדון, כבשה צמד מנצח שוב מול היפניות, שאותן תפגוש הלילה בגמר המונדיאל. "אני לא מעוניינת להגיד שהשתתפתי במונדיאל, אני רוצה שיזכרו את שמי" אמרה לפני כמה ימים בראיון ל"ניו יורק טיימס".
למרות השערים החשובים שכבשה, השם קרלי לויד מעולם לא התגלגל באופן קבוע על הלשון של חובבי הספורט האמריקני, כי מעבר להם היא לא עשתה הרבה. הקשרית בת ה־32 אמנם רשמה יותר מ־200 הופעות בינלאומיות, אבל לא זכתה לתהילה של מיה האם, אבי וומבאך והופ סולו, שהפכו לגיבורות תרבות. "התקשורת לא מתייחסת אלי, אנשים לא מבינים מי אני", אמרה בשנה שעברה לאחר אחד ממשחקי מוקדמות המונדיאל.
גם בתחילת הטורניר הנוכחי, נדמה היה שלויד תיאלץ להישאר מאחורי הקלעים, כשהמאמנת ג'יל אליס הציבה אותה בעמדה אחורית יותר, שממנה לא הצליחה לבוא לידי ביטוי בשלב הבתים.
השינוי המיוחל הגיע מול קולומביה בשמינית. לאחר שוומבאך החטיאה מהנקודה הלבנה, האמריקניות קיבלו עוד פנדל. הפעם וומבאך ויתרה ואיפשרה ללויד לכבוש את השער הראשון שלה בטורניר. בשני המשחקים הבאים הקפטנית כבר היתה המצטיינת בשורות ארה"ב.
"קרלי קלאץ'", כפי שהיא מכונה כיום, היא החומר שממנו אמריקנים עושים מטעמים. ילדה טובה, שבגיל 32 הפכה מאנונימית לגיבורה לאומית. אבל כדי שהסיפור האמריקני הזה יהיה מושלם, הוא חייב הפי אנד - ומה יותר טוב מעוד גול ניצחון, מול היפניות הרעות, במשחק הכי גדול?
