צפים עד לרגע האחרון

תעתועי בחירות: אילו כל הקולות הצפים (אלה שעדיין לא החליטו למי יצביעו ב־17 במארס) היו מקימים מפלגה ומצביעים בעבורה, סביר להניח ש"מפלגת הצפים" היתה מסיימת כמפלגה השנייה בגודלה בכנסת, ועם קצת מזל, אולי כגדולה ביותר. פרופ' קמיל פוקס מעריך את כוחה ב־30 מנדטים (24% מהמצביעים). הסוקרת הוותיקה מינה צמח ושני המרואיינים המרכזיים במסגרת כתבה זו, רפי סמית (מכון סמית למחקר) ומנחם לזר (פאנל פוליטיקס), צנועים יותר באומדנם ומעריכים את כוחם של "הצפים" בכ־20 מנדטים בלבד (18%), וגם זה הרבה מאוד.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"הצפים" כמובן לא יקימו מפלגה וגם לא יצביעו למפלגה אחת. הם אינם משייטים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אזורי הציפה שלהם תחומים. כמעט כולם משייטים להם בתוך הגושים, בין הליכוד לבית היהודי, בין "המחנה הציוני" למרצ, בין "המחנה הציוני" ליש עתיד ובין הבית היהודי לאלי ישי. 

מטות הבחירות והסוקרים הרבים אינם יכולים לספק לפוליטיקאים שמעסיקים אותם תשובה אמיתית בנוגע לקולות המתלבטים, מכיוון שבשלוש מערכות הבחירות האחרונות רבים מהם גיבשו את החלטתם ממש ביום הבחירות או יום־יומיים קודם לכן. העובדה הזאת הופכת כמעט כל סקר בחירות לסקר על תנאי, ואת המציאות הפוליטית, כפי שמגדיר זאת מנחם לזר בכנות רבה, ל"נזילה ביותר, כשהכל, אבל ממש הכל - אפשרי".

רפי סמית - שאביו, הסוקר המיתולוגי חנוך סמית, הוביל את מדגמי הבחירות הראשונים של קול ישראל ושל הטלוויזיה הישראלית - מצא למשל, שבבחירות הקודמות, שהתקיימו ב־2013, אחד מתוך שלושה ישראלים (34%) החליט רק ביומיים־שלושה האחרונים כיצד להצביע. הדבר בלט במיוחד בקרב מצביעי יאיר לפיד. 35% מהם, מצא סמית, החליטו להצביע עבורו ביום הבחירות עצמו, ו־18%, רק ביומיים־שלושה האחרונים. המשמעות, יותר ממחצית מצביעי לפיד החליט להצביע עבורו רק בשלושת הימים האחרונים שלפני הבחירות.

הממצאים של מנחם לזר זהים: "ביום שישי שלפני הבחירות ההן, יש עתיד עמדו בסקרים על 12 מנדטים. ביום ראשון על 14, ביום שני על 16 וביום הבחירות עצמו השיגו 19". לזר מעריך שאילו הבחירות היו מתקיימות שבוע לאחר מכן, לפיד עוד היה מסיים עם 24-23 מנדטים.

סמית ולזר מזכירים שגם בבחירות 2006 ו־2009  היינו עדים לתופעה דומה. ב־2006 היתה זו מפלגת הגמלאים שזכתה בשבעה מנדטים, כש־40% ממצביעיה קפצו על סיפונה ממש ברגע האחרון. ב־2009 היתה זאת קדימה בראשות ציפי לבני, שזכתה ב־28 מנדטים, לאחר שהצליחה להביא רבים מהגוש הענק של 30 המנדטים הצפים אל מפלגתה, יום או יומיים בלבד לפני הבחירות. 

לפי מנחם לזר, המפלגות שיכולות להיות שקטות הן החרדיות והרשימה הערבית // צילום: אורי לנץ

סקרים עם כוכבית

האם גם הפעם נהיה עדים למה שהסוקרים מכנים: Late Voting? ומהם המאפיינים היותר מדויקים של המתלבטים הפעם? סמית ולזר בדקו זאת. שניהם, כאמור, מצאו שכ־18% עדיין "צפים", רובם נשים, מיעוטם הגדול גברים. הצעירים מתלבטים פחות. רוב קבוצת המתלבטים הם בני 40 ויותר.

לזר בדק עם "הצפים" של 2015 למי הצביעו בבחירות הקודמות. הוא מצא ש־24% מאלה המגדירים את עצמם כרגע כמתלבטים, הצביעו ליש עתיד, 16% לליכוד, 12% לבית היהודי, 12% למפלגת העבודה, 8% לתנועה של ציפי לבני, 4% לש"ס, 4% למרצ, 8% למפלגות אחרות, 6% לא הצביעו ו־2% סירבו להשיב.

מהתשובות שקיבל אפשר לכאורה ללמוד כי אם מפלחים את "הצפים" על פי הצבעתם לכנסת ה־19 (זו היוצאת), אך מחלקים אותם בין הגושים, כפי שהם מזוהים היום (כשיש עתיד נמצאת 

בגוש השמאלי ולא עם ראש הממשלה בנימין נתניהו) - יש רוב בקרב "הצפים" של 2015 לגוש השמאל.

לעומת זאת, כששואלים את "הצפים" של היום, כפי שעשה רפי סמית, כיצד הם מזהים את עצמם פוליטית עתה, מתברר שרובם קרובים יותר לימין. 36% מהמתלבטים מגדירים את עצמם בסקרים של סמית כימין, 23% מהמתלבטים כימין־מרכז, 32% נוספים כמרכז - ורק 9% כשמאל. 

האם יש סתירה בין התוצאות של סמית לתוצאות של לזר? התשובה כנראה שלילית. מי ששינו את מיצובם הבין־גושי הם לפיד ומפלגתו, שמתייצבים הפעם בצורה ברורה לצד גוש השמאל, למרות שרוב בוחרי יש עתיד מגדירים עצמם כמרכז וחלקם אף כמרכז־ימין. הן סמית והן לזר מצאו שהקבוצה הגדולה ביותר בקרב המתלבטים באה מקרב הציבור החילוני, והמתלבטים המועטים ביותר נמצאים בציבור החרדי והערבי. בין לבין נמצאים המסורתיים והציונים־דתיים.

מבולבלים? זה עוד כלום! מתברר שאל המתלבטים המוצהרים צריך לצרף קבוצה לא קטנה של נשאלים, שאומרים בסקרים כיצד יצביעו, 

אך בתשובה לשאלות המשך מבהירים כי "אינם בטוחים" או "אינם בטוחים לחלוטין", שאכן ינהגו כך ביום הבחירות. 

כאב הראש הזה, שמכונה "מתלבטי הקו השני", קשה אף יותר לפענוח בעבור המפלגות וסוקריהן, אבל הממצאים מאלפים. הם מעידים יותר מכל על נזילותה ופריכותה של מערכת הבחירות הנוכחית בישראל. הנה התוצאות של שני מכוני המחקר, סמית ופאנל פוליטיקס. 

על פי סמית, 85% מאלה המשיבים בסקרים שיצביעו ליהדות התורה, אכן בטוחים בכך. ש"ס - 84% בטוחים, ישראל ביתנו - 82% בטוחים, הליכוד - 71%, המחנה הציוני - 65%, הבית היהודי - 59%, יש עתיד - 58%, מרצ - 56%, ובתחתית - רשימת כולנו של משה כחלון: רק 38% מאלה שאומרים שיצביעו כחלון, בטוחים שאכן ינהגו כך.

התוצאות של לזר דומות: שני הציבורים שמפלגותיהם יכולות להיות שקטות הם החרדי והערבי. כ־80% מהאנשים שאומרים כיום שיצביעו עבור המפלגות החרדיות ועבור המפלגה הערבית בטוחים שאכן ינהגו כך ב־17 במארס. אחריהם בסדר יורד נמצאים: הליכוד - 73% בטוחים, הבית היהודי - 69% בטוחים, ש"ס - 67%, "המחנה הציוני" ואלי ישי - 66%, מרצ - 61%, יש עתיד - 56% וגם אצל לזר, כולנו עם 41% בטוחים בלבד.

למשה כחלון, שמפלגתו מקבלת בממוצע בסקרים האחרונים 9 מנדטים, יש על פי הממצאים הללו מקום לדאגה רבה. לזר אומר שמקרב כלל הנסקרים אצלו, כ־7% אומרים שיצביעו לכולנו של כחלון ועוד 40% אומרים שהם אוהדים אותו. היתר מתנגדים למפלגתו ולו. 

"העובדה כי 40% אוהדים אותו, אבל לא יצביעו בשבילו", מעיר לזר, "מלמדת שהוא נתפס כאדם חביב שהצליח לחולל רפורמות בתחום הסלולר, אבל אינו מתאים בהכרח לכהן כראש מפלגה. העובדה שמקרב שבעת האחוזים שאומרים שיצביעו לו, רק 41% בטוחים שאכן ינהגו כך, היא מקור לדאגה גדולה אף יותר בעבורו", מציין לזר. 

המפלגות הנוספות, שעל פי הבדיקות של סמית יציבות בוחריהן אינה איתנה, הן מרצ, יש עתיד ו הבית היהודי. 48%-41% מאלה שאמרו לסמית כי יצביעו בעבור שלוש המפלגות הללו, מציינים כי אינם בטוחים לחלוטין שאכן יעשו זאת. בקרב תומכי "המחנה הציוני" והליכוד כשני שלישים בטוחים כי יממשו את העדפתם הנוכחית ואכן יצביעו לשתי המפלגות האלה ב־17 במארס.

ממשיכים להתנדנד

לבד מכולנו של כחלון, שתי מפלגות נוספות צריכות להיות מודאגות במיוחד ממגמת הקולות הצפים: הבית היהודי מימין ו"המחנה הציוני" משמאל. בבית היהודי מזנבים בימים אלה לא רק הליכוד ו"יחד" של אלי ישי, אלא גם יש עתיד של יאיר לפיד. הדבר אינו מפתיע. כך קרה גם בבחירות הקודמות. שתי המפלגות, זו של לפיד וזו של בנט, נתפסות בעיקר בקרב מצביעים צעירים כמפלגות שיכולות לחולל שינוי. 

בבחירות הקודמות עברו ממש ברגע האחרון שלושה מנדטים מהבית היהודי ליש עתיד. אין מדובר בהכרח במצביעים דתיים, אלא במצביעים צעירים בדרך כלל, אזרחים, הן מהשמאל והן מהימין, שחיפשו את המשהו האחר. 

בנט ולפיד, סמלי האמינות של מערכת הבחירות הקודמת, עדיין נתפסים כמחוללי שינוי פוטנציאליים, אף שאמינותם על פי הסקרים נסדקה.

גם בשמאל אין רגע דל, ושם כאמור נמצאת במצוקה מפלגת "המחנה הציוני". ציפי לבני מוצגת עכשיו כזגזגנית לא רק על ידי הליכוד ונתניהו, אלא בעיקר על ידי מרצ שמבקשת להזכיר לציבור הבוחרים שלה את כל התחנות הפוליטיות שעברה: הליכוד, קדימה, התנועה ו"המחנה הציוני". 

במרצ מזהירים שרגע אחרי הבחירות לבני "עלולה לחבור שוב לנתניהו, והפעם עם הרצוג". ב"מחנה הציוני" לעומת זאת מזהירים שזליגת קולות למרצ עלולה להביא לכך של"מחנה הציוני" יהיו פחות מנדטים מאשר לליכוד, ושלדבר תהיה השפעה לא מבוטלת על החלטתו של הנשיא ראובן ריבלין לעניין המועמד שעליו יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. 

אחת הדילמות של "המחנה הציוני" בנוגע לקולות הצפים קשורה למשחק העדין שעל המפלגה לנהל מול מרצ ויש עתיד. מצביעיה של מרצ הם בעלי פרופיל שמאלי מובהק. מצביעיה של יש עתיד שונים. יש בהם גם לא מעט מרכז ואף ימין מתון. כך מצאו אנשי מטה הבחירות של "המחנה הציוני" שואלים את עצמם, כיצד אלקטורלית נכון מבחינתם לנהוג בפרשת חנין זועבי? 

אם המפלגה תתנגד לפסילתה, היא תוכל להרוויח קולות ממאגר הקולות הצפים בינה לבין מרצ, אך להפסיד קולות ממאגר הקולות הצפים בינה לבין יש עתיד. לעומת זאת, אם המפלגה תתמוך בפסילת זועבי, היא תרוויח קולות ממאגר המתלבטים בינה לבין יש עתיד, אך תפסיד קולות ממאגר המתלבטים בינה לבין מרצ. 

בסופו של דבר, הכריעה העובדה שהמאגר הגדול והמשמעותי יותר של קולות צפים נמצא בין "המחנה הציוני" ליש עתיד - ו"המחנה הציוני" תמך בפסילת זועבי. אלא שבית המשפט העליון הפך את ההחלטה ואישר את התמודדותה בבחירות.

על פי פילוחי עומק במטות המפלגות, כשליש מהאנשים שאומרים כיום בסקרים שיצביעו ל"מחנה הציוני" אינם בטוחים בכך לחלוטין. 39% מהם מתלבטים בין "המחנה הציוני" ליש עתיד, 31% מתלבטים בין "המחנה הציוני" למרצ ועוד 10% מתלבטים בין "המחנה הציוני" למפלגתו של כחלון.

גורם משפיע

לזר מזכיר כי עד כה התרחשו במערכת הבחירות הנוכחית שלושה אירועים אלקטורליים קולוסאליים שהשפיעו מהותית על מפת המנדטים בסקרים: ראשית, חקירת המשטרה נגד אנשיו של אביגדור ליברמן, שגם כך מפלגתו ישראל ביתנו רחוקה מלהיות בשיאה. לאחר שהתפרסמו החשדות צנחו הישגיה בסקרים עוד יותר.

האירוע השני הוא המריבה בתוך תנועת ש"ס ופרסום הסרטון שבו נראה הרב עובדיה יוסף משבח את אלי ישי ומסתייג מיו"ר הסיעה, אריה דרעי. האירוע הזה הפיל את ש"ס, עד שבשלב מסוים היא גירדה מלמעלה את אחוז החסימה, אך עתה התאוששה לכאורה. 

האירוע האחרון הוא פרשת הכדורגלן אלי אוחנה, שנפתלי בנט ניסה לשריין לבית היהודי. סיפור זה עלה לבנט בירידה של כארבעה מנדטים בסקרים. מפלגתו ירדה מצפי של 16-15 מנדטים ל־12 בלבד. המרוויחים מפרשת אוחנה הם הליכוד מצד אחד ומפלגת "יחד", שהקימו אלי ישי ויוני שטבון, מצד שני. מאוכזבי הבית היהודי מוצאים להם בית חלופי בשתי הכתובות הללו.

ככל שיתקרב מועד הבחירות, צפוי הקרב על הקולות הצפים להתחמם. ההודנה הזמנית בין בנימין נתניהו ונפתלי בנט כבר התפוגגה. עד הבחירות ימשיך נתניהו להציג לציבור, בעיקר לזה של הבית היהודי, את תפיסתו שלפיה אם הליכוד לא תהיה המפלגה הגדולה ביותר, קיימת סכנה שמלאכת הרכבת הממשלה לא תוטל עליו אלא על השמאל. נתניהו הולך על הראש של בנט, מאשימים בבית היהודי, "הוא מנסה לכרסם בגרעין הקשה של בוחרינו".

בנט, מצידו, כבר יורה כמעט בכל הכלים שברשותו: הוא הזכיר כיצד פנה נתניהו דווקא לציפי לבני והפקיד בידיה את המו"מ עם הפלשתינים; כיצד היתה התנועה בראשות לבני למפלגה הראשונה שאיתה נתניהו חתם על הסכם קואליציוני; וכיצד נתניהו זמם לא לשלב את הבית היהודי בקואליציה שלו, ורק בזכות שיתוף הפעולה של בנט עם לפיד הדבר נכפה על נתניהו. 

נתניהו, מצידו, מבהיר בתגובה שבנט והבית היהודי יישבו בממשלה הבאה שלו, אך האש בין הצדדים נמשכת. כך למשל, סיפור המנהרות במבצע צוק איתן נקלע אל תוך הירי בין שתי המפלגות. בקרוב, כך נראה, תעלה על הפרק גם סוגיית שחרור המחבלים כמחווה לרשות הפלשתינית, שבנט התנגד לה בעוד נתניהו הוביל אותו.

השורה התחתונה: הכל בבחירות האלה עדיין פתוח. קולות המתלבטים, הצפים, עשויים להכריע את המאבק. בקרב "הצפים" רבים יותר הנוטים לימין ולימין־מרכז מאשר לשמאל. הקרב על הקולות הצפים הוא בעיקרו קרב פנים־גושי ולא בין־גושי. המפלגות המאוימות או המאותגרות ביותר על ידי הקולות הצפים הן כולנו, הבית היהודי ו"המחנה הציוני". 

אם ישהו "הצפים" את הכרעתם עד ליום הבחירות עצמו, כפי שעשו רבים מהם בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, לא נדע כנראה, ממש עד הרגע האחרון, לאן פניהם מועדות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו