אחד האנשים היחידים שיכולים להבין בצורה מעמיקה את מה שעובר על דיוויד בלאט הוא פיל ג'קסון. בספרו "11 טבעות" מתאר ג'קסון כיצד התמודד עם מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט, שני האנשים היחידים שיכולים להבין את מה שעובר על לברון ג'יימס.
הגדולה המקצועית של ג'יימס, והרצון להשאיר חותם אלמותי, מעוטר בגביע וסיגר, נעמדים מול היומיומיות של חבריו לקבוצה, האנושיים, מאמנו האלמוני, היריבה הקשוחה והמציאות. רק קיירי אירווינג, אליל, לא ממצמץ מולו. ואילו אל מול בלאט עומדים הצורך לחבר קבוצת אנשים שתנסה לזכות בתואר בלתי נתפש בעוצמתו עבורו, התלות בכוכביו הלא אנושיים, הפציעות האנושיות, היריבה הקשוחה והמציאות.
דיוויד בלאט. הכוכבים לא תמיד מקשיבים לו // USA Today sports
בלאט אימץ כמה מרכיבים מהספר, כמו הפתגם ההודי שאומר שאם אתה הולך לגור בנהר, התיידד עם התנין. ואכן בלאט עשה מהפך תודעתי, כפוי, והתנין ג'יימס מריץ את ההצגה. במשחק הראשון בחצי גמר המזרח מול שיקגו זה נגמר בדמעות עם הפסד 99:92, כי הסגנון של בלאט משוחק עד כמה שג'יימס מעוניין לשחק אותו, ואז ההתקפה נראית כמו צעצוע שסר חינו בעיני ילד. זה גם עלה לקליבלנד באיבודי כדור של מומנטום.
כמויות הרוק שבלאט בלע יכלו להחזיר לחיים את ים המלח, או שכמו שג'קסון מצוטט את אגדת הג'אז צ'ארלי פרקר: "אל תנגן בסקסופון, תן לסקסופון לנגן בך", והצלילים לעיתים צורמים. ידוע שקליבלנד פצועה וחסרה, אבל חוסר האונים בטיפול בפיק אנד פופ של דרק רוז ופאו גאסול זועק עד לחדרי הלימוד של מכון וינגייט, "תעשו חילוף", והעיניים לא מאמינות בראותן טופ סייד כשגאסול, אמן חצי המרחק, חוסם ונפתח. הנפש הקליבלנדית ייבבה, והרשת של הסל המקומי נאנחה בכל פעם שכדור של הספרדי חדר אליה, נוחת במעמקי סיביה. בלאט צריך עכשיו התעלות של שחקן מסייע מלבד כוכביו, את טימופיי מוזגוב אקטיבי ואת אירווינג רענן בסיום. ויותר מכל, הוא צריך ניצחון במשחק מספר 2.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
