פרופ' אבי דגני פותח את פגישתנו בסקר קצר: "תה, קפה, מים או סודה?" עוד לפני שאנחנו מספיקים לענות, הוא מספר ש-"65.3 אחוזים מהנשאלים בוחרים בסודה".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל לא באנו לדגני, הבוס של "גיאוקרטוגרפיה", שיעשה את סקר הבחירות לערוץ הטלוויזיה 24i, בשביל סודה. קיווינו שהוא יוכל לתת לנו ניחוש מושכל על תוצאות הבחירות ביום שלישי הקרוב. אלא שדגני (72) למד את לקחי מערכות הבחירות הקודמות.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: השוטרת שיצאה למשימה לא האמינה שככה היא תסתיים
"אלה המתלבטים שמשגעים את כל הסוקרים. אני לא מכניס אותם לסקרים שלי. קשה מאוד לדייק בסקר עם כמות כזאת של מתלבטים".
"בכל מערכת בחירות מדברים על יום הכיפורים של הסוקרים", אומר רפי סמית (59), בעל מכון סמית לייעוץ ומחקר, שמבצע את סקרי הבחירות לרשת ב' ול"גלובס". "בהצבעה בישראל יש המון פריכות. מצביעים מחליטים ביום הבחירות עצמו למי יצביעו, לפעמים רק מאחורי הפרגוד. בבחירות ב־2013 אחד מתוך ארבעה אמר שהחליט רק ביום הבחירות למי יצביע, ואחד מתוך שלושה אמר שהחליט ביומיים האחרונים שלפני הבחירות.
"בסקרים פנימיים שעשיתי בבחירות הקודמות ראיתי ביום וביומיים שלפני ההצבעה שיש מגמה לטובת 'יש עתיד', אבל לא יכולתי לצפות את העוצמה שלה. מבין מצביעי המפלגה הזאת, 35 אחוזים החליטו ביום הבחירות עצמו, ומכאן באה ההפתעה.
"דבר דומה קרה לנו עם מפלגת הגמלאים ב־2006. אני זוכר שביום הבחירות ישבתי בשולחן הקבוע שלי בבית הקפה ואמרתי בראיון לרדיו שאני רואה שהגמלאים טסים למעלה. כשסיימתי את השיחה, אדם שישב לידי בבית הקפה שאל אותי, 'מה האותיות של הגמלאים?' - ואז התקשר לאשתו ואמר לה להצביע להם".
דגני מעריך שעד יום שלישי יירד אחוז המתלבטים מ־20-25 מנדטים לסדר גודל של 12-15 מנדטים. "אלה עדיין מנדטים רבים, שיכולים לשנות את התוצאות באופן משמעותי. לכן אי אפשר למנוע את תופעת כוכבי הבחירות, שצצים ממש בקלפיות האמת. זה יכול לקרות עם יאיר לפיד, אולי עם כחלון, ואולי גם סביב שתי המפלגות הגדולות. צפויות הפתעות בבחירות עצמן, אבל אני לא חושב שזה יהיה יום הכיפורים של הסוקרים. אנחנו נותנים את הסקר הכי מדויק שאפשר לאותו היום עצמו".
ראובן הררי (45), מנכ"ל משותף של מחקרי הגל החדש מקבוצת נילסן, שמבצע את הסקרים עבור "ישראל היום", מדבר על שלושה סוגים של מתלבטים: "אלה שמתלבטים אם בכלל להצביע, אלה שמתלבטים לאיזו מפלגה להצביע, ואלה שחושבים שגיבשו דעה, אבל זה עדיין לא סופי. ככל שמתקרבים ליום הבחירות, אנחנו מתמקדים יותר במי שעומדים בוודאות להצביע.
"את המתלבטים אנחנו שואלים, 'ובכל זאת, אם אתה צריך להביע עמדה?' או 'בין אילו מפלגות אתה מתלבט?' אנחנו מנדנדים להם, עד שמזהים נטייה, ואותה אנחנו מציינים בסקר. כך שבסקרים מופיעות גם עמדות נזילות.
"אנחנו עוסקים בניבוי התנהגות, והתנהגות היא לא תמיד צפויה. אז גם הפעם יהיו הפתעות. הגושים נוטים להיות קשיחים, אבל ההצבעה בתוכם נזילה. ויש מפלגות, כמו יש עתיד וכולנו, שנתפסות כבין־גושיות, מצביעים להן מי שנמצא ברדיוס הרחב שסביב המרכז. שיעור המתלבטים, נוסף על טעות הדגימה, יכולים להביא לטעויות של עשרה מנדטים, שיתפזרו בין המפלגות".
גם סטלה קריוף (46), מנכ"לית "TNS טלסקר", שעושה את סקרי הבחירות של ערוץ 1 ואתר וואלה! מכניסה את המתלבטים לסקרים. "אני עושה להם פילוחים בעזרת שאלות של שמאל, ימין, מרכז. בסידרת שאלות עקיפות אני מפצחת נטיות של המצביעים ועושה את השקלולים שלי מכל הנתונים שאני מקבלת מהם. אני לא אחשוף כאן את המודל שלי, אבל אני יכולה לומר לך שהוא מהימן".
"אמרתי שכנראה נטעה"
"האיסור לפרסם סקרים בשלושת הימים שלפני מועד הבחירות הוא משמעותי", אומר פרופ' קמיל פוקס (67), סוקר הבחירות של ערוץ 10 ועיתון "הארץ". "בקרב כל מצביעי המפלגות רמת הביטחון בהצבעה עולה סמוך לבחירות.
"כמו אחרים, גם הטעות הגדולה ביותר שלי היתה בבחירות הקודמות", הוא צוחק. "שלושה ימים לפני הבחירות הצגתי בערוץ 10 את הסקר האחרון ואמרתי שאנחנו כנראה נטעה, אבל אמרתי שזה יהיה בתחזית של הבית היהודי. בזה טעיתי.
"ב־1996, כשפרס התמודד מול נתניהו, עשיתי את המדגם לערוץ 1 ומצאתי שהתוצאות צמודות מאוד, כמעט שוויון. חיים יבין אמר לי שאני חייב להחליט, הרי ערוץ 2 ייתן תחזית ואנחנו לא יכולים להישאר מאחור. אז אמרתי 'תיקו עם יתרון קל לפרס'. ככה הלכנו לישון עם פרס וקמנו עם נתניהו.
"קשה לדעת מהיכן תצוץ ההפתעה הפעם. נכון שבמרכז יש הרבה תנועה, אבל אין לדעת אם זה יקרה רק שם. מאוד תלוי איך אנשים תופסים את ההצבעה שלהם. אם הם מתייחסים להצבעה כאל בחירה של ראש ממשלה או כאל בחירה של המפלגה שתענה על הצרכים שלהם, שתדאג לרווחתם האישית. אני חושב שאנשים נוטים יותר להצביע לפי הדמות שתתאים לדעתם לתפקיד ראש הממשלה, או לדמות שיש לה סיכוי גבוה לפגוע במי שהם לא רוצים לראות בראשות הממשלה.
"57 אחוזים מהציבור אומרים בסקרים שמה שחשוב להם אלה נושאים שקשורים ברווחתם האישית, דוגמת יוקר המחיה, דיור ותעסוקה, עניינים שבהם מתמקד משה כחלון. ועדיין, בסקרים כחלון מקבל רק שמונה עד עשרה מנדטים. זה אומר שרבים לא בוחרים בסופו של דבר לפי מי שידאג לרווחתם האישית".
הסקרים יכולים להשפיע על ההצבעה?
הררי: "אנחנו מנהלים מערכת יחסים עם הסקרים. הם משפיעים עלינו, ואנחנו עליהם. ההשפעה המשמעותית שאני יכול להצביע עליה היא עם מפלגות שמגרדות את אחוז החסימה. זאת השפעה לשני כיוונים: או שהיא תוציא אנשים משאננות, או שהיא תגרום לאנשים לוותר על המפלגה. ובגלל שלא יודעים בדיוק לאיזה כיוון תנשב הרוח, כולם לחוצים".
פוקס: "יש תופעה מוכרת שנקראת 'Band wagon', כשמפלגה שמצליחה מאוד בסקרים יכולה לגרום לסחף אחריה - אנשים עולים על הגל, והפעילים בשטח מתעוררים ומתמלאים מוטיבציה. אבל על פי מחקרים, מידת ההשפעה של הסקרים על ההצבעה היא זניחה".
איך אתם מסבירים את הפערים בין הסקרים?
דגני: "אני משער שלפעמים קצת מהדקים את הסקרים. אם מפלגה מסוימת מקבלת 6.35 אחוזים, יש מי שיחשב את זה כ־7 אחוזים ויש כאלו שיעשו מזה 6 אחוזים בלבד. לכן נוצרים פערים ביום נתון. עניין חשוב נוסף הוא באיזה ערב נערך הסקר - ערב של נאום ראש הממשלה בקונגרס, אירוע ביטחוני שקרה באותו היום או עצרת המונים בכיכר. הכל משפיע מאוד על הציבור.
"גם אופן ניסוח השאלות משפיע. כל סקר משתמש בניסוחים שונים. יש שאלות ממוקדות ויש שאלות פתוחות, ותלוי מה אתה מפעיל באותו סקר".
אבי דגני
בן 72
נשוי + 4
מתגורר בתל אביב
וגם: סבא לעשרה נכדים,
היה בעברו מנהל בית ספר
סערה בכוס תה
מדגמי יום הבחירות בישראל נולדו סביב כוס תה בשנות החמישים. חנוך סמית ז"ל, "הסוקר של המדינה", נפגש עם חברו, חנוך גבתון ז"ל, מנהל החדשות של קול ישראל ולימים מנהלה הראשון של רשות השידור, לשתות תה בשבת, כמנהגם מימים ימימה. גבתון התלונן באוזני סמית על פרק הזמן הארוך שחולף מרגע סגירת הקלפיות עד שברדיו יכולים לבשר לציבור על תוצאות הבחירות, ובראשו של סמית ניצת רעיון לבניית מדגם של תוצאות האמת.
"הוא ביקש מגבתון שיעמיד לרשותו עובדים מהרדיו, שאותם הוא יפזר בין קלפיות שייבחרו מראש, והם ידווחו לו על תוצאות האמת מאותן קלפיות", מספר בנו, רפי סמית. "בליל הבחירות הוא ישב ליד הטלפון, קיבל דיווחים מכל הארץ וניתח אותם בעזרת מודל סטטיסטי שבנה ומכונות חישוב ארכאיות. למחרת הבחירות כבר דיווחו ברדיו על התוצאות במידה רבה של דיוק - מה שלא קרה עד אז".
סמית הבן היה מאחורי הקלעים בליל המהפך הגדול של 1977. הוא היה אז סטודנט לתואר ראשון לסטטיסטיקה וכלכלה, שסייע לאביו במדגם הקלפיות הראשון אי פעם בטלוויזיה הישראלית. הפורמט היה דומה להיום: בקלפיות מייצגות הוצבו קלפיות מדגם של הטלוויזיה, ומצביעים שסיימו את הצבעת האמת התבקשו לחזור עליה בקלפי דמה שהוצבה על ידי סמית ואנשיו.
לקראת פתיחת השידור החלה להתבהר התוצאה המרעישה, "אבל היא נראתה להם מופרכת, והם פחדו שהשידור של חיים יבין יסתכם בביזיון שייזכר לעולמי עד. היתה דרמה גדולה מאחורי הקלעים, ובסופה התקבלה ההחלטה ללכת על זה. יבין הכריז על מהפך, ואחרי כמה שעות התברר שתוצאות המדגם אכן היו קרובות מאוד לתוצאות האמת.
"משנות השישים ועד שנות השמונים היינו מבצעים סקרים פנים אל פנים, כי לחלקים גדולים מהציבור לא היו טלפונים. היו לנו מאה סוקרים שהסתובבו בכל הארץ, הגיעו לבתים וביצעו את הסקרים. אני זוכר את עצמי נוסע בלילות לחלק שאלונים לסוקרים או לאסוף את השאלונים המוכנים, ואז להזין את הנתונים לתוך מחשבי IBM ישנים. עם הזמן התחלנו לשלב גם סקרים טלפוניים, ורק במערכת הבחירות של 1988 עברנו באופן כמעט מוחלט לסקרים בטלפון".
במערכת הבחירות הנוכחית, כל אחד מהסוקרים משתמש בשיטות מעט שונות. דגני דוגל בסקרים טלפוניים למספרים נייחים בלבד ("אני לא יודע איפה ובאיזה מצב אני תופס אנשים בנייד"). קריוף משלבת בין טלפונים נייחים לניידים ("צריך לזכור שהיום לרבע מהאנשים כבר אין בכלל טלפון נייח"). גם סמית משלב טלפונים נייחים וניידים, ביחס זהה של חצי־חצי ("הקהל המבוגר עדיין משתמש בטלפון הנייח").
מידת ההיענות לסקרים טלפוניים נייחים נמוכה מאוד. פוקס מציין עשרים אחוזי היענות, דגני מדבר על עשרה אחוזים. "כדי לעשות סקרים עם 500 נשאלים, אני צריך בנק טלפונים של 5,000 אנשים", הוא אומר. "זה נובע מכל מיני סיבות: אנשים בגילאים מבוגרים, אי הבנת השפה, חוסר רצון לענות, חוסר זמינות ליד הטלפון הנייח. פעם היה קל יותר לקבל שיתוף פעולה מצד הציבור. היום יש פחות סבלנות, והמון התעסקות באינטרנט, בטוויטר, בפייסבוק. זה גוזל זמן ואנרגיה מהאנשים. בארה"ב, למשל, מידת ההיענות נמוכה עוד יותר- רק אחד ל־12 או ל־15 אנשים שפונים אליהם מוכן להשתתף בסקר".
הסקרים של דגני, כמו של מרבית הסוקרים, כוללים 500 אנשים, ולפעמים 1,000. "אני לא דוגם יותר מזה. אם הייתי דוגם 5,000 איש בסקר אחד, רמת הדיוק היתה משתפרת משמעותית, אבל העלות הגבוהה וכל הלוגיסטיקה מסביב לא שוות את זה".
קריוף מספרת ששיתוף הפעולה שהיא מקבלת בסקרים מצד הציבור "עומד על אחד מכל 6-7 אנשים שאנחנו מתקשרים אליהם. עדיין יש פלגים בציבור הדתי שקשה יותר לסקור. לא תמיד קל להגיע לכל פלג של ליטאים או אחרים שמצביעים ליהדות התורה, אבל בסך הכל יש לנו תמונה טובה משם".
קמיל פוקס
בן 67
נשוי + 2
מתגורר בתל אביב
וגם: סב לשלושה נכדים, שלצערו מתגוררים באנגליה
על פי סמית, "במגזר החרדי יש יותר אנשים שמשתפים פעולה מאשר כאלה שלא. במגזר הערבי ההיענות לא גבוהה, וגם בחלק מציבור העולים אנחנו נתקלים בקשיים, בייחוד עם מבוגרים ויוצאי אתיופיה. בכלל, האוכלוסייה מעל גיל 60 מעט יותר קשה. ויש השפעות של רמת השכלה, שליטה בשפה, אנשים שחושבים שיש תשובה נכונה או כאלה שמתעקשים להטות. אבל הם נטמעים בסקרים, המודלים יודעים להתמודד איתם".
הררי עושה שילוב בין טלפונים נייחים לפאנל אינטרנטי, "וזה מאפשר לנו לבנות מדגם מייצג של האוכלוסייה". גם פוקס משתמש בשתי השיטות, אך בנפרד: עבור עיתון "הארץ" הוא מבצע סקר טלפוני, ועבור ערוץ 10 סקר אינטרנטי. "אני לא יודע לומר בוודאות איזו שיטה עדיפה, אחקור את זה אחרי הבחירות".
לפאנל האינטרנטי נרשמים המשתתפים מראש, וגם מקבלים תגמול סמלי על השתתפותם. "אני לא מוצא שהתגמול יוצר הטיה", אומר הררי, "הם מקבלים תגמול על עצם ההשתתפות, לא על התשובות שהם נותנים".
דגני מתנגד לדגימה באינטרנט. "זו שיטה לא אמינה, שאינה מייצגת את כלל ישראל. באינטרנט קשה יותר לקבל תמונה מדויקת. האדם ממלא את הסקר לבד, אין סוקר ששואל ומדרבן וחוקר אותו. בסוף יוצא סקר שמייצג יותר את תל אביב ואת השכבות היותר אמידות ופחות את השכבות החלשות ומגזרים שונים. רמת הפיקוח על סקר שאני עורך בטלפון יותר מהודקת ומבוקרת מאשר דרך שאלון באינטרנט".
איך אתה מסביר את הפער העצום בין הסקרים? היה סקר שלך שקבע הובלה בפער גדול לליכוד על המחנה הציוני, וסקר אחר שקבע בדיוק את ההפך.
"כולם שואלים אותי על זה. אני לא עושה סקרים דרך האינטרנט, וגם לא עושה סקרים שמשלבים בין טלפון לאינטרנט, אולי זה מה שעשו שם. זאת הכלאה בלתי אפשרית. במקביל לסקר האחרון שעשיתי, עשיתי לצורך בדיקה בלבד סקר באינטרנט - ושם באמת קיבלתי תוצאה של 31 למחנה הציוני ו־21 לליכוד. אני יודע אילו סקרים אני עושה, אילו שאלות הוגנות אני שואל. יש לי אתיקה מקצועית. כך אני פועל כל השנים".
פוקס מספר שבמערכת הבחירות הקודמת ערך סקרים אינטרנטיים לצורכי מחקר פנימיים, "והתוצאות טעו די בגדול. הן ניבאו 26-25 מנדטים לליכוד ביתנו, כשבפועל המפלגה זכתה ב־31 מנדטים. הסקרים הטלפוניים ניבאו 33 לליכוד ביתנו. זה הצביע לי על הטיה שנובעת מהקהל של סוג הסקר הזה: אני משער שיש ביניהם יותר חילונים, יותר צעירים ויותר אנשים שנוטים לשמאל - פחות דתיים, פחות מבוגרים ופחות ימנים. ובאמת, הסקר האינטרנטי דייק בניבוי של יש עתיד, הרב אמסלם עבר את אחוז החסימה, וכך גם 'ארץ חדשה' של אלדד יניב. מאידך, גם עוצמה לישראל של אריה אלדד ומיכאל בן ארי עברו את אחוז החסימה.
"במערכת הבחירות הזאת אני מרגיש הרבה יותר בטוח, כי אני דוגם את המשתתפים בצורה מדויקת, בין השאר בצורה שמייצגת באופן ודאי את מה שהצביעו בבחירות הקודמות, וזה המנבא הכי טוב להצבעה הבאה".
טעות הדגימה יכולה להיות קריטית בבחירות צמודות כמו אלה.
סמית: "טעות הדגימה היא חלק בלתי נפרד. בסקרים של 500 משתתפים היא תמיד תעמוד על כ־4.5 אחוזים, ואם מדובר במפלגה שמקבלת בסקר 8 מנדטים, ההטיה יכולה בקלות להיות מנדט לכאן או לשם. אבל כשמצטברים לאורך זמן עוד ועוד סקרים של 500 משתתפים חדשים, והתוצאות חוזרות על עצמן, תמונת המציאות מתבהרת. הרזולוציה נהיית מדויקת יותר. עדיין יש טעות, אבל בהנחה שהמודלים מדויקים, הביטחון בתוצאות גובר".
רפי סמית
בן 59
נשוי + 3
מתגורר במבשרת ציון
וגם: חובב פוטבול אמריקני וגיטריסט לעת מצוא
שם המשחק: לחץ
ביום הבחירות יפרוס קמיל פוקס את אנשיו ב־70 קלפיות מדגם ברחבי הארץ עבור המדגם הלילי של ערוץ 10. קריוף ואנשיה יציבו עבור ערוץ 1 כ־60 קלפיות במקומות שונים בארץ, והם מקווים להגיע ל־20-25 אלף נדגמים. "מנתוני העבר, מחצית מהמצביעים משתפים איתנו פעולה", היא אומרת.
כששואלים אותם אם הם לחוצים לקראת פרסום מדגמי יום הבחירות, רוב הסוקרים מודים שלמרות שנות הניסיון הרבות שלהם, עדיין יש לחץ. "אני מאוד מאוד בלחץ", אומר קמיל פוקס. "אני חושש שתהיה בפאנל האינטרנטי הטיה דומה לזו שראיתי בבחירות הקודמות. אלא שאז זה היה פנימי, והפעם זה יהיה פומבי".
"כשאנחנו מבצעים סקרים לגופים פרטיים, התוצאות לא מתפרסמות", מחייך הררי. "פה הניבוי שלנו נבדק מול כל המדינה, אז כן, זה מעורר הרבה דאגה".
לקריוף זו פעם ראשונה שהיא עוסקת בסקרי בחירות לכנסת ועושה את מדגם הטלוויזיה. "אני מרגישה שיש לי הרבה אחריות על הכתפיים, זה בהחלט מרגש. מטבעי אני לא אדם מתוח, אבל אני בטוחה שרגע לפני שאעלה לשידור עם התוצאות הלב שלי ידפוק כהוגן, כי למעשה מדובר בעתיד של מדינת ישראל.
"אני לא לחוצה שאטעה בגדול. אני סומכת על המערכת שלנו, ומניסיון העבר, תוצאות המדגמים עצמם מדויקות ומשקפות את יום הבחירות. וחוץ מזה, גדולים ממני טעו.
"לפעמים שואלים אותי איך אני לא מתרגשת כשאני רואה תוצאות של סקרים אחרים ששונים משלי. אז אולי יש לי ביצים כי לא נולדתי כאן, ואני תמיד נאמנה למה שאני רואה בתוצאות. לא משנה לי מה אחרים אומרים, זה לא פועל עלי העניין הזה".
אנחנו מתקשרים אלייך בדקה לעשר ביום שלישי הבא. תגידי לנו את התוצאות?
"תראו אותן בעשר בערוץ הראשון".
פוקס: "הפספוסים האפשריים שלנו יהיו אם מפלגות מסוימות לא יעברו את אחוז החסימה, למרות שצפינו בהתמדה שהן כן יעברו. אז המנדטים יתפזרו אחרת, ונקבל תמונה שונה. זה מה שגורם אחוז החסימה הגבוה. אם יהיו פספוסים גדולים, זה אומר שהיכולת של כולנו מוגבלת ושזה האופטימום שלנו, כי בסך הכל, כולנו מציגים תוצאות די דומות.
"אני אומר לכל המקטרגים: רבותיי, אני מודע לחסרונות של הסקרים, אבל האם יש לכם שיטה טובה יותר למדוד את דעת הקהל? נייט סילבר, עורך הסקרים של ה'ניו יורק טיימס', אמר שלא יעבור זמן רב עד שהשם החם ביותר יהיה גוגל ולא גאלופ. גוגל קומרס היו אלה שניבאו הכי טוב את תוצאות הסקרים בארה"ב בשנת 2012 - כנראה כי גוגל יודע על כולנו כמעט הכל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו