כמויות עצומות של פסולת הנזרקות לאוקיינוסים צפות ומתרכזות בשמונה שטחים ימיים. שטח הפסולת שמכונה השטח המזרחי, הנאמד פחות או יותר כשווה לגודלה של טקסס, והשטח המערבי, ששווה בגודלו לארה"ב כולה, מתערבלים ומתמזגים בקצה הדרומי של הוואי, שם הפסולת - בקבוקי פלסטיק, שקיות ניילון, סכיני גילוח חד־פעמיים, שפכים תעשייתיים ומה לא - מתפרקים לחלקיקים ונאכלים על ידי הדגים והזואופלנקטון. לעיתים, בדרך מקרה, נחלצת הפסולת מהמערבל ונפלטת לאחד החופים.
מחברת "הלו קיטי", לצד שעון קמיקזה וצרור מכתבים עטופים ניילון, שמושלכת למימי יפן ונפלטת אל חופה של קולומביה הבריטית, פותחת את "סיפור זמני", ספרה החדש של רות ל' אוזקי, שהגיע אחרי ציפייה ארוכה. בצד אחד של האוקיינוס נמצאת נאו - מתבגרת יפנית שחזרה משהות ארוכה מאמריקה וחייה הנוכחיים כוללים אב שמתעקש להתאבד והתעללות מחרידה מצד הילדים בבית הספר על רקע ההווה הקדחתני של טוקיו, אך גם נזירות זן קשישות, מפלצות, רוחות רפאים ששבות מאימי מלחמת העולם השנייה וכוחות־על.
בצידו השני של האוקיינוס נמצאת רות - במובנים רבים בת דמותה של אוזקי עצמה - סופרת אמריקנית־יפנית המתמודדת עם מחסום כתיבה ועם התחושה המעורפלת שחייה, הגם שהם שלווים ונעימים, חולפים ומתפוררים תחת ידיה.
הקורא המיומן עשוי לנחש את השורה הבאה - כיצד חייה של רות, הקוראת ומתרגמת את מכתביה של נאו, הולכים ומשתנים, מתערבלים ונפתחים בעקבות הקריאה. במקביל, גם סיפורה של נאו הולך ומסתבך וחושף עומקים חדשים וזוויות מפתיעות, והיות שהרומן מדלג בין רות לנאו - לעיתים נראה כאילו גם חייה של רות, הנסחפת לתוך עולמה של נאו, משפיעים בבלי דעת גם על עולמה של נאו עצמה. רומן מכתבים על מגוון צורותיו קיים בספרות עוד מסוף המאה ה־18, כך שאי אפשר לומר ללא כחל ושרק שאוזקי באה לחדש; ואולי בכך דווקא טמון העניין.
"סיפור זמני" רצוף חידות, תפניות והטעיות, עד שלעיתים קשה לחלץ את הראש מסבך העלילה ולמצוא זיז להיתלות עליו. לכאורה מכריז הרומן בריש גלי שהעיסוק המרכזי שלו הוא נושא הזמן: יומנה של נאו מסתתר בתוך כריכה של "בעקבות הזמן האבוד" מאת פרוסט; סבתה בת ה־104, שמלמדת אותה כיצד לרכוש כוחות־על כמו מביסה את הזמן בכוח חדשנותה ומקוריותה; נאו רואה את עצמה כ"יש זמן" - שולחת את מילותיה מבעד למרחב ולזמן, כשהיא בטוחה שאותו מכתב חתום יגיע ליעדו, אל הקורא שנועד לו, שיקים לתחייה את המילים ואת הזמן שעבר.
בקצה השני, גם מושג הזמן של רות מתפתח ומשתנה, מתגמש, מתפורר ולובש צורות חדשות, כשמסביב מקיפים את הדמויות צורות ענק שונות של זמן - הזמן של היצורים הימיים העומדים על סף היכחדות, הזמן של בודהה כפי שתיאר אותו מורה הזן דוגן זנג'י. כמו קיפולי הנייר שיוצר אביה של נאו מדפים שנתלשו מספרי פילוסופיה, כך גם אוזקי לשה צורות יפהפיות מתוך מכלול הרעיונות על אודות הזמן בתרבות ומהדקת אותם לתוך סיפור.
ואולם לעיתים נדמה כי העיסוק בזמן גם הוא איננו אלא אשליה. למעשה, מתחת לרובד החיצוני של "סיפור זמני", המבטיח עלילה מרתקת וגם מקיים, אפשר לחשוב על הרומן כמעין מפה זרועת נקודות ושבילים, שנדלקים וכבים מעת לעת עם התקדמותה של העלילה והתפניות שהיא תופסת, אך ממשיכים להבהב תמיד. שיטוט לאורך המפה הזו יגלה, למרבה ההפתעה, כי לא פעם דימוי, סיפור או רעיון ישנו את פניהם כליל תוך כדי תנועה ועדיין ישמרו על מהותם כשהם מגיעים לצידה האחר של המפה: כך הריאלי הופך פנטסטי, השמח והפרוע הופך מחריד, מה שנדמה עתיק הוא מודרני ואפילו סופר חדשני, והבלתי אפשרי ואף אבסורדי - אין טבעי ממנו.
לפיכך אין פלא שהדימוי שאליו חוזרת שוב ושוב אוזקי והנושא שטורד את בת דמותה הספרותית ואת בן זוגה (ששמו, אוליבר, זהה לשם בן זוגה בחיים החוץ־ספרותיים) הוא דווקא הפסולת, אותה פסולת שמושלכת הימה וגורמת נזקים עצומים, אך בה בעת מתגלה כמטמון, אוצר בלום ומשנה חיים, או כפי שמתוודה אחת הדמויות ברגע של כנות, "זבל הוא החיים שלי".
הרעיון שהתשובה לשאלות שאנחנו שואלים, אותן שאלות דחופות שמענות אותנו ומסבות לנו סבל, נמצאת לא פעם מתחת לאפנו, בדברים הרגילים, היומיומיים ואפילו הפשוטים, הטפלים ואפילו הבזויים, לכאורה הוא רעיון עתיק יומין החוזר ונשנה בצורות שונות בתורות המזרח הרחוק (ולא רק בהן). לא פעם נוהגים לכנות אותה בכינוי "ככות", המרמז למלאות ולריקות, שהן העולם כולו ושום דבר בעת ובעונה אחת. לפרקים נדמה שאחת הדמויות מזכירה לנו את הרעיון מבעד למרחק והזמן.
ספר שמבנהו כשל מפה, מראש מזמן יותר מצורה אחת של הסתכלות. בעיניי, יותר מכל, "סיפור זמני", או בשמו המקורי והמדויק יותר
"A Tale for the Time Being", הוא מדריך - פוסט מודרני, צבעוני ופרוע לחלוטין אך עדיין מדריך, השואף ללמד אותנו כיצד למות, ובאותה מידה - כיצד לחיות.
מי שיצא להם לקרוא את ספריה הקודמים של אוזקי, שברזומה שלה שוכנים עבודה כמפיקת סרטי אימה דלי תקציב כמו גם הסמכה לתואר כומר בודהיסטי, כבר ערים ליכולתה לאפשר לצבעוניות העדכנית והפרועה והריאליה הקשה של ההווה לשכון בנינוחות לצד רעיונות עתיקים כמו הזמן עצמו. ועדיין הקוראים יופתעו מן הצורה שיכולת זו לובשת ברומן הנוכחי. "סיפור זמני" אינו אחיד; לעיתים הוא סוחף, לעיתים נעשה חידתי ומופנם, אך לכל אורכו הוא מבקש מהקורא להיות ער אליו במלוא חושיו. למי שיצלח את תחילתו ויצלול לתוכו מצפה חוויה יוצאת דופן.
סיפור זמני / רות ל' אוזקי
מאנגלית: יעל סלע; עם עובד, 576 עמ'
• • •
הקוד הספרותי של אלינור קטון
ניו זילנד סוערת בעקבות ההתבטאויות של הסופרת בת ה־28, שזכתה בפרס הבוקר ולא עושה חשבון לשום פרוטוקול
מה מסעיר בימים אלה את ניו זילנד, מדינה שמספר הכבשים שבה עולה על מספר התושבים? מתברר כי הניו־זילנדים נרעשים במיוחד מאלינור קטון, סופרת צעירה ומצליחה, שהעזה להתבטא שלא לפי כללי הפרוטוקול. קטון בת ה־28 סומנה כסופרת מבטיחה עוד כשיצא "החזרה", ספר הביכורים שלה (שיצא בעם עובד), אך תואר זה קיבל חותמת רשמית מפוארת עת זכתה בפרס המאן־בוקר היוקרתי על ספרה "The Luminaries" בשנה שעברה - פרס נכסף עבור כל סופר באשר הוא, בוודאי עבור סופרת בתחילת דרכה.
יש לנו נטייה, לא רק מקומית כי אם אנושית, לדרוש מהסופרים שלנו להיות שפלי רוח; להודות על הפרסים והכיבודים שנזרקים לעברם אך לא להרים קול צעקה על מה שלא מוצא חן בעיניהם, אלא אם כן הצעקה הזו מובעת בחן בין עמודי הספר. ואולם בראיון שנערך עימה לרגל פסטיבל Jupiter הניו־זילנדי, הדבר האחרון שהזכירה קטון הוא שפלות רוח או אסירות תודה. שלא כצפוי, היא תקפה בגלוי את התקשורת על היחס שזכתה לו למן זכייתה, יחס שלדבריה נע מחיבוק חונק ומנכס, ועד להתעלמות, לתוקפנות ואפילו לאלימות מיזוגינית ופרועה.
"היו קולות שאמרו שלא ראוי לחגוג כאן זכייה מעבר לים. אם את זוכה להצלחה מעבר לים את עלולה להיתקל בעוינות רבה", אמרה קטון והזכירה שדרן רדיו פופולרי שכינה אותה בוגדת ואף "Unfaithful hua" - סלנג המתייחס לאישה לא נעימה, אך ידוע יותר ככינוי לזונה. קבוצות אקטיביסטיות אף טרחו לפרסם את המלגות שבהן זכתה קטון לאורך השנים, בדרישה שתחזיר את הסכום אם היא אינה מרוצה מיחסם של האזרחים כלפיה.
השערורייה סביב קטון ממשיכה לבעור, ואפילו אביה עלה לא מזמן על גלי האתר כדי להגן על בתו. ואולם נראה שעל אף היחס החונק והרכושני של תושבי ניו זילנד כלפי קטון, היא אינה מתכוונת לסגת מעמדותיה ומסגנונה. אדרבה, נדמה שכעת אנחנו עומדים בפני מערכה חדשה, שכן באותו ראיון לא מתנצל הוסיפה קטון אש למדורה כשמתחה ביקורת חריפה על ממשלת ניו זילנד, אשר לדבריה מנוהלת על ידי פוליטיקאים "ניאו ליברלים, תאבי בצע ורדודים". ¬
נטע הלפריןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו