אתם אוהבים לצאת, לשבת בבר או במסעדה, ללגום כוס בירה צוננת וליהנות מהחיים. אבל האם אתם באמת יודעים כמה בירה מוזגים לכם כשאתם מזמינים שליש או חצי ליטר? בבדיקה שעשינו התברר לנו שבלא מעט מקומות, כשהזמנו כוס בירה של 500 מ"ל קיבלנו הרבה פחות. בחלק מהמקומות אף מכרו לנו בירה לפי "פיינט" - מידה שאין אחידות לכמות שהיא אמורה להכיל ואשר אסור להשתמש בה בישראל על פי החוק.
"פקודת המשקלות והמידות", שתפקידה להסדיר את ענייני הכמויות והגדרות הנפח בארץ, קובעת כי בישראל נהוגה השיטה המטרית ואסור להשתמש לצורכי מסחר (קיבול, משאבה, משקלות או מכונת שקילה) אלא אם כן מידת האורך, מידת הקיבול והמשקלות הן מטריות (במקרה הנ"ל - מ"ל/ליטר).
"פיינט" הוא מונח שרווח בארה"ב ובאנגליה, וגם שם הוא מוגדר על פי מידות נפח שונות, ובכל מקרה אסור לשימוש במחוזותינו. אז מדוע אם כך פיינט הוא מונח רווח בברים, בפאבים ובמסעדות?
מדור כרס בירה בודק:
נראה שהבלבול הזה הוא בדיוק אחת הסיבות לשימוש בפיינט. כשבכל זאת התעקשנו בחלק מהמקומות ושאלנו מה מידת הכוס - בהרבה מקרים לא ידעו הברמנים או המלצרים להגיד את המידה המדויקת וגם לא מהי הגדרת המידה הכללית של פיינט. והמחיר - בדרך כלל גבוה יותר מכוס שליש בירה.
"לדעתי, מה שקרה הוא שבעקבות עליית מחירי הבירה והאלכוהול בשנים האחרונות, חל פיחות ברווחיהם של בעלי המקומות האלה", אומר יאיר גת, כתב היין והאלכוהול של "ישראל היום". "לפיכך התחילו להגיש בירות בכוסות לא מסומנות ולא תקניות, שעליהן אין שום סקאלה או מדד המציין בדיוק כמה ליטרים או מ"ל הן מכילות. הרי החוק לא מגדיר שחייבים למכור חצי או שליש, על כן מקומות התחילו למכור בירה בכוסות 'קטנות' או 'גדולות', ומכיוון שלא ממש רוצים לנפנף בזה, אז לא קוראים לזה חצי או שליש, אלא כוס קטנה וכוס גדולה, ומכיוון שלא ברור מה הגודל המדויק אז משתמשים במונח 'פיינט'. זה שם מגניב, זה מצלצל חו"לי, אז זה נעשה נורמה, ואף אחד לא יודע כמה זה באמת".
ומה קורה בחו"ל? במקומות מתוקנים כמו אירלנד וצ'כיה, שם קיימת תרבות שתייה של מאות שנים, בתוך הבר יש שלט קטן שמפרט בדיוק כמה מכילים כוס בירה, כוס יין, שוט או צ'ייסר, וככה זה צריך להיות. לרוב, הכוס שנקבל תהיה ממותגת, כלומר מדודה ותקנית לחלוטין.
לפני כמה שנים הוקמה בפייסבוק קבוצה שנקראת "מחאת הבירה - הסוף לפיינט" על ידי סטודנטים שנמאס להם לשתות מעט ולשלם הרבה. העמוד צבר בחודשים האחרונים תומכים רבים ומטרת מפעיליו היא לעצור את השימוש במונח פיינט הבעייתי, להוריד את מחירי הבירה ובסופו של דבר, לנסח הצעת חוק ברורה בעניין שתאושר בכנסת. העמוד מכיל מידע רב בדבר התקנות על הגשת בירה לצד פוסטים של צרכני בירה מכל הארץ, שמעדכנים בדבר מקומות שמגישים בירות בנפחים לא תקניים. "הכלים שאנו משתמשים בהם כדי למגר את התופעה הם בעיקר הציבור הרחב, שממנו אנו מבקשים לדווח לנו על מקומות שעוברים על החוק", מסביר מנהל העמוד עודי פנט, סטודנט לכלכלה ולפסיכולוגיה מגבעתיים. "ברגע שמגיעה אלינו תלונה, נבקש מהאדם ששלח אותה לבדוק שלושה דברים: שאכן נעשה שימוש במונח פיינט, שהכוס היא אכן אינה כוס של פיינט ולבדוק מה כתוב בתפריט. כי אם נעשה שימוש במונח פיינט זה לא חוקי, אולם אם כתוב בתפריט 'פיינט', ולצד זה כמות מ"ל מדויקת - למשל 410 - זה הרע במיעוטו".
הבעיה מתחילה כאשר רמת התמחור של הבירה שלנו מרקיעה שחקים לעומת הכמות שאנו שותים בפועל, ושהכמות שאותה מוזגים לנו לא תואמת למה שאנחנו אמורים לקבל ועליה גם משלמים. בבדיקה שעשינו התברר שיש לא מעט מקומות שאף על פי שמתמחרים בהם את הבירה לפי 500 מ"ל, מוזגים לנו הרבה פחות. בבר נייט־שיפט (ויטל 9, תל אביב) הזמנו 500 מ"ל בירה. אמרו לנו שהכוסות הן של 400 מ"ל, אבל בבדיקה שעשינו התברר שהכוס מכילה 350 מ"ל בלבד - 12.5% פחות. המחיר: 32 ש' עבור קצת יותר משליש (קסטיל רוז').
לא רחוק משם בבר שנקרא ג'קסון (ויטל 6, תל אביב) ביקשנו חצי ליטר בירה. תיקנו אותנו שיש כוס של פיינט ולא ידעו להגיד כמה זה בדיוק. בפועל קיבלנו 375 מ"ל. המחיר: 32 ש' (ויינשטפן).
בבר פרלה (פלורנטין 8, תל אביב) ביקשנו 500 מ"ל. אמרו לנו שיש כוסות של 420 מ"ל ובפועל בבדיקה שלנו התברר שקיבלנו כוס של 375 מ"ל בלבד - 10.7% פחות.
גם בקפה נגה (פינסקר 4, תל אביב) הזמנו 500 מ"ל. אף אחד לא תיקן אותנו או הסביר שהכוסות קטנות יותר ובפועל קיבלנו 430 מ"ל - 14% פחות.
בבר הארגז (בן־יהודה 64, תל אביב) ביקשנו חצי ליטר ונדהמנו לגלות שקיבלנו כוס של 350 מ"ל - 30% פחות ממה ששילמנו עליו.
בבר הלניס בפלורנטין בתל אביב נמנעה המלצרית מלהגדיר את גודל הכוס הגדולה כפיינט. לטענתה, "זה בעיקרון גודל של פיינט, אבל אסור להשתמש במונח הזה". לפחות לזה מודעים שם. לטענתה, גודל הכוס הוא 400 מ"ל ומחירה 27 שקלים.
המרלה סינגר בפתח תקווה התגלה כמקום שתיקן את דרכיו: בעבר השתמשו בו במונח פיינט להגדרת גודלי הבירה ואף לא צוינו הגדלים המדויקים בתפריט. היום, בעקבות תלונות ופנייה מצד מארגני מחאת הפיינט, הפסיקו להשתמש במונח המבלבל (המלצרית אף הבהירה לנו כי אסור יותר להשתמש במונח הזה) ואף הוסיפו בתפריט את הגדלים המדויקים - 410 מ"ל ו־700 מ"ל, עובדה שמצביעה על כך שאם יש רצון, יש גם דרך. מקומות שהפתיעו אותנו לטובה מצאנו גם בראשל"צ ובחולון. ב"ברשבסקי" בראשל"צ הזמנו חצי ליטר (גולדסטאר, 29 שקלים), וקיבלנו 500 מ"ל בדיוק בכוס ממותגת של גולדסטאר. ב"ברוני" בחולון ביקשנו חצי ליטר (קרלסברג, 30 שקלים), הברמן תיקן ל"כוס גדולה" כפי שכתוב בתפריט והסביר שמדובר ב־420 מ"ל. בפועל קיבלנו 440 מ"ל.
מבחינת הרשויות שתפקידן להגן על הצרכן, הכתובת היא משרד הכלכלה ו/או הרשות להגנת הצרכן, אולם נראה כי בשתי רשויות אלה נושא מחאת הפיינט וצרכני הבירה קצת נופל בין הכיסאות. השתיים אמונות על שני כשלים שלכאורה הם שונים, אך בעצם שזורים זה בזה: המפקח
על "פקודת המשקלות והמידות" מטעם משרד הכלכלה, יצחק קמחי, אמור למנוע שימוש במושג "פיינט" בבתי עסק וכן לעדכן את הפקודה המנדטורית למציאות של ימינו (פעולה שעליה שוקדים במשרד בימים אלה). מנגד, הרשות להגנת הצרכן יכולה לפעול רק במקרים שבהם יש הטעיה של הציבור, במקרה הזה, כאשר הצרכן מקבל נפח נוזל אחר מזה שהובטח לו.
"שימוש במידה אסורה תגרור ענישה"
"חשוב להבדיל בין מקרה של הטעיית הצרכן לבין שימוש לא חוקי בהגדרות נפח, משקל וכו' שנקבעו על ידי המדינה", אומרת ענת בן עזרא־דוחן, סמנכ"לית הסדרה, מנהל וארגון ברשות להגנת הצרכן וסחר הוגן. "כאשר מציגים את המשקה בנפח מסוים והנפח הוא לא מה שהצרכן מקבל בסופו של דבר - הרשות יכולה לבוא ולהטיל את הסנקציות שלה. אבל בנוגע להגדרת הנפח - יש מומחים מטעם משרד הכלכלה שיכולים לבוא ולמדוד ולהגדיר את זה".
לדברי בן עזרא־דוחן, "אם נעשה שימוש במושג שהוא אסור על פי חוק, יש לבצע כלפי המגדיר ענישה הקבועה על פי החוק, וזה תפקידו של משרד הכלכלה. צריך להבחין בין שימוש במינוח שאסור במדינת ישראל לבין מצג שווא של כמויות. במקרה הראשון צריך לבוא גורם שיכול לבדוק בצורה חוקית משקל, נפח וכו' ולהכריע אם מותר או אסור להשתמש בהגדרות הללו. מבחינת הרשות, מה שקורה בשטח זה מה שמשנה - אם אמרו לך שנפח הבירה שאת שותה הוא 420 מ"ל ובפועל הגישו לך 400 מ"ל - כאן אנחנו נכנסים לתמונה".
מה יכול לעשות צרכן שחושב שהגישו לו פחות ממה שהוא הזמין?
"חושב אינו מונח מקצועי מספיק מבחינתי. אנו מבקשים מצרכנים לבצע מדידה בעצמם אם הם מרגישים שרומו. שיגיעו לבר עם כוס מדידה או כל כלי קיבול שאפשר למדוד בעזרתו, יצלמו את הניסוי וישלחו אלינו".
כיום הרשות חוקרת את הנושא ונמצאת בתהליכי איסוף מידע במטרה לגבש תיק ראיות קונקרטי. "אנחנו נכנסים כלקוחות סמויים למקומות, מקליטים, מצלמים, מבקשים חוות דעת ממומחי משרד הכלכלה, אוספים ראיות ומגבשים את התיק", אומרת בן עזרא־דוחן. "לאחר מכן נוכל להטיל קנסות מנהליים על בתי עסק וקנסות כספיים לא מבוטלים. אנחנו עוקבים אחר עמוד הפייסבוק של מחאת הפיינט ומודעים למידע המצטבר שם. קיבלנו כמה פניות של צרכנים בנושא שהגיעו ישירות אלינו, והנושא נמצא בבדיקה".
במשרד הכלכלה הדגישו ש"השימוש לצורכי מסחר במידת קיבול שאינה מטרית (להלן פיינט; ס"א) היא אסורה", אולם מנגד, "אין איסור לעשות שימוש במונח פיינט בבית עסק אלא אם כן השימוש נועד על מנת לתאר מידת קיבול שאינה מטרית לצורכי מסחר", ובכל זאת מדגישים אותם גורמים כי על פי התקנות "חל איסור מכירת משקאות תחת המונח 'פיינט'".
מבלבל? ללא ספק. אולי כדי לעשות משהו להבהרת העניינים נשלח מכתב בפברואר השנה מאת יצחק קמחי אל מנכ"ל איגוד המסעדות שי ברמן, שמטרתו היתה להתריע על שימוש במידות שאינן מטריות לצורכי מסחר. במכתב מצוין כי "בחודשים האחרונים הולך וגובר גל התלונות למשרד הכלכלה על שימוש ביחידות מידה שאינן מטריות לצורכי מסחר. מהתלונות עולה כי במסעדות בישראל ובעיקר בברים ובפאבים מציעים עוסקים ומוזגים לצרכנים לרכוש משקה מסוג בירה במידה אסורה כגון פיינט". במכתב מדגיש בתקיפות קמחי כי "מכירת בירה תוך ציון הכמות הנמכרת כפיינט אינה חוקית ומהווה עבירה פלילית (לפי) פקודת המשקלות והמידות". ואולם למרות כל זאת השימוש, המכירה וההגשה של בירות תחת הגדרת פיינט, חוסר שקיפות בדבר הכמויות המדויקות, הפקעת המחירים וגרוע מכך - בלבול הצרכנים - נמשכים באין מפריע.
התגובות
גדי גאולי, הבעלים של בר הנייט־שיפט: "בדיוק עכשיו החלפתי ספק כוסות, ואני יודע שזו אמורה להיות כוס של 400 מ"ל. יכול להיות שהשתרבבה כוס ישנה של ספק אחר. בכל מקרה אני לא יודע, ואבדוק את הנושא".
מהג'קסון נמסר: "הכוסות שאני קונה הן 420 מ"ל, כך הוגדר על פי הספק. אנחנו הכי ישרים, לא סתם אנחנו קיימים 7 שנים. הברמנים יודעים שאסור להם להגיד פיינט, אבל ברמנים מתחלפים כל הזמן ולפעמים זה קורה".
מבר פרלה נמסר: "הגודל האמיתי של הכוס הוא 414 מ"ל. אף אחד לא אמור להשתמש במונח פיינט וזה לא תקין בעיניי, אנחנו מנחים את הברמנים לא להשתמש במושג הזה. כוס בירה נמזגת עם קצף, לא מודדים בירה ללא קצף. יכול להיות הגודל שהתקבל במדידה שלכם הוא ללא קצף, אז יכול להיות שזו הכמות של הבירה נטו. כוס מלאה עם קצף היא 414 מ"ל, ואני מוכן להתחייב על זה".
מבר הארגז אמרו לנו בתגובה: "הכוסות שלנו הן 410 מ"ל על פי הספק שאנחנו עובדים איתו. אני מנחה את הברמנים שלי להראות ללקוח את הכוס לפני המזיגה. יש לנו כוסות שמוגדרות כ'קטנות' ו'גדולות', וזה מצוין בתפריט".
מקפה נגה נמסר: "ההנחיה לברמנים ולכל העובדים היא להשתמש במונח 'כוס גדולה' ו'כוס קטנה', כפי שמצוין בתפריט שלנו. אף אחד לא מתיימר להציג את הגדלים שלנו כ'חצי' או 'שליש'. הכוסות הגדולות שלנו הן 470 מ"ל כולל קצף - יכול להיות שבלי הקצף הנוזל יוצא 430 מ"ל נטו, אבל על אותו עיקרון יכולת ליפול על 450 מ"ל בכוס שלידך". בברים הסרווסריה ו"מייט" דיזנגוף לא רצו להגיב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו