1. רגעים ספורים לפני סיום גמר המזרח לפנות בוקר, כאשר כל הספסל של קליבלנד כבר עסק בחגיגות הסוויפ על אטלנטה (88:118), ניגש דיוויד בלאט אל ג'יימס ג'ונס - עוד אחד משחקני הרוטציה שקידם בפלייאוף הזה - ונשען איתו על אחד משלטי הפרסומת. התקשורת האמריקנית תתעסק לאחר מכן בשיחה המתועדת בין המאמן לג'יימס המפורסם יותר, לברון, אבל דווקא הרגע הראשון סימל יותר את העונה ואולי את הקריירה של בלאט. "אתה יודע", אמר המאמן, והניח את ידו על ג'ונס בצורה אבהית, "מי שאתה בחיים זה מה שאתה עושה, לא מה שאומרים עליך או מה שאתה אומר".
על בלאט אכן נאמרו אינספור דברים בארה"ב - מוצדקים יותר או פחות - וגם הוא ניסה להגן על כבודו מול התקשורת, אבל בשורה התחתונה הוא גידל עור של פיל (ותודה לסדנת ההכנה במכבי ת"א). כל מילה שתיכתב עליו כאן בישראל תיחשד מייד בפרובנציאליות חובבנית, רק שההישג שלו הוא נדיר גם במושגים אמריקניים. הוא המאמן החמישי בלבד ב־45 השנים האחרונות שמעפיל עם קבוצה לגמר האן.בי.אי בעונתו הראשונה (סטיב קר יכול להיות החמישי אם ניצח הלילה עם גולדן סטייט) והראשון שעושה זאת מאז 1993.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עד כמה שמפתה להגיד זאת, בלאט לא הביא איזושהי בשורה אירופית מהפכנית לתרבות כדורסל שסובלת מהתנשאות מופגנת כלפי כל מה שהוא לא אמריקני (ובלאט הוא חצי כזה). אבל הפלייאוף הנוכחי מצליח עד כה להביא לידי ביטוי את אחת החוזקות הגדולות שלו לאורך השנים כמאמן - טיפוח שחקני רוטציה שנחשבים בינוניים. מי דמיין שמת'יו דלבדובה, רכז אוסטרלי עם לא מעט מגבלות, או טריסטן תומפסון, פורוורד שריכז סביבו לא מעט סימני שאלה בעונותיו הראשונות, יהפכו לשחקנים כל כך מרכזיים בקמפיין הזה בעזרה ללברון? בלאט האמין.
המאמן, ששווק בקיץ האחרון בארה"ב כ"גאון התקפי", יגיע למעמד הגמר שייפתח ביום חמישי בעוד שבוע בעיקר בזכות ההגנה. אתמול לפנות בוקר הוא השלים נוק־אאוט על מייק בודנהולצר, מאמן העונה, לאחר שהצליח לשבש לחלוטין את הנעת הכדור של אטלנטה - זאת שהביאה אותה למקום הראשון במזרח בתום העונה הסדירה. ההוקס, קבוצת השלשות השנייה בטיבה בליגה, הציגה מול קליבלנד העונה שלושה מחמשת משחקיה הכי פחות טובים מחוץ לקשת. אין מקריות.
2. ארבעת המאמנים הקודמים שרשמו את ההישג של בלאט מאז 1970 החזיקו באותה השעה במכנה משותף: ניסיון אן.בי.אי או עבר מכללות. פול ווסטדהד (1980) בילה ב־NCAA תשע שנים לפני שקיבל את המשרה בלייקרס; פט ריילי (1982) העביר קריירה של כמעט 20 שנה כשחקן; מייק דנליבי האב (1991) היה גם שחקן וגם עוזר מאמן וכך גם פול ווסטפהול (1993). בלאט בסך הכל זכה ב"מפעל האירופי" הבכיר ביותר שיש, כלומר שימש מאמן תיכונים בעיניים אמריקניות ממוצעות. חלק מהיחס המזלזל של התקשורת כלפיו נבע מעצם העובדה הפשוטה שכמוהו האן.בי.אי עוד לא ידע.
אבל כמו בכל מדיית ספורט אפשרית - בארץ או בעולם - הזיכרון הוא קצר מאוד. כבר בשלבים מוקדמים יותר בפלייאוף הזה, ככל שקליבלנד המשיכה להתמודד בצורה מרשימה עם הפציעות של קווין לאב וקיירי אירווינג (ששיחק אתמול לאחר שני משחקים בחוץ), התחילו מבקריו של המאמן הישראלי להתכונן לאפשרות שהרשמים המוקדמים שלהם ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. אתמול כבר הגיע סוג של "חזרה בשאלה" של חלקם. "לא הגיע הזמן שבלאט יקבל קצת קרדיט על ההעפלה לגמר האן.בי.אי?" תהה טרי פלוטו ב־Cleveland.com.
3. קליבלנד היא עיר ספורט מקוללת. מבין אלה שמחזיקים בקבוצה מקצוענית בכל אחד משלושת ענפי הכדור המרכזיים - פוטבול, בייסבול וכדורסל - היא מחזיקה ברצף הארוך ביותר של פרק זמן ללא אליפות כלשהי - 51 שנים (מאז התואר של קבוצת הפוטבול, בראונס, ב־1964). לא מעט פעמים סבלה מ"כמעטים". "הייתי אוהד של הרד סוקס כשהייתי ילד", התייחס בלאט במסיבת העיתונאים לקבוצת הבייסבול המקוללת של בוסטון, עיר ילדותו, שלא זכתה בתואר במשך יותר מ־80 שנה (1908-2004), "אני מכיר את זה טוב".
מי שלא תהיה היריבה בגמר - המשימה של קליבלנד תהיה קשה במיוחד. את המגבלות של הקבוצה שלו, שהיה קל יותר להסתיר מול שיקגו או אטלנטה, כבר יהיה קשה לצמצם מול אלופת המערב, בטח אם זו תהיה גולדן סטייט המוכשרת. רק שבלאט יצר בשבועות האחרונים דבק, כזה שמצליח לחפות לעיתים על חולשות. "לברון חזר הקיץ הביתה", אמר, "אני עזבתי את הבית, עזבתי כדי לרדוף אחר חלום". הוא עדיין חולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו