הספינה הטילה עוגן. מסביבנו, מכל עבר, רק ים כחול. מבט מערבה, לכיוון היבשה, חשף צוקים אדירים ומיוערים, וביניהם פיסת חוף קטנה ובתולית. "קדימה, למה אתם מחכים?", הכריז פתאום הקפטן, "תקפצו כבר למים!" ואז הבנו: האי הזה לא חושף את סודותיו בקלות. את פיסות גן העדן שלו הוא מגלה רק בפני מי שמוכן להתאמץ. ולפעמים, זה אומר שפשוט צריך להתחיל לשחות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
קרפאטוס הוא לא שם מוכר על מפת התיירות הישראלית. וזה לא מפתיע: הוא אמנם נמצא רק כשעה טיסה מכאן, אולם בניגוד לשכניו המפורסמים רודוס וכרתים, האי הקטן והיפה הזה משתדל להישאר הכי רחוק שאפשר ממכונות התיירות הגדולות והמשומנות. "הכול כלול" ודאי שלא תמצאו כאן. גם מסיבות, הפעלות לילדים וריקודים בבריכה לא. למעשה, 6,000 התושבים שמאכלסים את הכפרים הספורים שבין ההרים הירוקים לבין הים לא מתכוונים לתת לגדודי התיירים להרוס את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, ומאפשרים בכל רגע נתון רק לכ־3,000 תיירים - מתוכם כ־200 ישראלים – ללון על האי. כן, גם בשיא עונת התיירות.
טחנות קמח מסורתיות בכפר אולימפוס // צילום: רם לירן
התוצאה של המדיניות הקשוחה הזו היא אי יווני שהצליח לשרוד ולשמר את התחושה יוצאת הדופן שכה אפיינה רבים מאיי יוון במשך עשרות בשנים, בטרם אלו נכבשו על ידי תרבות הקלאבים והנופשונים. כבישים צרים ומתפתלים, חופים לבנים במפרצים שנדמה שיד אדם מעולם לא נגעה בהם, טברנות המשמשות זירת בילוי לתושבים המקומיים, אוכל מסורתי שמקורו בדייגים ובחקלאים, כנסיות ציוריות, אוויר נקי וצלול - ושקט. בעיקר שקט. שקט אמיתי, כזה שנשמע רק במקום שבו אין בכלל תעשייה, כלי הרכב ספורים, קווי הספנות הגדולים מרוחקים והמסורות המקומיות שולטות בכל.
ודומה שאין מקום שמזקק את אופיו המיוחד של קרפאטוס יותר מהכפר הקטן אולימפוס, התלוי על צלע הר מעל לחופו המערבי וסחוף הרוחות של האי. הכפר, שבמשך מאות בשנים התבסס על חקלאות וסיפק לעצמו את כל צרכיו באמצעות מערכת של טחנות קמח מסורתיות שנבנו בין בתי התושבים, חובר רק לפני שנים ספורות לרשת הכבישים המצומצמת של האי ונפתח לעולם. סוף הבידוד רב השנים השפיע עמוקות על האוכלוסייה המקומית, שחלקה עדיין נוהג ללבוש את הבגדים המסורתיים וטרם אימץ באופן מלא את קוד הלבוש המודרני, ורבים עזבו את בתיהם הישנים לטובת הציביליזציה. כיום רק כ־70 בני אדם – רובם נשים מבוגרות – עודם מתגוררים במקום, והם מקבלים בסבר פנים יפות את פני המבקרים ההולכים ורבים. על מנת להגיע לאולימפוס על המבקר לנסוע כשעתיים בדרכים ההרריות והיפות שמובילות לכאן מפיגאדיה, בירת האי, או פשוט לשוט למקום.
פיגאדיה, היישוב הגדול בקראפטוס, משמש המרכז העירוני, החברתי והאדמיניסטרטיבי היחיד של התושבים. התייר המצוי לא יתקשה אמנם למצוא מקום לאכול או ללון בכל פינה באי, אולם רוב בתי המלון – ובהם גם מלון 5 הכוכבים הגדול היחיד, אלימונדה מרה (Alimounda Mare) – ממוקמים לצד הנמל המרכזי ושורת הטברנות.
אולימפוס. לשוטט בין הסמטאות // צילום: רם לירן
בזכות שטחו המצומצם של האי, שאותו אפשר להקיף ביום טיול נינוח אחד בלבד, העיירה היפה הזו משמשת נקודת מוצא טובה לכל הפעילויות והאתרים המרכזיים. מכאן אפשר לשכור ג'יפים ולצאת אל הדרכים הבלתי כבושות של הר לאסטוס, שפיסגתו ברום 1,215 מ' היא הגבוהה באיים הדודקאנסיים, או ברחבי שמורת הטבע המבודדת של צפון האי; לשוט לחופים הבתוליים הפרוסים לאורך מזרח האי; לשכור גלשני רוח ולנצל את תנאי הרוח בדרום, הנחשבים לטובים באירופה; או פשוט לשוטט בין הסמטאות, לרדת אל הים ולהתבשם מהאווירה המיוחדת.
חלקת אלוהים קטנה // צילום: יח"צ
• • •
בחודשים הקרובים ייצאו מישראל לקראפטוס שתי טיסות שבועיות ישירות, ובהן יגיע למקום לשורת הרצאות גם הישראלי שתרבות יוון מזוהה עימו יותר מכל, שמעון פרנס. אז "הכל כלול" לא תמצאו כאן, אבל פנטזיה יוונית במובנה האותנטי והעמוק ביותר מחכה למטיילים שמוכנים, לפעמים, גם לקפוץ למים.
בריכת המלון "אלימונדה מרה". פשוט שקט // צילום: רם לירן
הכותב היה אורח חברת "אופק נסיעות ותיירות"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו