בעקבות הפרסום הבוקר ב"ישראל היום" על כך שנבחרת הנשים של ישראל בג'ודו התאמנה בערבי הזיכרון האחרונים, התעוררה מהומה בענפי הספורט האולימפיים בכלל ובענף המדובר בפרט.
אנשי הג'ודו טענו שבימים המדוברים התאמנו בווינגייט גם השחיינים, וכמו כן נערכו תחרויות שיט והתעמלות בינלאומיות. אתמול ביקשנו מהוועד האולימפי הישראלי תגובה רשמית על כך שהספורטאים הישראלים התאמנו במכון וינגייט, המכון הלאומי לספורט (שבעקבות גירעון ענק שהגיע לסך של 80 מיליון שקלים, יושלם בקרוב תהליך הלאמתו והוא ינוהל על ידי המדינה בכספי משלם המסים), וקיבלנו מהם את נוסח ההנחיות להשתתפות של נבחרות ייצוגיות של מדינת ישראל, שנוסח על ידי משרד הספורט מחדש בינואר השנה. הנוסח מתייחס לכך שביום הכיפורים אסור להשתתף בשום תחרות ספורטיבית, ואילו בימי זיכרון של ישראל אפשר להשתתף באליפויות אירופה או עולם, אך חובה לעשות ניסיון לדחות את התחרות. כמו כן, יש לענוד סרט שחור ולקיים טקס זיכרון.
עד כאן הנוסח של משרד הספורט, שלא מתייחס למה שפורסם בעיתון היום: מהי מדיניות האימונים בישראל של נבחרת לאומית ייצוגית, בפרט כזו שמארחת נבחרת ממדינה אחרת (האם לא היה ראוי, לדוגמה, לקחת את נבחרת פולין ולקיים טקס משותף ביד ושם למשל, ולא רק להתאמן ולהצטלם לפייסבוק?), ובייחוד האם ראוי שמכון וינגייט, שכאמור הוא המכון הלאומי של ישראל, יהיה בכלל פתוח ביום הזיכרון לחללי צה"ל?
הטענה של אנשי הג'ודו, שלפיה יום השואה ויום הזיכרון הם ימי עבודה רגילים, נכונה חלקית: נבחרת ג'ודו לאומית היא לא עסק פרטי של אף אחד והיא ממומנת גם על ידי המשפחות השכולות וניצולי השואה. כמו כן, מספיק לראות את ערוצי הספורט, לדוגמה, שחדלים מלשדר משחקים בגביע אירופה בטלוויזיה, וזאת אף על פי ששום קבוצה ישראלית לא משתתפת בליגת האלופות בכדורגל. כעת נחכה לכניסת שר או שרת הספורט הבאים לתפקיד כדי שהנושא יעבור דיון מעמיק יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
