לפרק ולהרכיב מחדש

היה רגע אחד במהלך הביקור באיקאה, שחשבתי באמת ובתמים שאני אבודה. זה היה דווקא בסוף הקניות, כשיצאתי החוצה לאוויר הערב הקריר אחרי מי יודע כמה שעות שביליתי בפנים, והתחלתי לפסוע בצעד בוטח לעבר המכונית שלי בחניה. ליתר דיוק, לעבר המקום שבו הייתי בטוחה שהשארתי את המכונית בחניה - מתחם A, ממש מול הכניסה הראשית. או שאולי זה היה אזור B, בדיוק מול היציאה? עכשיו, כשאני חושבת על זה, החניתי את האוטו באזור C, מול ספסל הבטון ההוא בפינה. אני זוכרת את זה בבירור - נדמה לי - כי על הספסל היתה מוטלת גברת מותשת שקרסה רגע לנוח, נאחזת בשארית כוחותיה בעגלה עמוסת מוצרים, נראית מהצד כמו הומלסית שאיבדה את ביתה אבל הצליחה בדרך פלא לשמור על כל תכולתו באריזה המקורית. 

חוויה לא נעימה ללכת לאיבוד בחניון של איקאה, סוקרת בייאוש את אזור התעשייה הכעור שמסביב בחיפוש אחרי נקודות ציון מוכרות - אולי השלט המואר "פפסי זירו" או הכרזה "מזרוני עמינח". בין שאלוני ה"בחן את עצמך" שצצים בכל שבוע בפייסבוק - איזו גיבורה הוליוודית את, באיזו מדינה בעולם הכי מתאים לך לגור - רץ עכשיו שאלון שמבטיח לגולש הסקרן לחשוף מתי ובאיזה אופן הוא עתיד למצוא את מותו: האם יהיה זה בשדה הקרב בהגנה על המולדת, או אולי בגיל 60 ודווקא במכון הכושר. אולי הייתי צריכה בכל זאת להתעכב ולהשיב על השאלות, כי האפשרות האחרונה שהייתי מעלה על דעתי היא שאמצא את מותי דווקא במגרש חניה בצומת פולג. בעוד אלפי שנים מהיום ארכיאולוגים ימצאו את שרידיי המורעבים, אחרי שבמאמץ אחרון להציל את עצמי ניסיתי בלי הצלחה לכרסם מדף EKBY 119 על 28 ס"מ.

ההתחלה דווקא היתה אופטימית. חבר קרוב, שבנסיבות לא משמחות במיוחד נאלץ לרהט מחדש את חייו - בזריזות ובזול, עד כמה שניתן - התקשר ושאל אם אסכים להצטרף אליו לנסיעה כדי לקנות כמה דברים שהוא צריך. זאת אומרת, די הרבה דברים שהוא צריך. כלומר, פחות או יותר הכל.

אפשר באופן עקרוני למפות את הקונים באיקאה על פי היקף ועומק המחסור שהביקור בחנות נועד למלא: סמול, מדיום, וגראונד זירו. בקצה הקל של הסקאלה נמצאים אלה שהגיעו כדי להצטייד, נניח, בשידת טלוויזיה או בשולחן עבודה במחיר נוח. קצת אחר כך ממוקמים אנשים שבדיוק נכנסים לגור בדירה חדשה, לרוב שכורה, וישמחו, נוסף על כמה פריטי ריהוט בסיסי, להצטייד בשניים־שלושה מדפים להרכבה עצמית או בשטיחון אמבטיה. מועדון הפרימיום של הלקוחות שמור בליבי לקונים מהסוג השלישי, אלה שהקיצו יום אחד וגילו שחייהם נחרבו למצב של גראונד זירו. יש כל מיני שיטות לזהות אותם בשטח, אבל טיפ או שניים לאבחון מהיר: הם קונים כלים יחידים בתפזורת (מי צריך שש צלחות), ואחרי שסיימו להשתמש בעיפרון הקטן שמחלקים בכניסה, הם ישליכו גם אותו לעגלה.

מקובל להקניט ולהעליב את הענק השבדי - על פניו, סמל קפיטליסטי לקונפורמיזם ולאפרוריות בינונית - אבל האמת היא שלא בצדק. למרות חוויית קנייה קצת מפוקפקת, בייחוד בשלב איסוף המוצרים במחסן, אני דווקא חושבת שהמוסד מותאם להפליא למציאות של התקופה. מציאות שבה זה שגרתי למדי שבכל עשר שנים, פלוס־מינוס, אנשים נאלצים לפרק את חייהם ואז להרכיבם מחדש - חתונות, פרידות, רילוקיישן, שדרוג ושנמוך, נישואים שכשלו. 

•  •  •  •

יש משהו אופטימי במקום שמאפשר לאנשים להעמיד חיים מאפס. החוויה אולי אינה נוצצת במיוחד - אין מקום בעולם שבו את נראית אטרקטיבית פחות מאשר באיקאה - אבל מגלמת את ניצחון התקווה על הייאוש, ואפשר לתקתק את המשימה המאתגרת בכמה שעות ובעשרה תשלומים שווים. את עומדת שם באמצע החנות - פרודה טרייה, שבר כלי רצוץ, לא מאמינה שאי פעם תצליחי לאסוף מחדש את השברים - ואז אומרת לעצמך: "יו, אני דווקא צריכה מועך לפירה". 

זה דורש אמנם ויתור מסוים על הערך המקודש כביכול של אינדיבידואליזם ובחירה חופשית - שיתמצו בבחירה חופשית בין לבן לפורניר ליבנה, השחור אזל מהמלאי - אבל אפשר דווקא לראות בזה סוג של יתרון. אחד הדברים החיוביים שקורים עם השנים הוא ההכרה המנחמת בעובדה שבשורה התחתונה, את לא כל כך מיוחדת או יוצאת דופן, ושחייך אינם שונים מהותית מחייהם של אחרים. מתחייבת רק מידה של ערנות. באחד הביקורים שלי לפני כמה שנים החלפתי בלי לשים לב את העגלה שלי בעגלה אחרת, טעות אנוש די נפוצה, אלא שבמקרה שאתם מחליפים באיקאה עגלה עם אנשים זרים, יש סיכוי שלא תבחינו בזה עד לתור בקופה. התכולה בכל העגלות זהה.

אגב, מפתיע לגלות שהקלישאה השחוקה על זוגות שנקלעים למריבות עקובות מדם על רקע סוגיות אידיוטיות של עיצוב הבית מתקיימת במציאות. 

זה לגיטימי, כמובן, מאבקי שליטה מדממים הם חלק בלתי נפרד מכל זוגיות מוצלחת. אבל אם אתם שואלים אותי, מוטב לשמור את זה למקומות קצת יותר אקסקלוסיביים. עם כל הכבוד לחופש האמנותי - אם אתם רוצים לצאת למלחמת קודש על מזבח טעמכם האסתטי, עדיף לא לבזבז את זה על מחלוקת בין שתי שידות שאין שום דרך להבדיל ביניהן. 

החדשות הטובות הן שאם היחסים יעלו על שרטון ותחליטו להתגרש - זה מקום לא רע לעשות את זה. יש לכם מספיק זמן כדי להתאבל על הקשר לאורך "חללי עבודה" ו"חדרי ילדים", ועוד להספיק לפני היציאה להצטייד במחלקת כלי הבית במועך לפירה.

(איור: יעל בר)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו