יוון תשיר סולו?

השבוע שחלף היה נזיל במיוחד עבור יוון. שבוע שבו התנדנדו היוונים בין יורו לדרכמה, כשהדרמה הגדולה עוד לפנינו. בתחילת השבוע אתונה נראתה רחוקה מבריסל כמו מהירח (יאסו לדרכמה), אך ככל שמתקרב מועד משאל העם הקריטי מחרתיים (שאותו יזם ראש ממשלת יוון) - שיכריע אם היוונים מעוניינים או לא בסיוע האירופי - החלה יוון להפגין גמישות ולא היתה אפילו רחוקה מלשיר ברחובות "יאסו ליורו" וביי ביי למשאל העם.

 

ודווקא אז, אנגלה מרקל, הקנצלרית מגרמניה, בחרה להפגין קשיחות וקראה להמתין לתוצאות משאל העם, בלי להתרגש מהחיזור היווני המפתיע. דומה כי את משחק הפוקר בין יוון לאיחוד - או בין יוון לגרמניה - הפסיד ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס. 

הכבוד הלאומי, שהיה בתחילת השבוע הדבר החשוב ביותר ליוונים, התקפל בפני החשבון למכולת. האזרח היווני הבין את משמעות ה"לא" בהצבעה. משכורת על תנאי, פנסיה על תנאי ובעיקר הדפסה מחודשת של המטבע הלאומי הישן, הדרכמה. 

לא כדאי היה השבוע להיות יווני ברחובות בריסל. באיחוד האירופי, בדיוק כמו במשרדי קרן המטבע העולמית בניו יורק, כעסו מאוד על היוונים, שהחליטו פתאום לשיר לעצמם סולו, אף שב־1981 בחרו להצטרף לאיחוד, וכעבור 20 שנה, ב־2001, להצטרף ל־19 המדינות של גוש היורו.

בבריסל זעמו על הקריאה של ראש ממשלת יוון, איש השמאל הקיצוני, לסרב לתוכנית ההצלה של האיחוד האירופי ולהצביע "לא" במשאל העם. 

ציפראס אף הדגיש שמדובר בהצבעה על תוכנית ההצלה ולא על הישארות בגוש היורו, וטען שהוא מבקש את גיבוי העם כדי להשיג תוכנית טובה יותר. בבריסל זעמו מאחר שהמשבר היווני מעמיד אותם במבחן שעד היום לא הכירו. גם אמינותו הכלכלית של האיחוד עומדת כאן למבחן.

 

סוקרטס מתהפך בקברו

באופן פרדוקסלי, או לא, גם ברחובות יוון זעמו השבוע - דווקא על האיחוד האירופי, שכפה עליהם, לטענתם, תוכנית צנע על גבי תוכנית צנע שכשלו בזו אחרי זו. 

הפרשנים הכלכליים היו חלוקים השבוע: היו בהם כאלה שהטילו את האחריות הכלכלית על יוון, מאחר שהיא זו שזייפה נתונים כאשר הצטרפה לאיחוד, והחלה את שיתוף הפעולה עם אירופה באופן מעוות. 

הם גם טענו כי יוון לא באמת היתה מוכנה להתאמץ כדי לרפא את הכלכלה שלה, וכי בכלל, הפילוסופיה מאחורי האיחוד הכלכלי האירופי חסרת סיכוי, לדוגמה בגלל הבדלי התרבות בין היוונים לגרמנים.

פרשנים אחרים הטילו את האחריות על האיחוד, בטענה שהזרים כספים ליוונים כדי להמריץ את הכלכלות של גרמניה וצרפת בזמן שהן עצמן היו במשבר; ושגם 300 מיליון היורו שהוזרמו בחודשים האחרונים ליוון הגיעו כדי שזו תחזיר חובות לבנקים הגרמניים והצרפתיים, ופחות מתוך דאגה אמיתית ליוון. 

בסופו של דבר, גם בין הפרשנים הכלכליים הושגה פשרה: גם יוון וגם האיחוד האירופי אחראים למצב הקשה שאליו נקלענו. 

אבל הנתון החשוב של השבוע הוא העובדה שיוון הפכה, החל מיום שלישי בחצות, למדינה חדלת פירעון. וזאת, מן הסתם, הנקודה המרכזית בסיפור שלנו. 

צריך לזכור כי יוון הגיעה לחוב עצום המוערך ב־180 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה. מדהים. יוון אינה מצליחה להתייצב כלכלית, למרות שמונה תוכניות הצלה שונות ועלייה דרסטית של המיסוי במדינה.

העובדה שיוון לא העבירה כמצופה ממנה את 1.6 מיליארד היורו לקרן המטבע העולמית באמצע השבוע, שמה אותה ברשימה עם מדינות כגון סומליה, סודאן וזימבבואה. 

בעשותה כן הפכה יוון למעשה למדינה המערבית הראשונה בעת המודרנית שזוכה לתואר של מדינה חדלת פירעון. סוקרטס מתהפך בקברו. מה עשו למותג שנקרא יוון. הכל צנח נפל לו. פילוסופיה בגרוש.

אגב, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מדינות שפשטו את הרגל. גם צרפת, שנשיאה פרנסואה הולנד קרא ליוונים שלשום לקבל את תוכנית ההצלה לאלתר בלי ללכת למשאל עם; אותה צרפת הכריזה שמונה פעמים בעבר על פשיטת רגל. 

הפעם האחרונה היתה ב־1812, כאשר המערכות של נפוליאון הובילו את קופות המדינה לשפל חסר תקדים. גם רוסיה (1998), אוקראינה (2000), קרואטיה (1996) וונצואלה (2004) לא היו מסוגלות להחזיר חובות. אבל במקרה של יוון זה כבר הפך לדפוס: מאז הקמתה כמדינה ב־1829 יוון לא הצליחה לעמוד בהתחייבויות הכלכליות שלה לפחות אחת לשנתיים. 

ההפגנות של אמצע השבוע באתונה היו שונות במהותן. אלה של תומכי האיחוד היו אופטימיות יותר. באלה היה אפשר לראות את האור בקצה המנהרה. באלה שאורגנו על ידי השלטון היו הרבה פחות משתתפים. אלה היו זועמות יותר. אלה אמרו לא לאירופה, כן ליוון. כן לעבר, כן לכבוד. אבל מה ששודר שם זה בעיקר הלא נודע. 

אחרי הפגנה עם מספר משתתפים נמוך שכזה, וראש ממשלה המהמר על כיסאו - אם קריאתו להצביע "לא" במשאל העם לא תעבור - לא פלא ששר האוצר היווני יאניס ורופקיס ביקש מראשי האיחוד להעניק ליוון הלוואה נוספת שלמעשה אומרת ארכה לשנתיים, ובנייה מחודשת של תשלום החוב. 

היה עצוב השבוע לראות קשישים עומדים בתור בבנקים, רשאים למשוך מהחשבון שלהם לא יותר מ־120 יורו לצורכי השבוע. לא נעים. אף אחד לא מבטיח להם שיהיה כסף גם בשבוע הבא. 

אין ספק שהיה זה שבוע לא פשוט לאחת המדינות התיירותיות בעולם. נופשים רבים תהו מה לעשות. חלק השתעשעו בעובדה שהמזומנים שיביאו איתם יהפכו אותם לאמידים הרבה יותר. אחרים דאגו ממתח ברחובות או ממצב של מחסור במזומנים.

אלכסיס ציפראס, ראש ממשלת יוון, זכה למחמאות רבות עם בחירתו. מפלגות שמאל קיצוני רבות הסתכלו על המודל היווני בהערצה. לא בטוח שהיום הן מתבוננות עליו כעל מודל לחיקוי. משאל העם יכול אולי בסופו של דבר להשאיר את יוון בגוש היורו, אבל אותו מחוץ לשלטון. קיימת גם האפשרות שהוא יישאר, אבל את המשכורת הוא כבר יקבל בדרכמות.

שני התסריטים לא מעודדים במיוחד מבחינת ציפראס. חבל שהוא לא הפנים פתגם יווני עתיק: אל נא תוסיף לצרותיך, תרופה (משאל עם; ב"ב) גרועה מהן. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו