סיירת ל"ג בעומר

כבר כשהתקשרתי לברר פרטים על הסיור הזה, הרגשתי שמשהו פה לא הגיוני. הרי איזה בן אדם מסוגל לקחת בעל חיים חסר ישע, לזרוק אותו לאש ולצפות בו נשרף למוות? ליטל, אחת ממארגנות הסיור, לא הייתה צריכה יותר מדי להתאמץ בשביל להסביר, היא פשוט שלחה לי תמונות מערב ל"ג בעומר של שנה שעברה. ייאמר לזכותה שהיא הזהירה לפני שאלו תמונות קשות.

ליטל נווה, סטודנטית בת 28 מראשון לציון, לקחה על עצמה את האחריות על תל אביב ולארגן סיורים של מתנדבים בעיר שינסו למנוע זריקת גורי חתולים וכלבים למדורות. הגדרת התפקיד של ליטל הייתה לארגן כמה שיותר מתנדבים בימים שלפני, עבודת מודיעין היכן יש מדורות המועדות לפורענות, (לרוב של בני נוער ללא השגחת מבוגרים), ריכוז והדרכת המתנדבים בערב עצמו, חלוקה לקבוצות וקדימה, לצאת לדרך.

"בעלי חיים לא צריכים להיות באיזור המדורות". צילום: יוסי זליגר

20:00 - אש ותמרות עשן בכל העיר

"לא עכשיו", היו המילים הראשונות שליטל אמרה לי כשהגעתי והצגתי את עצמי. למרות שדיברנו כל השבוע בטלפון, ותיאמנו שיחת היכרות קצרה לפני היציאה, היא לא התפנתה לזה. הסיבה נעוצה בכך שהיא לא ציפתה לכמות האנשים שהגיעו, "לא ישנתי דקה כל השבוע וכנראה שזאת התוצאה". כ-80 אנשים, מכל הגילאים וכל המינים, הצטופפו ליד תחנת אוטובוס בכניסה לדרום תל אביב "כמה שזה נשמע לא נעים וקצת לא פוליטיקלי קורקט, אבל באיזור הזה היו הרבה מקרים בשנים האחרונות" היא סיפרה תוך כדי שהיא רושמת את שמות האנשים שהגיעו. "בצפון תל אביב יש 30 מתנדבים, בכפר סבא 20, בחיפה ובשדרות. בכלל, אנחנו פרושים בכל הארץ" 

ליטל אוספת את החבורה ומחלקת אותם לקבוצות. תוך כדי, היא מסבירה להם את המשימה: "תהפכו ארגזים, קרטונים וכל מה שנראה לכם חשוד, יש פה הרבה מדורות ובעלי חיים משוטטים לא צריכים להיות באיזור הזה. בנוסף, אנחנו פה בשביל להעלות את המודעות, גם של ההורים וגם של הילדים".

תמונה: מקבלים תדרוך. צילום: יוסי זליגר

בזמן שחברי הקבוצות עשו היכרות אחד עם השני, ליטל החלה לשלוח אותם לכיוונים שונים "מרוב הלחץ וכמות האנשים שכחתי לאן כל קבוצה צריכה הולכת" היא אומרת לי בלחש ובמקביל מנסה להתרכז ולענות לשאלות המתנדבים. זה היה קצת קשה בעיקר בגלל שכל חצי דקה הנייד שלה צילצל. היא ישר העבירה את המכשיר לרועי (32), מנהל פרויקטים ממרכז הארץ שבלי ידיעתו מונה לסגן של ליטל. "אני יותר מרגיש כמו הפקידה, אבל כל אחד עושה מה שהוא יכול כדי לעזור. ליטל ממש עמוסה אז אני עונה לטלפונים ומכוון את האנשים שמצטרפים אלינו, אני מכוון אותם ישירות לאיזורי המדורות"

קבוצות של בין 7-10 מתנדבים שמתחילים לצעוד בין הסמטאות והשטחים הפתוחים. כשהגענו לאיזורי המדורות, הקבוצה הוציאה פנסים והחלה בסריקות. כבר בתחילת הערב, באחת מחצרות הבתים, מבחינים חלק מחברי הקבוצה בילד צעיר המחזיק ארגז ובו שני גורי חתולים, כשנשאל האם הם שלו ולאן הוא הולך איתם, הוא התחיל קצת לגמגם. הצוות לא לקח סיכון, וחילץ מהילד את הגורים והעביר אותם לשמירה צמודה בבית אומנה באיזור, מבחינתם: "אם יש ספק, אין ספק"

ליטל (באמצע) וקבוצתה מסיירים. צילום: יוסי זליגר

"מטרה עיקרית: להציל אותם, אבל לא פחות חשוב: לעורר מודעות"

רועי ממשיך לכוון את המצטרפים ובין לבין מעדכן את ליטל בהודעות מהקבוצות בערים האחרות. "ברמת גן גם מצאו גור תועה ליד מדורה, באילת נמצאה חתולה בתוך פח אשפה סגורה בתוך שקית" לרועי זאת הפעם הראשונה שהוא מצטרף לסיורים אבל מהר מאוד הוא הבין את החשיבות "כל החיים אני משתדל להציל בעלי חיים, בכל דרך שאפשר, משיתופים בפייסבוק ועד לכך שפעם עצרתי כביש מהיר רק כדי להציל גור שלא הצליח לעבור אותו. ברגע ששמעתי על הסיורים ישר הצטרפתי, למרות שיש עכשיו אחלה משחק בליגת האלופות"

תוך כדי החיפושים, ניגש אלינו ילד מאחת המדורות ושאל האם אנחנו מסיירת בעלי החיים, ענינו מיד שכן והוא הרגיע אותנו: "הייתה פה כבר קבוצה שלכם. אל תדאגו, אנחנו אתכם וגם עזרנו להם לעשות בדיקות במדורות האחרות" אמר וזרק עוד קרש למדורה.

"זאת אחת המטרות שלנו, לעורר מודעות אצל האנשים" אומר לי רועי בגאווה "לעורר מודעות לא לשרוף בעלי חיים ולא להתעלל בבעלי חיים ויותר מזה לעורר מודעות לסתם אנשים שלא יודעים שזה קורה ושיש את התופעות האלו ומחר יגידו שגם הם רוצים לעזור ולהתנדב ולהציל בעלי חיים. לעורר מודעות לחמלה"

ליטל ורועי. צילום: יוסי זליגר

ליטל והצוותים מקבלים כל הזמן עדכונים על עוד ועוד בעלי חיים שנמצאו ברחבי הארץ "אנחנו בינתיים לא מצאנו כלום, אני רק מקווה שזה בגלל שהתופעה הזאת לא נפוצה או בגלל העבודה הטובה שעשינו בימים האחרונים בלעורר את המודעות" מספרת ליטל.

עם הזמן שעובר, האופטימיות גדלה על כך שעדיין לא נתקלנו באירועים מיוחדים או מזעזעים, אבל אז ליטל קיבלה הודעה מאחת הקבוצות האחרות על כך שנמצא פגר של חתול באחד השטחים "אנשים ראו חתול והרגו אותו, אנחנו מאמינים שזה קרה אתמול, אבל זה בוודאות מעשה אדם, החתול לא נשרף אבל שופד עם ענף"

ניסית פעם לחשוב מה עובר בראש של האנשים האלו שמתעללים ואפילו הורגים בעלי חיים?

"כל הזמן, ואני לא מצליחה, זה פשוט לא נתפס. יכול להיות שזה חוסר בחינוך, בין אם מהבית או מבית הספר. כי היום אף אחד לא מלד את זה, את החמלה לאחר או לחלש או לבעלי חיים או לכל דבר."

זה לא התפקיד של המשטרה למנוע את ההתעללות הזאת?

"הם עושים את זה, אבל אין מספיק הרתעה וענישה. קח את הדוגמא האחרונה של הנער שצולם זורק כלב מעל חומה, להגיד לך שאני מאמינה שיעשו לו משהו? אני לא מאמינה. אז נכון, הכלב הוחרם וקרוב לודאי ניצל מעוד התעללויות בעתיד, אבל לנער לא יעשו כלום. אולי יפתחו לו תיק ועונש על תנאי, אבל זה לא מעניין אותו כי רוב הסיכויים יש לו כבר כמה אחרים. וגם אם יתנו לו קנס, אז ההורים ישלמו כי הוא קטין. מבחינת המדינה מי שפוגע בבעלי חיים לא עושה זאת למטרת אלימות לשם אלימות. מבחינתנו, אותו נער שדוקר בעל חיים, מחר יכול לדקור בן אדם." 

אז אתם לוקחים את החוק לידיים באיזה שהוא אופן?

"אני לא רואה את זה ככה, הרי אם עכשיו אתה תראה מישהו מרביץ לילדה קטנה, אתה תתקשר למשטרה אבל כשאתה תראה שאף אחד לא מגיע, אתה תעשה משהו, אתה תרחיק את אותו אדם, תרביץ לו, תנסה להציל את הילדה"

זאת הסיבה שרבים מהמתנדבים גם הצטיידו בגז מדמיע?

"במובן מסויים כן. אבל אך ורק להגנה. למקרה שניתקל בהתנגדות אלימה, אנחנו לא סומכים שהמשטרה תגיע בזמן ואנחנו חייבים לדאוג לעצמנו וכמובן לבעלי החיים"

למרות תשובתה של ליטל, ההרגשה מהצד הייתה שחלק מהמתנדבים הגיעו מאוד טעונים ואפילו ששי קרב. חן (33) מאפיינת חווית משתמש במקצועה, ניסתה להסביר לי את הסיבה: "אתה צודק, באנו טעונים וזה לא סתם. הרי כשאתה רואה את התמונות הללו משנה שעברה ולא רק בערב ל"ג בעומר אלא בכל ימות השנה, אתה טעון, אתה כועס. החיות האלו הן חסרות ישע וכל מי שאוהב בעלי חיים זה מאוד נוגע לו. וכמובן שזה גם הגנה. אנחנו הולכים להתמודד פה עם אנשים שאנחנו לא יודעים את מי נפגוש, הרי זה לא אנשים נורמליים מהמניין. אם בן אדם מסוגל לזרוק בעל חיים למדורה, לך תדע מה הוא יכול לעשות לך. אבל אף אחד לא בא לפה בשביל לריב עם מישהו, באנו במטרה אחת וזה להגן על בעלי חיים"

להציל את עומר

השעה כבר שתיים לפנות בוקר, הקבוצות ממשיכות בסיורים, ברוב המקומות כבר היינו אבל תמיד שווה לעשות בדיקה נוספת. ואז הגיעה ההודעה על כלב מבוהל שנמצא באחד הגנים באיזור, הוא היה קשור לגדר, לבד ומפוחד. שני צוותים החלו לנוע במהירות לכיוון. כולם החלו להפיץ את השמועה ולנסות למצוא לו בית אומנה במהירות. שאר המתנדבים שהיו באיזור הגיעו רק כדי להכיר, ללטף ולסגור את הערב בנימה חיובית.

חן מסתכלת על הכלב באהבה ומרגישה הקלה: "אני שמחה שיצאתי לסיור הזה, זה היה מאוד חשוב, אפילו להציל כלב אחד ולמצוא לו בית וחיים חדשים זה נותן סיפוק אדיר"

בזמן שכולם משחקים עם הגור החדש (שמאוחר יותר קיבל את השם "עומר"), ליטל ממשיכה עם הטלפונים והארגונים, את רוב המתנדבים היא שיחררה לביתם גם בגלל השעה המאוחרת וגם כי כבר כמעט ואין מדורות "אני לא חושבת שהיה איזור שלא הגענו אליו, אבל אני לא יודעת אם להיות שמחה שלא מצאנו כלום או להיות עצובה שפיספסנו משהו, אבל את זה נדע רק בבוקר לצערי" ליטל החלה לסכם "לא נתקלנו במקרים בהם הייתה כוונה מוחשית לשרוף בעלי חיים, אבל בזכות הסיור הזה הרבה מהם ניצלו, אין לדעת מי היה מוצא את הכלב שהיה קשור לגדר לפנינו".

מחפשים לעומר בית חדש, צילום: יוסי זליגר

רגע לפני סוף הסיור, אני שואל את ליטל על העתיד, על היום למחרת, כי נכון, הערב ניצלו מספר בעלי חיים, אבל אין לזה סוף "אני רק יכולה לקוות שזה לא יקרה, אבל אתה צודק, אין לזה סוף, לשום דבר אין סוף, יש גם אנשים שמתעללים במבוגרים או בילדים ואפילו תינוקות, אי אפשר לעצור הכל, אבל צריך לנסות לעשות מה שאפשר, מאות אנשים סיירו הערב ברחבי הארץ, וזה גידול מאוד משמעותי משנים קודמות, אז יש התקדמות, אני כמובן אמשיך במאמצים ואני מקווה שכולם ימשיכו איתי."

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו