שישה עשורים חלפו מאז טילטלה פרשת "עסק הביש" את מדינת ישראל הצעירה. במשך שנים נשאלה השאלה: "מי נתן את ההוראה" להפעיל רשת ישראלית שתבצע פיגועים במצרים, אך תנסה ליצור את הרושם שבוצעו על ידי ארגון טרור מצרי? מסמכים נדירים שחושף היום ארכיון צה"ל, שופכים אור חדש על פרטי הפרשה ההיא - שהסתיימה במעצר 13 איש באשמת ריגול, בכליאת חלקם במצרים לתקופה ארוכה, בהוצאה להורג של שניים מהם, וכן בשורת משברים פוליטיים חריפים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בעקבות הפרשה הודחו מתפקידיהם ראש אמ"ן דאז בנימין גיבלי, ומפקד יחידה 131 - שביצעה את המעשים - מרדכי (מוטקה) בן צור. הפרשה הביאה בהמשך גם להתפטרות שר הביטחון דאז פנחס לבון, ובהמשך היתה בין הגורמים שהביאו להתפטרות ראש הממשלה דוד בן־גוריון.
אחד המסמכים מתעד פגישה של לבון וגיבלי. מהמסמך עולה כי לבון האשים את גיבלי שנתן את ההוראה על דעת עצמו, אך גיבלי טוען שקיבל את ההוראה מלבון בפגישה ב־16 ביולי 1954, שבה נכחו רק שניהם.
היתה פגישה או לא?
בפגישה אחרת בין גיבלי ללבון שנערכה ב־28 בדצמבר 1954, לאחר שהרשת כבר נחשפה, האשימו השניים זה את זה במתן ההוראה. לבון מצוטט: "אי אפשר לקבל שבלי הוראה של אדם מוסמך - ואינני אומר שאתה האדם שנתת את ההוראה - אנשים יעשו פעולות כאלה על דעת עצמם. אינני מאמין שסתם מתוך אבנטורה אנשים אלה החליטו לפוצץ שירותי מודיעין אמריקניים ולהדליק את בית הדואר באלכסנדריה, לא ייתכן. אבל לזה אין לי הוכחות".
בן־גוריון // צילום: אי.פי
לבון מבקש מגיבלי לומר את האמת, ומכחיש מכל וכל את קיומה של הפגישה בין השניים ב־16 ביולי. "אם ב־16 לא התקיימה הישיבה והשיחה הזו, אלא נתקיימו לאחר גמר הפרשה כולה", הוא מציין, "אני מוכרח הייתי להגיע לאחת משתי מסקנות: או שאתה על דעת עצמך בלבד... עשית את כל העניין, או לא על דעת עצמך, אז מי זה?" גיבלי מצידו ענה: "מעודי לא הועמדתי בפני הנסיבות של שקרן ובדיין כפי שניסית להציג אותי עכשיו. לי ברור דבר אחד. אני מפיך, לאחר הישיבה שהיתה בביתך, קיבלתי את ההוראה להפעיל את החוליות".
לבון ממשיך ואומר: "כאשר ב־16 אתה נתת את ההוראה - לא היתה לך שום סמכות למתן ההוראה". גיבלי מצידו משיב: "טוב, אני מקבל עלי את הדין הזה. בסדר".
גרסתו של גיבלי מקבלת חיזוק ממסמך נוסף שמפרסם משרד הביטחון. במסמך זה מציין נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של דוד בן־גוריון, כי מי שנתן את ההוראה היה לבון. "שקל לו שר הביטחון מר פנחס לבון, כי טוב היה אילו היו עושים מעשים שימנעו את החתימה הבריטית והמצרית (הכוונה לפינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ, מהלך שישראל ביקשה לטרפד, ל"ש). הורה לבון שיחידה זו במצרים תחבל באובייקטים בריטיים, וייווצר הרושם כי האחים המוסלמים בכך". לפי ארגוב, "שיקול נפשע ומוטעה זה נעשה על ידי שר הביטחון (לבון), ולא על ידי ראש הממשלה (שרת). החלטה זו, והוראה זו, נעשו ללא ידיעת ראש הממשלה. שיקול מחריד זה והחלטה פזיזה ופושעת זו - בוצעו שעה שראש המטה הכללי רא"ל משה דיין לא היה כאן בארץ".
ראש אמ"ן דאז גיבלי // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשהב"ט
ארגוב מתאר במסמך את זעמו של בן־גוריון על לבון. "בשבת פתח הזקן על הנושא המצרי... הוא הוציא פסק דינו החמור על עושה הפשע". הוא אף מצטט את דברי בן־גוריון בנושא: "זה לא היה מעניינו של שר הביטחון להחליט על כך. זו שאלה פוליטית ולא ביטחונית. באיזו רשות שלח 13 איש מהטובים והמסורים לטבח?"
החידוש בכך טמון בעובדה שארגוב העז לומר לראשונה לבן־גוריון כי בציבור מקובל לחשוב שלבון איש שלו, ולפיכך שמעשיו מיוחסים אליו.
הסתדרות המורים עמדה לשלם לעו"ד פישר 7.2 מיליון שקלים
