מוריס הוליד את בוריס שהוליד את דורה שהולידה את דניאלה שילדה את גיא. עוד במטוס, כשגיא מורג סיפר לי שהוא צאצא של מוריס שיינברג - האיש שהטורקים הסמיכו לכוון את השעון במגדל יפו ואת שעוני תחנות הרכבת, והיה נוסע מתחנה לתחנה ומכוון את השעונים לפי השעון שבכיסו - ידעתי שהולכות להיות בעיות. וכמה שלא השתדלתי, לא הצלחתי לעמוד בלוח הזמנים הדייקני שלו, לא בקצב ההליכה ולא בכושר האכילה. הילד שאמא קראה לו "הדו־מימדי שלי" יכול לאכול מבוקר עד ערב, כשבין הביסים הוא מקפיד על הליכות.
לעוד כתבות אוכל, מתכונים והמלצות הכנסו לעמוד האוכל שלנו
מורג בן 53. 26 שנים היה איש הייטק, ניהל את מרכז הפיתוח של אפי ארזי ז"ל בארץ, הקים ומכר שני סטארט־אפים ולימד את מפתחי שניים מהדפדפנים הפופולריים בעולם חלק מהדברים שהם יודעים, כשרשם פטנט הקשור בייצור אלבומים אוטומטיים לפי הגדרות הגולשים.
הוא הקיף את העולם כמה פעמים בשנה, ובנשימות שאיפשר לו הלו"ז רק אוכל היה בראש שלו: מסעדות, חנויות וקורסים לבישול ("מיפן חזרתי עם קונטיינר שלם של חומרי גלם לבישול").
עד שלפני כמה שנים החליט שהוא עוזב את ההייטק והולך אל האוכל. בחן כל מיני עסקים לקנייה, בין השאר מפעל פיצוחים ורשת סושי. באוגוסט 2012 קנה את שלושת הסניפים של רשת מעדניות הגורמה "ספייסס". בשנה שעברה פתח סניף בהוד השרון, בינואר השנה סניף בקניון גבעתיים והחודש סניף נוסף בקניון איילון.
"אני בא מהייטק. מה שאנחנו יודעים זה ליצור אבטיפוס ולשכפל", הוא מסביר את קצב הגדילה. הוריד את המחירים, שינה את התמהיל ובחזון שלו כל העובדים הם אנשי אוכל, כאלה שיכולים לתת ללקוחות את המידע שהם צריכים. כי ידע זה הנאה, ואנשים שנהנים, זה ברור, קונים יותר.
בברצלונה, שאליה בא בפעם הראשונה בגיל ארבע ומאז הוא מחכה שיגמרו לבנות את הסגרדה פמיליה, יש יותר מ־10,000 בתי אוכל ומסעדות, מעדניות ומאפיות.
העיר, שבה הוא שותף ב"חמשת החושים", מסעדה מכוכבת, דחפה אותו לזרועות אהבתו הישנה לאוכל, ותצוגת האוכל האורבנית שלה היא מקור ההשראה שלו. פעם אחר פעם הוא בא אליה, טועם, לומד ומצלם. מתקנא בשפעת המוצרים, באיכות האוכל המוכן המוצע למכירה בבתים, בשילוב הכל כך נפוץ שמציעה העיר בין קנייה של אוכל לקחת הביתה לאכילה במקום.
הרשימה שלפניכם נולדה ביומיים שבהם טעמתי את ברצלונה שלו, מנסה להשיג את הצעדים הארוכים של האיש, להדביק את יכולת האכילה שלו, הולכת אחריו בין המקומות. כי מורג, שהיה הספורטאי של הכיתה, מסכים לעלות על מוניות רק לעיתים רחוקות.
עוד במדור האוכל:פופינה חוגגת שנתיים והשמחה רבה למשך חודש שלם!
הסמטאות של אלג'יר לובשות חג עם ניחוחות של תבשילים לקראת חג הפסח
פרלינים ופיצוחים, שוקולטה ומאפה לשעת בוקר
Granja La Pallaresa
"את מריחה?" שאל אותי גיא כשנכנסנו לרחוב פטריטקסול שברובע הגותי, שממנו צמחה ברצלונה. בתשע בבוקר התריסים בו עדיין מוגפים, הגלריות סגורות ולוחות הקרמיקה שעליהם מצוירות תמונות מתוך סיפור של סנטיאגו רוסיניול מחכים לעיני התיירים שיתקבצו סביבם, כשהמדריכה תספר על בן העיר שסירב להמשיך את עסקי המשפחה כי רצה לכתוב ולצייר.
זוהי השעה שבה הרחוב שייך ל־Granjas, חוות בעברית, שם מגישים ספלי שוקולטה סמיכה והריח שלהם תופס בנחיריים, מוביל את הדמיון לחוות הקקאו שניהלו הספרדים בעולם החדש ואל המאה ה־18, אז רק עשירי העיר יכלו להרשות לעצמם את תענוגות המשקה היקר.
Granja La Pallaresa, שנפתח ב־1947, הוא ה־Granjas של מורג בברצלונה. וכשנכנסנו למקום שבו ציורים שנתלו לפני שנים לא התעייפו מלתאר יופיים של חופים, ישבה בו רק גברת אחת, שקועה בעיתון. בעלי הבית, כמו ברצלונה שלהם, נראו כאילו עוד לא הפשירו משנתם. הזמנתי אספרסו, מורג שוקולטה עם קצפת ושתי מנות צ'ורוס - מקלות בצק מטוגנים עם יהלומי סוכר. המחירים מעוררי קנאה: על אספרסו כפול, שוקולטה עם קצפת ושתי מנות צ'ורוס שילמנו סכום השווה ל־30 שקלים.
Calle Petritxol 11, טלפון: 933022036
Granja La Pallaresa. שוקולטה עם קצפת וצ'ורוס
Pastisseria La Colmena
ב־ Plaza de l'Angel, הכיכר הקטנה בפאתי הרובע הגותי, יש קונדיטוריה קטנה. "הכוורת" קוראים לה, נראית כמו יצאה מבית בובות או מאגדה שפעם שמעתם. גבעות מרנג ועוגות קטנות קוראות מהוויטרינה לבני העיר ולאורחיה שייכנסו פנימה, ימתיקו לב ושיניים.
הבונבון הזה נפתח ב־1864, ועד היום זה אחד המקומות שבהם אפשר לנגוס באפייה מסורתית מצוינת. כמה מידע שואפים הנחיריים כשנכנסים לחלל העץ הקטן המקיף את העומדים בו בפרלינים, סוכריות המיוצרות במקום, עוגות שמרים וקרם, בצק מטוגן, רקיקים ותופינים, כריכים ומאפים מלוחים.
כשאתם הולכים לשם, תנו דעתכם על העוגיות העומדות מעל הוויטרינה שלשמאלכם. אלה האופייניות לאזור, שבבצק שלהן חמאה, מיני שקדים ואגוזים, והכי מכולן היו בעיניי אלה מהצנוברים. גבעות קטנות, זהובות, מזכירות עוגיות מוכרות שסבתא היתה מכינה מבוטנים. מצנוברים זה יותר. הרבה יותר טעים.
אין שולחנות במקום, אבל בכיכר יש ספסל שאפשר לשבת עליו ולתת לטעמים לתפוס את הלשון שעה שהעין מתפנקת על שמיים כחולים, יונים ואנשי ברצלונה שאף פעם לא ממהרים. המחירים לא יותר גבוהים מאשר בקונדיטוריות אחרות: עוגיות מסורתיות, למשל, עולות 17-15 יורו ל־200 גרם. פרלין עולה בסביבות 1.50 יורו ליחידה.
Plaza de l'Angel 12, טלפון: 933151356, אתר: www.pastisserialacolmena.com
Bubo
ברוכים הבאים לבית של עמי ותמי, מודל 2015. מקרונים שהתחפשו להמבורגר, עוגות לספלים, קירות כהים, שחור־לבן, המון צבעים. תכשיטי שוקולד, עוגות קטנות, פתייניות גדולות. כריכים, מיני מאפים מלוחים, טעמים לא שגרתיים ונגיעות מהמטבח המולקולרי, שנולד גם הוא בחבל קטלוניה ב"אל בולי" המיתולוגית של פראן אדריה. כמה דמיון במקום אחד, איזו שליטה בטכניקה. המחיר לקינוח אישי הוא בסביבות 4 יורו.
Caputxes 10, טלפון: 932687224, אתר: bubo.es/en
Bubo. עוגות קטנות, פתייניות גדולות
Crusto
מאפייה שהלחמים שלה דוברים גם צרפתית. העיצוב, כמו הריח, מרחיבים רעבונו של אדם. יופי של מקום לפתוח בו את הבוקר. תוכלו לקנות לחם אחד ולמצוא לו מילוי הולם בחנויות השוק או במעדניות העיר. המחירים לכיכר מתחיל ב־3 יורו.
Carrer de València 246, טלפון: 934870582, אתר: www.crusto.es
Formatgeria La Seu
ואם יורשה לי להידחף לכם לסנדוויץ', להציע משהו להכניס בתוך הלחם שבחרתם, חנות הגבינות הזו הופיעה ברשימה של מורג, אבל לא הספקנו לפקוד אותה בגלל כשלים בהספק שלי. אותה אני זוכרת מביקור קודם, אז היתה עדיין חדשה בעיר. פתחה אותה הגברת מק'לוכלאן, סקוטית חייכנית שאוצרת את התוצרת של מיטב המחלבות הקטנות מכל רחבי ספרד. כאן לא יארזו לכם את הגבינות בוואקום, בטענה כי מגיע להן יותר. קנו ברגע האחרון והכניסו לשקיות זיפר, אלה העבות עם רוכסן פלסטיק. זה יעשה את העבודה. תמורת 2.80 יורו תקבלו שם כוס יין וטעימות משלושה סוגי גבינות.
Dagueria 16, טלפון: 934126548, אתר: formatgerialaseu.com
E&A Gispert
שם, במורד הרחוב, בוערים בולי העץ, שמספקים אש להזין תנור קלייה ישן שפועל במקום מאז הוקם ב־1851. מה שהתחיל כעסק משפחתי הוא היום קואופרטיב של צעירי העיר, שביקשו לשמר חתיכת היסטוריה. מוכרים שם יופי של בוטנים, פיסטוקים, מיני אגוזים ושקדים שבטעם שלהם נשיקת עשן ייחודית. אם לקחת פיצוחים למגרש, אז את אלה.
Sombrerers 23, טלפון: 933197535, אתר: casagispert.com
טאפאס
הנוצרים לא שכחו את שלקח מהם האיסלאם, ובמשך 700 שנה ניהלו מאבק להחזיר לעצמם את חצי האי האיברי, עד שבשנת 1492 זה נגמר: הם כבשו את ח'ליפות גרנדה שבאנדלוסיה, המעוז המוסלמי האחרון. אנשים ממוצא מוסלמי הוכרחו להתנצר ו־50 אלף מתוכם פוזרו ברחבי הארץ והחלו למכור ברחובות חתיכות בשר מתובלות, מיני קבבים קטנים, דגים ופירות ים בטיגון עמוק, מיני עוגות קטנות ותבשילי חומוס ותרד. אז גם נולדו הצ'ורוס. בספר שלה, המוקדש למטבח הספרדי, אשר לו הקדישה חמש שנות מחקר, כותבת קלודיה רודן שהטאפאס נולד מהבסטות האלה.
השם שלהם נגזר מהמילה "מכסה", מרמז על האופן שבו הוגשו בעבר: צלחות קטנות שנולדו ללוות משקה בדרכו אל מורד הגרון והונחו כמו מכסה מעל הכוסות.
כמו כל אוכל שצמח ברחובות, ככה גם הטאפאס יודע לספר את המקום שבו הוא מתקיים. חבל קטלוניה, השופע שבחבלי ספרד, מביא לרחובות העיר את עושרו של הים ואת כל הטוב שבהר. פטריות בר, נקניקים וחמון, יופי של שמן זית, דברי מאפה, גבינות, צדפות ודגים.
יש תענוג גדול לעבור בין כמה מקומות ולהיזהר בלחם, שלא ייגמר בכם המקום לפני החשק. ואם גולש בראש האלכוהול, הזמינו קרוקטאס דה חמון, קרוקט בשאמל עם חמון, או פטאטס בראווה, תפוחי אדמה מטוגנים עם רוטב עגבניות קר וחריף, שבברצלונה מוסיפים לו גם איולי, מיונז על בסיס שמן זית ושום. לידת המנה הזו מיוחסת לתור הזהב של ספרד. אומרים שחריפות הרוטב על פריכות הטוגנים נולדה לטשטש את טעמם המעופש של התפודים המרקיבים שניתנו למשרתים בחצרות האצולה, טריק בישול שכיח שנמצא בהרבה מטבחים. שתי הקלאסיקות האלה עושות עבודה מצוינת לפני, אחרי או תוך כדי שתייה.
אגב, לא משנה מה רשימת מיני הטאפאס שהמבקר בעיר מרכיב לעצמו, מי היו הממליצים ועד כמה פעורה סקרנותו לדעת, תמיד תקנן בו תחושה שיש אנשים עם רשימת ברים של טאפאס העולה על שלו.
Cerveceria Catalana
ב־12:00 זה מתחיל. המטבח מזרים מגשי ענק ועליהם ערב רב של מיני טאפאס. דגי אנשובים שמנמנים שרועים על לחם, רוקדים עם כבד אווז ותמר, שיפודים משדכים בין נקניקיות לבשר, גבינות מחכות לחום שיתיך אותן, פטריות בר שלא ראיתי קודם, מיני צדפות שאם תצביעו עליהן יעלו על המחבת לכמה רגעים עם טיפונת שמן זית, אולי קצת שום ופלפל חריף. צלייה, טיגון, חיתוך או חליטה, איזה יופי של אורקסטרה. צהלת אוכל והמולת אדם, כשעל כל אלה מנצחים ברמנים ותיקים, שזוכרים את המקום כשעוד היה קטן, לפני שנתרצה והתרחב כי רצו בו כל כך הרבה אנשים.
"סרווסרייה" פירושו בר בירות, והמקום מחזיק רשימת בירות מסחררת. בעולם משוחרר תחושת שליחות וחובת עבודה הייתי מגיעה לשם בשעת פתיחה, תופסת כיסא על הבר ויושבת שעות. המחיר לטאפאס: 11-4 יורו ליחידה.
Mallorca 236, טלפון: 932160368
Cerveceria Catalana. אנשובי רוקדים עם כבד אווז ותמר
Taktika Berri
לכל עיר גדולה יש את הטאפאס שלה, וכמה מקומות המתמחים בפינצ'וס, הטאפאס שמגיע מחבל הבאסקים. כששאלתי אם מדובר בכבוד למטבח או בצורך לספק את יצר הבדלנות של בני האזור, שנמצאים רחוק מהבית, ענו לי ששתי התשובות נכונות. בשעות הצהריים התור שם מטורף - צעירים, זוגות ומבוגרים שנולדו שם, בחבל הארץ שכבר בימי הביניים ידע לשמר דגים. תחילה דגי קוד במלח, אחר כך הגיעו השימורים, שהולכים יד ביד לצד אחיהם הטריים, זוכים לכבוד גדול במטבח שלרגע לא רואה בהם פחותים.
ביצה קשה עם מיונז ושרימפ חלוט מלא בטריותו, חביתה עם דג קוד, מקושקשת עם פלפל שום, פרוסת לחם עם כבד אווז מצוין או צלחת פדרון, פלפלים בירוק כהה שמטוגנים בשמן עם מעט מלח. בדרך כלל הפלפלים האלה מתוקים־מרירים, אבל אחת לאיזה זמן נופל ביניהם איזה אח חריף. ואם במקרה בצלחת שלכם נגלה פדרון כזה, לפי מנהגי המקום החשבון של כל החברים עליך. המחיר לפינצ'ו אחד הוא 3 יורו. ארוחה במסעדה תעלה לכם בסביבות 30 יורו.
Valencia 169, טלפון: 934534759
Taktika Berri. פינצ'וס כבד אווז
Quimet & Quimet
כבר היה מאוחר, קצת קר, והלכנו קרוב לארבעים דקות, ולרגע אחד היה נדמה שאולי איבד את דרכו והנה הוא יוותר וניקח מונית. אבל מורג לא מתבלבל אף פעם. אומר שיש לו זיכרון חזותי, שבזכותו לקח מקום ראשון בתחרות ארצית שבדקה מי הילד שילמד בעל פה את המספר הכי ארוך. ואם היה פעם במקום הוא תמיד יידע לחזור אליו, וב"קימה קימה" הוא הרי היה יותר מפעם אחת.
הוא מת על המקום הזה וכמוהו היפנים, והקוריאנים וסטודנטים צעירים וכולם מצטופפים סביב שולחנות גבוהים מוקפים בבקבוקי יין כאלה שהגיעו לא מזמן לצד אחרים, שנדמה כי נשכחו על המדף מאז נפתח העסק הזה ב־1914, אז עוד היה חנות יין בלבד.
האוכל מבוסס על שימורים וצנצנות שגם הם, כמו היין, נמכרים במקום. שתי תנועות מעל פרוסות לחם שעליו לא השתגעתי. אין בישולים, ורק מלאכת ההרכבה משקפת את היצירה. מורג מגיע לכאן בכל פעם מחדש בשביל סלמון מעושן מעל יוגורט ונגיעה של דבש מבושם בכמהין. יותר משאהבתי אותו אהבתי לראות את מורג מתמסר לו, ואת הרחוב שבשעת לילה מאוחרת תריסי הברזל בו מוגפים ואפשר לראות יופי של גרפיטי שציירו עליהם בני העיר. המחיר לטאפאס: 11-4 יורו.
Poeta Cabanyes 25, טלפון: 934423142
La Vinya del Senyor
בכיכר הקטנה יש חנות יינות שהיא גם בר יין. המקום שייך לסומליה צעיר שהוא אחראי על הבחירה. הכוסות מסומנות ככה שכל משקה שתבחרו, תוכלו לקבל בכמה גדלים. המבחר עצום והמחירים נוחים. שבו על הבר, תגידו מה אתם אוהבים ותנו לבחורים מאחורי הבר שיובילו. פה אין טאפאס, רק כמה נשנושים. יופי של מקלות בצק על בסיס שמן זית שמגיעים ממאפייה סמוכה, מין גריסיני מקומי, זיתים טובים וסקלוניה, נקניק צר ויבש, שמזכיר קבנוס אבל עדין בהרבה. מקום מקסים סמוך לכנסיית סנטה מריה דל מאר, שבין קדושה לחנויות שוות לבגדים ולנעליים מציע מנוחה מענגת.
5 Plaza Santa Maria, טלפון: 933103379.
גיא מורג ב־La vinya del Senyor. המדריך שלי בברצלונה, תאווה בלתי פוסקת לאוכל
CAL PEP
לקראת השעה אחת בצהריים החל מסתדר תור מול התריס המוגף של המקום, המצוי בכיכר קטנה ומקסימה. וכמה שמנסים אי אפשר לדמיין את הרוקנרול שיפרוץ במקום ברגע שיעלה התריס וייפתח המקום. הוא מתנהל בשתי גזרות: חדר המסעדה, בחלק האחורי, והבר שבו יושבים מול צוות טבחים שמטגן, מאדה ומקפיץ את כל מה שנתן הים באותו יום. מנה אחר מנה עד שתגידו לו די. אוכל ים פשוט וטוב, לפעמים אפילו נהדר.
איך לבחור? תסתכלו בצלחות של השכנים ובמקררים. תראו מה מגרה אתכם, אילו מנות מוציאות חיוך מהטבחים. אני התאהבתי שם במנה משגעת של דגיגונים מקומחים, מטוגנים עם מעט פלפל חריף טרי, כשברגע ההגשה מצטרפת אליהם ביצת עין שאותה מבתרים, שיזלוג החלמון ויעטוף את הצ'יפס הימי.
חלק מההנאה במקום הזה מותנית ביכולת שלכם להתעלם מכל האנשים שיעמדו מאחורי הגב שלכם, קבוצת לחץ שמבקשת לזרז אתכם. הקשיחו לבבכם, שבו על שלכם. מחירי רוב המנות נעים על הציר שבין 12 ל־20 יורו.
Plaza de les Olles 8, טלפון: 933107961, אתר: www.calpep.com
CAL PEP. דגיגונים מטוגנים עם ביצת עין
Vila Viniteca
יש משהו נעים בחנות שאתה נכנס אליה והיא מקיפה אותך באוכל. בברצלונה יש המון חנויות אוכל נפלאות, אבל על החיבוק של Vila Viniteca אל תוותרו. המקום נפתח ב־1932, חנות יין קטנה שגדלה להיות חנות היין הגדולה בקטלוניה ומהגדולות בספרד כולה. בצמוד לחנות היין נפתחה מעדנייה, וכמקובל במעדניות של ברצלונה גם כאן אפשר לשבת ולאכול את שמציעים המדפים והסחורה במקום נפלאה.
שתיתי שרי יבש, כשלשולחן הגיעו פרוסות חמון שכמוהו לא ידעתי. יש עניין שלם סביב דירוג החמון, הוא הפרושוטו של הספרדים. הקריטריונים מביאים בחשבון את הזנים השונים, איפה גדל החזיר, בחווה או כחיית בר, ומה הוא אכל. בראש הפירמידה נמצא הפטה נגרה, חמון איבריקו שגדל כחיית בר וניזון רק מבלוטים. בשרו אדמדם, מלא טעמי אגוז ומתיקות נהדרת. זה החמון שאיתו תרצו לחזור ארצה וזה המקום לקנות אותו. שם תמצאו גם נקניק סמוק מפפריקה, שאותו מייצרים מהרגליים הקדמיות של אותו איבריקו. קנו קצת גם ממנו. הוא אדיר.
במקררים יש יותר מ־300 סוגים של גבינות, המדפים מלאים בשימורים ובצנצנות, ובהן גם צדפות משומרות שמגיעות מהחוף של גליסיה, שם הדייגים מסכנים חיים כשהם נכנסים למפרצים הצרים וזרמים יכולים להפתיע, להטיח אותם על הסלעים ואנשים נהרגים. ועל מוות, כידוע - משלמים. קופסה של צדפות כאלה עולה יותר מ־100 יורו. כאמור, את הסכום הזה אני מציעה לכם להשקיע בחמון ובנקניקים.
Agullers 7, טלפון: 902327777, אתר: www.vilaviniteca.es/shop
לעשות שוק
לברצלונה יש את הבוקרייה שלה, אחד השווקים היפים באירופה, שבלחץ התיירים נוספו לו בשנים האחרונות דוכני מיצים וממתקים שתמצאו בכל חור על הגלובוס. תרשו לי להפנות אתכם לשוק המועדף על עקרות הבית, למקום שבו השפים של העיר קונים את הדגים שלהם, השוק של סנטה קתרינה. מתחם משופץ, מקורה, עם סחורה משגעת. נקניקים, גבינות, יופי של ירקות, פירות, עלים ירוקים של האזור וכאלה שהגיעו עם המהגרים מאסיה.
בדוכנים מן הים שפע מסחרר של פירות ים ודגים המבריקים מבט לעבר הקונים. יוצאי דופן הם המונק פיש כרותי הראש ומכמירי הלב. "לובסטר לעניים" קוראים האמריקנים לדג הזה, שבשרו מוצק ובאופן מסורתי הוא נמכר בברצלונה בלי הראש כדי שכיעורו ה"שטני" לא ירתיע את הקונים. במקום מסעדת שוק ודוכני אוכל, ומשמאל לכניסה יופי של חנות המתמחה בשמן זית ובחומץ, Olisoliva שמה.
לה בוקרייה. השוק האהוב על התיירים
ארוחת כוכבים
Cinc Sentits
ג'ורדי ארטל (47) הוא בן לאמא מברצלונה ולאבא הודי שנולד בספרד והתחנך בקנדה, מה שעושה אותו לשף עם האנגלית הכי טובה בעיר. הוא התחיל לבשל כשהיה בן שש, מאלה שכל החיים בישלו ארוחות לחבר'ה, משאיר אותם פעורי פה, אבל התמסר להייטק. בין השאר, היה מנהל בחברה של מורג. "הכי טוב שהיה לי", אומר גיא.
לפני שבע שנים הודיע שזהו. הוא פורש. החליט לפתוח מסעדה בברצלונה. ביקש ממורג שישקיע. מורג, שאוהב אוכל ואוהב את ג'ורדי, אמר כן. אחרי חצי שנה קיבל טלפון שהמסעדה שלהם, Cinc Sentits, "חמשת החושים", נבחרה לאחת משש המסעדות הכי טובות בספרד. שנתיים אחרי זה הגיע טלפון שבו נתבשר שהמסעדה קיבלה כוכב במישלן. "ומה אם לא יהיה לי טעים?" שאלתי את מורג בדרך למסעדה, אבל הוא אמר שאין לי מה לדאוג כי האנס אומר עליה שהיא שווה 18 נקודות גו־מיו, שזה המקום (לאכול בו בברצלונה, ושהוא, בכל עיר, מצביע רק על מקום אחד.
האנס ואגנר, יהודי גרמני, היה אלוף בריצת 400 מטר משוכות, שולט בשבע שפות, מה שהפך אותו למבקר מסעדות של כמה מגזינים בעולם. האיש הקים שתי חברות סלולר ועשה מיליונים כשמכר אותן לאריקסון ולנוקיה. בעולם ההייטק כולם יודעים שמי שרוצה את שירותיו של האנס, חייב להביא בחשבון שזה כרוך בחשבון גבוה במסעדות. תשאלו את מורג. שנתיים הוא שימש אצלו יו"ר דירקטוריון של אחת החברות.
אבל אני המשכתי לדאוג. ברצלונה מלאה במסעדות שף שהיצירתיות, הנועזות והמקוריות הן נר לרגליהן, רק שלפעמים יש בהן הרבה טקס בצלחת ומעט שמחה.
אבל הארוחה אצל ג'ורדי ארטל היתה נפלאה, מקורית וכל כך מדויקת. בחלל קטן ואינטימי עם גופי תאורה שמשתלשלים מן התקרה כמו פיסות משריון אבירים, מגיש ג'ורדי ארוחת טעימות שבה לכל מנה יש את כוס היין שלה. זה שהוצמד לה במיוחד.
הפתיחה שייכת לקוקטייל שכבות של שמנת, מייפל, זביונה קאווה ומלח בתחתית, שבא בסוף הלגימה להושיע את הפה מהברכה המתוקה; ולוורמוט, כזה שנרקח במיוחד עבור המקום מ־150 עשבים שונים. כמה טוב הוא היה.
חומרי הגלם נצמדים לאזור והם באיכות מעולה. שמני הזית של המסעדה הם אושר שאפשר לקנות ולהביא הביתה. מתברר שמסיק 2014, שהשאיר את ישראל עם שמנים שטוחים ברובם, משעממים משהו, היה מקסים לקטלונים. פעם אחר פעם ביקשנו שימלאו לנו את הצלוחיות כי לא יכולתי להפסיק לשתות אותם כשממול מורג טובל בהם לחם.
סלסילת הלחמים מוצלחת, אבל ההברקה שייכת ללחם שנאפה על השולחן. סיר יצוק מברזל מונח על השולחן כשלתוכו מוכנסת חתיכת בצק שנאפית לאיטה בחום האצור בברזל, ואחרי כעשרים דקות מתקבלת לחמנייה חפה מקרום עם כושר ספיגה מעולה, שמזכירה את הלחמניות המאודות במטבח הסיני. הלחמנייה הזו שודכה למנה של שרימפס משגע על קרם שום ירוק ופטרוזיליה. כמה נקי, איזה שרימפס, טעמים להתגעגע.
הקטלאנים, בין ההר לים, הם באמת אלופי עולם בשילובים שביניהם וג'ורדי הוא האלוף שבהם. את הירקות הוא קונה מערוגות שעל ההר מחוץ לברצלונה, עיזבונו של שף שהבן שלו מתפרנס ממכירת הירקות שאביו השאיר אחריו, ואחד מרגעי השיא בארוחה שייך למקבץ של ירקות זעירים שמגיעים משם. כבושים, נאים או צלויים, והם מוגשים על רוטב יוגורט עדין. כמה בגרות יש במנה הזו ואיזה אומץ להיות שקט.
תמנון על קרם תפוחי אדמה ורוטב אויסטר, דג טורבוט של הים התיכון מלווה פרוסות דקיקות של כמהין וגרגירי אפונה צעירה, מתוקה מטריות, משמחת, אויסטר שגדל במים עם מליחות מתונה מוגש עם קליפת לימון וקצף מי ים. לא זוכרת מתי נפגשתי עם חבורה ימית משובחת כל כך.
כשכולם הלכו, גם האמריקנית הקולנית שניסתה להתחיל עם כולם, הוא התיישב על כיסא והיה נדמה שיש לו מרץ להתחיל את היום מחדש. אמר שלפני שבוע מישלן אכלו אצלו. שאם יחזרו בחודשים הקרובים, סימן שהם שוקלים כוכב שני. המקום מציע ארוחות טעימות בלבד ב־85 יורו או 110 יורו לגדולה מבין שתיהן. בצהריים מציע המקום ארוחת טעימות במסלול המהיר ב־49 יורו. המחירים אינם כוללים יין.
Aribau 58, טלפון: 933239490, אתר: cincsentits.com
Cinc Sentits. טורבוט עם כמהין
כשרות
פעם ברצלונה היתה מרכז יהודי משגשג. גדולי הרבנים של המאה ה־11 ותחילת המאה ה־12 פעלו בה, אבל עם הגירוש היא נכחדה ואיתה המטבח שלה. ברצלונה, כמו ספרד כולה, אינה מקלה על הנמנעים מחזיר. תקופת האינקוויזיציה השאירה את המטבח הספרדי עמוס במנות שהותקנו מהבהמה האסורה. זו היתה אחת הדרכים של הכנסייה לבדוק אם יהודים או מוסלמים אכן גילו את אורו של הצלוב, אז כבשים ובקר הוחלפו בחזיר, ובמטבח האיברי אפשר למצוא מנות זהות למנות שהיו קיימות במטבח היהודי או זה המוסלמי ועברו המרה לבשר לבן. אם אתם לא בעניין של תעודה, תוכלו להסתדר עם שפע הדגים. בחלק גדול ממסעדות השף יבואו לקראתכם אם תזמינו מראש ארוחה נטולת פירות ים וחזיר.
בארמבולה ראיתי זוג חרדים יוצא ממסעדה שבה השלט מכריז בעברית שכשר. כששאלתי איך האוכל, ענתה הגברת: "משביע, גברת אלפרט, אבל אני בטוחה שאת נהנית הרבה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו