כשהאחיות וויליאמס (ונוס וסרינה) בטניס וטייגר וודס בגולף הופיעו על בימת הספורט העולמית, התחושה הכללית היתה שהם מבשרים מהפכה. שבקרוב הם יביאו להשתתפות המונית באוכלוסייה השחורה האמריקנית, שתביא להצפה של שחקני על, כמצופה מקבוצה חברתית שמעמידה ספורטאי על בכל כך הרבה ענפי ספורט.
מאמן אמריקני שחור ברמת הקולג' פעם הסביר לי למה זה לא קרה - ומכיוון שהוא שחור, מותר לצטט אותו עם הבחנה כזו: "שחורים באופן כללי רואים בספורט משהו חברתי ופחות מאבק אישי. אז זה לא משנה כמה כסף יש בטניס או בגולף, הם יעדיפו לשחק עם הקבוצה".
ההתלהבות הראשונית מהופעתן של אלופות שחורות היתה בעיקר של הקהל ושל התקשורת הכללית, אבל בעולם הטניס עצמו השאלות לגביהן תמיד היו בנימה מאוד חשדנית. "הן לא היו מחויבות מספיק", "הן סיכמו ביניהן תוצאות של גמרים" או "היתרון שלהן בעיקר פיזי". למרבה הצער, גם הערות גזעניות, בעיקר מצד יריבות מזרח־אירופאיות, לא איחרו להגיע.
יתרון פיזי? חדגוניות? לא כך זכתה שלשום סרינה באליפות צרפת השלישית שלה, שנייה בתוך שלוש שנים. זה קרה דווקא בשלב מאוחר מאוד של הקריירה (לקראת יום הולדתה ה־34), כשהיא השתלטה על משטח שמנטרל את ההגשה ומאריך את הנקודות ולא אמור להתאים ליכולות הפיזיות שלה. למעשה, היתרון המרכזי האחד והיחיד של סרינה וויליאמס הוא מנטלי.
המאזן שלה בגמרים הוא מהמם - 4:20 ומספר התארים שלה מרשים בהרבה משל עמיתיה הגדולים רוג'ר פדרר ורפאל נדאל בין הגברים. נכון, המרחק בין זכיותיה כבר כפול מזה של פדרר (שמונה עונות) וטורניר של הטוב מחמש, כפי שנהוג אצל הגברים בלבד, הוא קשה יותר פיזית - אבל משחק של הטוב משלוש חשוף בהרבה להפתעות. למחויבות שלה לענף אפשר להוסיף גם 12 תוארי זוגות, ואפילו שני תוארי זוגות מעורבים. בלתי עצירה. טוב, כמעט.
אבל יש אלמנט נוסף, שעולה אפילו על היתרונות המקצועיים - המחויבות לטניס. סרינה וויליאמס זוכה בתוארי גרנד סלאם בהפרש של 16 עונות, כשאפשר לשאול: היכן כל המתחרות הצעירות ממנה? להיכן נעלמו קים קלייסטרס, ז'וסטין הנין, לינדזי דבנפורט ואחרות? היכן מרטינה הינגיס שכוכבה דרך לתקופה יחסית קצרה?
כן, ליריבותיה היו משברים שגרמו להן לפרוש או "להישרף" מוקדם, אבל סרינה נתקלה במשוכות דומות לגמרי בסבב שהוא תובעני בהרבה לנשים מאשר לגברים. סיפורי הקאמבק האישיים שלה פשוט לא נגמרים. ב־2003 נרצחה אחותה של סרינה (ושל ונוס) ייטונדה פרינס על ידי איש כנופיות בלוס אנג'לס. גם תהליך המשפט היה כואב, ורק משפט שלישי הביא להרשעה חלקית ולעונש קטן של 15 שנות מאסר. סרינה הנסערת פנתה אל הרוצח בבית המשפט ומחתה "על חוסר ההגינות למשפחתה". היא הודתה שסבלה מדיכאון ב־2006, עברה סידרה של טיפולים ודווקא פגישה עם מעריצה צעירה סייעה לה למצוא מחדש את הרעב לטניס. והיא המשיכה לנצח ולנצח.
ב־2011 לקתה בתסחיף בריאות. זה באמת היה הזמן לפרוש - עם 13 תוארי גרנד סלאם. אבל הרעב לתארים גדול מזה. יש לה שבעה תוארי גרנד סלאם מאז אותו מקרה, עוד סימן לכך שהיא באמת גדולת לוחמי הספורט של התקופה.
טריפל על ארבע
אמריקה חוגגת היום טרבל, אבל בניגוד לרוב העולם - לא את זה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה, אלא את זכיית סוס המירוצים העונה לשם "פרעה האמריקני" בטריפל קראון: זכייה בקנטאקי דרבי, במירוץ הפריקנס של בולטימור ושלשום זכייה בבלמונט סטייקס של ניו יורק.
כמה חמקמק הוא ההישג? זה קרה 13 פעמים בהיסטוריה, אבל לא קרה זה 37 שנים, למרות שרבים היו קרובים מאוד. מאז "אפירמד" ב־1978, כבר הצליחו 13 סוסים להשלים את שני הקטעים הראשונים ולהיכשל רק בניו יורק. לסוס יש רק הזדמנות מעשית אחת לעשות את הטריפל קראון, כי המירוצים מוגבלים לבני 3. למאמן, בוב בפארט, זו הזדמנות רביעית להישג ההיסטורי - שלוש פעמים הצליחו סוסיו לזכות בשני המירוצים האחרונים.
לרוכב המקסיקני ויקטור אספינוסה זה היה ניסיון שלישי - אחד משני הכמעטים שלו היה בשנה שעברה. אספינוסה, שזכה ללא מעט ביקורת במהלך המירוצים בגלל שימוש מוגבר בשוט, מיהר לתת קרדיט לרץ־על־ארבע שניצח בהפרש גדול. אספינוסה תרם גם את כל כספי הניצחון לחקר הסרטן. אבל אל תדאגו לו.
אתם אולי לא עוקבים יותר מדי אחר מירוצי סוסים וחושבים שזה עניין די אזוטרי, אבל אספינוסה כבר הרוויח 177 מיליון דולר בקריירה. זו גם הסיבה שלמרות המחאות המוצדקות של שוחרי זכויות בעלי חיים, הענף אולי ישפר במשהו את נוהגיו, אבל אין סיכוי שייעלם מהעולם.
הבעלים אחמד זייט, בנו של רופא מצרי שהיגר לארה"ב והפך לאחד מבעלי הסוסים החשובים, כבר הבטיח ש"פרעה האמריקני" ירוץ שוב בכמה מירוצים בעונה הבאה. זאת בניגוד לנוהג, שלפיו שולחים סוס עם הישג נדיר ישירות לעולם ההרבעה כדי לא "לקלקל" את המאזן שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
