האנשים הכי חשובים בימים האחרונים באורקל ארנה הם כאלה שדי נחבאו אל הכלים. שעה וחצי לפני המשחק השני בסידרת גמר האן.בי.אי והבחורים האלה מתזזים ממיטת טיפולים אחת לשנייה כאילו אנחנו בבית חולים שדה.
תחילה בחנו כל שריר אפשרי בגוף של ג'יי.אר סמית', לאחר מכן עברו להיכרות אינטימית עם אימן שאמפט ובהמשך הגיע גם דייט עם כל ס"מ ב־216 שמרכיבים את טימופיי מוזגוב. כשאתה פיזיותרפיסט בקליבלנד, מודל 2014/15, החשיבות שלך זהה לזו של שחקן רוטציה בקבוצה - ולא שנשארו הרבה כאלה.
ואכן, הקבוצה של דיוויד בלאט נמצאת היום בשוויון 1:1 מול גולדן סטייט בגלל המוזגובים, הסמית'ים והדלבדובות של העולם הזה. אתמול לפנות בוקר הם ניצחו (93:95 בהארכה) בדרך היחידה שהגורל איפשר להם, בהיעדרו של קיירי אירווינג - כקבוצה ולא כאסופה של בודדים. מה שהתחיל כמופע סוליסטי של לברון ג'יימס, שבו שאר חבריו תופקדו כצופים בלבד, המשיך כמופע סוליסטי של ג'יימס, שבו יתר חבריו מעורבים. וזה בדיוק ההבדל: נוכחות של כוכב על והנעת כדור אינן חייבות לסתור זו את זו.
בכלל, עושה הרושם שסדרי העולם התהפכו במשחק מספר 2. קליבלנד הציגה דקות לא מעטות של כדורסל קבוצתי, גם אם התלות בג'יימס (39 נק', 16 ריב' ו־11 אס') ניכרה בהן, בעוד שהווריורס נטשו לחלוטין את הדנ"א של הקבוצה העונה ואיפשרו לקליי תומפסון להשתולל לבדו. "תמסור כבר", חזרה הצעקה מהשורות הגבוהות של האולם, לאחר שהאחרון ניסה לקחת על עצמו יותר מדי. האוהדים האלה התרגלו לצפות העונה בכדורסל אסתטי וב־24.5 אסיסטים למשחק - יותר מכל קבוצה אחרת בליגה.
אתמול הווריורס סיימו רק עם 16 ב־53 דקות. נדמה שגם פילוסופיות המשחק התנגשו זו בזו: בגולדן סטייט בחרו ב"תנו ללברון לנצח אותנו", בעוד שבקליבלנד העדיפו את "אל תתנו לקרי לנצח אותנו". עם 2 מ־15 של ה־MVP מחוץ לקשת - שיא החטאות משלוש בגמר האן.בי.אי לשחקן בודד - ברור איזו השתלמה יותר.
* * *
שלוש שעות לפני המשחק ומגרשי החניה מסביב לאולם מלאים. האוהדים האלה עברו בזמן האחרון קורס מזורז למעבר מעמדת האנדרדוג (בהתחשב בעובדה שלא היו בגמר מאז 1975) לעמדת הפייבוריט. "לא חוזרים לכאן יותר", מבטיח אחד מהם 0:4 קל.
גם העיתונאים האמריקנים די מיישרים קו עם הלך הרוח הזה. בשיחה בין שניים מהם הם כבר מפנטזים על חופש מוקדם בעקבות התקצרות הסידרה. אחד מהם מספר כי הבטיח לאשתו שיחזור מוקדם מהצפוי. בערב הוא כבר יעדכן אותה בחדשות הרעות.
הביטחון בניצחון של הווריורס הגיע לפני המשחק למימדים מופרזים. הפציעה הקריטית של אירווינג די השכיחה את העובדה הפשוטה שגולדן סטייט לא שיחקה טוב במשחק הראשון ולא היתה רחוקה מלהיות היום ב־2:0. כשקרי שיחרר איירבול נדיר משלוש אתמול לפנות בוקר, מפלס הביטחון כבר חזר למימדים פרופורציונאליים הרבה יותר.
שתי הקבוצות נחתו אתמול בקליבלנד, מרחק ארבע וחצי שעות טיסה מאוקלנד, כשהלילה כבר ייערך המשחק השלישי. ג'יימס שיחק 96 דקות בשני המשחקים הראשונים, תומפסון 86 וסמית' 72. בהצלחה לפיזיותרפיסטים.
דלבדובה. עזר להתמודד עם החיסרון של אירווינג // צילום: אי.פי.אי
* * *
ההנחה המקובלת באן.בי.אי היא שגמרים שבהם מעורבות קבוצות משווקים בינוניים (כמו אוקלנד וקליבלנד) רעות לליגה מבחינה כלכלית. מסתבר שאפשר למשוך את הצופה האמריקני למסך גם מבלי להמציא סיפור יריבות מלאכותי: ההתמודדות הראשונה באוקלנד זכתה לרייטינג הגבוה ביותר במשחק מספר 1 בגמר מאז 2001. קצת חבל שבינתיים רמת הכדורסל לא מצדיקה את האמון, בטח בהשוואה לסטנדרטים שהוצבו על ידי סן אנטוניו בשנה שעברה.
לקליבלנד כל זה ממש לא משנה. ניתן להתפעל עד מחר מהסגנון שהציגה גולדן סטייט העונה, אבל המשחק האחרון שוב מוכיח שאין דרך אחת לנצח משחק כדורסל: אפשר לעשות זאת בהנעת כדור הרמונית ובתצוגת שלשות נדירה ואפשר לעשות זאת "מכוער" על ידי אלמנטים אפורים כמו משחק הגנה קשוח וריבאונד התקפה. 32.3 האחוזים של הקאבס מהשדה הם הנתון הנמוך אי פעם לניצחון על ידי קבוצת חוץ גמר בגמר האן.בי.אי, או כפי שהגדיר זאת ג'יימס: "הכדורסל שלנו לא סקסי".
בלאט היה מחויך אחרי המשחק. כשהוא במצב רוח טוב אפשר לחוש זאת מקילומטרים. במסע"ת הוא הרשה לעצמו להתבדח בהקשר הישראלי, אפילו מבלי שנשאל על כך על ידי עיתונאי מהארץ. "יש שבעה מיליון ישראלים שהתעוררו באמצע הלילה, רציתי שיהיה להם משהו לעשות", הסביר בבדיחות הדעת את אובדן 11 נק' היתרון, שלוש דקות וחצי לסיום המועד החוקי.
זאת חכמה קטנה מאוד להלל ניהול משחק לאחר ערב שבקלות היה יכול להיגמר אחרת, אבל בלאט בהחלט ראוי לכך. הוא תימרן נפלא בין הרכבים גבוהים לנמוכים; הרוויח דקות מנוחה יקרות באמצעות מייק מילר וחשוב מכל - כמו נגד אטלנטה בגמר המזרח, שוב גרם ליריבה לסבול מאובדן אישיות וכפה עליה קצב משחק איטי.
שעה וחצי לפני המשחק נשאל המאמן אודות העדפותיו הסגנוניות. "באופן עקרוני אני בעד הסגנון האירופי של הנעת כדור", הוא ענה. "האם נאלצת לקחת החלטות קשות בנושא הזה מוקדם יותר העונה?" שואל אחד העיתונאים. התשובה לא מותירה מקום לספק: "כן". בלאט אולי לא מאוהב בכדורסל שהקבוצה שלו משחקת, אבל באהבה כמו באהבה, צריך לדעת להתפשר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו