את החופש הגדול בין כיתה ט' ל־י' נדב גדג' מעדיף לשכוח. בזמן שחבריו לבית הספר קיבלו את המכתבים שבישרו על עליית כיתה, השם שלו נעדר מהרשימה. מבחינת ההנהלה של בית הספר השש־שנתי שבו למד גדג', הוא סיים את פרק הלימודים בחייו בכיתה ט'.
"זו תקופה שכולם מקבלים מכתבים, אתה רואה שאחד אחרי השני מקבלים, ואלי זה לא מגיע", נזכר גדג'. "אמרתי לעצמי, פאק, מה אני עושה עכשיו? ידעתי שאני חייב מסגרת שתאזן אותי, כי אני לא יכול בלי מסגרת. אני חייב סדר יום, ואני חייב שתהיה לי סיבה טובה להתעורר בבוקר.
"נלחצתי מאוד, והחלטתי שאני הולך למנהלת לראות למה לא קיבלתי את המכתב, אולי יש טעות. ואז היא אמרה לי שמבחינתם אני לא בבית הספר, ואני צריך לחפש מסגרת אחרת".
מה אמרת לה?
"אמרתי לה שזה חשוב לי, וגם ההורים שלי נכנסו לתמונה. אחרי שהכל סודר, הגעתי בתחילת השנה, בספטמבר האחרון, לתיכון, כמו כולם, אבל אז גיליתי שאני לא רשום, למרות שאבא שלי אמר לי שהוא טיפל בזה. התקשרתי לאבא שלי לוודא שהוא באמת טיפל בזה, והוא אמר שכן. אבל יום אחרי יום אני רואה שלא מקריאים את השם שלי.
"ביום החמישי המורה קרא לי מחוץ לכיתה וסיפר לי שבאמת לא הייתי רשום. עלינו למנהלת, דיברנו איתה, והמורה שלי איציק נלחם עלי. בסוף החליטו להשאיר אותי, הוא יצא מה זה גבר. בדיעבד, אם לא השבוע ההוא שהלכתי, לא הייתי היום בלימודים".
ואז שובצת בכיתת אתגר.
"זו לא כיתה כזאת מיוחדת, אלא תלמידים שקצת יותר קשה להם. יש לנו תוכנית לימודים נחמדה. נניח, היו אמורות להיות לנו שתי בגרויות בתנ"ך והיסטוריה - אז את הבגרות בהיסטוריה דחו לנו למועד חורף, כדי שנוכל להתמקד בתנ"ך".
איך הגעת למצב שלא רוצים להעלות אותך כיתה ושאתה בכיתת אתגר?
"לא הייתי תלמיד טוב. היו לי הרבה ציוני נכשל, כי לא היה לי טוב בלימודים. לא ישבתי ללמוד ולא השקעתי. על הדרך, גם ההתנהגות שלי לא היתה בשיא, אז העדיפו להשאיר אותי בחוץ".
היית תלמיד מופרע?
"ממש לא. אין לי בעיות התנהגות".
ואם יש לך מבחן, אתה יושב ללמוד קודם?
"עכשיו כן. בשנה שעברה למדתי קצת, והשנה קצת יותר. כל שנה אני מתבגר עוד קצת ומשתדל לעבור את הבגרויות, כי אם לא אצליח אשלם על זה אחר כך. זה הזמן שלי. עד עכשיו עברתי את כל הבגרויות - מתמטיקה עם ציון גבוה, אנגלית אחלה, ולשון עברתי בקושי, אבל עברתי, אז סבבה".
הכסף לא יגיע מעצמו
ביום חמישי שעבר חזר גדג' אל בית הספר אחרי שנעדר לא מעט ימים בגלל ימי הצילומים והחזרות. התלמיד שכמעט לא שרד, חזר הפעם כמנצח הגדול של "הכוכב הבא" וכנציג ישראל לאירוויזיון 2015. גם המנהלת, שלא ממש רצתה אותו בבית הספר שלה, עצרה לידו לתמונה משותפת.
"הגעתי בבוקר כמו כולם. השומר בכניסה וכל החברים פירגנו לי. היו גאים בי מאוד, זה היה כיף. כיתות ז' ו־ח' מהחטיבה היו באטרף. כולם ביקשו סלפי איתי. לפני שחזרתי דיברתי עם המנהלת בטלפון כדי שנוכל לבנות לי תוכנית לימודים שתתאים גם לצרכים שלי. אבל אני משתדל להישאר במסלול הרגיל ולשלב בין הכל".
איך היה לחזור כמנצח?
"מצד אחד לא האמינו בי במאה אחוז, כי לא הייתי תלמיד טוב. אבל אני לא חושב שזה קשור, אלה שני דברים שונים. נכון שבלימודים אני פחות טוב, אבל במוסיקה אני יותר טוב. זה המקום שלי".
רגע הזכייה. "בכל פרק הגעתי בגישה של היום אני נותן 100 אחוז והולך הביתה" // צילום: אורטל דהן
גדג', רק בן 16, נולד בצרפת לאבא סרג', גרפיקאי במקצועו, ולאמא ענבר, מנהלת משק בית. אחיו הקטן של אלדד, חייל במשמר הגבול, ואחיהם הגדול של יותם בן ה־13, שקד בת ה־9 ונועם בת ה־7 - שלושתם תלמידים בבית ספר יסודי. משפחה שומרת מצוות, שעלתה ארצה לפני 13 שנים והשתקעה במושב נווה ימין שליד כפר סבא. כשהיה בן 14 עברו לנתניה, ובאותה תקופה הוא גם חזר בשאלה.
הוא נער כריזמטי עם הרבה חוכמת רחוב, שהספיק לעבור הרבה בחיים, אולי הרבה מדי. כבר בגיל 12 יצא לסייע בפרנסת המשפחה כמוכר ארטיקים בים. עד שהגיע לבמת "הכוכב הבא" הספיק לעבוד במטבח של אולם אירועים, להיות פועל בניין ולמלצר בבית קפה, אבל הוא ממש לא מתכוון להתפנק או להתבכיין.
"אני חולה על העבודות הקשות האלה, שבסוף היום אתה מקבל את הכסף שלך ואתה יודע שזה מגיע לך, כי עבדת קשה. ברור שהייתי מעדיף לא לעבוד, אבל כשאתה רואה שאין לך עשרה שקלים לאוטובוס, וזאת סיטואציה שחוזרת על עצמה, אז אתה מבין שאתה לא יכול לשבת ולחכות שהכסף יגיע מעצמו. אתה צריך לצאת לעבוד. וזה מה שעשיתי".
היו תקופות שלא היה מה לאכול בבית?
"לא ברמה אכזרית, אבל היו גם פעמים ששבוע שלם אמא שלי לא עשתה קניות, וזה היה מורגש כי אם לא תקנה, האוכל לא יגיע מעצמו. היה קשה, אבל תמיד מצאנו פתרון. למדנו להסתדר".
לא עוברת לך בראש המחשבה, "אני ילד בן 13, אני לא צריך לעבוד בגיל הזה"?
"לא, כי זה מה שהיה צריך לעשות. אם אתה צריך כסף ואתה מספיק בוגר ויכול לנהל את עצמך ויודע שתצליח - לך על זה. כל אחד צריך לחשוב לבד עם עצמו אם הוא יכול לעשות את זה. דברים שאתה רוצה, אתה נלחם עליהם. נניח, מה שאני עושה עכשיו עם השירה, זה מה שאני הכי רוצה, ואני לא מתכוון להרפות מזה. אבל יש דברים שאתה חייב לעשות, כמו העניין הזה של העבודות. אז נכנסתי לזה בראש פתוח".
איך קיבלו אותך לעבודות בגיל צעיר כל כך?
"תמיד חשבו שאני יותר גדול מהגיל שלי".
הצלחת לשלב עם הלימודים?
"לפעמים. אבל לגבי העבודה לא היתה ברירה. בגדים, למשל, אני קונה כבר שנים מהכסף שלי".
היו תקופות שנתת את הכסף שהרווחת למשפחה?
"לא את הכל, אבל אם אמא שלי צריכה למשהו, אז אני נותן. ילד בגילי שעובד, קשה לו לתת את כל מה שהוא מרוויח. אז אני מסתפק בזה שאני לפחות מוריד את הנטל שלי מאמא שלי. יש בי גם רצון כזה לפצות אותה על כל התקופות הקשות שעברנו. היא בחורה חזקה, אבל בא לי לשמח אותה, להביא לה נחת. אני מעריך אותה מאוד ומגיע לה".
תעוף ותגיע לטופ
כשגדג' מדבר על התקופות הקשות, הוא מתכוון בעיקר לגירושים של הוריו. כבר עברו מאז שלוש שנים, אבל הפצע טרם הגליד, והוא מסרב להרחיב עליו. "גירושים זה גירושים אחי. זה אף פעם לא נעים, לא מתגרשים כי טוב".
התקופה המורכבת הזאת הולידה שלושה קעקועים על זרוע ימין: באחד - כנף של נשר, בשני קופסת מתנה, ובשלישי המילה maman (אמא, בצרפתית).
"למדתי מהתקופה הזאת הרבה", הוא אומר. "הבנתי הרבה דברים על החיים. ואחר כך עשיתי את הקעקועים האלה, כדי לא לשכוח. הקעקוע של המתנה הוא משמעותי בשבילי. אני רק בן 16, אבל פתאום אתה קולט שהחיים עוברים מהר רצח. לפני רגע הייתי ילד שאוכל ארוחה אצל סבתא שלו ובאים להוציא אותי מהגן, והיום אחותי הקטנה כבר בת 7. אז הקעקוע הזה מבחינתי מסמל את זה שהחיים קצרים, וצריך להתרכז בהווה. העבר הוא היסטוריה, והעתיד הוא אגדה.
"הכנף מזכירה לי שבכל מצב בחיים אתה צריך להיות בטוח בעצמך, להמשיך לפעול כמו שאתה מוצא לנכון, ובסוף תגיע לטופ. רק תעוף במסלול שלך".
אתה זוכר את היום שהוריך הודיעו לך על פרידה?
"כבר הבנתי לבד. אחרי הרבה זמן שלא היה טוב, לא היו צריכים לבוא להודיע לי. זה היה ברור".
היית אז בן 13, איך זה השפיע עליך?
"בכל מקום שהייתי, שמתי בצד את כל מה שקורה בבית. כשהלכתי לבית הספר או לעבודה, השתדלתי להשאיר את הבעיות בבית כדי שאוכל להתרכז. שיחקתי אותה כאילו הכל טוב, למרות שהכל היה חרא. לפעמים זה לא עבד. אבל אתה חייב להתאמץ, וכשאתה מצליח אתה לומד על עצמך דברים שמשפיעים עליך כל החיים".
היית מעורב בסכסוך ביניהם?
"כולנו היינו מעורבים בגירושים. זה ההורים שלך, אתה לא יכול לא להיות מעורב בזה. לכל אחד מהאחים זה עשה משהו".
עדיין קשה לך לדבר על זה.
"מה הטעם לספר את זה? קרה מה שקרה, למדתי מזה והמשכתי הלאה. אין צורך בדרמה. אני בן אדם שמתרכז בהווה. אם למשל עשיתי טעות בחיים, ואני יודע שזאת טעות גדולה, אני לא מתחרט עליה אלא לומד ממנה. מפה נבנה האופי שלי, ונכנס לי עוד משהו לחיים, שבונה אותי ושאוכל להעביר לילדים שלי. כל בן אדם עובר דברים בחיים".
היום המצב השתפר?
"כן, היה קשה אבל עכשיו הכל בסדר. כולנו בקשר, וגם ההורים שלי מדברים אחד עם השני".
הפרידה שלהם גרמה לך להתקרב לאמא?
"התקרבתי אליה בלי קשר, כי גדלתי והתבגרתי. פעם לא הייתי יושב איתה ומספר לה הכל בפתיחות, אבל גדלתי והפכתי להיות איש שיחה, אז זה היה מתבקש". האם ענבר, אגב, באה לכל צילומי "הכוכב הבא", ישבה בקהל ועודדה את הילד, חמושה במשקפי שמש ("אמרתי לה להוריד אותם, אבל היא אמרה שככה היא אוהבת").
איך הקשר עם אבא?
"פיקס. קשר של אבא ובן. יש חילוקי דעות לפעמים, אבל אני מרגיש שמצאתי את דרך החיים שלי, שהוכיחה לי שאני בוחר טוב, ואני די מבסוט מהתוצאה, אז אני ממשיך בדרך שלי. יש דברים שהוא לא מסכים איתם, כמו שכל הורה לא תמיד מסכים, אבל בסדר. הוא לא חייב להסכים. אל תשכח שאני ילד, וכל ילד מתווכח עם ההורים שלו".
נדב חולה אהבה
אם לא די בזה, בשנים האחרונות התמודד גדג' עם בעיות השמנה. בשיאו הגיע למשקל של 105 ק"ג. "המראה החיצוני תמיד הטריד אותי, כי בן אדם אוהב להיראות טוב, וזה חשוב במיוחד בגיל שלי, שהיתה לי יותר מודעות. כל הזמן ניסיתי דיאטות, אבל אף פעם לא הצלחתי. יום אחד אחי הגדול, שהוא ממש בכושר, אמר לי 'תתחיל לרוץ', ולא היה לי כוח, כאילו, מה לרוץ עכשיו.
"התחלתי לרוץ, ואמרתי, אני עושה את זה שבוע אחד. ביום הראשון סבלתי, גם ביום השני. אחרי שבוע פתאום ראיתי שינוי קל, ואמרתי לעצמי, בוא'נה, זה שווה. ואז למדתי ליהנות מזה. תחושה כיפית".
התחלת להקפיד על תזונה?
"אני גרוע בכל העניין של התזונה, אבל התחלתי להיזהר לא לאכול הרבה. הייתי אוכל הכל, אבל במידה ובכמות קטנה".
היית הילד השמן בחבר'ה?
"לא הייתי מאלה שצוחקים עליהם, אבל היה ברור לכולם שאני השמן בחבר'ה. היו אומרים לי, 'מה קורה, יא שמן?' אבל לא בקטע של העלבה, והכל סבבה. מה שכן, אני הכי מתבאס כשאני משמין, כי מייד רואים על הפנים שלי. אומרים לי שאני דומה לעודד בן־עמי. רציתי להגיד לו את זה כשהתראיינתי אצלו בתוכנית, אבל בסוף זה לא הסתדר בראיון".
אם הכל סבבה, מה גרם לך לעשות שינוי?
"התבאסתי מהבטן ומהפרצוף הגדול, אבל זה לא מספיק הפריע לי כדי שאצליח לשמור. כשגדלתי, המשמעת כבר היתה יותר חזקה. כנראה אני שמן בנפש, משמין מהר".
יש טענה שאוכל לפעמים מפצה על דברים אחרים.
"אני ממש לא מהאנשים עם התסביכים האלה. זה לא שאכלתי כי הייתי בדיכאון".
יכול להיות שגם הרצון להצליח עם בנות גרם לך לרזות?
"לא רזיתי בגלל הבנות. ממש לא. לא כיף לי להגיד את זה, אבל זאת האמת. בכל שכבה יש את החנונים ויש את המקובלים, ואני מהחבר'ה, אז לא היו לי בעיות מהסוג הזה".
כבר היתה לך חברה?
"הכי הרבה זמן שהיתה לי חברה זה היה חודשיים, אולי שלושה. אני כבר לא זוכר את השטויות האלה. בגיל הזה חברה זה לא משהו משמעותי, אלא אם כן זאת אהבת חייך. לדעתי, זה מיותר בגיל הזה. בחבר'ה שלי יש זוג אחד, והם באמת אוהבים אחד את השני והם בול אחד בשביל השני, אתה רואה שאצלם זה זה.
"מצד שני, אני מתאהב מהר. היום אני קצת יותר שולט בזה, אבל בעיקרון, אני חולה אהבה. אני אחלה גבר בקטעים האלה".
עכשיו, שאתה יותר מפורסם, בנות מתחילות איתך יותר?
"לא מתחילות יותר, אבל מתייחסות יותר. זה מגניב, אבל אני נשאר עם הרגליים על הקרקע. אני משתדל לשדר שהכל רגיל, שאני לא מיוחד. אנשים אומרים, 'וואו, הנה זה מהטלוויזיה', ואני מבין, כי ככה גם אני מסתכל על אחרים. אבל מה קרה? זה פשוט הדבר שאני טוב בו, ובמקרה זה משהו שמשודר בטלוויזיה".
אנשים אוהבים מפורסמים.
"נכון, אבל צריך פרופורציות".
הפייסבוק שלך מוצף בהודעות?
"בפייסבוק אני פחות חזק. יש לי שם הרבה הודעות, אבל לא יוצא לי כל כך להיכנס".
אולי פיספסת הודעה מאהבת חייך?
"אין מצב שאהבת חיי תהיה מהפייסבוק. יש לי הרבה קטעים עם בחורות, כי זה הגיל, אתה יודע. יש הרבה קטעים בין לבין. בדור שלנו הכי קל להתפזר, אז בכל דבר צריך לחשוב לפני שעושים. לעשות חשבון נפש".
נדב בצעירותו. "כל הזמן ניסיתי דיאטות"
הדור שלא ידע את גילי וגלית
הוא שר מהיום שהוא זוכר את עצמו, אבל בניגוד לרוב המתמודדים בתוכניות הריאליטי המוסיקליות, מעולם לא למד פיתוח קול ולא ניגן. "אני יודע פחות או יותר לנשום כמו שצריך, אבל אף פעם לא למדתי באמת", הוא מספר. "ביונסה היא המודל שלי. עם השיר שלה גם העפלתי לגמר. עכשיו אני מת להתחיל ללמוד לנגן בפסנתר".
ל"הכוכב הבא" הגיע לאחר שאותר על ידי ההפקה, בהמלצת מנהלת הלהקה הייצוגית של נתניה, שבה היה חבר. "אחרי הביצוע השלישי מול השופטים הבנתי פתאום שיש לי סיכוי להגיע עד הסוף. זו היתה הפעם הראשונה שעברה לי בראש המחשבה שאני ראוי לגמר, ושזה יכול לקרות. בכל פרק הגעתי בגישה של היום אני נותן 100 אחוז והולך הביתה. ופתאום עברתי עוד שלב ועוד שלב".
מי עוד היה ראוי לניצחון, לדעתך?
"קשה לי לענות על זה. את איקי לוי והראסטה היברו מאן הכי אהבתי".
בימים אלה שוקדים כמה יוצרים על כתיבת שירים לגדג', שמהם ייבחר השיר שייצג את ישראל באירוויזיון. ועדה מיוחדת של קשת, טדי הפקות והערוץ הראשון תתכנס בימים הקרובים כדי לעשות סינון ראשוני, ובהמשך יצטרף גדג' ויהיה שותף להחלטה. בעוד חודשיים וחצי הוא ימריא לווינה וינסה לעשות את מה שרבים וטובים לפניו לא הצליחו: להעפיל לשלב הגמר בתחרות הזמר האירופית.
הדור שלא ידע את גילי וגלית גם לא באמת מבין את גודל המעמד. "כשהייתי ילד קטן, אנשים מסביבי תמיד היו מדברים על האירוויזיון, אבל זה לא משך אותי כל כך", הוא מספר בכנות. "הייתי מנסה להתעדכן, אבל לא תמיד הצליח לי. צפיתי בתחרות פעם, כשהייתי בן 9. ראיתי את בועז מעודה. אני חולה על השיר שהוא ביצע".
אתה מרגיש שיש ממך ציפיות?
"אני לא יודע מה אנשים מצפים ממני, אבל אני יודע שעשיתי משהו ואני צריך להתנהל בדרך מסוימת. אני מביא את זה בחשבון. אני אתן שם את כל מה שיש לי, אבל תהיו עדינים איתי. תזכרו שאני רק בן 16".
יכול להיות שזה קצת גדול עליך בשלב הזה?
"בכלל לא. נראה לי שאפילו יותר טוב שזה קרה עכשיו. אם זה קרה, אז כנראה זה הזמן שלי".
בגמר הביצועים שלך לא היו מושלמים מבחינה ווקאלית.
"גם לדעתי הם לא היו מאה אחוז בכלל. הם לא היו כלום אחוז. אני ביקורתי כלפי עצמי, ושמעתי שהיו הרבה בריחות (זיופים; ע"ס). זה ביאס אותי, כי ידעתי שיכולתי לעשות את זה יותר טוב. אבל זו תחרות, וזה לא קל".
גם האירוויזיון הוא תחרות, והרבה יותר גדולה.
"בתוכנית הביצועים שלי נהיו יותר ויותר נקיים. עכשיו, אחרי שניצחתי, אני כבר מעכל את מה שעברתי, את הדבר הזה שנקרא טלוויזיה, שהוא חדש לי. עכשיו אני מבין איך זה עובד ומה אני צריך לעשות כדי שיהיה לי הכי טוב".
האירוויזיון מלא בגימיקים. חשבת כבר על משהו?
"עוד מוקדם לי לדעת, כי הרבה מזה תלוי בשיר".
היית מוכן לקחת שיר של קרן פלס?
"בטח, יכול להיות מגניב".
למרות שהיא היתה נגדך בתוכנית?
"כן, מה הקשר? אני לא כל כך שומע את המוסיקה שלה, אבל שמעתי כמה שירים טובים שהיא כתבה".
איזה למשל?
"למשל, 'ואת'. אני גם אוהב את עומר אדם, למרות שזה לא הסגנון שלי".
איך האנגלית שלך?
"מצוינת. אני חולה על השפה הזאת. היא עושה לי את זה. שפה יפה".
איך תשלב את התחרות עם הלימודים?
"אני לא מתכוון לוותר על הלימודים. לא יצא לי להיות הרבה זמן בבית הספר בגלל התוכנית, וגם עכשיו יש לי לו"ז צפוף. אל תכתוב לו"ז, שלא יחשבו שאני עף על עצמי. אבל כשאקבל את מערכת השעות החדשה, שתותאם ללוחות הזמנים שלי, אני מתכוון לעמוד בה. האירוויזיון יוצא על הבגרויות, אבל מזל שיש מועד ב'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו