עזיבתו של הממונה על ההגבלים דיויד גילה את תפקידו היא אירוע מצער. גילה לא הצליח להפוך את תפיסת עולמו, הדוגלת בתחרות במשק הגז הטבעי, לכדי ממש. היתה לו תוכנית מפורטת מרחיקת לכת ונועזת, אבל הסיכויים להתממשותה פחתו והלכו, והחשש שלבסוף ייתקע הפיתוח העתידי של משק הגז עלה והלך.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עם זאת, ההצהרה על התוכנית הדרמטית של גילה מלפני כמה חודשים, שלפיה יש לשקול להכריז על השותפות כ"הסדר כובל", כן האיצה כמה תהליכים ויצרה את התנאים למתווה טוב יותר מזה שנדון בשנתיים האחרונות.
החשש הגדול לגבי הרעיונות שביקש גילה לקדם הוא שהם היו משאירים אותנו צודקים מאוד, אבל בלי פיתוח משק הגז הטבעי. הברירה, הפשרה - אם תרצו, עשויה לקדם את המשך פיתוח משק הגז, אבל בתנאים לא תחרותיים שבהם המחירים צפויים להמשיך לטפס, גם אם פיקוח ממשלתי ינסה לקטוע התפרעות במחירים.
גילה התגלה בכהונתו - לא רק בתחום משק הגז - כממונה על ההגבלים שעומד על שלו ויודע להגיד את האמת שלו באומץ ובכנות. הוא לא חשש להגיד באחת מישיבות הכנסת שחרם צרכנים זה דבר מבורך. עזיבתו היא מכה למי שמבקש לקדם את התחרות במשק.
עם יד על הלב, לשותפויות האנרגיה היו כאן מרבית הקלפים ביד. אפשר לקבוע את הכללים הצודקים ביותר, אבל בסוף הן היו תהיינה אלה שיצטרכו לקדוח בעומק הים, לממן את המיזמים ולהוביל את הגז לחוף מבטחים. להן היתה ועודנה היד על שאלטר הפיתוח של התשתיות, לאורך כל הדרך. מי שרוצה לתת למדינת ישראל לפתח מאגרי אנרגיה, כדאי לו לדעת שהמחיר יהיה יקר עשרות מונים.
הצעקנים והרעשנים מהטריבונה, שאומרים שהגז של הציבור ולא של הטייקונים, מעולם לא קדחו לחפש חבית אחת של נפט, וממילא גם התנגדו לקידוחי נפט היכן שיכלו. דרך אגב, גם ה־אין גז, כלומר הקידוחים שנכשלו, שייכים לציבור לפי אותו היגיון; האם יעלה על הדעת שהציבור צריך לפצות את היזמים על קידוחים שכשלו?
בסופו של יום עצוב כזה, עדיין צריך לזכור שבגז הטבעי יש מהברכה. ועדת ששינסקי הראשונה תוביל לכך שהציבור יקבל כ־60% מס מהגז שיופק. לשם כך צריך להפיק אותו ולהביט בחצי הכוס המלאה. הגז יכול, וגם יקדם, את היחסים עם שכנותינו, שנמצאות במגעים לרכוש ממנו.
פרופ' דיויד גילה הבוקר: דרשנו מהצדדים תחרות – והמונופול אמר שלא יפיק גז
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו