"מנצח הוא מוסיקאי נודד"

איך יודעים שעומר מאיר ולבר מגיע לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית? בחדר המנצח בהיכל התרבות בתל־אביב, על פסנתר הכנף בפינה, מונח אקורדיון אדום. "אני מנגן בו ב'פילהרמונית בג'ינס', סידרת הצעירים של התזמורת", הוא מסביר בחיוך. ולבר הוא בוודאי המנצח היחיד בעולם שמסתובב עם אקורדיון, שעליו התחיל לנגן כשהיה בן חמש. גם את דרכו באופרה הישראלית החל כנגן אקורדיון בהפקת "ווצק" לפני עשר שנים. מאז דרך כוכבו של ולבר והוא נעשה לאחד המנצחים הישראלים המצליחים ביותר בזירה הבינלאומית. עד לפני שנה הוא ניהל את בית האופרה בוולנסיה, והוא מופיע בקביעות עם תזמורות חשובות ברחבי העולם כמו הפילהרמונית של לונדון, תזמורת בית האופרה לה סקאלה, תזמורת הגוונדהאוס מלייפציג ורבות נוספות. השבוע הוא הגיע ארצה לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בסידרה של קונצרטים שיתקיימו בחיפה, בירושלים ובתל אביב.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אף פעם לא חשבתי שאני מי יודע מה", אומר ולבר שנולד ב־1981 בבאר שבע. "ההורים שלי עשו בשכל כשהשאירו אותי בבאר שבע ולא שלחו אותי לתלמה ילין. למדתי בתיכון רגיל ואולי דווקא זה פיתח אצלי רגישות חזקה ומודעות חברתית. 

"היום אני מוסיקאי נודד. מנצח נודד הוא כמו דבורה, עובר מפרח לפרח. יש לי שותפות מיוחדת עם כמה תזמורת בעולם, בדרזדן, בוונציה ובמינכן. עכשיו ניצחתי על הפילהרמונית של לונדון ונוצרו בינינו יחסים מעולים. מנצח צריך להישאר נודד, לא להישאר במקום אחד". 

עם הפילהרמונית יבצע ולבר את הסימפוניה החמישית של בטהובן, את "מטמורפוזות" מאת צבי אבני בן ה־88 ("אתה צריך לראות אותו, אדם מדהים") ואת הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו של ברהמס. "הפילהרמונית היא תזמורת טובה עד כדי כך שאני לא צריך להסביר להם כל דבר. יש לנו היכרות מעולה ותוך שנייה הם מבינים מה אני רוצה. ניצחתי על החמישית של בטהובן הרבה פעמים, ובכל פעם אני מנסה לספר את אותו סיפור בדרכים שונות. אני מכין את התזמורת ועובד איתה על דברים מסוימים, אבל אני גם משאיר המון דברים פתוחים, ובקונצרט אנחנו אפילו מאלתרים קצת. ברור שדברים כאלה אפשר לעשות רק עם תזמורת ממש טובה".

כשהוא נשאל עם איזה ז'אנר של ניצוח הוא נמנה, אומר ולבר: "אני עוד נורא צעיר. שני המנצחים שהשפיעו עלי ביותר הם מנדי רודן ודניאל ברנבוים והייתי רוצה לקחת מכל אחד מהם את הטוב שבו, אבל קשה לומר שאני דומה להם. ניצוח זה עניין מאוד אינדיבידואלי. אני מרגיש שהתבגרתי כמנצח בשנים האחרונות. תמיד הייתי מנצח פיזי מאוד, רקדתי והשתוללתי על הפודיום, אבל לאחרונה אני לא דוחף יותר מדי. הבנתי שאם אפסיק להניע את הידיים - התזמורת לא תפסיק לנגן". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו