הבמאית, המתרגמת והמורה לתיאטרון עדנה שביט נפטרה אתמול בביתה בגיל 80.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שביט היתה פרופ' אמריטה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב עד לאמצע שנות השבעים לחייה. לאחר שחרורה מלהקת הנח"ל התאהבה בעולם התיאטרון.
שביט ביימה יותר ממאה הפקות בכל אחד מהתיאטראות הממוסדים בישראל והיא חלוצת הנשים בישראל בתחום הבימוי, תחום שנחשב גברי בלבד עד הגיעה.
בשנת 1968 ביימה את יצירתו הראשונה של חנוך לוין "את ואני והמלחמה הבאה". הצגה זו עוררה תגובות קשות מאוד בקרב הציבור לאחר מלחמת ששת הימים ונחשבת עד היום אבן דרך בתיאטרון הפוליטי הישראלי. שביט ביימה מחזות קלאסיים רבים, כגון "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס בתיאטרון הבימה ב־1978, וגם מחזות אבסורד, דוגמת "מחכים לגודו", אשר אותו תירגמה וביימה כמה פעמים בתיאטרונים שונים בישראל.
שביט עסקה בתחומי העיתונאות, התסכיתאות, התרגום, הגשת תוכניות רדיו ועוד.
בנה היחיד של שביט, עודד תבור (40), אבא לאלה בת השנתיים, סיפר לישראל היום כי "הצער הוא גדול והגעגוע לאמא כבר קיים. גם אני עוסק בתחומה של אמא והוא הפך לעולמי (מנהל קריאטיב במחלקת הפרומואים של קשת). אמא היתה אדם אמיץ וחדשני שכל חייו הלך נגד הזרם, ולא רצתה להתיישר עם הממסד. היא היתה חזקה, חדה ומצחיקה בצורת יוצאת דופן, מעוררת השראה שלא דופקת חשבון לשום דבר במובן החיובי, חדה גם במקצועה וגם בהורות. היא השפיעה ועוררה השראה בקרב רבים, שכיום הם חלק נכבד מהתרבות שלנו".
עדנה שביט תובא למנוחות מחר בשעה 15:00 בבית העלמין בגבעת ברנר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו