נאום לתפארת, והבעיה מול אסכולת אובאמה

את הנעשה אי אפשר כבר להשיב. בנימין נתניהו נשא בוושינגטון נאום לתפארת מדינת ישראל והצביע על חשש ממשי, עמוק, מהותי מפני הסכם עם איראן, שיאפשר לאייתוללות לחתור לייצור פצצת אטום. בפועל דיקטטורה כזאת תמיד חשודה. היא תחתום על ההסכם הטוב מכולם - זה שיקבל אפילו את אישורה של ישראל - ותפר אותו. התנהלות כזאת אינה ייחודית רק לצפון קוריאה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ברק אובאמה סבור כי ההסכם הוא הרע במיעוטו. מפני שמאמין כי יעלה בידו להפוך את איראן לידידה של ארה"ב; ושהעם האמריקני רוצה בכך; ובעיקר מפני שאין אופציה להפעיל כוח צבאי נגד טהרן. 

כאשר הבית הלבן התריס שלשום כלפי נתניהו כי נאומו לא הכיל הצעה חלופית, הוא ביטא במרומז כי גם ישראל אינה מתכוונת לתקוף את המתקנים האיראניים. בשגרירות האמריקנית בתל אביב לא שכחו כי גדי איזנקוט אשר נבחר זה עתה לכהן כרמטכ"ל, שלח בהיותו אלוף צפון מכתב שהתגלגל עד לשכת ראש הממשלה ובו הביע את התנגדותו לתקיפה ישראלית באיראן. נתניהו ומשה (בוגי) יעלון ידעו היטב בידי מי הפקידו את הצבא.

הברירה היא בין החרפת הסנקציות - שהוכיחו את יעילותן - והחרפת העימות, לבין הסכם אשר יאפשר לעולם לדעת בעשור הקרוב אם ומתי האיראנים מפרים אותו. האם גם למנוע את ייצור פצצת האטום? לא, זה מחייב החלטה נפרדת להפעיל צבאות. בהלך הרוח הרווח במערב לא יימצא מנהיג שיבחר במלחמה, ואילו בהיעדר הסכם יאיצו האיראנים את תוכנית הגרעין גם בהיותם נתונים למשטר סנקציות קפדני. זו ליבת הוויכוח בין אובאמה לבין נתניהו.

בנתונים אלה צריך היה לנהל את המשבר בחדרי חדרים, תוך הסתרתו מפני שחשיפתו מחלישה את ישראל באירופה ובעיני אויביה. כך טופלו משברי העבר. הסנאט והשדולה הפרו־ישראלית לחצו על הבית הלבן בזהירות, בשלט־רחוק. אך עתה, בדיוק בצומת זה, נכנס לתמונת המחלוקת מניע זר, ונתניהו ביקש לעשות שימוש בכושר הנאום המיוחד שלו כדי לזכות בעוד מנדט או שניים בבחירות לכנסת ה־20.

הסקרים אכן הוכיחו כי לפי שעה, חיזק הנאום את הליכוד. ישראל בכללה תשלם את המחיר. לפי פרופ' איתן גלבוע, העוסק בעניינים אמריקניים, קיים חשש כבד כי אם ינצח נתניהו וירכיב ממשלה צרה של הימין, תעמוד ארה"ב מן הצד ולא תטיל וטו על הצעת החלטה צרפתית הממתינה במועצת הביטחון וקוראת לנסיגה ישראלית מיהודה ושומרון בפרק זמן קצוב. במקביל, ב־1 באפריל תסתיים תקופת ההכשרה של הרשות הפלשתינית בבית הדין בהאג, והיא תוכל לממש את איומה להגיש תלונות נגד ישראל. זה פתח לסגירת דלתות בפני ישראל בכלכלה ובמדע ובחיי התרבות הבינלאומיים.

גם אם נתניהו רואה באובאמה lame duck הוא יתגורר בבית הלבן עד ינואר 2017, ובלי שכפ"ץ רחב בו נועד ליצחק הרצוג התפקיד שמילא אהוד ברק עד 2013 ההתנגשות עימו בלתי נמנעת. אך יותר משחשוב אובאמה, יש משקל ליחסים עם מפלגתו הדמוקרטית.

עדיין נכון כי 70 אחוזים מהאמריקנים תומכים בישראל, אבל בסקרים של גלבוע על המצב במפלגה הדמוקרטית פחות צעירים ולא־לבנים ונשים ומשכילים אוהדים את מדינת היהודים מאשר בעבר. הדמוקרטים היו בהליך של התרחקות מסוימת מישראל עוד לפני נאומו של נתניהו, וזה רק הוסיף שמן למדורה.

מישהו שמע על הסנאטורית ממסצ'וסטס אליזבת וורן? תהה גלבוע. היא כריזמטית. היא מהאסכולה של אובאמה. היא בעייתית מאוד לישראל. אם הילארי קלינטון תוותר על המירוץ - היא עלולה להיות המועמדת הדמוקרטית להחליף את הנשיא, ולהמשיך במדיניותו. נאום נתניהו העמיק את הקרע עם הדמוקרטים. לא כדאי לעצום עיניים.

 די להאשים את המנהרות

כמה פעמים יחזור נפתלי בנט על סיסמת הקרב הניזונה ממלחמת הבחירות "סירבת להיכנס למנהרות" המוטחת מפיו במשה (בוגי) יעלון? כאילו היה מין ארכימדס שזעק באמבט "מצאתי!", מצאתי את המנהרות. לא, הוא לא מצא דבר.

הקבינט דיווח על המנהרות לפני שיעלון הגיע למשרד הביטחון. בימי אהוד ברק ובני גנץ החלו להכין תוכניות לטפל בהן. אבל בנימין נתניהו, יעלון וגנץ שניהלו את צוק איתן ברצינות ובאחריות לא ששו לעימותים. הם ידעו שמבצעים כאלה לא נועדו לכבוש את בירת האויב ולמוטט אותו אלא כלשונו של האלוף (מיל') עמוס ידלין - "להאריך את משך הזמן בין סבבי המלחמה".

לפי בנט שומו שמיים; נתניהו ויעלון וגנץ הסכימו לנהל משא ומתן על הפסקת אש כבר ביום השמיני למבצע, ומה רע? הרי מצרים רצתה להישאר מחוץ למערכה המדינית וישראל ביקשה לגרור אותה פנימה, ובאותו יום החלה להישאב לעיסוק בצוק איתן, והישג זה הניב תוצאות עד לסיום הקרבות.

צוק איתן וקודמיו אינו כמלחמת יום הכיפורים שבה נדרש צה"ל להחזיק בשעל מאדמת מצרים ממערב לתעלת סואץ. נתניהו ויעלון וגנץ ניסו להימנע מהרפתקאות, לא לחזור על חוסר האחריות של אהוד אולמרט ועמיתיו השרים אשר התירו ברגע האחרון למלחמת לבנון השנייה לפתוח בקרב הסרק במעברי הסלוקי, שגבה דם לשווא.

ישבתי בשבת ההיא באוגדתו של גיא צור וצפיתי בקרב לצד דן חלוץ וגנץ ורוני נומה ומירי רגב, וראיתי את השריון נחבל ושותת דם שעה שבטלפון זעק לי מי מראשי מערכת הביטחון (אילו רק יכולתי לחשוף את זהותו) כי ההנהגה השתגעה בהתירה את קרב הסלוקי, ובאו"ם נרקח כבר הסכם להפסקת אש והנספח הצבאי דן הראל (ואחרים) סיימו ללטש את ניסוחו. טוב שלא היה כדבר הזה בצוק איתן ובעמוד ענן.

המבצע בעזה התנהל עקב לצד אגודל, לאט ובאחריות, ואילו התקבלו עצותיהם של בנט ואביגדור ליברמן היה שיעור ההרוגים והפצועים גדל בטור גיאומטרי, וזה מותר לממשלה אם יש לה יעד המחייב זאת. אבל הממשלה לא רצתה לכבוש את עזה, ובלי זה אי אפשר למגר את שלטון חמאס (זאת יכולים לעשות רק הפלשתינים או המצרים), וכדי להרוויח הרבה זמן של שקט כדאי לחסוך בחיי הרבה לוחמים.

אך עתיד הרצועה מככב עדיין במערכת הבחירות: העיתונאי אשר קשר מאתר "ידיעות אחרונות" בדרום, הצטרף אל ליברמן במסע הבחירות בעוטף עזה. הוא כבש בהבל פה את הרצועה וחיסל את חמאס ומרעיו, ואז נשאל: "מי ישלוט ברצועה אחרי שנמוטט את חמאס?" והוא משיב מהשרוול: "את זה נפתור כבר". ככה, האיש שחותר להיות שר הביטחון משיב בשטחיות תשובה כזאת. כאילו שליטה בעזה אינה מלווה בהוצאת מיליארדים ובחידוש מטעני הצד ובירי רקטות ובהעמקת הלחץ הבינלאומי. קלות דעת.

התנהלות בנט וליברמן, שהיו חברים בקבינט וחשקו בלשכת שר הביטחון בקריה, ראויה להערה עקרונית: נניח שהתיאור המתלהם והשגוי של בנט היה נכון, אז מה? נניח שהוא דחף לכבוש את המנהרות, אז מה? הרי זה בדיוק מה שמונח ביסוד דיונים כאלה, הם נועדו לסיעור מוחות, ואם בנט היה ראשון אז כל הכבוד וזה הכל. 

אביגדור ליברמן. שאלו אותו "ומי ישלוט ברצועה אחרי שנמוטט את חמאס?" והשיב מהשרוול: "את זה נפתור כבר". כך, מי שרוצה להיות שר ביטחון משיב בשטחיות // צילום: גדעון מרקוביץ

 הפריזורה של הציבור

בעלי המספרות הפכו, כנראה, לעשירים. חדשות לבקרים מתעורר האזרח לכותרת המספרת לו על תספורת במיליארדים. יצחק תשובה - תספורת; אליעזר פישמן - תספורת. כל טייקון וה"פריזורה" שלו. הבנקים מוחקים את חובו.

הבנקאים חברים שלהם ומממנים בכספי הציבור את כל התספורות. גם קרנות הפנסיה. הן כבר הלוו לטייקונים והפסידו את כספי המבוטח, ושוב חוזרות להעניק להם מיליארדים.

עתה ברצינות: מציע לקבוע בחוק כי הבנקים שמעניקים תספורת לטייקונים יחויבו לתפקד בשיטה הנקראת matching. יש מיזמים כאלה, שבעלי ההון מקבלים מקופת המדינה שקל כנגד כל שקל שהם משקיעים מכספם. לפי הצעתי יהיה matching הפוך. בכל פעם שתשובה ופישמן יקבלו מיליארד - יחלקו הבנקים העושים כן סכום זהה לנצרכים, לבוזגלו ולמסעודה ולאיצקוביץ ולבורנשטיין, למשל, יקצצו מיליארד מחובם למשכנתא או משכר הלימוד של הילדים.

נראה לי כי העניים לא יקבלו ולא ימחקו להם את חובם. אבל הבנקאים יהיו מנועים, לפחות, מלחלק את כספי הציבור לחבריהם הטייקונים. 

אליעזר פישמן. אני מציע שבכל פעם שהטייקונים יקבלו מיליארד - יחלקו הבנקים העושים כן סכום זהה לנצרכים, ולמשל יקצצו מיליארד מחובם למשכנתא או לשכר לימוד לילדים // צילום: משה שי

 התהילה של אבא

ספר חדש - "הנסיכים" - מאת הפרסומאי ד"ר גיל סמסונוב עוסק בילדיהם של פוליטיקאים שהלכו בדרכי אבותיהם. יש כאלה בכל המפלגות (למשל, משפחת דיין מהעבודה שיגרה לכנסת שלושה דורות - שמואל, משה ויעל). אבל הריכוז הגדול הוא בליכוד ובגוש הימין. על כריכת "הנסיכים" מופיעים בכיוון תנועת השעון לימור לבנת, צחי הנגבי, יאיר שמיר, רוני מילוא, אהוד אולמרט, ציפי לבני, בנימין נתניהו, ראובן ריבלין, בני בגין, דן מרידור, עוזי לנדאו וזאב בוים, ורבים אחרים נזכרים ב־464 עמודיו.

הם היו צאצאים לחברי אצ"ל ולח"י, שקופחו בשנים הראשונות להקמת המדינה והפכו למעין "משפחה לוחמת" הסגורה בתוככי עצמה. בעבודת הדוקטור של סמסונוב פיתח את התזה שכאשר הדור הבא צמח והחל לחדור לפוליטיקה התאפשר המהפך אשר העלה את מנחם בגין לשלטון. זה היה 29 שנים אחרי שעלו מן המחתרת.

שנים ארוכות הציגו עצמם כ"בנים של המשפחה הלוחמת". הכינוי "נסיכים" נולד רק בקיץ 1985. העיתונאי איתן הבר ניכס אותו לעצמו. באחד הימים נערך במלון "דיפלומט" בירושלים כנס של בני הדור השני. נרשמו 77 שהוריהם לחמו במחתרת או עבדו במחיצת זאב ז'בוטינסקי.

העיתונאי איתן הבר איחר. בכניסתו, סיפר לסמסונוב, "ראיתי את הנוכחים ואמרתי: אהה, כל הנסיכים כאן, ומה משותף לכולם? שמנחם בגין דפק את כל ההורים שלנו". מעניין, קראתי ומשכתי בכתפי. בכל הכבוד להבר, בגין העניק להורים האלה ולילדיהם אחריהם תהילת עולם.

גיל סמסונוב. בספרו החדש הוא מפתח את התזה שכאשר הדור הבא צמח והחל לחדור לפוליטיקה, התאפשר המהפך אשר העלה את מנחם בגין לשלטון // צילום: קוקו

 לוי אשכול - הסיפור האמיתי

מערכת הבחירות נסוגה בלוח הזמנים לוויכוח סוער בין הליכוד לבין המחנה הציוני אם הממשלה בראשות לוי אשכול יצאה למלחמת ששת הימים נגד דעת ארה"ב, או בהסכמתה. העובדות זכורות לי כך:

בסיום מבצע סיני ב־1957 קיבל בן־גוריון התחייבות מהנשיא האמריקני דווייט ד. אייזנהאואר, שלפיה אם תשוב מצרים ותחסום את נתיבי המים לישראל תארגן ארה"ב כוח ימי בינלאומי לפרוץ את המצור. על יסוד מכתב זה נסוגה ישראל מחצי האי סיני.

עשור לאחר מכן הפר נאצר את התחייבותו וסגר את מיצרי טיראן. ישראל שיגרה לארה"ב את שר החוץ אבא אבן וראש המוסד מאיר עמית. האמריקנים טענו כי אינם מוצאים את כתב התחייבותם, ולאחר מכן כי לא עלה בידם להרכיב כוח משימה להגן על חופש התנועה אל ישראל.

אז יצאה ישראל למלחמה, ושלא כמו במבצע סיני ב־56' שפעלה בשיתוף עם צרפת ובריטניה בלי אמריקה - ארה"ב התייצבה ב־67' לצידה ומנעה את גינוייה במועצת הביטחון. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו