ים של הערכה

אלמלא תשומת הלב של רב"ט נועה טייטל, אין לדעת איזה אסון היה מתרחש בקיבוץ זיקים בתחילת מבצע צוק איתן. היא זיהתה מחבלי חמאס שהתקרבו לקיבוץ, מנעה תקרית קשה - ולאחרונה אף קיבלה תעודת הערכה. רק משפט אחד בתעודה, "לא איבדה את עשתונותיה", כמעט קילקל את השמחה. כמעט, כי הביקורת הציבורית גרמה לצה"ל לשנות את הניסוח. ונועה? בעיניה סתם משונה לזכות לשבחים רק מפני שעשתה את עבודתה נאמנה.  

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"עשו יותר מדי רעש סביב המשפט הזה", אומרת טייטל בראיון ל"ישראל היום" לרגל טקס הענקת האותות והצל"שים לחיילי מבצע צוק איתן שייערך היום. "זה לא מפריע לי מבחינה מגדרית. הדבר היחיד שמפתיע אותי הוא שעשיתי את מה שמצופה ממני וכולם מופתעים מזה ואומרים לי כל הכבוד. תודה, אבל זה מה שהייתי צריכה לעשות".

טייטל, בקרית שליטה בחיל הים, היא אחת משתי חיילות שיקבלו תעודות הערכה על פעילותן, ושאחד מנימוקי ההערכה כלפיהן היה - עד ששונה - "לא איבדה את עשתונותיה". "כל מי שמתגייסת לתפקיד בקרית שליטה בחיל הים, תפקידה לגלות דברים ולמנוע שיקרה משהו", ממשיכה טייטל, תושבת מודיעין בת 19.5, "זה מה שמצפים ממנה. ואז אומרים - כל הכבוד שהצלחת לעשות את התפקיד. אם זה מה שמצפים ממני, למה הופתעו שהצלחתי לעשות את זה? זה לא עניין מגדרי של גברים־נשים. כל הכבוד לכל מי שקיבל צל"שים והערכה, אלה אנשים שעשו מעל ומעבר. אני שמחה שאני חלק מזה, זה נחמד, אבל לא הייתי צריכה לקבל את זה רק כי לא איבדתי את העשתונות. מה, אני צריכה להתחרפן רק כי קורה משהו שלא קורה בדרך כלל?"

"חשתי כמו בסרט"

כשנזכרים במה שהיא עשתה ב־8 ביולי 2014, אחד הימים הראשונים למבצע, אפשר לטעון שהיא מצטנעת. דקות ספורות לפני שהיתה צריכה לסיים את המשמרת שלה במוצב השליטה בארז, היא הבחינה במחבלים מתקרבים לחוף זיקים. "ראיתי אותם 50 מטר מהחוף", נזכרה אתמול. "בתוך שניות הם נעמדו, ברגע שהמים הגיעו לחזה שלהם, הלכו עד החוף, הורידו סנפירים ורצו מאחורי המוצב. מייד הבנתי שזה אירוע חמור". 

ניסיון החדירה ב־8 ביולי. "מייד הבנתי שזה חמור" /// צילום: דובר צה"ל

במשך דקות ארוכות לא הסירה רב"ט טייטל את עיניה מהמסך. "היתה לי שנייה אחת שבה חששתי שהם מצליחים להיכנס למש"א (מוצב השליטה האזורי שבו ישבה; ל"ש). הם הגיעו יחסית קרוב. פחדתי שיקרה משהו, שמישהו ייפצע או ייהרג. הייתי מרוכזת מאוד. מכיוון שראיתי הכל דרך מסך, הרגשתי שאני בסרט כלשהו. זה לא נקלט שאשכרה באו מחבלים. בכל פעם מישהו אחר בא להסתכל. אני לא יכולתי להסתובב, הייתי חייבת להשאיר עיניים על המסך". היא נשארה מרוכזת בכיסאה, מפעילה את המצלמה ועוקבת אחרי המחבלים - עד שחוסלו בירי מהאוויר, מהים ומהיבשה. 

אחרי האירוע, היא מספרת, "אנשים שאני בכלל לא מכירה שלחו לי מכתבים הביתה: אנשים מבוגרים, בכלל לא בצבא. הזוי לראות איזה מקום זה תפס. הופתעתי ממכתב ההערכה, כי לא עשיתי משהו באמת מיוחד - פשוט האירוע הזה הפך לאחר האירועים הגדולים של צוק איתן". הטקס להענקת האותות והצל"שים ייערך היום בבסיס פלמחים בראשות הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. טייטל, אגב, לא תקבל היום את מכתב ההערכה שלה; מי שעתיד להעניק לה אותו הוא מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג, ולא הרמטכ"ל. 

כיום, כמעט חצי שנה אחרי, משמשת טייטל מפקדת בקורס בקריות שליטה בבסיס ההדרכה של חיל הים בחיפה. "זה קצת קשה", היא משתפת, "כי בין מפקד לחייל אמור להיות דיסטנס, וכל החיילות שלי יודעות מי אני. יש בנות שאומרות שזו אחת הסיבות שהן רוצות להיות בק"שיות. אני ממש נהניתי לעשות את התפקיד הזה, וממליצה לכולן". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו