חברות, טובה: הגבול בין מתנה לידיד לבין שוחד

היכן עובר הגבול בין קבלת מתנה כשרה מחבר לבין שוחד? לשאלה הזו ניתנה לאחרונה תשובה במשפט שוחד של שני ראשי רשויות לשעבר, שניסו להתגונן בטענה כי יחסי החברות שלהם עם חלק מחבריהם הם אמיצים כל כך, עד כי קבלת כסף היא עניין של מה בכך. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

המקרה המפורסם מבין השניים הוא משפטו של ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר, שהורשע בארבע עבירות של לקיחת שוחד מיזמי נדל"ן בסכומים כוללים של כ־2 מיליון שקלים. בין השאר, טען בר להגנתו כי 100 אלף דולרים שקיבל מהיזם חיים גייר הם הלוואה שקיבל במסגרת החברות ביניהם. טענה זו פתחה לדיון משפטי מעניין את המושג "חברות". 

כך, למשל, בר תיאר באריכות כיצד נרקמו היחסים בין השניים עוד ממלחמת המפרץ, וכיצד, במהלך השנים, נעשו יחסי הידידות ביניהם הדוקים יותר וכללו השתתפות באירועים משפחתיים, פגישות ובילויים.

אלא שקו ההגנה של בר וסניגורו, עו"ד נבות תל־צור, נדחה מכל וכל על ידי השופט המחוזי צבי גורפינקל. השופט אכן קבע כי בין השניים התקיימו יחסי חברות ארוכת שנים, אולם הדגיש כי "גם חבר יכול לתת שוחד. יחסי חברות כשלעצמם אינם שוללים שוחד". 

השופט קבע כי "במקרה שלפניי הנסיבות אינן מתיישבות עם הלוואה 'חברית'. גייר נתן לבר סכום משמעותי ולא דרש אותו בחזרה שנים רבות. התרשמתי שבר לא התכוון מעולם להחזיר סכום זה, וגייר לא התכוון לדרוש אותו". 

ראש מועצת מרחבים לשעבר, מורי  //  צילום: דודו גרינשפן

המקרה השני שעסק בנושא זה לאחרונה הוא פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דן בערעור שהגישה פרקליטות מחוז הדרום על זיכויו של איש העסקים מרדכי טרבולסי. שופט בימ"ש השלום בבאר שבע איתי ברסלר־גונן זיכה את טרבולסי מעבירה של מתן שוחד לראש מועצת מרחבים לשעבר אבנר מורי. עם זאת, הורשע טרבולסי בעבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים. 

טרבולסי, תושב המושב בית הגדי מהמועצה האזורית שדות נגב, הוא בעליו של עסק למוצרי קרמיקה שהוקם על קרקע חקלאית במושב תוך כדי שימוש חורג. לטרבולסי ניתן אישור זמני לשימוש חורג, והוא פקע כעבור זמן. על פי כתב האישום, סיכמו מורי וטרבולסי שהאחרון יתרום לו סכום של 3,000 דולרים למטה הבחירות, וזאת בתמורה לכך שמורי, לאחר שייבחר לראשות המועצה, יקדם את ענייניו. 

מורי הורשע במסגרת הסדר טיעון  בשלושה אישומים, בהם לקיחת שוחד. במסגרת ההסדר, האישום הנוגע לטרבולסי רוכך והומר מלקיחת שוחד לתרומה אסורה. נציגי הפרקליטות, עוה"ד שלום שיפר ורונן בוחניק, ביקשו לגזור עליו 18 חודשי מאסר, ולאחרונה הוא נידון ל־13 חודשי מאסר בפועל. 

בנוגע לטענת החברות, קבע שופט השלום בהכרעת הדין כי בין טרבולסי למורי אכן היתה קיימת "מערכת חברית"  וכי מורי חש "מחויבות חברית", ועל רקע הקשרים החברתיים יש לבחון אם מדובר במתן שוחד. עוד קבע השופט כי סכום הכסף (3,000 דולרים) היה מוגבל "וחיוור במיוחד" ביחס למאמץ שנדרש ממורי ובהשוואה לתועלת הכלכלית הגדולה שהיתה צפויה לטרבולסי מהארכת השימוש החורג, "עד שאין הלימה בינה לבין הסכום הזעום יחסית שלכאורה מייחסת המדינה לנאשם כמתת מושחתת".

בפרקליטות היו מודאגים מכך שפסק הדין פותח פתח רחב לשחיתות, ועירערו על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהרכב השופטים יורם צלקובניק, יעקב פרסקי וגד גדעון, קיבל את הערעור והרשיע את טרבולסי.

השופט צלקובניק הזכיר את ההלכה של בית המשפט העליון, ולפיה יחסי ידידות "אינם מהווים כשלעצמם חיסיון מפני הרשעה בעבירת שוחד כשם שמתת קטנה אינה ערובה לכך כי אינה שוחד". בנוגע ליחסי הידידות בתיק זה קבע השופט כי "אלו היו קשורים בטבורם לאינטרסים העסקיים של המשיב (טרבולסי). זוהי 'אהבה התלויה בדבר'". עוד קבע השופט כי קביעתו של שופט השלום ביחס לערכה הדל של המתת "אינה עומדת במבחן הביקורת". 

לדעתו, מדובר דווקא "בערך כספי ניכר יחסית שחרג עשרות מונים מכל מתת 'סמלית' שאותה נהג טרבולסי להעניק למורי בעבר". זאת ועוד, מורי נדרש לגייס כספים לצורך תשלום לספקים, והכספים שהעביר טרבולסי לצורכי קמפיין הבחירות של מורי "היו בעלי ערך קריטי", לשון השופט. יתרה מזו, טרבולסי לא התגורר כלל בתחומי המועצה האזורית מרחבים, להבדיל מעסקו, ו"מימלא לא היה לו כל עניין אחר, למעט עניינו האישי, בבחירתו של מורי כראש המועצה".

•   •   •

7 השנים הארוכות 

יש לכם חובות לביטוח לאומי? אל תצפו שהם יתיישנו 

אם יש לכם חובות למוסד לביטוח לאומי, כדאי שתדעו כי גם בחלוף שבע שנים הם לא בהכרח יתיישנו. את העובדה הזאת למדו על בשרם ארבעה עותרים שעניינם הגיע עד לבית הדין הארצי לעבודה, שנדרש לשאלה אם דיני ההתיישנות חלים על חובות למוסד לביטוח לאומי. 

בשורה התחתונה קבעו השופטים כי על פעולות הביטוח הלאומי חלים כללי השיהוי המנהלי, וכי את טענת השיהוי יש לבחון בכל מקרה לגופו. כלומר, במילים פשוטות הזהירו השופטים: חוב למוסד לביטוח לאומי אינו דומה לחוב לרשות אחרת (לדוגמה, ארנונה), וייתכן שהוא לא יתיישן גם לאחר שבע שנים. 

 פסק הדין ניתן על ידי הרכב בראשות נשיא בית הדין, השופט יגאל פליטמן, השופטות לאה גליקסמן ויעל אנגלברג־שהם, ושני נציגי ציבור.

הנשיא פליטמן קבע כי גם אם המוסד היה יכול על פי רישומיו ליידע את מבוטחיו על ידי הצלבת מידע בדבר חובם, אין בכך כדי לפטור את המבוטח מחובתו האישית כלפי המוסד. לדעתו, החלת חוק ההתיישנות תגרום "להעדפה שלא כדין בתשלום דמי ביטוח את מי שאינו משלם דמי ביטוח, פגיעה בכלל ציבור המבוטחים, ששילם כדין ובמועד את דמי הביטוח, ופגיעה בזכות פרטיו של אותו ציבור לקיום מינימלי בכבוד ולקיום בכבוד כעובדים".

השופטת גליקסמן הוסיפה וקבעה כי "אין לראות את דמי הביטוח בגדר 'מס'. זאת, נוכח מהותו של הביטוח הלאומי כביטוח סוציאלי המבוסס על רעיון של סולידריות ועזרה הדדית, כך שמוטלת חובת תשלום דמי ביטוח על המבוטח בהתאם להכנסתו".

•   •   •

טיפול מונע

רופא הכפיש קולגות ברשת - רישיונו נשלל לחודש

 ד"ר אריה אבני הוא רופא מומחה בכירורגיה כללית ובעל אתר אינטרנט שבו הוא מפרסם מאמרים שונים. בעבר פירסם מאמרי השמצה והכפשה נגד ציבור הרופאים, בעיקר אלה העוסקים בתחום האונקולוגיה. בין השאר, כתב את הדברים החמורים הבאים: "כתבתי לא אחת שהאונקולוגים הם התורמים העיקריים לכריית קברים של 10,000 חולי סרטן בישראל, כל שנה. זוועת אלוהים. למה לא מקימים ועדת חקירה? אפילו במלחמת יום הכיפורים נהרגו אולי שליש מההרג השנתי של האונקולוגים בארץ הקודש".

בעקבות כך, באפריל 2013 זומן הרופא לשימוע בפני ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, ד"ר מיכאל דור, שנזף בו על התנהגותו והתרה בו שלא יחזור לסורו. אלא שד"ר אבני המשיך במעשיו, והפעם הפנה את האש למשרד הבריאות וכתב באתרו כי "ראשי משרד הבריאות הם פגומי מוח, הם עלובי החיים ומעודדי המוות". במשרד הבריאות לא נותרו אדישים, ובספטמבר 2013 הוגשה נגד ד"ר אבני קובלנה על ידי המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בעז לב. 

בעקבות הקובלנה הוקמה ועדת משמעת בהרכב של ד"ר פאולה רושקה, פרופ' יוסף אלידן (יו"ר), ועו"ד יגאל חיות. הנקבל (ד"ר אבני) הודה בהתבטאויותיו, אך טען שהן חוסות תחת הגנה של חופש הביטוי. עם זאת, הבהיר כי הוא מתנצל על כל ביטוי פוגעני. בסופו של דבר, הורשע ד"ר אבני בעבירה של התנהגות בלתי הולמת. הוועדה, ברוב דעות, המליצה להתלות את רישיונו למשך חודש ימים בלבד. זאת כנגד דעתו של היו"ר, פרופ' אלידן, אשר סבר בדעת מיעוט כי חומרת המעשים מצדיקה עונש של התליית הרישיון למשך שנה.

על ההחלטה הוגש ערעור, והשופט המחוזי (בדימוס) אמנון סטרשנוב ציין כי אמנם מדובר בעונש קל, אך ציין כי בשל הנסיבות האישיות הקשות, ובהן היותו של אבני נכה צה"ל וכן העובדה המצערת כי איבד את אשתו ממחלת הסרטן, "החלטתי, ולא בלב קל, שלא להחמיר בדינו מעבר להמלצה המקלה של רוב חברי הוועדה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו