משימה אפשרית?

זה קרה לפני 13 שנה - בימים שבהם השר לביטחון הפנים בממשלת שרון היה עוזי לנדאו והשחיתות השלטונית שוב זקפה ראש. חטאתי אז במתיחת ביקורת קשה על התנהלות לנדאו - אחרי שנבחרי ציבור חשודים הפכו בהסכמתו את משכן הכנסת לבית דין שדה לחוקריהם - וקיבלתי שיחת טלפון מעוזרו דאז של השר, משה כחלון.

"השר קרא מה שכתבת עליו", אמר לי כחלון כשהוא מתייחס למאמר שכותרתו "על מי מגונן לנדאו", ולכותרת המשנה "איך נוצל משכן הכנסת לחיסול חשבונות עם מי שהעזו לחקור אישים נשואי פנים" - "השר דוחה את הדברים. השר ביקש ממני להיפגש איתך בנושאים האלה כדי להסביר לך שאתה טועה. אין יסוד לביקורת עליו".

הדברים נאמרו במתינות, ללא כעס, ללא נימת איום - ברוח טובה של כבאי חביב שמבקש פשוט לכבות את האש. כזו היתה רוח התנהגות כחלון גם בפגישה שהתקיימה בביתי בגבעתיים שבה ניסה להסביר, לפרש, להציג את עמדות השר שהיו לדעתי הזויות על פניהן. הוא לא עורר אז, כפי שאינו מעורר כיום, אנטגוניזם.

כחלון לא הצליח כי הבוס שלו, לנדאו, לא הבין שעליו להגן על עצמאות המשטרה ולא על חשודים מפורסמים; כי הוא לא הבין שרק משטרה חזקה, בלתי תלויה, מסוגלת לחשוף ראשי מדינה הדורשים ומקבלים בחשאי מעטפות עם דולרים מאנשי עסקים; כי הוא לא העלה בדעתו ששר האוצר לשעבר, הירשזון, יישלח יום אחד לכלא; שראש הממשלה לשעבר, אולמרט, יישלח גם הוא לשם; שהנשיא לשעבר, קצב, ויו"ר בנק הפועלים לשעבר, דנקנר - כולם יישבו במעשיהו.

כבוד השר השאיר רושם של מי שלדעתו אין בישראל שחיתות שלטונית ואין פשע מאורגן. מבחינתו, חלמתי חלום. הוא לא הבין על מה כתבתי ומפני מה התרעתי. להבנתו, המשטרה בכלל היתה הבעיה, לא חלילה נבחרי ציבור מסוימים שנאספו עליהם חומרים מפחידים.

כחלון התגלה בשיחה איתי כאיש חביב, מבין עניין, המכיר בכללי המשחק הדמוקרטי. הוא לא ביקר כמובן את הבוס שלו דאז, לא באופן ישיר ולא במרומז, אבל גם לא הזדהה איתו כצייתן עיוור. הוא היה זהיר, העביר לי את המסר שהתבקש להעביר, ושמע מה יש לי לומר. הוא השאיר עלי רושם של אדם חד מחשבה שהיה שמח להתרחק מתפוח אדמה לוהט ששמו שחיתות שלטונית.

הוא לא היה אז ועדיין לא היום על המגרש הזה, אף שברור שלא יוכל לנצח לברוח ממנו. ברור גם לו, אני מניח, ששחיתות פלילית או פוליטית היא במקרים רבים הסיבה לפערים החברתיים. שכאן בעצם מתחיל כל הסיפור. 

זה היה הרושם שקיבלו מכחלון גם עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת כאשר נפגשנו איתו לפני שלוש שנים בענייני משרד התקשורת, הצלחתו במלחמה בטייקוני חברות הסלולר והסיבות לכישלונו במשרד הרווחה. הרוח היתה אותה רוח. הריח אותו ריח. 

כחלון סימן כמטרה את חברות הסלולר שעשקו את הציבור, עשה שיעורי בית, דיבר על פערים חברתיים - יצא למלחמה עם רוח גבית של הציבור ושל התקשורת. מבחינתו, הוא טען אז, "אפשר לקחת מהעשירים לטובת החלשים בלי שברוני הכסף יקרסו. אין חשש כזה".

רוח דבריו בשיחה איתנו: זה לא בשמיים. אם הם ירוויחו במקום מיליארד שקלים בשנה רק חצי מיליארד - לא יקרה אסון. ואם הם לא מבינים זאת בעצמם, צריכה הממשלה לבוא ולהסביר להם זאת בדרך הקשה. היא צריכה לקבל החלטות - לא לברוח מהן ולא להיכנע ללחצים של בעלי אינטרסים מגובים בסוללת פרקליטים ולוביסטים. "וגם", הוא הדגיש, "עיתונאים מסוימים".

"היה לי קשה"

שאלנו אותו האם הוא עצמו נתון ללחץ של גילדת הכסף המנותקת מהעם? 

"כן", השיב, "לחצו עלי ועמדתי בלחצים. בא אלי יום אחד פרקליט מהשורה הראשונה, מלווה ברואה חשבון מהגדולים במשק, ואמר לי בערך כך: מה שאתה עושה זה חורבן, אין דבר כזה בעולם. אמרתי לו: בעולם אין גם את גבעת אולגה, את דימונה, את ירוחם, את אופקים, את חצור הגלילית ויישובים רבים אחרים, שצריך לעזור לתושביהם. אז בעולם אין ואצלנו יש - מה לעשות?" 

- ואז מה קרה?

"הוא הטיח בי ישר בפנים: 'תשמע משה, אתה מרסק פה שוק גדול והשיחה הזאת בינינו מתועדת. תזכור שזה הכל על אחריותך'. שמעתי את דבריו ולהגיד לכם שזה לא גרם לי לחשש כלשהו? זה גרם. היה לי קשה. לא ישנתי בלילה. ליד האורחים אמנם שיחקתי את מוישה גרויס - אבל זה ריחף לי מעל הראש. לא אשקר לכם. בסוף אמרתי לעצמי: משה, אסור לך להיכנע. לך בדרכך. אתה חייב לתת את המכה - ונתתי".

נתניהו. יגלה רגישות חברתית? // צילום: זיו קורן

לא מקנא בו 

זו רק הצצה קטנה אל כרטיס הביקור של כחלון, שאליו נשואות עכשיו עיני רוב הציבור. זה האיש שמנהל עכשיו את המו"מ הגורלי למדינה במישור הכלכלי־חברתי מול אנשי נתניהו; זה הפוליטיקאי שינסה לספח למשרד האוצר את מינהל מקרקעי ישראל בניסיון לשחרר אדמות רבות לבנייה; זה השר שידרוש כלים וסמכויות כדי לחולל בישראל מהפכה חברתית אמיתית.

אפשרי? אולי, אולי, אבל לגמרי לא בטוח. שמעתי כבר מי שטוענים שנתניהו לא אוהב לידו אנשים מצליחים ושהוא עלול להפריע. מבחינת כחלון, טוענים אותם אנשים, זו משימה בלתי אפשרית. 

ובכל זאת: כחלון הוא האיש שפרש בזמן מהליכוד, שדיבר בבחירות בקול ברור, שהצליח לברוח מהצל של שניים־שלושה אנשים רעים בחצרו, שבכוחו לסגור פערים ולחבר שבטים. הוא מבין היטב לאן הוא נכנס, מה מחכה לו בג'ונגל ומדוע אין לו סיכוי להצליח בלי רוח גבית מנתניהו.

הוא התקווה, הוא האור שבקצה המנהרה, הוא האיש שצמח מלמטה והגיע רחוק בזכות ולא בחסד. הוא מסומן כאי של שפיות בממשלת ימין צרה ומכאן שאין לקנא בו: הכל כאילו על ראשו. 

כשהוא קם בבוקר ועומד מול המראה, הוא שואל ודאי את עצמו: רגע, זה אני? לי כולם מחכים? על כתפיי הקטנות מונח המטען הגדול הזה של הורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור? אני זה שצריך לדאוג למאות אלפי זוגות צעירים חסרי קורת גג? אני זה שהתחייב להילחם בעמלות הבנקים?

מפחיד, אמרנו, כי בדרך עליו להציל את חדרי המיון הקורסים בבתי החולים, להדוף את הלובי המושחת למען השר"פ; ומה שלא פחות חשוב - לשים קץ למשכורות המטורפות של ראשי הבנקים וחברות ציבוריות רבות. די אם יתבונן בטבלה החלקית של שיאני השכר שהתפרסמה השבוע בתקשורת, כדי שיבין שעליו לשים קץ לחזירות הזאת. שהיא בלתי נתפסת.

האשכנזים של נתניהו

השבוע התקשר אלי אדם שהוא חבר ותיק במרכז הליכוד, אשכנזי, רופא במקצועו וביקש להתריע על מחדל מסוים. השיחה התגלגלה גם לנושא הבחירות לכנסת, והאיש סיפר כי נתניהו נהנה מתמיכה גדולה גם ואולי בעיקר בקרב אשכנזים בעלי מקצועות חופשיים. גם להם, כדבריו, קשה לשנות את דפוס ההצבעה המסורתי.

"השנה למשל", הוא סיפר, "החלטתי לא להצביע יותר לנתניהו. הוא נמאס עלי, הוא איכזב אותי. את הקול שלי החלטתי לתת למשה כחלון החברתי שפשוט כבש אותי".

הגיע יום הבחירות, הרופא הגיע לקלפי, ואז לדבריו הכניס למעטפה שוב את הפתק של מחל. למה, שאלתי, קרה משהו? נבהלת ממשהו? מה החזיר אותך הביתה ברגע ההכרעה? 

"גם אני שואל את עצמי את השאלה הזאת", הוא אמר, "אני ושני ילדיי הבוגרים שהחליטו להצביע לבית היהודי וברגע האחרון, בתא הקלפי, חזרו לליכוד. אני שואל את השאלות האלה ואין לי תשובה או הסבר לוגי. אני ממש לא מבין את עצמי".

- בכל זאת?  

"אולי קמפיין הגעוואלד עשה לי משהו, אולי קמפיין 'השמאל יעלה לשלטון', אין לי ממש מושג".

שאלתי אותו מה כל כך הפחיד אותו במרצ ובמחנה הציוני שהקימו את המדינה עם אחרים; שאלפים מבני המשפחות שלהם הם גיבורי מערכות ישראל ששילמו בחייהם; שרבים מאנשיהם היו או עדיין טייסים, צנחנים, אנשי סיירת מטכ"ל ויחידות מובחרות אחרות - איך אפשר להציג אותם כסכנה למדינה?

הרופא שתק לרגע. "אתה יודע מה", אמר, "אני בכלל במקור מבית של מפא"יניקים. כל מה שאתה אומר נכון. אין לי תשובה הגיונית. כמו שאמרתי לך בהתחלה - אין לי הסבר לוגי לתמיכה בנתניהו ולא במשה כחלון, למשל. אני באמת לא מבין את ההתנהגות שלי". 

חצרוני. תרנגול רודף פרסומת? // צילום: ליאור מזרחי

פרובוקטור דוחה

לפני שנה התקשר יחצן מטעם פרופ' אמיר חצרוני מאוניברסיטת אריאל אל עמיתי עוזי דיין, טען כי האוניברסיטה מתנכלת ללקוח שלו וביקש עזרה. דיין הבטיח לבדוק, לברר אם יש יסוד לתלונה ואם כן לפרסם - אבל לא הספיק: חצרוני פנה במקביל לכלי תקשורת אחרים וסיפורו פרץ לתקשורת.

מה זה צריך להיות, שאל דיין את היחצן, ולא קיבל תשובה של ממש. מה כן למד עמיתי על המתלונן עם הזמן? שהאיש פרובוקטור, מתנהג כמיזנתרופ, מחפש פרסום ותשומת לב. בחור נפוח, שחצן, דוחה - אני ואפסי עוד. 

בשבוע שעבר, כשהתרנגול התארח אצל יואב לימור וגלית גוטמן בתוכנית הבוקר של ערוץ 2, הוא הטיח במפיקת הטלוויזיה, אמירה בוזגלו, אמירות גזעניות מחרידות כמי שמבקש לייצר סערה חדשה: חבל שהעלו את ההורים שלך ממרוקו, אמר לה בין היתר, חבל שלא השאירו אותם להירקב שם.

אמר וסולק בצדק מהאולפן. אמר וחולל כצפוי סערה. הגזען האמיתי, או המדומה לצורך הפרובוקציה, השיג את מבוקשו: דיברו עליו, כתבו עליו, צילמו אותו. הוא הפך לאייטם גדול בתקשורת. באחד הראיונות הוא הכריז כי בדעתו לעזוב בקרוב את הארץ.

שיעזוב וכמה שיותר מהר, ברוך שפטרנו. רק שנשאלת בכל זאת שאלה אחת: מדוע בכלל הזמינו אותו לראיונות טלוויזיה? היכן שיקול הדעת של עורכי התוכניות האלה?        

אולמרט. סובל מעודף ראיות // צילום: נועם מושקוביץ

ההכרעה בתיק אולמרט

המתח שוב מטפס לשמיים בתיקי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הפעם לקראת הכרעת הדין ביום שני הקרוב בפרשת טלנסקי פרק ב'.

כזכור, זיכו בשעתו שופטי המחוזי בירושלים את אולמרט מעבירות של מירמה והפרת אמונים, אף שהוכח, על פי פסק הדין, שהוא קיבל מאות אלפי דולרים בסתר מאיש העסקים מוריס טלנסקי; אף שהוכח שטלנסקי מימן לו שהייה בבתי מלון מפוארים בארה"ב בסכום מצטבר של כ־20 אלף דולרים; אף שהוכח שטלנסקי מימן לו "דמי כיס" כשטס לחו"ל בסכום של "מאות או אלפי דולרים".

הכרעת הדין ההיא חוללה סערה ציבורית וגרמה לפרקליטות להגיש ערעור על זיכוי אולמרט בנושא הזה, כמו בפרשת ראשונטורס (הוא הורשע "רק" בפרשת מרכז ההשקעות). זמן מה אחרי הגשת הערעור נחשפו קלטות שולה זקן והרכב הערעור בעליון הורה להחזיר את התיק לשופטי המחוזי כדי שיבחנו מחדש את הכרעתם בשאלה אחת: האם הכספים שאולמרט קיבל בחשאי שימשו אותו כטענתו הסתמית לצרכים פוליטיים, או לצרכים פרטיים? 

המשפט אכן נפתח, נחשפו הקלטות המדהימות של זקן, התקבלו כראיה יומניה מזמן אמת - הגענו אל קו הגמר: האם גם אחרי הגשת הראיות החדשות, המדברות לכאורה בעד עצמן; גם אחרי שאולמרט בחר לא להעיד ולא מסר גירסה הסותרת את הראיות שבקלטות וביומני זקן; גם אחרי שהתנגד שעדותו במשטרה תוגש לשופטים כראיה - כבודם שוב יזכו אותו?

השכל הישר אומר דבר אחד, אבל במחוזי בירושלים, כבר למדנו, הכל יכול לקרות. בכל מקרה התיק יחזור להרכב הערעור בעליון, שם מחכה הפרקליטות להכרעה בשורה של נושאים נוספים. לא רואים את הסוף.

פינטו. פתקאות מהרופא בחו"ל כדי לא לשבת בכלא

פינטו מתעתע גם בשופט

כתבנו והזהרנו כאן כמה פעמים מפני הרב יאשיהו פינטו, נוכל סדרתי שאסור היה להגיע איתו לעיסקת טיעון. לא הבנו אז, ואיננו מבינים עכשיו, את להט היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לחתום עם הפושע על העיסקה המגוחכת, אף שלא היה בה צורך אמיתי; אף שהיה ברור שהרב יעשה הכל כדי לחמוק מהכלא.

ואכן, זה מתממש לנו מול העיניים: עם פתיחת משפטו לא התייצב פינטו פעם אחר פעם לדיונים בטענות של מחלה וניתוח ומה לא. הוא מתחמק מבדיקה בידי רופאים מטעם המדינה, הוא בז לפרקליטות מחוז ת"א שמאיימת עכשיו להוציא נגדו צו הסגרה; הוא כאילו מאותת לנציגי התביעה: תשכחו ממני. אתם רודפים אחרי הרוח.

מילה על השופט המחוזי, עודד מודריק, בעל הלב הרחום והחנון היושב בדין: עכשיו פתאום נפל לו האסימון. עכשיו הוא מצטער שהתיר לפינטו לעזוב את הארץ. עכשיו הוא מבין שהרב מאחז העיניים מתעתע גם בו. ממש מצפצף עליו.

מי חמקו מהתיק? 

שנים עוסק המדור הזה בפרשת קופ"ח מאוחדת, שנחשפה ברובה בידי מבקר המדינה, בעידן מיכה לינדנשטראוס, וחלקה בתחקיר "ישראל היום". שנים המתינה הפרשה הזאת להשלמת החקירה, ועוד כשנה להשלמת טיוטות כתבי האישום שהוכנו בידי עוה"ד נועם עוזיאל, טל תבור ועדי אפלבוים־גרוזמן מפרקליטות מיסוי וכלכלה בת"א.

מה קיבלנו בסוף? הצהרת כוונות של הפרקליטות להעמיד לדין 27 חשודים, ובהם עו"ד יורי גיא־רון, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, ואשתו כנרת שלגביהם נטען כי הפיקו חשבוניות כוזבות. הם בבעיה, כמו יהודה עליאש, הממונה לשעבר על הפרסום והשיווק בקופה, כמו אחרים.

מי חמקו מהתיק אף שמבקר המדינה חשף אותם בקלונם? המנכ"ל לשעבר שמואל מועלם, הרוקח הראשי לשעבר, ג'ורג' שריקי, שגרף לכיסו מיליונים מכספי הקופה במו"מ הזוי שניהל עם עצמו; וחברים בהנהלה שחגגו בחו"ל על חשבון ספקי תרופות. הסיבה: המשטרה לא חקרה כלל חלק מהמעשים החמורים שבהם היו מעורבים. 

סיבה נוספת: קושי ראייתי במישור הפלילי; ראיות המלמדות על שחיתות ציבורית נוראה שאיתה לא הולכים לבית משפט.

ועוד סיבה: שיבוש החקירה בידי חוקר מע"מ, ליאור מי רז, שהורשע לפני שבועיים בפרשה זו. הוא מסר מידע לחשודים על החקירה הסמויה וגרם להשמדת ראיות ולהברחת כספים. הוא פגע קשות בחקירה ואמור לשלם על כך מחיר כבד. הפרקליטות, בצדק, תבקש  למצות איתו את הדין. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il