צרות טובות

רבים, בעיקר מקרב מתנגדיה הפוליטיים של הממשלה החדשה, הזדרזו להספידה עוד לפני שהוקמה. עוד בטרם קיבלה בסוף השבוע שעבר את אמון הכנסת, היו שהעריכו שאין לה סיכוי לשרוד יותר משנה. אבל ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מוכיחה אחרת. דווקא ממשלות צרות שנשענו על 61 או 63 ח"כים בלבד, הצליחו לרשום יותר הישגים מאשר ממשלות שזכו לתמיכה מאסיבית של 70 ח"כים ויותר.  

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עו"ד משה נסים, שהיה שר המשפטים ולאחר מכן שר האוצר (נסים כיהן בתפקיד שר בשנים 1992-1978) מטעם הליכוד ומילא תפקיד מרכזי בכל המשאים ומתנים שהתנהלו להקמת ממשלותיהם של מנחם בגין ויצחק שמיר, אומר כי "התנאי להצלחתה של ממשלה צרה בת 61 ח"כים היא קודם כל לכידות. אם הקואליציה מלוכדת ויש אחריות משותפת, הממשלה יכולה לעשות דברים גדולים, להעביר החלטות ורפורמות ככל שתחפוץ. לעומת זאת, אם מלכתחילה אתה מקים ממשלה על בסיס רעוע, ישנם סיכויים רבים שהיא תתמוטט גם אם היא רחבה יותר". 

ממשלת בגין הראשונה, שהוקמה אחרי המהפך ב־1977, נשענה תחילה על רוב של 62 ח"כים בלבד ורק לאחר מכן הורחבה עם הצטרפות ד"ש לקואליציה (ההישג הגדול ביותר של הממשלה הזו היה הסכם השלום עם מצרים, שזכה לתמיכת האופוזיציה). הממשלה השנייה של בגין, שהוקמה ב־1981, התבססה על קואליציה של 63 ח"כים בלבד, אבל הדבר לא מנע ממנה לקבל החלטות אמיצות (החלת החוק הישראלי על רמת הגולן, יציאה למלחמת לבנון הראשונה, השלמת פינוי סיני וכד'). נסים מדגיש כי "ניהול מו"מ להקמת קואליציה הוא אמנות. כשהקמתי קואליציה היא נבנתה על בסיס של איזון. על מי שמנהל את המו"מ לגלות רגישות לצורכי השותפות הקואליציוניות ולקבוע מראש את הטקטיקה, לתכנן מראש את מי להזמין ראשון ואת מי אחרון. לצערי, המו"מ שנוהל עתה על ידי נציגי הליכוד עם השותפות הקואליציוניות, לא היה ברמה גבוהה".

גם בממשלתו השנייה של יצחק רבין, שהוקמה ב־1992, היו בקואליציה 62 ח"כים בלבד. פרופ' שבח וייס, שהיה יו"ר הכנסת באותה תקופה (בשנים 1996-1992) וקודם לכן מ־1981 ח"כ, סבור כי "סוד הצלחתה של ממשלה שנשענת על רוב מצומצם הוא משמעת קואליציונית. לא קל להפיל ממשלה כזו. צריך להיות משבר חריף מאוד בקואליציה כדי שאחד הח"כים החבר בה ירים את ידו בעד הצעת אי אמון". וייס, שהוא פרופסור למדע המדינה, מזכיר כי ב־1995, כשממשלת רבין חתמה על הסכם אוסלו ב' עם הפלשתינים ולא היה לה רוב, היא צירפה לקואליציה את הח"כים גונן שגב ואלכס גולדפרב, שפרשו מצומת והקימו את סיעת יעוד. שגב קיבל תפקיד שר וגולדפרב סגן שר. "נהגתי אז לכנות אותו בשם 'גולדפינגר' כי רק הודות לאצבע שלו היה לנו רוב לאישור ההסכם. היו אז קרבות פרלמנטריים קשים מאוד", מספר וייס.

עם זאת, וייס מדגיש כי "ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מוכיחה כי המשברים הפוליטיים הגדולים ביותר היו דווקא בממשלות רחבות יותר ולא בממשלות צרות". הוא מעריך שגם ההכרזה של הקואליציה על משמעת ברזל ועל איסור לבצע "קיזוזים" עם נציגי האופוזיציה לא תחזיק מעמד זמן רב משום שח"כים מהאופוזיציה ירצו לנסוע לחו"ל במשלחות רשמיות של הכנסת, כי לא ייתכן לנתק את הקשרים של הכנסת עם פרלמנטים אחרים בעולם, ואז יחלו לצאת משלחות משותפות של הקואליציה והאופוזיציה לחו"ל. 

בממשלת רבין של אותם ימים היה חבר גם יאיר צבן ממרצ, שכיהן כשר העלייה והקליטה. צבן אומר כי "היתה לנו קואליציה צרה שנשענה על העבודה עם 44 מנדטים ומרצ עם 12 ח"כים וכן עם תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, שהיו להן 5 מנדטים. במהלך הקדנציה נטשו אותנו אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן, שהקימו את הדרך השלישית, ובמקומם הצטרפו שגב וגולדפרב, אבל היתה אז בממשלה תחושה של לכידות ואחריות ורצון כביר של עשייה", אומר צבן. "אל תשכח שהעבודה חזרה לשלטון אחרי 15 שנים שבהן שלט הליכוד לבדו או במסגרת של ממשלת אחדות עם המערך". כדוגמה לאחריות הרבה של השרים הוא מספר כי "אחרי הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים במערת המכפלה רצינו לתבוע בממשלה להוריד את ההתנחלות בתל־רומיידה. היו כמה שרים ממפלגת העבודה, למשל עוזי ברעם ואורה נמיר, שהסכימו לתמוך בדרישת מרצ, שהיו לה ארבעה שרים, אבל למרות שיכולנו להשיג רוב בהצבעה לא העלינו זאת להצבעה כי רבין התנגד בתוקף ולא רצינו ליצור משבר. ידענו שזו ספינה שבקושי שטה, ואם נטלטל אותה ספק אם תוכל להמשיך להפליג". 

וייס, שטרית, צבן ונסים

פרופ' שמעון שטרית, שהיה שר הכלכלה והתכנון באותה ממשלה, אומר מעמדה של שר לשעבר ופרופסור למשפט קונסטיטוציוני כי "על מנת שהקואליציה הנוכחית תחזיק מעמד, על הליכוד לכבד את ההסכמים עם השותפים ולא לגרום להם תחושה של בטן מלאה וחוסר שביעות רצון. זהו מרשם לצרות. מי שינהל את הקואליציה יצטרך להצטייד במיומנות פוליטית ובאינטליגנציה רגשית. באשר לאופוזיציה, על מנהיגיה - בעיקר יצחק הרצוג ויאיר לפיד - להבין שמערכת הבחירות הסתיימה ועליהם לשתף פעולה, כי רק אופוזיציה מלוכדת יכולה להקשות ולאיים על הממשלה. כל עוד לפיד יפנה את הביקורת שלו נגד הרצוג, האופוזיציה תהיה מפוצלת, דבר שיקל מאוד על הממשלה וראשי הקואליציה".

•   •   •

לנוכח הרוב הדחוק: "משמעת ברזל" לחברי הקואליציה

לחברי הקואליציה החדשה, המונה 61 ח"כים בלבד, הופצו הנחיות ברורות כיצד עליהם לנהוג בהצבעות ובקידום הצעות חוק. כך, למשל, נקבע כי "לא יקדם חבר קואליציה הצעת חוק פרטית בלא אישור מטעם הנהלת הקואליציה. כמו כן, לא יקדם חבר קואליציה ולא יעלה הצעת חוק העומדת בסתירה להסכמים הקואליציוניים ולקווי היסוד של הקואליציה, אלא בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה". עוד נקבע כי "חברי הקואליציה כולם יהיו נתונים למשמעת קואליציונית. יו"ר הקואליציה או מי שימונה כאחראי לכך מטעמו, אחראי להטלת משמעת קואליציונית בהצבעות על הצעות חוק. יו"רי הסיעות אחראים למשמעת הקואליציונית בסיעתם. היה וייוודע כי בהצבעה בוועדה בכוונת ח"כ להפר את המשמעת, כי אז הוא יוחלף על ידי סיעתו בח"כ אחר בטרם ההצבעה". על פי ההנחיות, רק ראש הממשלה או יו"ר הקואליציה יהיו רשאים להעניק חופש הצבעה. ההנחיות גם קובעות כי חברי הקואליציה חייבים לתמוך בכנסת בהצעות חוק שיוגשו מטעם הממשלה.   

השרה הגרמנית: "כנסת ירוקה - דוגמה לעולם"

 

הנדריקס ופלוט. "מרשים"  //  צילום: דוברות הכנסת

שרת הסביבה של גרמניה, ברברה הנדריקס, ביקרה בשבוע שעבר בארץ וסיירה במשכן הכנסת בליווי המנכ"ל רונן פלוט, כדי להתרשם מפרויקט "כנסת ירוקה". במהלך הסיור ביקרו השרה ופמלייתה בשדה הסולארי שהוקם על גג הכנסת. פלוט סיפר בגאווה כי "הפרלמנט הישראלי הוא הירוק ביותר בעולם. הפרויקט הזה הוא מהחשובים שעליהם החליט יו"ר הכנסת. עד סוף השנה הנוכחית צפויה הכנסת להפחית את צריכת האנרגיה שלה בשליש". 

האורחת לא הסתירה את התפעלותה וציינה כי זהו "פרויקט מרשים ביותר שיכול להוות דוגמה לעולם".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו