התפר שוב נפרם

לעולם לא נדע כנראה אם הנער הירושלמי בן ה־16 מא־טור, עלי אבו ראנם, שרץ בשבת האחרונה כשסכינים בידיו לעבר השוטרים במחסום א־זעים, נחשף לפני שבועות אחדים לשורות שבאורח נבואי כמעט תיארו את מותו שלו: "בפלשתין ירושלים / בירושלים - הפגנה / בהפגנה - בחור צעיר / בבחור הצעיר - לב / בלב - קליע / בקליע - מוות / במוות - הפיכה לשאהיד / בהפיכה לשאהיד - גן עדן / בגן העדן - תענוגות / ובעזרת אללה יתעלה, נשוב לפלשתין" (מתוך עמוד הפייסבוק של תנועת פת"ח). 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אבו ראנם, שלפי כל הסימנים תיכנן לפגוע בשוטרים, התעלם מהקריאות שהורו לו לעצור, ונורה למוות. מותו גרר מהומות ופיגוע דריסה נוסף בירושלים, שלישי במספר בשבועות האחרונים. רכב מסוג סקודה, נהוג בידי תושב שועפט שבצפון העיר, עלה על המדרכה בצומת סלמאן אל־פארסי שמדרום להר הצופים ופגע בארבעה שוטרים.

רק לפני שבועיים, בערב יום השואה, דרס חאלד קוטינה למוות את שלום שרקי ופצע קשה את חברתו שירה קליין, סמוך לאוניברסיטה העברית שעל הר הצופים (השבוע הוגש נגד קוטינה כתב אישום; מיוחסות לו עבירות של רצח וניסיון לרצח). בחודש שעבר התרחש פיגוע דריסה נוסף סמוך לתחנת הרכבת הקלה שבשכונת שמעון הצדיק. מוחמד מחמוד אל־סלאימה התניע את מכוניתו הפרטית ודהר לעבר שוטרות מג"ב ועוברי אורח באזור גבעת התחמושת בירושלים. שש שוטרות וגבר בן כ־50 נפצעו בפיגוע הזה. 

האם לאחר חודשים ארוכים של "אינתיפאדה ירושלמית" במחצית השנייה של שנת 2014, אנו עומדים בפני הסלמה מחודשת וגל פיגועי דריסה נוסף גם בירושלים? 

השר לביטחון הפנים היוצא, יצחק אהרונוביץ', מעריך שהפיגועים בירושלים יימשכו. "אי אפשר לעצור את המפגע הבודד שמחליט לפגע על דעת עצמו", הוא אומר, ולמרות זאת המשטרה בירושלים מנסה לבלום, גם את המפגעים הבודדים. 

 

סטטוסים מסיתים

בימים האחרונים חזר ותוגבר מערך הכוחות של המשטרה בירושלים בכ־500 שוטרים נוספים. לאורכו של כביש מספר 1, שלצידו בוצעו במחצית השנייה של שנת 2014 מרבית פיגועי הדריסה בירושלים, מוצבים עתה מכשולי קבע. הם מחליפים את הבטונדות הזמניות שהוצבו לפני חודשים אחדים בתחנות הרכבת הקלה לאורך הכביש. כביש מספר 1 חוצה למעשה את ירושלים ומשמש קו תפר מרכזי בין האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה היהודית בעיר.

גם במישור המשפטי המדינה אינה שוקטת על שמריה. כתבי אישום רבים מוגשים עתה לא רק נגד מבצעי פיגועים, אלא גם נגד הסתה וקריאה לפיגועים ולרצח יהודים. הנחת העבודה היא שמי שיוצא לבצע פיגוע, יונק מהאווירה הטעונה - ברובה ברשת האינטרנט - דברי הסתה קשים ביותר. על ההסתה בתחומי הרשות הפלשתינית אין לישראל שליטה, אבל על מה שנעשה במזרח ירושלים מתהדק עתה הפיקוח.

מסבאח אבו סביח מכפר עקב שבצפון ירושלים, למשל, הואשם כי לאחר רצח המתפללים בבית הכנסת בהר נוף פירסם תמונה של צעיר עוטה כאפייה ובידו גרזן, וכן קריקטורה של יהודי חרדי ומסביבו גרזן, סכין, אקדח ומכונית. אבו סביח הואשם ב־15 עבירות של הסתה לאלימות או טרור. הוא כתב, בין השאר, בדף הפייסבוק שלו (שבוע לאחר פיגוע דריסה קודם באזור שמעון הצדיק): "כמה יפות התמונות של השאהידים של אל־קודס לצד תמונות השאהידים של מנהיגי אל־קסאם... ושירים לעילוי נשמת השאהידים של אל־קודס ופיגועי הדריסה, דרוס ודרוס".

איברהים עבאדין משכונת בית חנינא בירושלים כתב בדף הפייסבוק שלו: "ציוני - תברח, שכן אוטוטו אתם נהרגים על ידי מכונית, הסתכל שמאלה, תיזהר, מכונית מגיחה מכל עבר, אוספת אותך לקבר. רכב זועם דוהר לכיוונך, כה מהר נוס על נפשך. אתה בחרת אז תישא באחריות, תברח כבר כי אתה עומד למות. ציוני תברח, תברחו ציונים, אתם אוטוטו בכל דרך נהרגים".

עודי ביומי מבית חנינא פירסם תצלום של חייל צה"ל רץ כשרגליו בוערות, ולצידו סטטוס: "לימדנו את החיילים לרקוד דבקה למקצב בקבוקי המולוטוב. אף אחד לא יכול להיות יותר מוצלח מבחורי ירושלים... שרפנו מסילות ברזל, פגענו בקצינים, הפלנו מתנחלים, הפחדנו רבנים והרגנו. ירושלמי". 

אלו הן דוגמאות בודדות בלבד מתוך ים של דברי הסתה בפייסבוק ובבימות נוספות המייצרים לדעת גורמי הביטחון את "פיגועי האווירה". רק בגין חלק זעיר מהם מוגשים עתה כתבי אישום. אחד האלמנטים הקבועים שמשולבים במסכת הזאת הוא גורלו של מסגד אל־אקצא, המתואר כ"שבוי", "מותקף" או "מאוים" על ידי היהודים; אל־אקצא שעליו יש להגן, עד כדי מסירת הנפש. 

תחנת הרכבת הקלה בירושלים // צילום: דודי ועקנין 

ממילא על הכוונת

קשה להתעלם מהקשר בין הדברים הללו לעובדה שרבים ממבצעי הפיגועים, גם האחרונים, תולים את מעשיהם בתוכניות כביכול של מדינת ישראל "להרוס את המסגד", לשנות את הסטטוס־קוו בהר, להתיר תפילת יהודים שם, ואף לאפשר ליותר יהודים לבוא לאל־אקצא.

אחת הדוגמאות הבוטות לכך היא הדברים חסרי התקדים כמעט של אחד מאנשי הדת במזרח ירושלים, עומר אבו סארא, שפרקליטות מחוז ירושלים הגישה לאחרונה גם נגדו כתב אישום. אבו סארא אמר בהר הבית לפני חודשים אחדים: "אני אומר את זה ליהודים במפורש, הגיע הזמן לשחוט אתכם, הגיע הזמן להילחם בכם, הגיע הזמן להרוג אתכם... ואנו מחכים ליום ולרגע שיגיע בו המועד לשחוט אתכם... אל תשאירו יהודים, בלבבות שלנו, גרגיר אחד של רחמים עליכם כי כשמגיע אותו יום, היום לשחוט אתכם, אז אנחנו נשחט ולא נרחם". 

ההתלקחות המחודשת בירושלים כוללת לבד מפיגועי דריסה גם ניסיונות - שהשב"כ מצליח בינתיים לסכל - לביצוע פיגועים בנשק חם. לאחרונה נחשפה חוליה כזאת באבו דיס, וכן הועמדה לדין ונשפטה לשנות מאסר ארוכות חוליה מזרח־ירושלמית שתיכננה לבצע פיגוע במדרחוב ממילא ההומה אזרחים - יהודים וערבים.

באבו דיס מדובר בחוליה של חמאס שבראשה עמד נור אלדין שאער מהכפר בורקא. בורקא עבד בקפטריה באוניברסיטת אבו דיס. בתכנון הפיגוע בממילא, לעומת זאת, מדובר בחוליה מזרח־ירושלמית שאנשיה החזיקו בתעודות זהות כחולות ועבדו במרכז הקניות של ממילא. הם תיכננו להטמין בסביבת עבודתם מטען תופת שיוצר במעבדת חבלה ברמאללה, תוך ניצול העובדה שאינם אמורים לעבור בדיקה ביטחונית. אחמד רישק, שנידון לעשר שנות מאסר, ואיסמעיל אבו מפלפל, שנידון לשמונה שנות מאסר, פעלו בידיעה כי כאזרחים ישראלים תנועתם חופשית וביקשו לנצל חופש תנועה זה.

כוחות מג"ב בבירה // צילום: אי פי איי

המטרה הראשית - חטיפות

לפיגועי הדריסה, להסתה ולפיגועים החמים שנמנעו בינתיים, צריך להוסיף עשרות רבות של "אירועים קרים", דוגמת יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה שבונים בהדרגה מחדש אווירת מרי ואינתיפאדה. גם כאן די בכמה דוגמאות כדי להמחיש את הדברים:

28.3 - נזק כבד לאוטובוס בכביש אדם־חיזמה; 7.4 - נהג אוטובוס ונוסע פצועים קל מאבנים על אוטובוס בין ירושלים ליישוב אדם; 11.4 - נזק לקרון של הרכבת הקלה מאבנים שהושלכו עליו באזור שועפט בירושלים (עשרה אירועים דומים נרשמו לאחרונה); 12.4 - נוסע נפצע קל מאבנים על אוטובוס אגד בירושלים; מוצ"ש שעבר - אוטובוס של חברת קווים עלה באש מבקבוק תבערה על כביש 443 בפאתי ירושלים. 

לצד כל אלה מותחים זרועות הביטחון עד למקסימום האפשרי, ולא רק באזור ירושלים, את הדריכות ואת הערנות במטרה למנוע חטיפה של חיילים או אזרחים, שהשלכותיה כידוע עשויות להיות אסטרטגיות. חמאס, שאחראי למרבית הפרות הסדר בירושלים, מציב עתה מחדש במרכז סדר היום שלו את התביעה לשחרור מחבלים, או בלשונו "אסירים". מנקודת מבטו של הארגון, האמצעי להשיג זאת הוא אחד - חטיפות. 

ראשי חמאס מדברים על כך בגלוי. ח'ליל אלחיה, למשל, חבר הלשכה המדינית של חמאס, אומר שההתנגדות הפלשתינית תוכל לשחרר את האסירים כפי שנעשה בעיסקת שליט. אלחיה הכריז כי הפלשתינים מתכוונים לחטוף חיילים ומתנחלים בכל מקום, וכי זו זכותם. גם דובר הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי אל־קסאם, חזר (באמצעות דוברו אבו עוביידה) על האיומים לבצע חטיפות של ישראלים כדי לעשות בהם שימוש כקלפי מיקוח לשחרור טרוריסטים שמרצים מאסר בישראל. אבו עוביידה מגדיר את החתירה ל"שחרור האסירים" כ"אבן יסוד בתפיסה הצבאית של גדודי אל־קסאם".

ואכן, לצד ההצטיידות מחדש ברקטות תוצרת בית והפניית עיקר המאמצים לשיקום כוחו הצבאי, מנהל חמאס בקירבת הגבול עם הרצועה אימונים אינטנסיביים, שבהם מושם דגש על הסתערות וכיבוש של מוצבי צה"ל וחטיפת חיילים מהם. חמאס, אגב, אינו לבד. הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין בעזה ערכה ב־17 באפריל טקס סיום של קורס צבאי, שבו דימו חניכי הקורס פריצה לבסיס ישראלי וחטיפת חיילים. 

גם החפירה המחודשת של המנהרות בעזה קשורה לתוכניות חטיפה. ביטאון חמאס "אלרסאלה" ציטט באחת מכתבותיו האחרונות מפקד חוליה שמתמחה בחפירת מנהרות. האיש סיפר כי החפירה מתבצעת בחשאי, עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע, וכי "יש מנהרות אסטרטגיות התקפיות שמטרתן לרצוח ולחטוף חיילים ולבצע פיגועים איכותיים בישראל, ויש מנהרות טקטיות הגנתיות שנועדו להסתיר משגרי רקטות ופצצות מרגמה מעיני הטייסים הישראלים" (מתוך דו"ח ממר"י על "היערכות חמאס לעימות הבא", 15.4.15).

מאז ראשית 2014 חשף וסיכל השב"כ עשרות תוכניות לחטוף חיילים ואזרחים. רק מיעוטן פורסמו, דוגמת התוכנית של החוליה החברונית לחטוף חייל או מתיישב מאחד היישובים בגוש עציון, או ההתארגנות של חמאס בשומרון לקדם פיגוע במתווה חטיפה, שמאחוריה עמדה קבוצה ממשוחררי עיסקת שליט בעזה.

צילום: רויטרס

"ביטוי של ריבונות"

עזה מעניקה השראה גם למה שמתרחש בירושלים, בדיוק כפי שירושלים - בעיקר בסוגיית אל־אקצא, מעניקה השראה לחמאס עזה. בטקס הסיום של הקורס הראשון של "הצבא העממי" שמקימים עתה גדודי אל־קסאם, הניפו אחדים מבוגריו את תמונתו של איברהים עכארי, המחבל משועפט שביצע את פיגוע הדריסה בירושלים בנובמבר האחרון. עכארי עצמו הוא אחיו של מוסא עכארי, שהיה מעורב ברצח השוטר נסים טולדאנו ב־1992, שוחרר בעיסקת שליט וגורש לטורקיה. איברהים עכארי, כך על פי עדות אשתו, ביצע את פיגוע הדריסה בירושלים לאחר שצפה במהומות בהר הבית וב"חילול" מסגד אל־אקצא.

האירועים בירושלים, הנמשכים לסירוגין כבר תשעה חודשים, והרגישות הבינלאומית הגבוהה, בעיקר מצד ארה"ב, לכל צעד שנוקטת ישראל בירושלים - משפיעים גם על דרג מקבלי ההחלטות בישראל בנושאים שעל סדר יומה של הבירה. כך, למשל, הורה משרד רה"מ לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לדחות בינתיים את הדיון באישורי הבנייה של 800 יחידות דיור בשכונת הר חומה, וגם לא לדון בינתיים בתוכנית קטנה יותר לבנייה בשכונת רמות. החלטה אחרת שהתקבלה לאחרונה היא לא להעביר את מכללות צה"ל לאזור הר הצופים שמעבר לקו הירוק בירושלים, כפי שתוכנן תחילה. 

במקום זאת יועברו המכללות - המכללה לביטחון לאומי והמכללה לפיקוד ומטה, ממחנה דיין שבגלילות אל מרכז ציפורי שביער ירושלים (במערב העיר). לעומת זאת, אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של ירושלים - למורת רוחם של אנשי הימין במועצת עיריית ירושלים - תוכנית בנייה להקמת 2,500 יחידות דיור בשכונת ערב א־סוואחרה שבג'בל מוכאבר. מדובר בתוכנית הגדולה ביותר למגורי ערבים שאושרה בירושלים מאז 1967. 

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, רואה בצעד הזה "ביטוי מובהק של הריבונות הישראלית על כל חלקי העיר וחיזוק אחדותה של ירושלים". לעומת זאת, גורמים בימין, כגון חבר המועצה אריה קינג, טוענים שהאישור לבנייה הנרחבת התקבל בלי שנעשתה בדיקה של ממש באשר לצורכי המגורים של האוכלוסייה בירושלים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו