בשדרות ניו המפשייר, בוושינגטון, שוכנת מסעדה סינית נחשבת, שאותה פוקדים בקביעות חברי קונגרס רבים. גם סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן אוהב לסעוד בה, אבל לא השבוע. הוא בחר לבקר בגוואטמלה, כדי להימנע משהות בקונגרס במהלך נאומו ההיסטורי של ראש הממשלה בנימין נתניהו - הנאום שהרגיז את נשיאו ברק אובאמה. אגב, מי שחש געגועים לביידן, יכול היה למצוא אותו לצד הבעלים, בצילום שתלוי על קיר המסעדה. מי שסעדו שם, בשולחן הסמוך אלי, היו שלושה דוברי ערבית, שדיברו על הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי, אבל גם על נתניהו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לאחר שהצגתי עצמי בפניהם, עיתונאי מתל אביב, הם הזדהו כסעודים, וסיפרו שכמו כולם - גם הם צפו בנאום ראש הממשלה. "הנאום של נתניהו היה חשוב היום, כי אובאמה לא מבין את המזרח התיכון", אמר איידאן, המבוגר מבין השלושה.
חברו עבדול הוסיף את דעתו הביקורתית: "אובאמה לא מבין כלום. הוא חושב שאפשר לקנות את ליבם של האיראנים, אבל הם קלטו אותו מהרגע הראשון, ויש להם הרבה סבלנות. עשר שנים אמור להיות תוקף ההסכם, ולאחר מכן הם חופשיים לעשות כמה פצצות שהם רוצים - מה זה עשר שנים לפרסים? הצחקתם אותם. רק חסר לנו שהם ישובו לשלוט על הערבים. אני גם לא מבין. איך אין אף מומחה לענייני איראן בוושינגטון, שיכול להסביר לאובאמה מי הם הפרסים? המימשל השתגע".
ואכן זו הטרגדיה של ההסכם עם איראן: אמנם המימשל ושותפיו במזרח התיכון שואפים לפרק את איראן מנשק גרעיני, אלא שבזמן שהמימשל משוכנע בצדקת דרכו, מבינים בירושלים, כמו גם בריאד ובקהיר, כי ההסכם מעניק לאיראן כסף וגם תעודת יושר בניחוח גרעין.
התוצאה הזו, המתגבשת, מסמלת את הפער הגדול בין ישראל למימשל. אובאמה, שהעדיף שלא לצפות בהרעפת האהבה והשבחים על נתניהו, בחר בשעת הנאום לדון עם ראשי המעצמות על המצב באוקראינה. הוא הסתפק בעותק של הנאום ודחה את תוכנו בטענה שאין בו חדש.
הנשיא דיבר בשבחי ההסכם וטען שיוביל לנסיגה של איראן מחלקים בתוכניתה הגרעינית ולמניעת הפצצה. בלי הסכם, אמר, תוכנית הגרעין תואץ. אבל בכך לא ענה על הטיעונים הבסיסיים של נתניהו בנאומו, המשקפים את הגמישות האמריקנית: "הוויתור המשמעותי הראשון יותיר את איראן עם תשתית גרעינית רחבה ויעניק לה פרק זמן קצר לפריצת דרך לעבר הפצצה. אמנם יוטלו מגבלות מסוימות על תוכנית הגרעין האיראנית, אך מידת ציותה של איראן למגבלות הללו תהיה נתונה לפיקוח בינלאומי".
פקחים, כידוע, רק מתעדים הפרות, לא מונעים אותן, כך שההסכם שבדרך ישאיר את איראן עם תשתית גרעינית עצומה. כל זה לא מעניין את אובאמה. הוא לא רוצה לתת לטיעון שכזה להפריע לו. מבחינתו, נתניהו הוא המנהיג שבא להרוס את ההסכם, את המסיבה. הנשיא גם לא אהב לשמוע את נתניהו סותר אותו ואומר: "זו עיסקה רעה מאוד. מצבנו טוב יותר בלעדיה".
הרעים מול הטובים
צריך לזכור שארה"ב של אובאמה אינה ששה לצאת למלחמה, לכן נתניהו צדק כשהסביר בפשטות כי "החלופה לעיסקה הרעה הזאת היא עיסקה טובה בהרבה", לא מלחמה. זה היה צריך להיאמר. אלא שאמריקה הנוכחית, בדיוק כמו זו של ג'ורג' בוש, ביל קלינטון, רונלד רייגן וג'ון קנדי, היא מעצמה גאה, שדבקה בערכיה ובייחודיותה. היא מחלקת את העולם בצורה פשטנית אך ברורה לטובים ולרעים. יותר מ־70% מהאמריקנים, בכל הסקרים, מצביעים על איראן כרעה. עבורם היא זו שהשתלטה על השגרירות שלהם, זו שתומכת בטרור וזו שגרמה למותם של מאות חיילי מארינס בלבנון. איראן עבורם היא מדינה, שגם בזמן ששר החוץ שלה מוחמד זריף פגש את המזכיר האמריקני ג'ון קרי, ציינה את החג הלאומי הנקרא "מוות לאמריקה".
וכשמדברים על טובים ורעים, ידע נתניהו בנאומו להזכיר לאמריקנים עובדה פשוטה: בסיפור הקיים של איראן ודאעש אין חלוקה לטובים ולרעים - שני השחקנים רעים. זו נבלה וזו טריפה. שניהם שותפים לאותו צד בסיפור הטרור האיסלאמי, שמוכר היום לקהל האמריקני. לכן עשה נכון נתניהו שהגיע לקונגרס, למרות מחאת התקשורת ומורת הרוח הנשיאותית.
אובאמה לא יודה בכך, אבל בארה"ב של היום יש יותר ויותר אזרחים שלא מסכימים איתו. יותר ויותר מהם מפקפקים בהחלטות שהוא מקבל. מדיניות החוץ שלו, למשל, נתפסת אפילו על ידי תומכיו ככישלון. להם ולמבקריו הקבועים מבית חשוב לדעת מה באמת מסתתר בהסכם עם האיראנים. ככה זה בארה"ב של אובאמה, שבה יש עדיין רב מוחץ של תומכים נלהבים בישראל. זה מורגש בדעת הקהל ובקרב חברי הקונגרס - דמוקרטים ורפובליקנים - גם אם באוניברסיטאות ובקולג'ים נמשכת הביקורת כלפינו מצד הליברלים. פשוט היה צריך לראות את הדרך שבה התקבל ראש הממשלה על ידי הנבחרים בקונגרס. שבע דקות רצופות של מחיאת כפיים - "קבלת פנים של רוק סטאר", הגדירו זאת בפוקס ניוז.
"יש לו את האישיות הכריזמטית ביותר שפגשתי בחיי, אפילו יותר מביל קלינטון", ציינה אחת המגישות, מדגישה עד כמה ארה"ב אוהבת את נתניהו, גם אם העיתונאים שליוו אותו לא חסכו ממנו, כרגיל, ביקורת. נדמה היה שלו היו בקונגרס כתבים איראנים ולא ישראלים, הם היו משדרים כלפי נתניהו יותר סימפטיה.
גמישות מסוכנת
"נאום מצוין", אמר לי מכר ותיק, הסנאטור הרפובליקני מדרום קרוליינה לינדזי גרהאם. "אני חושב שבנאום של נתניהו היה שילוב מצוין של תוכן, היגיון ורגש. הוא בא לפה להזכיר לנו איך נראה הסכם רע, ושלא צריך לקבל אותו. העם האמריקני רוצה לדעת. העם האמריקני צריך היה לקבל הבהרות - ונתניהו, שהוא מומחה לעניין, בא להסביר לו", כך גרהאם, שבעוד כחודש צפוי להודיע על ריצתו לנשיאות ארה"ב מטעם מפלגתו.
עוד הוא הבטיח, כי במקביל לנאום ראש הממשלה, שעשה עבודה הסברתית מצוינת, הוא מתכוון, יחד עם רשימה מכובדת של סנאטורים, ובהם דמוקרטים בראשות רוברט מננדז (ניו ג'רזי), להעביר חוק אשר יחייב את המימשל להעביר בסנאט את ההסכם. "אף נדרוש משך זמן של חודשיים, שבהם הסנאט יבחן את הסרת הסנקציות", הוסיף גרהאם, "אני מניח ששני הדברים יחד - נאום נתניהו והצעת החוק שלנו, שיש להניח שתעבור - יסייעו לבלום את ההסכם הרע המתגבש, אבל צריך לשים לב שהמימשל מתכוון לשים את כל כובד משקלו בעניין. אובאמה נחוש להעביר את ההסכם".
גרהאם מאמין שרוב העם האמריקני הזדהה עם נאום נתניהו: "60% אינם סומכים על האיראנים. 70% סבורים כי המימשל גמיש מדי עם האיראנים בשיחות הגרעין. מדובר במדינה שהשתלטה על ארבע מדינות ומסכנת את יציבות האזור והעולם כולו. העם האמריקני יודע זאת היטב".
אגב, הוא אינו מתנגד ליכולת גרעינית איראנית -
אבל אזרחית: "15 אומות נהנות מגרעין אזרחי, אבל אין להן יכולת העשרה והן גם לא רוצות בכך. יש דרך לתת לאיראנים גרעין אזרחי, בלי לסכן את ישראל. חוץ מזה, אם הם באמת רוצים פרויקט גרעיני למטרות שלום, אז מדוע הם כל כך מתעקשים להעשיר אורניום? מישהו במימשל יכול להסביר לי זאת?"
גם הסנאטור מטקסס טד קרוז היה בין חברי הקונגרס שעמדו ומחאו כפיים, כשנתניהו הדגיש ש"הימים האפלים שבהם העם היהודי היה פסיבי לנוכח אויבים המבקשים לבצע בו רצח עם, חלפו. ואפילו אם ישראל תיאלץ לעצור (את האיום) לבדה - ישראל תישאר לעמוד".
קרוז "משתגע" מכך שמדינה שרוצה להשמיד מדינה אחרת באו"ם, יכולה ליהנות מהסכם גרעין המאפשר לה להעשרת אורניום. לכן הוא הסכים גם עם האמירה הבאה של נתניהו: "אני יודע שישראל לא תעמוד לבד. אני יודע שארה"ב עומדת לצידה של ישראל". מחשבה הגיונית.
גם אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, שפועל רבות להנציח את זכר השואה, נרתם למשימה והגיע לקונגרס. הוא אמר בוושינגטון שהוא מאמין לאיראנים בדבר אחד - כשהם אומרים שברצונם להשמיד את מדינת ישראל.
לדבוק בצדק היסטורי
שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוואר, אמרה השבוע כי הקשר בין ארה"ב לישראל אינו קשור למפלגות ולפוליטיקה, מילים שמסבירות מדוע כל מי שהיה בקונגרס בעת הנאום התרגש.
עם זאת, ברור שלא כולם בוושינגטון אהבו את נאום נתניהו. כמה עשרות בודדות של נבחרים דמוקרטים, שביקשו למצוא חן בעיני הבית הלבן, נעדרו מהקונגרס בשעת הנאום. רשת CNN אף הוציאה לאוויר הפתוח את מה שהמיעוט הזה חושב - הנשיא וראש הממשלה "הסירו את הכפפות". אחרי שש שנים שבהן נתניהו ואובאמה השתדלו להסוות את חילוקי הדעות, נאמר ב־CNN, הם כבר לא מוכנים לעשות זאת יותר - ורבים ביניהם מול המצלמות.
חבר הקונגרס, סטיב כהן מטנסי, מסביר: "נתניהו עשה שימוש בבית הנבחרים, כפי שעושה הנשיא אובאמה במהלך נאום 'מצב האומה', כאשר הוא פונה לקונגרס. זה שם את נתניהו במצב שהוא שווה לנשיא, ואני חושב שזה לא היה נכון לעשות".
גם מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, שהגיעה לנאום, לא חושבת שנתניהו צודק בספקות שהוא מטיל באובאמה. היא אפילו אמרה שדבריו הביאו אותה "על סף דמעות".
אלא שברשת פוקס ניוז הפופולרית בחרו להאשים את המימשל בכך שהגזים עם החרפת המתיחות. הם הפנו אצבע מאשימה אל חברי בית הנבחרים שנעדרו מהנאום: "זה היה צעד לא נכון. מאוד לא מנומס". אחד הפרשנים הציע לאובאמה להפגין את הקשיחות שהוא הפגין מול ישראל והרפובליקנים - כלפי איראן. עוד הוסיף, שעל הנשיא להפגין את הגמישות שהוא מגלה כלפי האיראנים, דווקא כלפי ישראל והרפובליקנים.
דברים אלה הדגישו כי גם אם נאום נתניהו לא בלם את הגרעין האיראני, עדיין מדובר בנאום היסטורי, בחודש שבו נציגי המעצמות ונציגי איראן עומדים להגיע להבנות לגבי הסכם קבע. זה נאום במאני טיים, אם נשתמש במושג מעולם הספורט, שמתריע בפני העולם מפני האיום האיראני.
זה לא הזמן למצוא חן בעיני פרשנים וכמה נציגים דמוקרטים שלא רצו להרגיז את הנשיא האמריקני. זה גם לא הזמן לרצות את אובאמה עצמו. זה הזמן למצוא חן בעיני ההיסטוריה.
ישראל ידעה להתעמת עם המימשל כאשר רצינו להקים מדינה, כאשר רצינו להחזיר אלינו את ירושלים כולה, כאשר רצינו להבטיח את ביטחון הגליל תוך סיפוח הגולן. בעבר גם לא היססנו לריב עם ידיד גדול כמו רייגן, כאשר רצינו להסיר מעלינו את איום הגרעין העיראקי.
בכל אותם מקרים בהיסטוריה - ישראל צדקה. היא גם היתה זו שהכריעה. היום, יותר מתמיד, חשוב שגם בלימת הגרעין האיראני תהיה כלולה ברשימה החשובה הזאת. אז נכון, אובאמה ונתניהו "הסירו את הכפפות", אבל ראוי שהאגרופים של השניים יופנו יחד לעבר איראן, שם הצנטריפוגות ממשיכות להסתובב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו