"היה ישראלי ברמ"ח איבריו"

מאות אמנים, חברים וגם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, הגיעו למוזיאון ת"א לטקס האשכבה של האמן מנשה קדישמן, שהלך לעולמו ביום שישי והוא בן 82. הערב הוא הובא למנוחות בבית העלמין קרית שאול בת"א.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"כולם מדברים על זה שהוא היה אמן דגול" אמר בנו בן לישראל היום, "אני יכול להגיד לך שהוא היה אבא דגול. באמת אדם מקסים. אני רק מצטער שאין עוד אנשים כמוהו". בתו מאיה הוסיפה: "הרגשות כל כך חזקים. מיקס של עצב תהומי עם מבט על כמות האנשים שמגיעים שנותנת הרגשה של השתתפות אמיתית בעצב שלנו. זה נותן המון כוח לראות את כל האהבה והכבוד וההוקרה וההכרה. הייתי רוצה שהוא יהיה פה לא בתוך הארון - אלא שיראה את כל זה". 

האמן דני קרוון, שהגיע לחלוק כבוד לחבר וקולגה אמר: "הלכנו יחד יחפים בשכונה בנורדיה. הוא היה בן 8 ואני בן עשר. התחברנו בהמשך לגוף אחד. הוא היה ישראלי ברמ"ח אבריו, לא התפתה להישאר בניו יורק, היה יכול להיות היום לפחות כמו וורהול. כל תמונה שלו היתה יוצאת מן הכלל, כל פעם שראיתי כבשה חדשה התפעלתי מהדמיון והאמנות, הוא היה מעיין שופע, לא הפסיק לרשום ולעשות פסלים בלי סוף. הוא היה כשיר של נעמי שמר 'מושיט את ידו לתת ולא כדי לקחת'. הוא היה רחב לב, היה לי כאח. לא חשבתי שנישאר יחד בכיכר התרבות. עכשיו אני צריך להספיד אותו. הייתי בטוח שהוא יספיד אותי. אין מישהו שיכול לעשות זאת טוב ממנו". 

חבר הכנסת לשעבר רפי איתן שהגיע לחלוק כבוד סיפר: "נקודת ההשקה שלנו היתה דרך קיבוץ יזרעאל שחלק מחבריו היו איתי בפלמ"ח. הוא הגיע מאוחר יותר ושם הכרנו. מאוחר יותר בשנות ה-60 הוא היה בלונדון ואני בפריז, חיפשתי שסתום ביטחון מול עבודת הלחץ המודיעינית שלי, חשבתי על פיסול והוא שכנע אותי שפיסול זו הדרך. מאז אני מפסל. בחודשים האחרונים נפגשנו מספר פעמים, דברנו על פסל משותף אבל בליבי ידעתי שפסל זה מנשה. לא אני. דברנו ממש לפני שבועיים על איך זה יהיה, ממש לא תארתי שימיו כל כך קצרים. הוא היה כוח בלתי יצירתי בלתי רגיל". 

השחקן ישראל גוריון הגיע גם הוא ואמר: "עברנו דרך ארוכה יחד. מאוד אהבתי אותו. לא תארתי לעצמי שככה פתאום. הוא היה חולה אבל חשבתי שהוא ייצא מזה. הוא היה צייר גדול עם נשמה גדולה. הוא היה אצלי פעם בבית והתחיל לצייר את כולנו, ומיקי אשתי אתמול מצאה את הציור הזה. איש גדול הלך".

נשיא המדינה רובי ריבלין הגיע גם הוא לחלוף על פני הארון, הניח זר, שוחח עם ילדיו של קדישמן קצרות כשהוא מחבק ומנחם אותם. איזה אוהב חיים הוא היה, אמר להם ריבלין, והם מצדם הודו לכבוד הנשיא על בואו. "מלבד היותו אמן ויוצר ענק הוא היה איש עם הלב הכי גדול. אדם שכל כך אוהב אנשים, אוהב את החיים", אמר הנשיא ריבלין לתקשורת, "איש נפלא. מי שהכיר אותו, שהיה לידו, משפחתו וחבריו, יודעים איזה איש נפלא היה מנשקה. יהי זכרו ברוך. הוא לא ישכח כי היה יוצר ענקי אבל בלב אוהביו האבידה היא קשה. קשה מנשוא. 

קדישמן, אמן עטור פרסים ובהם גם פרס ישראל (1995), שמזוהה עם ציורי כבשים צבעוניים ועם סגנון אקספרסיבי עז, נפטר בבית החולים שיבא בתל השומר, לשם הובהל לאחר שחש ברע. 

"בכל פעם שהייתי בא אליו לשוחח איתו, הוא היה נותן לי תמונה", סיפר אתמול חברו הקרוב, השחקן יענקל'ה בן סירא, "הוא היה אדם שכשמו שהיה שמן, כך היה הלב שלו - עוד יותר שמן ומלא ורחב. הוא תרם הרבה. איפה שהיתה מצוקה הוא היה הראשון שעזר, נתן את ציוריו". בשנים האחרונות סבל קדישמן מבעיות אורתופדיות חריפות שהגבילו את תנועתו, אך לא מנעו ממנו להמשיך וליצור. "ידענו שהוא חולה", הוסיף בן סירא, "היינו אצלו רק לפני שבוע, הוא לא מש ממיטתו, אבל הוא היה בסדר גמור - תיפקד, דיבר. לא ידעתי שזה יהיה הביקור האחרון".

קדישמן בביתו. לא הפסיק לצייר  //  צילום: זיו קורן

קדישמן נולד בתל אביב ב־1932 והתחנך בתנועת הנוער המאוחדת. בגיל 15 התייתם מאביו, ולכן עזב את לימודיו בבית הספר ויצא לסייע בכלכלת המשפחה. את הלימודים הסדירים החליף בלימודי פיסול אצל משה שטרנשוס (לימים, אחד ממקימי מכון אבני לאמנות ולעיצוב בתל אביב) ואצל רודי להמן (ממייסדי כפר האמנים עין הוד), שמהם שאב את ראשית השכלתו המקצועית כאמן. אולם היתה זו דווקא החוויה הצבאית של קדישמן שהשפיעה באופן קרדינלי על יצירתו. הוא גויס ליחידת הנח"ל הראשונה שהוקמה והוצב בקיבוץ מעיין ברוך. במסגרת שירותו שימש קדישמן רועה צאן והירבה לתעד את פעילותו ברישומי פחם ועיפרון. במשך שנות פעילותו האמנותית יצר קדישמן אלפי דיוקנאות צבעוניים של כבשים, שהפכו לסימן ההיכר שלו בארץ ובעולם. 

"עקידת יצחק" ברחבת מוזיאון ת"א  //  צילום: זאב זמיר, אתר פיקיוויקי

כמה שנים לאחר סיום שירותו הצבאי בחר קדישמן לצאת ללימודי אמנות בחו"ל והגיע, עם חברו האמן בוקי שוורץ, ללימודי פיסול בסנט מרטינס סקול אוף ארט בלונדון, שמחלקת הפיסול שבה נחשבה למפורסמת ביותר בעולם האמנות. שם נזרעו אצלו הזרעים ליצירת פסלי ענק ולשימוש בחומרים כגון פלדה ואלומיניום. בסך הכל בילה קדישמן 13 שנים בלונדון, שבמהלכן למד, יצר, התחתן והביא לעולם שני ילדים. הנישואים לא החזיקו מעמד, ולאחר כמה שנים חזר קדישמן לישראל. בראיונות שהעניק לאורך השנים הסביר שהוא רואה בעצמו ישראלי וחש חיבור גדול לישראל.

צייר לנו כבשים

באותן השנים החל קדישמן לזכות בהכרה ובהצלחה עולמית על יצירתו. ב־1967 זכה בפרס ראשון לפיסול בביאנלה של פאריס, ובשנה שלאחר מכן היה לנציג הישראלי בתערוכת האמנות "דוקומנטה" בגרמניה, שנחשבת לאחת הליברליות והאוונגרדיות בעולם האמנות. קדישמן זכה אז גם להצלחה ולהכרה מקומית, כשפסליו מוקמו בקרבת מוסדות תרבות ישראלים ובתוכם. ב־1966 הוצב פסלו "מתח" בכניסה למוזיאון ישראל בירושלים, והוא נחשב עד היום לאחד מסמליו המוכרים. כעשור לאחר מכן העניק קדישמן לתל אביב את אחד מסמליה, כאשר הוצב "התרוממות", שמתנשא לגובה של כ־15 מטרים, ליד תיאטרון הבימה. פסליו מוצבים במקומות רבים בישראל ובעולם. אחת מיצירותיו הבולטות היא "שלכת" במוזיאון היהודי בברלין.

צילום: אבישי טייכר

בשנת 1978 הציג בביאנלה של ונציה 18 כבשים שעל גבן צבע כחול תחת השם "פרויקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע". מיצג זה שוחזר במוזיאון תל אביב לאמנות בתערוכה של יצירותיו, שנפתחה בדצמבר 2005 ונקראה "צייר לי כבשה". הכבשים שלו לא היו בעיניו רק דמויות משירותו הצבאי, אלא מעין אייקון חילוני ישראלי שקשור לחללים שנפלו במערכות ובמלחמות. 

בהכנת הידיעה השתתף יורי ילון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו