"אין לתאר את התרומה האדירה שלה"

כלת פרס ישראל ליה ון ליר, מייסדת הסינמטקים בחיפה, ת"א וי-ם, ומי שניהלה במשך עשרות שנים את הסינמטק הירושלמי ופסטיבל הסרטים שלו, מתה אמש בביה"ח שערי צדק ב-ם, בגיל 90. ון ליר היתה תרמה במשך עשרות שנים לקידום אמנות הקולנוע והחינוך הקולנועי בישראל.

אנשי קולנוע רבים התעצבו למשמע ההודעה על פטירתה של ליה ון ליר, אחת הנשים המשפיעות בקולנוע הישראלי ובחשיפת הקהל הישראלי לקולנוע הבינלאומי הקלאסי. שרת התרבות, לימור לבנת, הביעה צער עמוק על מותה של ליה ון ליר ומסרה: "ליה הייתה מפורצות הדרך וממייסדי הקולנוע הישראלי. מיום עלייתה לארץ, ובמשך עשרות שנים, הקולנוע הישראלי היה מפעל חייה".

הכתבה הכי נקראת היום באתר: השוטרת שיצאה למשימה לא האמינה שככה היא תסתיים

"בצניעות, ומסלון ביתה, החל הקולנוע הישראלי לקרום עור וגידים. בתחילה רק בהקרנות לחברים, ובהמשך בהקמת סינמטקים בחיפה ובירושלים ופסטיבל ירושלים לקולנוע. הכרנו שנים רבות, והייתי עדה מקרוב ללהט שלה ולתחושת השליחות שהיתה לה בקידום הקולנוע הישראלי".

"הקולנוע הישראלי חב לה רבות"

"על עשייתה ששינתה את פני התרבות הישראלית בכלל והקולנוע הישראלי בפרט, זכתה ליה להכרה, והייתה לי הזכות להעניק לה את פרס ישראל למפעל חיים. הקולנוע הישראלי חב לה רבות". השחקנית גילה אלמגור אמרה: ליה ון ליר היתה מי שפתחה לנו הישראלים את העיניים למסך הקולנוע האיכותי. עוד כשגרה בחיפה, היו מתקיימות  אצלה בבית הקרנות סרטים".

"היה להם אוסף של הקלאסיקה של הקולנוע, והם היו מזמינים לביתם להקרנות נפלאות, שם ראיתי לראשונה סרטים בלתי נשכחים, שכל החיים  אזכור איפה ראיתי את היצירות הגדולות של הקולנוע לראשונה. כל החוויות האלו קשורות באישיות של ון ליר, שהיתה ליידי עם סטייל".

"היה לה סגנון לבוש כל כך אצילי, היא אף פעם לא התאפרה, הכל היה מתוקתק ומסוגנן מכף רגל עד ראש. אין לתאר את התרומה האדירה שלה, הקמת הסינמטקים בת"א, חיפה ובירושלים, שבראשו עמדה, ובראש הפסטיבל החשוב לקולנוע בירושלים. עוד לפני שהיו פה בתי ספר לקולנוע אין לי ספק שיוצרי קולנוע רבים קבלו את השיעור הראשון שלהם אצלה ובהשראתה".

"ליה הייתה סמל למשהו טוב"

הבמאי ערן ריקליס אמר : "ההכרות שלנו היא ארוכת שנים, כבר משנות ה 80 המוקדמות כשנולד הפסטיבל והתחלנו במסורת שנתית של ציפייה לעליה  לירושלים בקיץ. כל מי שקשור לקולנוע חיכה למפגש הזה בכל שנה שהתקיים באווירה אחרת, והפך למשהו שליווה אותנו ושכולנו מצפים לו.  מעבר לפסטיבל ליה תמיד היתה מעל הכל ומעבר להכל,  סוג של סמל, של משהו טוב".

"היא תמיד ראתה את הצד החיובי והיתה מלאה תקווה. כשהסתכלנו עליה כולנו, תמיד היה משהו שקרן סביבה. כל שנות חייה כשראיתי אותה התמלאתי באנרגיה טובה, באור, ובסוג של אופטימיות. אני חושב ששלוש המילים האלו הן מה שהייתי לגמרי מייחס לה. היא עוזבת את העולם הזה עם הרבה אנשים שאהבו אותה ותמיד שמחו לקראתה.

"היא הביאה משהו שגישר ואיחד אנשים מכל הקטבים ואני בטוח שתיזכר רק לטובה". אלון גרבוז מנכל סינמטק תל אביב אמר:  "סינמטק תל אביב היה הראשון שנפתח וליה היתה בצוות ההקמה שלו, שמנה שלושה שותפים:  החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, עריית תל אביב אגף התרבות והארכיון הישראלי לסרטים".