חנאן (שם בדוי) בת ה-26 גרה עם אימה ואביה. אחיה נהרג בקרבות עם דאעש. מאז, שומר אביה רובה בתוך הבית. כשמחבלי הארגון הרצחני נכנסו לכפר שלהם, בם ערכו חיפושים אחר נשקים ועצרו את אביה. האם והבת נותרו לבדן בבית מודאגות מהגורל של הגבר האחרון במשפחה. הייתה בהן תקווה שהאב יחזור אך לשווא. לבסוף הן החליטו ללבוש את הבורקה וללכת לבסיס הראשי של דאעש באזור, זאת למרות האיסור של הארגון לנשים להסתובב ללא ליווי גבר ברחובות. חנאן מספרת את סיפורה הקשה לכתבת ערוץ החדשות סי אן אן.
היא מספרת שבדרכן לבסיס האם של הארגון הן נעצרו מספר פעמים על ידי שוטרי דאעש, למרות שלבשו על כל גופן בורקה וניקאב (בגדי נשים מוסלמים). כל פעם שעצרו אותן הן נשאלו מדוע אינן מלוות על ידי גברים. הם ענו כי לא נותר בביתן גבר לאחר שאחיה מת ואביה נעצר. לבסוף הן הגיעו לבסיס. הן התחננו שאב המשפחה ישוחרר. האם היא זו שנכנסה פנימה בכדי לדבר עם אנשי הארגון. כאשר היא חזרה היא העמידה בפני חנאן בחירה קשה – האב ישוחרר רק אם חנאן תתחתן עם מפקד הכוחות אבו מחאמיד אל עיראקי.
הבחירה של חנאן
מבולבלת, אובדת עצות ועם הרצון העז לשחרר את אביה חנאן הסכימה. היא התחתנה עם המפקד ואביה שב הביתה. אבל הייסורים של חנאן לא הסתיימו כאן. חיי הנישואים לאיש דאעש היו מדכדכים ואכזריים תחת שלטון הטרור של הארגון. האיש לו נישאה היה במצב מלחמה מתמיד – הוא ישן עם רובה תחת כריתו, כאצבעו מוכנה לירות בכל פעם ששמע רעש או נקישה בדלת. הוא כמעט ולא דיבר אליה. לא היו לא שום חרטות כאשר כפה עליה את עצמו והכריח אותה לקיים עימו יחסי מין.
במהלך הראיון סיפרה "לא היה רגש. חשתי שאין לו שום רגש. הוא עשה איתי מה שהוא היה צריך והוא אכן עשה זאת". אז יום אחד, בעלה נהרג והיא הפכה אלמנה אך הסיוט שלה עוד לא נגמר. המפקד החדש שלח קבוצה של נשים בכדי שישכנעו אותה להינשא ללוחם דאעש אחר. על פי עדותה, חלק מאותן נשים לא היו סוריות – חלקן היו טוניסאיות ואחדות אפילו היו ארופיאיות. הפעם חנאן החליטה לברוח. היא הצליחה לברוח לאחר מספר ימים יחד עם משפחתה ולעבור את הגבול לטורקיה. למרות שנמלטה חנאן עדיין מרגישה את פחד ביום יום.
בזמנים בהם הזוועות של דאעש מתגלות, הסיפור של חנאן מגלה את השימוש האכזרי של הארגון בנשים. הן משמשות כאסירות וכשפחות מין. אך הסיפור של הצעירה הזו הוא כנראה אחד מתוך אלפי סיפורים על נשים, שאלו שעדיין נמצאות בשבי של הארגון.
