עיניה הטרוטות של אנגלה מרקל, עת נחיתתה בבלגיה ביום חמישי לפני שבועיים, היו רק סימן עדין למרתון העל־אנושי שקנצלרית גרמניה רצה בימים אלה. מברלין לקייב, מקייב למוסקבה, ממוסקבה למינכן, ממינכן לוושינגטון, מוושינגטון לאוטווה, מאוטווה למינסק, ממינסק לבריסל. שמונה ימים, שבע מדינות, כ־20 אלף ק"מ באוויר. ואולי חשוב מכל - פחות מארבע שעות שינה ביממה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לפני שנה וחצי, בראיון די נדיר על חייה האישיים, נשאלה מרקל (60) על אודות סוד הקסם שלה להתנהלות אינטנסיבית ללא מנוחה ובחרה בדימוי לא שגרתי. "יש לי איכויות של גמל", השוותה עצמה לחיה המדברית המסוגלת להעביר יממות ללא מים ומזון, "אני אוגרת כמות אנרגיה מסוימת אבל אז צריכה להיטען מחדש".
מתחילת פברואר, בכל אופן, לא היו יותר מדי הזדמנויות כאלה. אל מטה האיחוד האירופי בבריסל היא הגיעה פחות מחצי יממה בלבד לאחר שהשלימה 17 שעות רצופות של מו"מ מתיש בבלארוס והסכם הפסקת אש אחד, שביר במיוחד, בין אוקראינה לרוסיה. רגעים ספורים לאחר מכן כבר נפגשה בבירה הבלגית עם ראש ממשלת יוון החדש, אלכסיס ציפראס, "הילד הרע" של אירופה המאיים להוציא את מדינתו מגוש היורו.
הטיפול הקדחתני בשני המשברים הללו - הביטחוני (אוקראינה) והכלכלי (יוון) - הוא רק דוגמה עכשווית למעמדה הכבר לא כל כך חדש של מרקל וגרמניה באירופה ובעולם. מי שנכנסה לתפקידה הנוכחי בימים שלווים בנובמבר 2005, בשעה שאירופה מפנטזת על טשטוש גבולותיה, מוצאת את עצמה שלוש קדנציות וחצי אחרי כמנהיגה בלתי מעורערת של יבשת שצועדת אל הלא נודע. לא בכדי כינה אותה לאחרונה "הבילד" הגרמני "הקנצלרית של העולם".
הפסקת אש בכאילו
כמעט את כל ילדותה העבירה מרקל בטמפלין, אז מזרח גרמניה הקומוניסטית, לשם עברה המשפחה מהמבורג המערבית בעקבות משלח ידו של אביה - כומר בכנסייה. כשהיתה בת 8 זכתה התלמידה המחוננת באולימפיאדה הלאומית לשפה הרוסית. היא לא דמיינה אז שחמישה עשורים לאחר מכן תסתייע בכך כדי למצב עצמה כאחת המנהיגות האמינות ביותר בעיני נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בימים שבהם המערב מגלה חשדנות רבה כלפי שאיפותיו בזירה הבינלאומית. יותר מ־30 פעמים שוחחו השניים בטלפון מאז פרץ העימות באוקראינה בנובמבר 2013, מרביתן בשפת אמו של הנשיא הרוסי.
לפני ארבעה חודשים, בטקס לציון 25 שנים לנפילת חומת ברלין, מרקל עשתה שימוש במעמד ההיסטורי על מנת להעביר מסר ברור לרוסיה. "הלקח מהאירוע הזה הוא שאנחנו יכולים לשנות דברים לטובה, בעיקר לאנשים באוקראינה, בסוריה ובעיראק, ובכל המקומות שבהם זכויות אדם נמצאות בסיכון".
היא אף תמכה בסנקציות כלכליות נגד השלטון הרוסי, אך למרות הכל נחשבת לגורם פייסני במערב. הסיבה המרכזית: התנגדותה לצעדים צבאיים - לא מעט הודות לחשש ההיסטורי המלווה כל קנצלר גרמני מאז תום מלחמת העולם השנייה.
מברק אובאמה בוושינגטון, שם ביקרה רק יומיים לפני שיחות הפסקת האש במינסק, חזרה מרקל עם הישג אחד קטן־גדול: דחייה, ולו זמנית, של כוונת ארה"ב לחמש את אוקראינה. "יש כאן פתח קטן לתקווה, המילים חייבות להיות מלוות במעשים", אמרה לאחר חתימת ההסכם בין פוטין לנשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו, ביום ראשון שעבר.
האופטימיות הזהירה היתה במקומה: פחות מ־48 שעות לאחר כניסת מועד הפסקת האש ביום ראשון, חודשה לסירוגין הלחימה בין הבדלנים הפרו־רוסים לבין הממשלה בקייב. הקנצלרית עדיין רחוקה מאוד מלסמן וי על פתרון המשבר.
במזרח אירופה, אגב, החוששת מתוקפנות רוסית, היו מי שביקרו את מרקל על פייסנות יתר ואף הישוו אותה לנוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. "חבל הסודטים היה אמור להשקיט שליט אגרסיבי (היטלר; ש"ק), אנחנו מכירים את התוצאות", צייץ בטוויטר שר החוץ הליטאי, לינאס לינקביצ'יוס, "למה המחשבות האלה קיימות גם כיום?" במציאות שבה הדומיננטיות הגרמנית עדיין מעלה חשש מסוים באירופה, נראה שמרקל יכולה לחיות בשלום עם הביקורות האלה.
הפרישה של יוון נמנעה?
במובנים רבים, התנהלותה העיקשת של מרקל אל מול המשבר היווני היא תמונת ראי לעומת זו הפרגמטית שנרשמה בזירה הרוסית־אוקראינית. עוד לפני ניצחונו של מנהיג השמאל הרדיקלי ציפראס, דאגה הקנצלרית להבהיר שלא תסכים לשום פשרה בסוגיית תוכנית החילוץ, שכפתה על המדינה משטר צנע בעקבות המשבר הכלכלי החמור.
השניים הם הפכים גמורים. היא - מנהיגת מפלגת מרכז־ימין נוצרית ופוליטיקאית ותיקה ומעט מיושנת בדרכה; הוא - פוליטיקאי צעיר (40) וכריזמטי, קומוניסט ואתיאיסט מילדותו. בסוף השבוע שעבר הם כבר נפגשו בבריסל וכמיטב המסורת הדיפלומטית, את ההצהרות הלוחמניות החליפו ציטוטים מרגיעים.
בניגוד למקרה האוקראיני, "הפסקת האש" הגרמנית־יוונית דווקא כן נשאה פרי. השבוע אישרו שתי הממשלות את הרחבת תוכנית החילוץ בארבעה חודשים תמורת שינויים קלים יחסית בסעיפי הצנע - עיסקה שדי הגחיכה חלק גדול מהבטחותיו של ציפראס ערב הבחירות בארצו, ובהן מחיקת סכום מסוים מהחוב (כ־240 מיליארד יורו). עם זאת, כשמדובר במדינה שהלכה לבחירות ארבע פעמים מאז 2009, רק הזמן ילמד אם מרקל יכולה לשחרר אנחת רווחה אמיתית.
עבורה, בכל מקרה, יוון היא לא רק מדינה, אלא שם קוד ליציבות הכלכלית של האיחוד האירופי, בבת עינה של הקנצלרית. פרישה של כלכלה די קטנה לא באמת מפחידה את מנהיגת גרמניה, אלא האפשרות שיוון תשמש השראה למדינות אחרות, למשל ספרד ואיטליה.
עם מצב ביטחוני רגיש במזרח היבשת ועתיד כלכלי מעורפל בדרומה, פרס נובל כנראה עדיין לא ממתין לקנצלרית מרקל. אירופה, עם זאת, דווקא כן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו