"נניף. שיחשבו על שיר חדש, נניף". כך, ברוגע מוחלט, השיב מנכ"ל הפועל ירושלים גיא הראל בראיון שערכנו איתו בתחילת העונה, לשאלה מתי יזכו אוהדי הפועל ירושלים להשתיק את היריבים שלועגים להם עם השיר "אף פעם לא תניפו צלחת". הראל לא התחייב ללוח זמנים, אבל הוא כמובן לא יתלונן על כך שהבטחתו מומשה כבר העונה.
אם אורי אלון הוא אדריכל האליפות של ירושלים, אז הראל הוא הקבלן המבצע. הוא האיש שמנהל את הקבוצה ביומיום, מעורב בכל המשאים ומתנים, לוקח חלק פעיל בבחירת השחקנים והוא האיש שהמליץ בחום על מינויו של דני פרנקו לעמדת המאמן בקיץ שעבר.
עובדי המועדון ידעו לספר על מנהל שמעודכן בכל הנעשה ובכל רגע נתון, כזה שאי אפשר "להתקיל" או "לערבב". חלקם סיפרו על גישה קשה, לפעמים מדי, ובמיוחד בכל הנוגע לקופת המועדון. "גיא הוא אמנם שכיר אבל הקבוצה מתנהלת כאילו זה הכסף שלו, במובן החיובי", סיפר אחד מהם, "הוא מאוד רוצה להראות לאורי ולבעלים שאף אחד כאן לא משתולל עם כספם ושכל הוצאה, גדולה כקטנה, היא תוצאה של מהלך מחושב. המצחיק הוא שאם זה באמת הכסף שלו, הוא הרבה יותר לארג'".
בעקבות האב
הראל הוא דור שני בשדרת הניהול של המועדון. אביו, אבי הראל, שימש יו"ר הקבוצה בסוף שנות ה־80 ובתחילת שנות ה־90, ואף הסתבך בהרפתקה כלכלית בגלל הקבוצה, כך שעבור גיא הזכייה באליפות היא סגירת מעגל של ממש. גיא עצמו שימש בעבר מנהל הקבוצה, ונחשב מאז ומעולם לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הפועל ירושלים.
על החיבור החזק עם הקבוצה ואוהדיה יעיד, בין היתר, הקשר המיוחד של הראל עם משפחתו של סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל, אוהד הקבוצה שנפל במבצע צוק איתן. אחרי המשחק ההיסטורי, בשעת לילה מאוחרת, לקח הראל את צלחת האליפות ועלה איתה ועם אחיו אל קברו של ליאל בהר הרצל, כדי לספר לו שהחלום התגשם.
"ביום של המשחק עליתי לקברים של ליאל ושל אמיר ואלעד הירשנזון ז"ל (אוהדי הקבוצה שנפטרו; ר"כ) והנחתי עליהם חולצות של 'יש בי אהבה והיא תנצח'", סיפר הראל, "אחרי המשחק אייל חומסקי אמר לי, 'ברור לך מה הדבר הראשון שאנחנו עושים עכשיו', ומיהרנו להגיע".
תומפסון. הראל הביא אותו בזמן
יגיע ג'נרל מנג'ר?
בהיותו מנכ"ל שמעורב גם בשיקולים מקצועיים, הראל ספג במהלך העונה ביקורת לא קלה על קבלת ההחלטות של הקבוצה. בשעה שהקרדיט על החתמת דונטה סמית' הלך כולו לאלון, הראל נאלץ להסביר מדוע ויתרה הקבוצה על שני זרים מצוינים כמו ג'וש דאנקן וארט פרחוסקי. הוא גם זכור כמי שהמתין זמן רב, עד שבועיים לפני מוקדמות היורוליג, עם החתמת המחליפים, טוני גפני וג'וזף ג'ונס, וגם כשאלו הגיעו נטען כי מדובר בזרים בינוניים שלא יספיקו לרמה הגבוהה שהקבוצה שואפת להגיע אליה.
אחרי הכישלון ביורוקאפ, הופנתה הביקורת כלפי הראל, שבעצמו דחף למינוי מנהל מקצועי שיעבוד תחתיו. "הזכייה לא נותנת חותמת על הדברים שאנחנו עושים, אבל כמו בכל דבר, תמיד אנחנו שואפים להשתפר ולהתקדם. מינוי מנהל מקצועי לא עומד על הפרק כרגע, אבל אף אחד לא שולל את זה לטווח הארוך", מסביר הראל.
גם פרשת פופס מנסה־בונסו לא הוסיפה נקודות זכות להנהלת ירושלים. הסנטר הבריטי הובא רק אחרי שלירושלים כבר היה סיכוי קלוש להעפיל לשלב הבא, ובפועל הוא כמעט לא קיבל הזדמנות מפרנקו, שהודה שהוא לא ממש משתגע מהרכש החדש. מנסה־בונסו שוחרר, חתם באא"ק אתונה היוונית והעמיד ממוצעים מפלצתיים. "ניסינו, לא התאים, שיחררנו. זה אף פעם לא היה סיפור גדול מדי", אמר הראל במבט לאחור.
סאגת מנסה־בונסו אכן נשמעת מגוחכת לעומת הבונוס שקיבלה ירושלים בהמשך - דיון תומפסון. כבר בתחילת העונה הראל הביע דאגתו מכך שסין מהווה מוקד משיכה כלכלי גדול עבור שחקנים בעלי ניסיון אירופי, אבל ידע להתנפל על השחקן הנכון מייד כשהליגה הסינית הסתיימה.
"זה שם שהסתובב פה בקיץ, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו להחתים אותו בגלל עלויות גבוהות מאוד", אמר הראל על תומפסון, "למעשה הוא חתם אצלנו כבר כמה שבועות לפני שהוא הגיע בפועל, רק חיכינו שהליגה הסינית תסתיים. היה לנו חשוב להביא שחקן שהביא תארים בעבר ומכיר את אירופה, שיהיה סוג של מניה בטוחה, ואני שמח שזה הצליח מכל הבחינות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
