אריאל רוניס, מנהל ברשות האוכלוסין ששירת בשב"כ במשך 20 שנה, התאבד אמש בעקבות פוסט בפייסבוק שפרסמה אישה שהאשימה אותו באפליה.
"אני לא כועס על המתלוננת. אני כועס על 6000 חסרי המצפון שלא בדקו אמיתות דברים לפני שמוציאים תגובות מלאות ארס" אמר אביו של אריאל, אליעזר רוניס, "במילים שלהם הם פשוט לקחו לי את הבן. שוכחים ש'החיים והמוות ביד הלשון'. אני רוצה לפנות לכל אדם ולומר, 'תיזהרו בלשונכם. שלא תהייה עוד יד קלה על המקלדת'. שהמוות הזה יהייה המוות האחרון. הבנות שלי הן אלה שהודיעו לי, לאחר שנודע להן מחבר שלו מהשב"כ, שוטר שהגיע אליהן הביתה, לבשר. היה קשה לעכל".
אליעזר הוסיף כי "הוא היה הכל חוץ מגזען. הוא היה אוהב אדם, אוהב בני אנוש, פעל למען אנשים, גם באויבים הוא ראה בני אנוש. המשפחה מקבלת את זה קשה מאוד. יש הרבה מאוד קושי. יש דברים שאני לא מבין. תחשבי על זה, איפה המתלוננת מצאה את המנהל? יושב בחוץ ועוזר לחירשים שהתקשו למלא טפסים. זה מאפיין את אריאל. הוא לא היה מנהל גדול שהסתתר במשרד. וזו היתה המילה האחרונה שלו".
"זו העת לחשוב על סובלנות ועל חמלה"
ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, התייחס בעמוד הפייסבוק שלו להתאבדות של אריאל רוניס וכתב: "קשה לעכל את הדברים ואיננו מכירים את כל העובדות והפרטים. אני יודע רק דבר אחד - אריאל רוניס היה רחוק אלפי שנות אור מ'גזען' או מהתופעה המכוערת ששמה 'גזענות'. למעשה הוא היה ממש ההיפך מכך - בערכיו ובמעשיו" והוסיף כי הוא מאשים את "חוסר הסובלנות שלנו לאחר ואת המהירות בה כולנו שופטים וחורצים גורלות של אנשים".
דיסקין הדגיש כי "זו העת לחשוב על סובלנות ועל חמלה ועל איך אנחנו נעשים יותר בני אדם ויותר רגישים, סובלניים ומלאי חמלה לזולתנו - בדיוק כפי שאריאל רוניס ז"ל היה בחייו".
ליאור אקרמן, שכיהן בעבר סגן ראש אגף בשב"כ ומנהלו הישיר של רוניס ב-5 השנים האחרונות שלו בשירות, אמר ל"ישראל היום": "הוא הוביל תנועה שעסקה בקירוב לבבות. היה טוטאלי בעשייה שלו, בעבודה עשה דברים עד הסוף. מבחוץ הוא נראה גדול, רציני וקשוח, אבל בפנים היה מאוד רגיש ופגיע, יכול היה להעלב בקלות ממישהו שחלק עליו, פגע בו".
למרות רגישותו של רוניס, אקרמן לא צפה את התגובה הקשה שלו לפוסט בפייסבוק. " הוא עשה רושם של אדם חזק יותר" הוא הוסיף כי לטעמו "אנחנו שופטים מהר מידי אנשים, רוצחים אותם ברשת ועושים שימוש באלימות מילולית ברשת, לא תמיד בודקים את הדברים עד הסוף, וגורמים נזק לאנשים. לעיתים נזק גדול יותר ולעיתים קטן יותר".
רוניס, שהיה מנהל לשכת ת"א ברשות האוכלוסין וההגירה, השאיר עשרות עובדים המומים וכואבים. ברשות האוכלוסין הדגישו כי כל העובדים של רוניס "המוכשר והצנוע" אהבו אותו ונקשרו אליו תוך זמן קצר.
אפרת אוזנה-מזרחי, עובדת מחלקת אשרות ברשות האוכלוסין וההגירה, שרוניס היה המנהל שלה, התקשתה לעכל את הבשורה הקשה: "הוא היה מלח הארץ", סיפרה ל"ישראל היום" בצער עמוק. "אריאל היה אדם הגון, ישר ואוהב בריות. איש של עבודה, שנלחם על שוויון וצדק. כל חייו הוא פעל למען דו-קיום. עוד במהלך לימודי התואר הראשון שלו בירושלים חבר שלו בן מיעוטים תיאר אותו כאדם היחיד שהסכים להיות באותו החדר עם בן מיעוטים. הייתה לו קשת חברים רחבה כולל דרוזים, מוסלמים, ערבים ואתיופים. הוא אחד האנשים הכי חיוביים שיצא לי להכיר. איש עם לב ענק. הוא נתן לי הרגשה של ביטחון בעבודה. הדלת שלו תמיד הייתה פתוחה. אריאל עשה כל כך הרבה כדי להיטיב עם האזרחים. נעשה לו עוול משווע. ברגע אחד הכול התפרק לו מתחת לרגליים. הוא איבד את הדבר שעמל עליו כל חייו".
"נורא כואב לי. היא לא יודעת מי אני. לקרוא לי גזען?"
אוזנה-מזרחי ניסתה לחזק את רוחו של רוניס לאחר הפוסט שנכתב עליו: "כתבתי לו אחרי הפוסט של האישה כי לא יכולתי לשבת מנגד. צרם לי שכולם מכפישים אותו, בעוד שהוא לא השמיץ אותה, למרות שנעשה לו עוול. עשו לו לינץ'. כולם טבחו בו מכל כיוון אפשרי. לא היה מי שצידד בו. כל התגובות היו שליליות ותוקפניות. הוא אמר לי: 'זה נורא כואב לי. היא לא יודעת מי אני. לקרוא לי גזען?'. הוא היה אדם שמשאת חייו הייתה מלחמה בגזענות ובמקרה הזה לא הייתה לו דרך להגן על עצמו. אנשים מתקשרים אליי ובוכים כאילו איבדו אח או חבר יקר".
אלון בר דוד, ממייסדי עמותת הכפתור האדום המובילה מאבק בבריונות ברשת, הגיב אף הוא לטרגדיה: ״היום הוא יום כיפור נוסף, יום כיפור של הרשת. יום שבו עלינו ציבור הגולשים, כוח ההמונים לעשות חשבון נפש. כוח ההמון בכוחו לגייס כספים לסטארטאפים ולאפשר הקמתם, להוציא חצי מיליון אנשים לרחוב, להוריד את מחירי הקוטג' ואם מישהו מעמנו במצוקה לצאת מגדרנו ולעזור לו עם משלחות, מסוקים ותרומות. מהצד השני אנחנו גם אלו שיכולים לגרום לעסקים להיסגר, להשמיץ את השכן ממול וכן גם לגרום לאנשים בני נוער ומבוגרים כאחד לשים קץ לחייהם".
האישה שעומדת בלב הסערה, הגיבה אף היא היום למקרה כשכתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "אני מצטערת על אבדן החיים, לו הייתי יכולה הייתי שותקת גם הפעם".
"נדרשה לעמוד בתור כמו כולם"
בפוסט שפרסם רוניס בעמוד הפייסבוק שלו אתמול בשעה 17:19, כתב:
היום לפני 15 שנים נסוג צה"ל מלבנון. בדיוק היום. כמה סמלי. ביום הזה נכרתה ברית דמים ביני לבין אנשיי, אנשים עליהם פיקדתי בצד"ל, הם ובני משפחותיהם. שיעים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים. הוצאתי לאור ספר שהסיפא שלו, מבחינתי על כל פנים, היא ההתבוננות באדם באשר הוא אדם, לא כאל (במקרה המסופר בספר) ערבי, מוסלמי.
לפני כשנה הקמתי עם חברים טובים, מכל הדתות, גוף שקרא לשוויון בין כלל אזרחי המדינה, בדגש על המיעוטים, ושילוב בחברה ישראלית הומוגנית.. והנה אותה גברת מאשימה אותי בגזענות. אמרתי לה שעד כאן. איני מוכן שתלך בכיוון הזה. לא אצלי בלשכה. יש תור לאמהות עם ילדים קטנים ועליה לעמוד בתור מקוצר זה ככל יתר האמהות. לא כל דבר שאינו ניתן לך כמבוקשך הוא גזענות".
לא עזר דבר והגברת המשיכה לצעוק כי מדובר בגזענות. מאותו רגע החל הליך שראוי להילמד בכל בית ספר לתקשורת. לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד. לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן היטב (מפליא, הרי הגברת דיברה עמי עברית מעורבבת באנגלית) וכן מאמר במאמאזון, ראיון ופסטיבל תקשורתי שלם. לא עברו יומיים ולפוסט מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי.
אני? גזען? כל פעילותי במשך כל שנות חיי נעלמה כלא הייתה ובמחי יד, או באבחת הבל פה של מי שנדרשה לעמוד בתור כמו כולם, פגה. המשתפים המשיכו, בזריזות של עושי מצווה, להמטיר את חיציהם. לא עוצרים ולו לרגע לשאול (האם גם העובדת הנזכרת וגם אני גזענים? כיצד זה הגברת בסוף קיבלה שירות לאחר שנעמדה בתור האמהות? מדוע לא עשתה זאת קודם?).
איני מאשים אותם. גם אני הייתי מזדעזע למראה פוסט כזה ואולי גם אני הייתי מצקצק בלשוני ומשתף בצדקנות בלי לחשוב על ההשלכות. חבריי ומשפחתי תמכו. היה ברור לכולם שהגברת טעתה בבחירת המטרה. אך מכריי הם מעטים לעומת אלה שאינם מכירים ומיהרו לשפוט. שמי, שאותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לתואר הקשה ביותר שניתן היה לחשוב עליו בהקשר אליי - גזענות.
אני מבין שזו תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס על אותה אישה שעל פי תמונותיה נראה שכבר הצליחה להתגבר על אותה 'מכה קשה' שחוותה. אני איני מצליח. היו שלום!!"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו