"הכסף נצבע בצבעים פרטיים"

לפני שנתיים וחצי, לאחר שזוכה מחמת הספק בפרשת טלנסקי, התייצב ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפני התקשורת ואמר נחרצות: "לא היו מעטפות, אין מעטפות, לא היה ולא נברא". אלא שאתמול, הודות לראיות החדשות שסיפקה שולה זקן, מי שהיתה מזכירתו הנאמנה, הפכו השופטים את ההחלטה - והרשיעו אותו פה אחד בעבירות מירמה והפרת אמונים, ובקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

הפעם, בהרשעתו השלישית במשפטיו השונים, נאלץ להשאיר את החזית התקשורתית לסניגוריו המאוכזבים, עורכי הדין אייל רוזובסקי ואלי זהר. 

בארשת פנים חתומה, הקשיב ראש הממשלה לשעבר להכרעת הדין המשלימה של שופטי ביהמ"ש המחוזי בירושלים - יעקב צבן, משה סובל ורבקה פרידמן־פלדמן. 64 עמודי הכרעת הדין המשלימה, שאת עיקריה אנו מביאים כאן, מציירים תמונה קשה - שאמנם התבהרה כעת, אך גווניה נשארו קודרים ומטרידים במיוחד. 

בית המשפט המחוזי קיבל בהכרעת הדין המשלימה את שתי ההקלטות של זקן כראיות קבילות. 

בהסתמך על ההקלטות, עדות זקן ורישומי היומנים הממוחשבים, נקבע כי טלנסקי הביא לקופה שהיתה בהחזקת עו"ד אורי מסר, בשנים 2005-2003, שבהן כיהן אולמרט כשר התמ"ת, סכום כולל של 153,950 דולרים. עוד נקבע כי פעמיים במהלך תקופת היות זקן ראש לשכתו במשרד התמ"ת, היא קיבלה מתוך קופה זו תוספת שנתית למשכורתה, שהסתכמה בעשרות אלפי דולרים. בהכרעת הדין המשלימה נקבע כי "תשלום לעובדת מדינה ללא דיווח מתוך קופה נסתרת הוא דבר פסול, אסור. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"די בכספים ששולמו מהקופה לשולה זקן כתוספת על שכרה הממשלתי, כדי לא רק לצבוע את 'צבע' הכסף בקופה ככסף פרטי, אלא לקבוע כי מדובר בקופה שנעשו בה שימושים פרטיים... העובדה כי חלק משמעותי מהכסף, כ־150 אלף דולרים, נעלם ללא עקבות, מלמדת ביתר שאת כי אולמרט התייחס לחשבון כקניין פרטי שלו. 

"הימנעות אולמרט מעדות היא הימנעות מהתמודדות עם יומן קביל ועם ההקלטות ותוכנן, וגם הימנעות מהתמודדות עם כזבים, ואחד בולט במיוחד". 

ביהמ"ש התייחס בכך לעדותו של אולמרט בהליך המקורי ביוני 2011, חודש אחרי השיחה המוקלטת שלו עם זקן במאי אותה שנה, שבה העיד כי מאז החקירה התנתק מזקן לחלוטין.

"הנאשם העלים ממבקר המדינה את עצם קיום כספי המזומן בקופה והשימושים הפרטיים שנעשו בה. טלנסקי ואחרים נתנו לאולמרט כספים במשך שנים כתרומה פוליטית. אולמרט עשה בו שימוש פרטי ואף אסור - נתן לראש לשכתו, עובדת ציבור הכפופה לכללים ציבוריים, עשרות אלפי דולרים. התרומה הפוליטית הפכה לנכס אישי ופרטי של הנאשם, שר התמ"ת, על כן היה חייב לדווח על נכס זה למבקר המדינה. 

"מכוח אותה העלמת עובדה קיבל הנאשם 'דבר', קרי 'הנחת דעתו' של המבקר... אי הדיווח מנע בדיקה, ובכך הוכח קשר סיבתי בשל העלמת העובדה ובין קבלת הדבר.

"הכספים שהעביר טלנסקי לאולמרט היו חלק מהותי מהקופה. עצם קיומה נשמר בסוד. הנאשם סיכם בעל־פה עם שולה זקן כי תקבל כספים מהקופה מדי שנה על מנת שתמשיך לעבוד עימו ולצידו, ועצם הסכמה זו מלמדת על מודעותו לשימוש פרטי בכספים הללו. טרוניותיו של הנאשם כלפי שולה זקן על הרישומים ביומן, ופעולתו לשכנעה להימנע מלהעיד, מצביעות גם הן על מודעות לאופי הקופה ולשימוש החופשי והפרטי שנעשה בה. גישה זו ומודעותו לשימושים בכסף שוללות את גירסת הנאשם כי האמין שאינו צריך לדווח על כספים אלה, שהרי ידוע היטב שהם אינם רק לשימושים פוליטיים".

השופטת רבקה פרידמן־פלדמן, שהחליפה בהרכב הנוכחי את נשיאת בית המשפט המחוזי, מוסיה ארד (שפרשה בינתיים לגמלאות), הצטרפה אף היא להרשעת אולמרט בהכרעת הדין המשלימה. היא אף הדגישה כי לטעמה, "כבר בשלב הראשון של המשפט עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה להראות כי מדובר בכספים אישיים, להבדיל מכספים פוליטיים, ומכאן שקבלתם והחזקתם היא עבירה על החוק. 

"מדובר בשר המקבל עשרות אלפי דולרים, מחזיק בהם ללא דיווח בקופה סודית ועושה בהם שימוש לצרכיו האישיים, במעשה שיש בו כדי לפגוע באמון הציבור ובטוהר המידות, ומכאן שנעברה עבירה של הפרת אמונים. מאחר שהוכח כי אין מדובר בכספים פוליטיים, אי דיווח למבקר המדינה על כספים אלה היה בו הפרת אמונים וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות".