יקינתון - סיפור על חברות ושיר
אחד השירים הנפלאים בתולדות הזמר העברי הוא "פזמון ליקינתון" למילותיה של לאה גולדברג וללחן של רבקה גוילי. בעוד סיפורה של גולדברג ידוע לרבים, עולמה של גוילי מוכר פחות לקהל הרחב. כאן נכנסה לתמונה הסופרת הפורה שהם סמיט, ובעזרת איוריה המופתיים של רוני פחימה, כתבה את "יקינתון - סיפור על חברות ושיר" (כנרת), שיוצק חיים חדשים בסיפור חייהן והיכרותן, שיצר, בין השאר, את השיר הבלתי נשכח.
האיורים של פחימה, שצוירו ביד בגוני צהוב־חרדל וורוד־אפרסק, מעניקים להט וחיות למאה הקודמת שבה גדלו השתיים ויצרו. כתיבתה של סמיט, שמתנגנת כמו מוסיקה, מדגישה את העולמות החברתיים והכלכליים השונים שהשתיים נולדו לתוכם. החוט שחיבר ביניהן בילדותן, וזה שיפגיש אותן שנים לאחר מכן בישראל, הוא האהבה למילים ולצלילים, שמנצחת גם את תנאי הפתיחה הקשים ביותר.
הוצאת כנרת, עמ' לא ממוספרים
ספר שיעשה לכם חשק לקרוא ספרים (אפילו למי שממש לא אוהב לקרוא)
הידעתם שקריאה עוזרת לגדול? ומה הקשר בין ספרים לבין ארנבים? כל הפתרונים ב"ספר שיעשה לכם חשק לספרים (אפילו למי שממש לא אוהב לקרוא)" של פרנסואז בושה הצרפתית. מדובר ב"מדריך" גרפי מאוד, משובץ בפונטים גדולים ובאיורים ילדותיים במכוון, שמטרתם להקליל את הדרך להשגת המטרה: לגרום לילד להתאהב נואשות בספרים. בושה שובה את לב קוראיה כי היא יודעת את נפשם - ספק אם הם ירוצו לספרייה הקרובה לביתם כדי לגמוע את כתבי ג'ק לונדון, אבל לפחות הם ייהנו משלל סיבות מצחיקות והזויות למדוע ספר עדיף על עוגת קרמשניט.
הוצאת אנו־נו־ני־מה ומודן, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, עמ' לא ממוספרים
המלך הוא אני
בארץ השחמט חיו שתי ממלכות בשלום. לממלכה אחת קראו צניעותי, ולשליט שלה קוטי; לאחרת קראו גאוותני, ולמלך פאני. הודעה דרמטית מכריזה שעליהם להילחם זה בזה, לא באמצעות החרב, אלא באמצעות הראש - במשחק שחמט גורלי.
בספרו "המלך הוא אני" (איורים: יעל פוטרוויט), מתרגם אילן כהן, בעל בית ספר לשחמט, את חוקי המשחק המורכב לאמיתות החיים של הקוראים. כך המלך פאני השחצן לא מתכונן היטב למשחק ונותן לכוחו כשליט צעיר לפגוע בענוותו. עם זאת, לעולם לא מאוחר להשתפר, אומר לו יועצו: "טעויות עושים, זה טבעו של עולם, אך ללמוד מהן ולתקן אותן זה העיקר, שהרי אין מושלם".
הוצאת דרך ארץ, עמ' לא ממוספרים
בועה על חוט
בעם עובד ממשיכים להוציא ספרי שירה נפלאים ומדויקים. אחרי ההצלחה של "שירים לעמליה" מאת דפנה בן־צבי ו"גם לירח יש גומות חן" של שלומית כהן־אסיף, רואה אור "בועה על חוט" של יעל קלו־מור ובאיוריה של רעיה קרס. קלו־מור בונה עולמות קטנים של נונסנס עם נגיעות של פנטזיה. שיר אחד עוסק בשלכת הפוכה ובעלים שנושרים כלפי מעלה, בגינה צומחות נעליים ובצב קטן שיוצא לו לחופשה. גיבוריה יצירתיים, מעין בוראי עולמות וממליכי מלכים. ב"כיסא מזהב" מתפרצים מלך ומלכה לתוך ארמון חול שבונה ילדה, ותוהים: "למה התיישבת על כיסא מזהב? הכיסא שייך למלך/ ורק הוא ישב עליו/ הבטתי בהם/ דקה ארוכה/ לא זכרתי שעשיתי גם מלך ומלכה". בשבוע הספר תעשו לעצמכם נעים במיוחד וריכשו כבר את כל הסידרה.
הוצאת עם עובד, 52 עמ'
מצעד האביב - סיפורי טבע
"מצעד האביב - סיפורי טבע", שראה אור לאחרונה בעריכתו של חגי ברקת, מכיל 19 סיפורים קצרים, המצליחים לייצר חוויה ספרותית מהודקת סביב ההיסטוריה של הפרחים והצמחים. מוטיב החברות וכן נוכחות הטבע גם בחיים האורבניים של ילדים רבים, שולטים בספר. מקסימים במיוחד הם סיפורה של לבנה מושון על הינשופה החצופה והסנאי הרגזני, העוסק ביחסי השכנות של השניים, וכן האגדה על בת הירח והגחלילית של שושני.
הוצאת דני ספרים, 108 עמ'
קלידוסקופ
יציאתו של ספר דוגמת "קלידוסקופ" של חוה ניסימוב היא בבחינת מעשה ספרותי אמיץ. המשוררת ניצולת השואה, שספרה זה נשען על הגבול שבין ספר לבני נוער לבין יצירה למבוגרים, מגוללת את סיפור חייה הקשה בפולין של מלחמת העולם השנייה. אוה מקבלת ליום הולדתה החמישי קלידוסקופ. תחילה, הוא משמש הפוגה כיפית מתחושת חוסר הוודאות שלה ערב המלחמה, אך גם לתוך תנועתו העגולה המהפנטת חודר רצף של טרגדיות, דרך איורי השחור־לבן־צהוב העדינים של כנרת גילדר. ניסימוב מתארת את הזוועות בשפה רזה ומאופקת, מה שלא מקל על הקורא ומעורר חנק ואי נוחות. דמות האם אינה מתאפיינת בהכלה ובחום שלמדנו להכיר בספרי הילדים, וגם הסוף ספוג עצב ורחוק מלספק את הנחמה המוכרת. אלה גם הסיבות לכך שמדובר בספר חובה.
הוצאת ידיעות ספרים וטל־מאי, 91 עמ'
החיים המאושרים שלי
"השעה מאוחרת, אבל דוני לא מצליחה להירדם. יש כאלה שסופרים כבשים כדי להירדם, אבל לא היא! דוני סופרת את כל הפעמים שהיתה מאושרת". עם פתיחה כזו, קל להבין ש"החיים המאושרים שלי" מאת רוסה לגרקרנץ (איורים: אוה אריקסון) יהיה ספר נפלא - לא מעט בזכות הרוח הסקנדינבית הקלילה הנושבת בין דפיו, וחרף העיסוק במוות ובפרידה. דוני, ילדה לבבית פלוס אבא וחתול, מתחברת עם אלה־פרידה בימים הראשונים של כיתה א'. השתיים מבלות יחד כל רגע פנוי, עד שאלה־פרידה נאלצת לעזוב לעיר אחרת, וחברותן עומדת בסכנה. נשמע מוכר ולעוס? בהחלט. אך אין זה מעיד על טיב הספר, שניחן בקסם לא מתאמץ, המרחף מעל הסיטואציות הפרוזאיות שדוני חווה ומוכיח בפשטות שהחיים חזקים מכל אובדן, קטן או גדול.
משבדית: דנה כספי, הוצאת
ידיעות ספרים וטל־מאי, 138 עמ'
אגם הצללים
יערה ותמר, שתי תאומות ג'ינג'יות מהכפר רמות ים שברמת הגולן, הן בנות לבני סהר - יצורים מכונפים המשתמשים בשורות שירה שכתבו בני אדם לצורך עשיית הכשפים שלהם. יום אחד יערה שומעת בתוך ראשה את קולה של תמר אומרת, "אני עפה!". איך זה אפשרי? ברמות ים אסור לעוף, ובטח לא בגיל 13. היא יוצאת לחפש אותה, ומגלה לאט־לאט את הסוד הטמון ברגע לידתן.
פנטזיה ישראלית לבני נוער היא עדיין ז'אנר שמשגשג בישראל, בעיקר בקהילת הבלוגוספירה, ויציאתו של "אגם הצללים" מאת רוני גלבפיש היא בשורה משמחת לחובבי יצורי הכשף. גלבפיש, שהוציאה את ספרה באופן עצמאי ושזהו ספר הנוער הראשון שלה לאחר רומן אחד למבוגרים, היא כותבת מעמיקה, מקורית ואינטליגנטית. וכמו כל ספר פנטזיה טוב - אין הוא עוסק רק בחיות פרא ובמלחמה בין בני האור לבני החושך.
הוצאת דג זהב, 462 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו