שנים ניסיתי להיכנס להריון. הייתי מצליחה, אבל שום הריון לא החזיק. הפלה, ועוד הפלה, ועוד הפלה, ועוד הפלה. חלק מההריונות התפתחו עד שלב מתקדם, כשיש בטן וכולם רואים ויודעים, אבל ילד לא יצא מזה. זה היה שברון לב ושברון של הגוף. הייתי צריכה להתאחות מחדש ארבע פעמים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"כל דבר שאתה לא מצליח להשיג, אתה רוצה יותר. 'כגודל המניעה גודל החשק', אמר רבי נחמן, וזה דבר טבעי שאישה תתחתן ותיכנס להריון. לכן, ברגע שיש קושי, התשוקה מתעצמת. כולן מסביבי התנהלו כרגיל, החברות שלי נכנסו להריון וילדו, הילדים שלהם גדלו, ואני חיכיתי. האמנתי באלוהים, אבל זה התבטא רק בהרגשה. לא עשיתי שום טקסים, פשוט ציפיתי לישועה, לרגע שבו אני אחזיק ילד משלי".
ואז, ב־2002, רינת גבאי טסה לאומן ונשאה את התפילה הראשונה בחייה.
"זה היה הנס שלי", היא אומרת בעיניים נוצצות. "פחות משנה אחר כך, שירי נולדה. ואני נולדתי איתה".
גבאי שולפת את הטלפון הנייד ומשוטטת בהנאה גלויה בין מאות תמונות. הנה שירי, היא כבר בת 12. והנה נועה, שבאה לעולם שנה אחריה. וזאת כבר יעלה, שנולדה לפני ארבע שנים.
בואו, בואו, עושים פה כסף
כבר 12 שנים שולטת רינת גבאי (41) בענף הבידור לילדים. היא היתה שם הרבה לפני מיכל הקטנה, יובל המבולבל, מיקי, מולי וצומי וחבריהם לערוצי "הופ!". מאחוריה עשרות קלטות ילדים, פסטיבלים, דיבובים בסרטים, סדרות טלוויזיה, הצגות ילדים והופעות על כל במות ישראל. עשרות אלפי ילדים ניזונים מגרסאותיה השונות ב־VOD וביוטיוב, ויכולים להעיד שהם גדלו על ברכיה - דור שלא ידע את הדצים ולא יזהה ברחוב את מיכל ינאי.
היא מדברת על המקצוע שלה במושגים של שליחות. "למתבונן מן הצד עולם הילדים נראה נורא קל ופשוט, 'בואו, בואו, עושים פה כסף'. אבל זה עולם עם הרבה אחריות, תכנים, אמת, כנות, לב ורגש ואלוהים. ילדים הם טהורים וקדושים, אי אפשר לזייף איתם, כי את תחטפי".
על כוכבי הילדים האחרים לא תשמעו ממנה מילה רעה, למרות הבדלי הגישות. גם בגלל לשון הרע ו"אל תלך רכיל", אבל גם מפני שהיא כבר במקום אחר. לא רוצה אויבים ולא מחפשת פרובוקציות.
"היום יש כאלה שמוציאים קלטות מתוך רצון להיות מפורסמים. אצלי העבודה הזאת היא שליחות ועבודת השם. הכוכבנות לא מעניינת אותי. אני לא עושה את זה בשביל הכפיים, המעמד או הכסף, אלא כדי לתרום משהו לחברה. להעניק משהו לילדים היקרים האלה.
"יכולתי בקלות לתת 'רינת, רינת, רינת / שלום אני רינת', אבל זו לא אני. כשאני מגישה לילד תוכן שהוא הולך לשבת עליו ימים ולילות, אני אגיש לו שירים שירגיעו לו את התדר, ולא 'אומצה, אומצה - כפיים, כפיים'. אם אני מחליטה שאני רוצה לשמור על רפרטואר של שירי ארץ ישראל היפה, אני מקליטה קלטת של שירי עוזי חיטמן, נעמי שמר ועופרה חזה. אני דורשת מעצמי בעולם הילדים בדיוק מה שאני דורשת מעצמי בעולם התפילות: טוטאליות".
"קוראים לזה בית כלא" - מה באמת קורה בין כתלי הבניין שנקרא פנימיית רננים
מה אומר לך השם יובל המבולבל?
"היתה תקופה שהכרתי רק את יובל המותג, בהפקה שבה עבדנו ביחד ("הדרקון המתוק שלי"; ש"ז). באתי אז בגישה שבמקצוע הזה אי אפשר למצוא חברים, אחרי שקיבלתי סטירת לחי ממישהי שמאוד בטחתי בה. דווקא בתקופה שפתחתי צוהר למפורסמים אלוהים נתן לי ניסיון מאוד גדול, שממנו למדתי לא לפתוח יתר על המידה. זה פצע שעדיין מדמם.
"ולמרות זאת, עם יובל, ברגע שזיהיתי שהבן אדם טוב, פיתחתי אמון בטוב הלב שלו ובכנות שלו - וקיבלתי חבר לחיים. זה כל כך נדיר במקצוע שלנו. הוא צדיק, נשמה, תמיד מחמם לי את הלב, מצחיק אותי ומעודד את רוחי".
גבאי גדלה בלוד, בבית "פשוט ונורמטיבי". שני הורים שכירים שעבדו קשה, אחות ואח קטנים ממנה. "סוג של רוטינה לא קלה. עברתי ילדות מאתגרת, שכללה התמודדות יום־יומיות בבית הספר - היו חרמות, היו קשיים בלימודים, היתה לי הפרעת קשב שלא אובחנה, ולא קיבלתי שום הקלות".
ועדיין, כילדה חוותה את תסמונת הכבשה הלבנה, זו שצריכה להרים את כולם למעלה, ששמחת החיים של בני הבית תלויה בה. "מגיל צעיר התכונה הזו, לשמח, היתה טבועה בי. היה לי חוש להרגיש מי, מה ואיך, והייתי מייד נכנסת לתמונה ושרה. לילד חשוב לגרום להורה לחייך, ואני הייתי שרה ומקבלת את החיזוק הזה, שאני משמחת את הוריי וגורמת להם נחת".
הוריה זיהו את הכישרון שטמון בילדת הפלא עם הקוקיות הארוכות והחיוך הזוהר, אבל לא ידעו עדיין שמכאן יצמח מפעל חיים משגשג. "עם מעט הידע והיכולות שהיו להם, ההורים שלי עשו כל מה שיכלו. אבא שלי זיהה את הכישרון שלי, והיה נוסע איתי לשיעורי פיתוח קול ולשיעורי פסנתר. הוא לא היה כזה 'פוּשר' כמו ההורים של היום, לא דחף אותי לשום מקום בכוח. מקסימום ביקש מהמורה שאני אהיה השמָש בהצגת חנוכה. אלה היו שנות השמונים, היתה אז תמימות. לא היו כל כך הרבה פלטפורמות כמו היום".
כבר בגיל 16 הופיעה ב"סיבה למסיבה", תוכנית הבידור הפופולרית בישראל של התקופה ההיא, והקהל הישראלי התוודע לכישרון השירה שלה. בצבא שירתה בלהקת חיל האוויר, ואחר כך השתתפה במחזמר "עלובי החיים" וניסתה להשיק קריירה מוסיקלית. היא הקליטה דיסק אחד אבל לא אהבה את התוצאה הסופית, שיחררה סינגל וגנזה אותו. ואז קיבלה את ההחלטה שתשנה את חייה: לפנות לעולם הילדים.
כל השינויים הם מבורכים
כשפוגשים את גבאי - יפה ועדינה כמו בובה נדירה גם כשהיא לא מאופרת - אי אפשר להשתחרר מהתחושה שזה מפגש קלאסי עם ליצן עצוב. "אני בן אדם רגיל, אני לא צעצוע מהלך. הלוואי שהייתי כל החיים רינת מהקַלטות, אבל אני לא רוצה להיות אחת שחיה בלה לה לנד, שהכל אצלה ורוד ולא קשור לקרקע. החיים לא קלים, יש התמודדויות והתפתחויות. אני כל הזמן בשאיפה להיות אופטימית ולראות את הטוב, אבל יש גם ימים פחות משמחים, ככה זה".
את הגבר שאיתה, דורון מור, פגשה בגיל 22. הוא היה אז מנהל מסעדה. "קבענו לדייט, הוא אסף אותי באוטו שלו, ובדרך נמיר פינת קק"ל היינו מעורבים בתאונה קשה. אני עפתי מהאוטו ונפלתי על הכביש. בבית החולים איבחנו לי פציעת ראש, ומאז יש לי צלקת קטנה במצח, שתמיד מזכירה לי את הדייט ההוא. אחרי שבועיים כבר עברנו לגור ביחד. הייתי זקוקה לאהבה".
כבר עשרים שנה שהם ביחד, בבית ובעבודה: דורון הוא גם בעלה וגם מנהלה האישי. "זה נפלא וזה קשה. הבית הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. המשרד בבית, הראיונות מתקיימים בבית, הכל קורה שם. אין הפרדה.
"אנחנו כל הזמן בתנועה, והתנועתיות לא קלה לי. קשה לי עם שינויים. אני מרגישה שאני לא רינת של השנה שעברה ולא בא לי לעשות את אותם הדברים. במקביל, דורון רוצה לעשות הפקות נוספות, שהן לא רינת ולא קשורות לרינת, וזה גורם לי לחרדות ולחוסר ביטחון. בעיקר זה מדגיש את התלותיות הנוראית שלי. גיליתי שאני ממש תלותית, שדורון עבורי הוא כמו איבר דומיננטי בגוף, כמו הלב. ועכשיו, כשהלב מתחיל לגדול ולהשמיע קולות, אני צריכה לבדוק מה זה אומר.
"מצד אחד, זה שינוי מבורך, כל השינויים הם מבורכים. מצד שני, יש טלטלה, ואני חושבת לעצמי, אולי לא הייתי צריכה שיקרה שינוי. אבל אין מה לעשות, אנחנו גדלים ומתפתחים, ואי אפשר להיות בקיפאון. הוא כבר עשה הפקה אחת בלעדיי ("פנטזיה 2"; ש.ז), ויש עוד דברים שהוא יעשה בלעדיי בעתיד. בעזרת השם, אני מקווה שהוא יצליח".
12 השנים האחרונות עברו עליה בדהרה, "בלי לעצור לרגע, בלי זמן לעצמי, רק עוד די.וי.די, ועוד די.וי.די, שנים בלי מנוחה, אפילו לא ליום. לא היה לי רגע להיזרק בצימר או בטבע, הכל היה סביב הקריירה וההורות. את נכנסת לשיגרה שבה הפוקוס על הילדים, על ההתפתחות שלהם, החוגים שלהם, האושר שלהם - ואת הולכת לאיבוד.
"ופתאום אני רואה שחלפו המון שנים, ובא לי גם לעשות דברים. בא לי חוג, בא לי מפגש נשים, בא לי כוסית יין בלילה בנווה צדק. פתאום את נזכרת שאת קיימת, ולא רק כאמא. היום אני מבינה שיש גם זוגיות, ויש גם אותי. אני נמצאת בתהליך של היכרות עמוקה עם מישהי שלא פגשתי זה שנים - איתי.
"זה לא בא ממקום שלילי. ברגע שהצורך מתעורר, ואת מתגעגעת לעצמך, זה סימן שאת צריכה לחזור ולהתחבר לעצמך. דרך מחברת, ליד הים או בטבע. אני גרה בתוך המחברות, כותבת ונפגשת עם התובנות שלי ועם הדברים שצפים. ככה אני שומרת על קשר עם עצמי ומזהה את עצמי ומה אני צריכה".
בשנים האחרונות עברה טיפולים אישיים דוגמת ריברסינג (נשימה מודעת), ובעיקר התחזקה מאוד. כבר 12 שנים שהיא ובני המשפחה שומרים שבת, "אבל בשנים האחרונות, אני כבר 100 אחוז בדת, לא 80 אחוז. מאמינה בלב שלם, שומרת שבת כהלכתה, שומרת נידה ומתפללת".
"יש לי היום אפשרות לברוח, לפגוש את אלוהים בשדה ליד הבית, במיטה או ברכב, באמצע נסיעה. לפעמים אני מדברת אליו ולפעמים אני רק מקשיבה. מי שמגלה את החוקיות שיש בתורה מתוך אהבה ומתוך ערך ומתוך פנימיות, מבין שיש דברים בגו, יש עומקים לדברים האלו. ואם אתה מתרגל אליהם, על אף הקושי, זה מייצב את הבית ואת הזוגיות".
איך דורון קיבל את כל השינויים האלה בחייך?
"גם דורון שומר מצוות, הוא לגמרי איתי בעניין הזה. בשמירת שבת יש משהו מאוד קדוש. העניין המשפחתי הזה, של להיות ביחד, בלי שום הסחות דעת - בלי טלפונים, בלי מסכים, רק להיות ביחד, כולנו. גם טהרת המשפחה זה דבר מדהים. זה סוד גדול בהתהוות הקשר וביציבותו לאורך זמן, בתקווה שהשמיים ישמרו על הבית על הזוגיות. פיתויים תמיד יש בדרך".
הצורך בשינוי הוביל אותה גם להחלטה להוציא דיסק למבוגרים, לראשונה זה שנים. "שאלתי את עצמי למה בעצם לא העזתי לצעוד בעולם המבוגרים, שבו התחלתי את הקריירה שלי, והבנתי שעכשיו זה הזמן. נברתי במחברות השירים שכתבתי במשך השנים, אספתי חומרים, והלכתי על זה, בלי להביט לאחור".
את הדיסק החדש, שייצא בעוד מספר חודשים, היא כתבה בעצמה - כל המילים והלחנים. הוא יהיה הכי אישי שאפשר. "בדיסק הזה אני חושפת את החיפוש העצמי, הפחדים, הכאבים, חוסר הביטחון. זה לא קל לי, ומצד שני אני כנראה בשלה. שנים שלא שרתי למבוגרים, וסוף סוף אני עושה את זה".
זו תחילת הפרידה מתואר מלכת הילדים?
"עולם הילדים הוא חממה טהורה, שריפאה לי את כל מכאובי הנפש שהיו לי אז. הקריירה בעולם הילדים קרתה במקביל לאימהות שלי, ואני לא מוותרת על אף אחד מהתארים. אני אמא לנצח, והקריירה של הילדים תלווה אותי לנצח".
בשנה האחרונה גם גילתה מחדש את הוריה ואת אחיה, יוסי ואתי. "התגעגעתי לנשמות שלהם. הרגשתי שפרשתי מהקן והלכתי למצוא את הדרכים שלי בעולם, בקריירה ובמשפחה, ועכשיו, כשבתי הבכורה חגגה בת מצווה, פתאום הרגשתי כמה אני מתגעגעת אליהם. מתגעגעת להיזרק עם אחותי על הספה, לראות את החיוך המואר של אח שלי, לשתות את התה החם של אמא. עכשיו ממש כיף לי להיות איתם.
"למדתי להעריך הרבה יותר את מה שהוריי נתנו לי ואת מה שהם נותנים לי. בעבר פחות הערכתי, היום אני הרבה יותר מבינה, גם בגלל האימהות שלי. אני מבינה שמה שהם עושים עבורי ועבור הנכדות שלהם, זה לא מובן מאליו. יש לי יחסים מדהימים איתם".
אהבה לוהטת, עיניים נוצצות
אחרי שדחתה הצעות להשתתף בכל ריאליטי סלבס שאתם יכולים להעלות בדעתכם ("הכי בדיחה זה לראות אותי ב'מירוץ למיליון'. אני לא יודעת לעלות במדרגות"), גבאי מצאה את עצמה שוב בדרך לבמות. בפסח היא תיכנס לנעליה של מרים ב"נסיך מצרים", מחזמר לכל המשפחה שהפיק בעלה ושיעלה באולמות בכל רחבי הארץ. לצידה משחקים מירי בוהדנה, גיא זוארץ, מאיה בוסקילה ומיקי קם.
"מירי זה הלב שלי. אחותי למקצוע ולחיים, ממש משפחה. יש לי בית חם אצלה ואצל בבו. שיחקנו ביחד ב'פנטזיה', ומאז עשינו לנו הרגל שפעם בחודש אנחנו נפגשות ליום כיף. זה יכול להיות בספא, וזה יכול להיות במסע רוחני לקבר רבי מאיר בעל הנס. גם על הבמה מדהים איתה.
"את גיא הכרתי כשהופעתי איתו ב'בת הים הקטנה'. נוצר בינינו קשר מקסים, שהתהדק בשנה האחרונה, ויעל (בר זוהר, אשתו; ש"ז) הפכה לאחת החברות הכי טובות שלי. היא תמיד נמצאת שם בשבילי, אנחנו נפגשות המון ומדברות אל תוך הלילה".
הופעה במחזמר עדיין מרגשת אותך?
"אני מתרגשת בכל פעם שאני מזהה את האנרגיה של הקהל, שנזרקת אלי כמו כדור אש ענקי: אהבה לוהטת, חיוכים, עיניים נוצצות. לא משנה אם קר להם או חם להם, אם זה במקום סגור או פתוח, הקהל נמצא שם איתי. זה מדהים לקבל בום כזה לבטן, בום מאוד חיובי. אף פעם לא מתרגלים לזה".
היית רוצה להופיע בתפקידי משחק בתיאטרון?
"מאוד. אני לא יודעת איך אוכל להשחיל תפקידים כאלה ללו"ז הנוכחי שלי, אבל אשקר אם אגיד שזה לא מדגדג לי".
בין חזרה לחזרה, כשהיא שבה לבית המטופח בכפר טרומן, לא רחוק מנתב"ג, היא מתמסרת לבנותיה. מאכילה את יעלה הקטנה בדייסה, מתכרבלת בסלון עם נועה, מסיעה את שירי לעיסוקיה.
"כל אחת מהן היא עולם אחר, עם הצרכים שלה והמינונים שבהם היא זקוקה לי. יעלה צריכה אותי הכי הרבה. שירי צריכה את החופש שלה, היא בעיקר זקוקה ממני לדמי כיס ולהסעות לבת מצוות, בכל שעה. זה גיל לא פשוט, אבל אני זוכרת את עצמי בגיל הזה, אז אני לא מתרגשת.
"אני קצת יותר עסוקה מחלק מהאימהות, אז הגננת של הקטנה יודעת שצריך להזכיר לי דברים חשובים כדי שלא אפספס, זה ההבדל היחיד מבחינתי. אני יודעת שיש אימהות שעבורן הילדים הם הקריירה, הן חוות את גידול הילדים בפול ווליום. זה מקסים בעיניי, אבל אני לא יכולה לקחת חלק בזה".
ואיזו מין אמא את?
"לדעתי אני אמא מושלמת, עם חסרונות קלים. לעולם לא אצליח לענות על כל הדרישות של הבנות שלי, אבל אני קשובה, אני רגישה, אני משתדלת לספק את הצרכים שלהן. ואני לא מפחדת לומר שטעיתי, שאני מבולבלת או שיש סיטואציות שאני לא יודעת לפתור. לא מנסה לכסתח, לתקתק ולשחק אותה סופר נני. הן רואות אותי גם כשאני מדוכדכת".
מה את עושה כשאת לא יודעת לפתור סיטואציה?
"אומרת להן שאני הולכת לחשוב על זה ואחזור עם תשובה. הולכת להתבודד עם עצמי ועם אלוהים. חשוב לי לתת להן דוגמה אישית ואמיתית ליום שבו הן יהיו אימהות, שיהיו בנקודת האמת של עצמן".
מה הבילוי המשותף שלכן?
"מסעדה או סרט. אני אוהבת לגנוב אותן לסרט באמצע היום, בלי קשר לחגים או לחופשות. אני יוזמת מפגש לא קבוע עם כל אחת מהבנות, אחת על אחת, וזה גם קורה מעצמו - זה מגיע לתוך השמיכה שלי בספה.
"בבית אני לא כוכבת. אין פה פוזה. יש לנו טיולים משפחתיים, אנחנו הולכים לראות כלניות כמו כל משפחה אחרת. הבנות שלי מקבלות אמא רגילה".
ומה עושים עם הגעגועים, כשאת חורשת את הארץ והן נשארות בבית?
"כשהן מתגעגעות הן רואות אותי ב־VOD".
לגבאי יש דף פייסבוק פופולרי, שמנהל עבורה בעלה, ודרכו זורמים אליה אלפי לייקים, תודות, ברכות ובקשות לצילומי סרטונים וברכות. "אני מצלמת מרתונים של ימי הולדת", היא מחייכת. אי אפשר לפספס: מאחורי המותג המצליח רינת גבאי מסתתרות אלפי שעות עבודה מאומצות.
החיבור לעם היה יכול להפוך אותה למועמדת אטרקטיבית בכל מפלגה. "אני באה מלוד, לא מרמת אביב ג'. גדלתי לצד אנשים קשי יום, אנשים שחוו מצוקות, ואני מאוד רגישה לעם ישראל. אבל פוליטיקה רחוקה ממני כרחוק מזרח ממערב. יש לי שליחות בחיים גם בלי זה".
סטיילינג: גילי אלגבי; ע' סטיילינג: דנה שרעפי לסטודיו גילי אלגבי; איפור ושיער: הלן אמויאל; בגדים: הלגה עיצובים; תכשיטים: שגית רביבו סאגא. בתוכן: שמלה: איזבלה. בשער: חולצה: רעומה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו