כאשר שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס ברכה אופיר־תום מתבקשת להתייחס להשבעתה של מרים נאור לפני כשבועיים לנשיאת בית המשפט העליון, אין לה כל קושי לעשות כן. "כעת יש לשוחרי שלטון החוק בישראל סיבה טובה לשמוח", מדגישה אופיר־תום, מומחית לעבירות צווארון לבן ששלחה את שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון למאסר ממושך.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לשופטת אופיר־תום, כמו לשופטים רבים אחרים במערכת, יש היכרות טובה עם נאור, שהחלה את דרכה במערכת המשפט כבר לפני 35 שנים כאשר מונתה לשופטת שלום בירושלים. זהו עניין נדיר למדי, שכן מאז מינויו של משה לנדוי (ז"ל) לנשיא העליון ב־1980 לא היה עוד בבית המשפט העליון נשיא שעשה את הדרך הזו בכל הערכאות השיפוטיות.
נאור, בת 67, עשתה את כל הקריירה שלה בשירות הציבורי. בשנת 1972 הוסמכה כעורכת דין, ובמשך שבע שנים עבדה בפרקליטות המדינה. בגיל 33 בלבד נבחרה לשופטת שלום בירושלים, וכעבור תשע שנים נבחרה לשופטת מחוזית. בגיל 56 נבחרה לשופטת בית המשפט העליון (בשנתיים שלפני כן שימשה בעליון על תקן של שופטת בפועל).
כשופטת מחוזית נחשפה נאור לציבור במיוחד בתיק הבנקאים שבו היתה שופטת "סוליסטית" - דן יחיד. שם היתה לה הזדמנות להפגין ביתר שאת את כישוריה השיפוטיים. כשופטת חדשה במחוזי קיבלה לידיה נאור את תיק הבנקאים, פרשה ייחודית ומורכבת במיוחד. במשפט זה דרך גם כוכבו של התובע עו"ד משה לדור (לימים פרקליט המדינה). על כישוריה של נאור אומרת השופטת אופיר־תום: "היא שופטת חרוצה, הופכת כל אבן ואבן. בתיקיה היא צוללת לעומקים ואינה חוששת מלקבל לידיה תיקים גדולים, רבי פרטים ולפרקם לגורמים".
ואכן, בתיק הבנקאים התגלתה נאור כשופט חרוצה וללא חת: היא שלחה למאסר בפועל של ממש ארבעה מראשי הבנקים הגדולים בישראל דאז: יו"ר בנק לאומי ארנסט יפת, יו"ר בנק דיסקונט רפאל רקנאטי, מנכ"ל בנק לאומי מרדכי איינהורן ויו"ר הנהלת בנק דיסקונט אלי כהן. יפת נידון ל־11 חודשי מאסר, רקנאטי ואיינהורן נידונו לשמונה חודשי מאסר, ואילו כהן לשישה חודשים (שלא בעבודות שירות).
גזר הדין המהדהד של השופטת נאור ניתן באפריל 1994. כשנתיים לאחר מכן החליט בית המשפט העליון לקבל חלקית את הערעור (ברוב דעות של שלושה מול שניים) ולכן ביטל את המאסר בפועל. ואולם, עד היום לא נס ליחו של גזר הדין, שכן נכללו בו קביעות ערכיות שהן נשמת אפו של שלטון החוק.
כך למשל הסבירה נאור מדוע החליטה לשלוח את הנאשמים לכלא: "אם הפרשה החמורה שבפניי תסתיים... מבלי שיוטל לפחות על ראשי האחראים לפרשה עונש של מאסר בפועל, תהא לכך השפעה על מערכת הענישה בכללותה, מתוך השיקול שאם כך נהגו ב'ארזים' אין מקום להטלת מאסרים בפועל על 'אזובי הקיר'".
בהמשך גזר הדין הזכירה נאור את התקופה שבה כיהנה כשופטת שלום צעירה ושלחה עבריינים "קטנים" (כלשונה) למאסר. "בתקופה שבה כיהנתי בבית משפט השלום נזדמן לי לעסוק משך כמה שנים בעבירות מירמה שונות. נזדמן לי לא אחת לשלוח לתקופות מאסר ממושכות של שנים אנשים שהורשעו בעבירות מירמה. מדובר היה ברמאים 'קטנים' כמי שרימו את זולתם בין כדי להתעשר או כתוצאה ממצוקה כלכלית שבה היו נתונים".
נאור הבהירה כי ליבה אינו אטום לסבלם של הבנקאים - מאסרם הצפוי והרשעתם - אך הוסיפה כי "בה בשעה אני רואה מול עיניי אחד לאחד רמאים 'קטנים' שעליהם הטלתי עונשי מאסר בפועל. כיצד תוכל המערכת המשפט להישיר מבטה מול רמאים 'קטנים'? יש חובה ליתן את הדעת לכך שאסור שגזר הדין ייצור עיוות ביחסיות שבין 'הארזים' מול 'אזובי הקיר'. כך מתחייב עקרון השוויון בפני החוק".
על הצורך בהרתעה הוסיפה: "כדי שמעשים מסוג מעשיהם של הנאשמים יהיו אכן נחלת העבר; כדי שהלקח אכן יילמד; כדי שהחברה הישראלית תהיה מתוקנת ואחראית יותר - אין מנוס מכך גם בחלוף עשר שנים ובשים לב לכל שאר הנסיבות. כל תוצאה אחרת היא 'איתות' שלילי לעבריינים בכוח. רק עונש מסוג העונש הראוי למעשים יהיה בו כדי להעביר את המסר הראוי".
• • •
תיק הביטחון
בניגוד לברק, נאור אישרה חוק נגד "איחוד משפחות"
עמדה ביטחוניסטית הציגה השופטת נאור באחד מפסקי הדין החשובים ביותר של בג"ץ העוסק בחוק האזרחות והכניסה לישראל. החוק שולל הענקת אזרחות ישראלית לפלשתינים תושבי יו"ש ורצועת עזה המבקשים להינשא לאזרחים ישראלים. לטענת המדינה, נחקק החוק משיקולים ביטחוניים בעקבות גל הפיגועים, ולזמן מוגבל.
שתי עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החוק נדחו על חודו של קול - שישה שופטים מול חמישה. פסק הדין הראשון ניתן ב־2006 והשני ב־2012. בשני פסקי הדין נכללה השופטת נאור בקבוצת שופטי הרוב, שכאמור החליטו לדחות את העתירות. בקבוצת הרוב נכללו גם השופטים מישאל חשין ואשר גרוניס, ואילו במיעוט נכללו, בין השאר, אהרן ברק ודורית ביניש.
גרוניס זכור בשל אמירתו המהדהדת כי "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית". השופט חשין כתב כי "לעת מלחמה רשאית מדינה, כל מדינה, למנוע כניסתם של נתיני האזור (יו"ש ורצועת עזה) למדינה, גם אם הם נישאו לאזרחי המדינה (ישראל). מדינת ישראל, ידענו כולנו, נתונה במלחמה - למצער: במעין מלחמה".
נאור ב־2006 הצטרפה לחשין והביעה כמוהו גישה ביטחוניסטית. וכך כתבה, בין השאר: "ברקע הדברים יש לזכור את הנתונים הכואבים שאותם הציגה המדינה, ולפיהם תושבי האזור המחזיקים בתיעוד ישראלי מכוח נישואיהם היו מעורבים למצער ב־25 פיגועי תופת וניסיונות לפיגועים, ובהם נהרגו לפחות 45 ישראלים ונפצעו לפחות 124".
השופטת הוסיפה כי בתחילת המאה בעקבות גל הטרור הבינלאומי מדינות כגון ארה"ב, בריטניה, קנדה ואוסטרליה "נערכו מחדש והתאימו עצמן למציאות החדשה שנכפתה עליהן, ובמסגרת זו נעשו שינויים חקיקתיים".
ב־2012, בבג"ץ הנוסף, לא שינתה נאור את דעתה וכתבה בראייה מפוכחת ומציאותית: "החוק הוא אמנם בגדר 'הוראת שעה', אך השעה היא ארוכה ומתארכת בשל כך שתקוות שהיו במהלך השנים לימים טובים מאלה ביחסי ישראל ועמי האזור התנפצו, לצערי, עד כה אל סלע המציאות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
