מערכת בחירות יקרה. יקרה מאוד. ימים ספורים נותרו לך, כך אומרים, וכולי תקווה שהם יחלפו מהר. בעיקר שאת תחלפי, מערכת הבחירות המכוערת ביותר שהיתה כאן אי פעם. מותי כבר. בואי אל קיצך. היִי לעבר. קיפצי ראש אל תהום הנשייה. היאספי אל אבותייך. עופי לנו מהעיניים. ת'חפפי! תראי כמה נזק, כיעור ורדידות הבאת לחיינו בזמן כה קצר. איש לא יתגעגע אלייך, מערכת. ולא בגלל שהיה משעמם. זה לא! משעמם לא היה ולו לרגע. אבל דל היה. דל ונמוך. ולחשוב שאבא מסתכל מלמעלה!
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
• • •
מצביעים יקרים, אחיי למודי הברברת, מעוכי הקמפיינים והספינים. ביום שלמחרת הבחירות נהיה כולנו חכמים גדולים ונדע בדיוק מה היו הטעויות הקריטיות של כל אחד מהמתמודדים. האם היה נכון למנוע מאיתנו עימות בין המתמודדים לראשות הממשלה? מה היתה התועלת בסרטונים? האם בוז'י פעל בתבונה כשדחה את ההצעה להצטרף לביקור בקונגרס? על הכל נדבר בביטחון מוחלט, כי את הכתובת שעל הקיר כולנו מצליחים לקרוא בקלות רק בדרך חזור, ולאחר מעשה. הבעיה היא ביום שלפני ובדרך הלוך, אז כולנו מגששים באפלה. והפעם, יש להודות, האפלה חשוכה במיוחד.
הטעות הגדולה ביותר תהיה לא להצביע בכלל. מי שמעלה על דעתו שהימנעות מהצבעה היא צעד של מחאה, לא מבין מה זאת מחאה, ובעיקר לא מבין איך משחקים את המשחק הזה שקוראים לו דמוקרטיה. חייבים להצביע. ואם לא בשמחה אז לפחות בראש מורם. אנא מכם, אל תצביעו מתוך הרגל ואל תצביעו נגד מישהו. הצביעו בעד, גם אם הבעד שלכם הוא חלקי ומלא חורים.
יאיר ניצני מציג- מילון הבחירות המקוצר
מעבר לפרגוד כולנו מעגלים פינה. מספר המצביעים שההצבעה שלהם חופפת במאת האחוזים את טעמם ושאיפותיהם הוא בערך 120, פלוס כמה שהתמודדו ונשארו בחוץ. כל השאר מתפשרים, וזה בסדר. אפשר להצביע עבור מפלגה רק בזכות חבר כנסת אחד שאוהבים. בזכות סעיף אחד במצע. אפשר לבחור מפלגה רק בזכות העובדה שהיא עשתה את הקמפיין הכי פחות מלוכלך, לטעמך. הפעם זה לגמרי מתבקש. אני עצמי לא אתן את קולי עבור מפלגה שמטנפת בקמפיין. מי שמוכן לסכסך בין אזרחים, לחדד את המתח עד כדי שנאה ואלימות, להכפיש ולהעכיר את האווירה הבעייתית ממילא, רק כדי לקושש מנדט וחצי, שלא יספר לי אחר כך על מנהיגות, ושלא יבלבל את המוח על אחריות לאומית.
כולם מדברים איתנו על הצורך הקיומי ברוב יהודי. הימין קורא ליישב את השומרון ואת הגליל כדי להבטיח הגמוניה יהודית. השמאל קורא לסגת משטחים ולהגיע להסדר מדיני כדי לשמור על הרוב היהודי. החרדים קוראים להחמיר בדיני גיור כדי שנהיה בטוחים שה"יהודי" באמת יהודי. אמנם השטחים מצומצמים ויהיה קצת צפוף, הם אומרים. אמנם נצטרך לשבת בפינה ולהתחכך צמודים כמו צ'ינצ'ילות בכלוב, אבל היי - לפחות נדע שאנחנו מתחככים ביהודים כמונו.
כששומעים את המשטמה המטופחת היטב; את הטקטיקה שהפכה את המחלוקת למשבר אמון, ואת המשבר לתיעוב עמוק, יש מקום לפקפק עד כמה אותנטי הרצון הזה להתפלש יחדיו ביהודיות שלנו. רוב יהודי? הצחקתם אותי. עשיתם הכל כדי ששני יהודים לא יוכלו לשבת על אותו ספסל. מה אנחנו אמורים לעשות בדיוק עם הרוב היהודי שאתם מבשלים לנו? על מי אתם עובדים?!
• • •
מערכות בחירות תמיד שיחררו לאנשים איזו חרצובה או שתיים. המערכת הנוכחית, המכוערת להלל, הפליאה לעשות בתחום הזה. אני בטוח שבימים כתיקונם יאיר גרבוז מסוגל לפגוש יהודי מסורתי ולנהוג בו בנימוס. אבל משהו קרה שם בכיכר. לפתע עמד שם גרבוז אחר. הוא התקומם נגד העובדה שישראל השנייה מרימה את ראשה. הבטיחו לנו שלנצח הם יישארו קומץ. שיקבלו את הדין, ויישבו בשקט רחוק מהעין ומהלב. שישתרכו להם ברחובות מאובקים של עיירות פיתוח נידחות, וינהלו שיגרת יום צייתנית ודפוקה בין חתימה בביטוח הלאומי וקניית כרטיס פיס לנישוק זקנים. ופתאום מתברר שהם הצליחו להתרבות, להתעצם ואפילו לתבוע לעצמם מקום בחיים הישראליים על כל שאונם.
גרבוז הוא אמן חשוב ואיש חכם ומוכשר והוא הזכיר לכולנו כמה נמוך אפשר לרדת כשמאבדים את ההומור. אני מאוד מחבב את גרבוז, אבל מערכת הבחירות הזאת כל כך מטומטמת, עד שאיש בכיכר לא חשב לצעוק לו "שה!" לסתום לו קצת את הפה. אולי אפילו לעשות את הדבר הנכון ולשרוק "בוז" לגרבוז. סליחה על משחק המילים הנלוז. נדמה לי שאם מישהו מהמתקהלים בכיכר היה מבחין בקרן שמאיימת לצמוח בקצה אפו, וממהר לעצור את שטף השנאה, גרבוז עצמו היה אומר לו תודה. אחרי הכל, איש תרבות.
אבל למערכת חוקים משלה. אף אחד ממועצת החכמים לא עצר את הרב שלום כהן כשהוא כינה את "התקווה" שיר מטומטם. גם במערכת העיתון החרד"לי "בשבע" לא עצרו את העיתונאי חגי הוברמן מלתקוף אלמנת צה"ל במילים נתעבות. כנראה זה לא בדיוק הרגע לחילוקי דעות שפויים. לא הזמן לתרבות דיון. אין מבוגר אחראי אחד בשטח, ויאללה בלאגן. הנחת העבודה היא שההתפרעות משתלמת, ושהתפריט שהוגש לנו במערכת הנוכחית יזכה באהדת הציבור ובפתקים לרוב.
מעליב לחשוב שכך הציבור הישראלי מצטייר בעיני המתיימרים להנהיגו. ביום שלישי הקרוב נדע עד כמה צדקו, ולא משנה מי ינצח - המערכה הזאת תסתיים סוף סוף. למחרת, הרוחות יירגעו, מישהו יאסוף את השברים ואולי גם את פסולת הנייר, ועיתונאים חטטנים ישאלו את הנציגים למשא ומתן: "איך תשבו יחד? הרי אמרתם עליו שהוא פסיכופת מסוכן/ילד קטן/זרע עמלק/אופורטוניסט שאין לו אלוהים?" ובכל זאת, איכשהו, הכל יסתדר. עד העונג הבא. בעוד שנתיים בערך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו