סולידריות סולידית

אילו אירועי חדשות גורמים למיליוני צופים להיצמד למסך? פיגועי טרור, אסונות טבע, בחירות גורליות (רמז: לא בישראל), חתונות מלכותיות (חדשות + בידור = רומנטיקה להמונים, רייטינג לנסיכים), לוויות ממלכתיות. הפעם האחרונה שבה נהרו מנהיגים למטוסיהם היתה ערב לווייתו של נלסון מנדלה. אתמול חלקם נפגש שוב, בנסיבות אחרות, לוקח חלק באימג' עוצמתי שייחרת בזיכרון הקולקטיבי. משולבי ידיים, חתומי פנים, צעדו מנהיגים בפאריס מול אלפי מצלמות, אומרים אנחנו יחד מבלי להידרש לכותבי נאומים. ייצפו ויידעו תאי הטרור הרדומים והערים בכל העולם: לצרפת יש חבר'ה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

קדם לרגע השיא בעצרת הסולידריות, יום הכנות שאותו ליוו ערוצי החדשות. הסיקור ב־BBC התאפיין בטון רגוע. את המסך מילאה ויזואליה צרפתית. צרפתים אלגנטיים במעילים כהים, מכונסים בעצמם. שפת הגוף מאופקת, שלטים מאופקים, דיונים מאופקים באולפן. סולידריות סולידית מה שנקרא. ככל שנקפו השעות גם ב־BBC נכנסו לעניינים, מוותרים על פרשנים ומומחי טרור לטובת תמונות מהשטח החם.

ב־FRANCE 24 עקבו לאורך כל היום אחר הנעשה בכיכר הרפובליקה, שהלכה והתמלאה. מעברון זיכרון מיוחד שודר בלופ - לא קיטשי, לא היסטרי - מקבץ תמונות אלגנטי ומוחץ. לא היה צריך להיות צרפתי במיוחד בשביל לחוש הזדהות.

קדם לרגע ההיסטורי משחק פוליטי מקדים. לחיצות הידיים של הנשיא הולנד עם מנהיגים תועדו למען היסטוריונים ופרשנים, שעקבו בשקיקה אחר חמימות החיבוקים והנשיקות. "הרגשות פה גואים", דיווח כתב נמרץ רגע לפני שעת השין. הציפייה וההתרגשות הורגשו באוויר. הקריאות "אני שארלי", שכבר הפכו לסלוגן השתלבו עם הדגלים המתנופפים בגאווה. גל הפטריוטיות הצרפתי התנקז לאירוע טלוויזיוני דרמטי מרשים ביותר. "אירוע סימבולי בעל חשיבות עצומה לעם הצרפתי", הדגישה אחת ממגישות FRANCE 24. האזרחים הבינו את גודל השעה, והתייצבו במיליונים. המנהיגים לא יכלו לבקש יותר מזה. העולם מאוחד מאחוריהם. ב־FRANCE 24 וב־CNN הצליחו להתלהב בצורה מכובדת. התמונה המכוננת שודרה לאורך השעות הבאות, בכל ערוץ אפשרי. למרבה השמחה, כמעט לא היה צורך בפרשנויות. ניצחון גדול לצרפתים, ויום עבודה מסעיר לאנשי החדשות.

•   •   •

נבואה צרפתית

אנשי הצללים 2, yes OH, 00:22 

וביקום אחר לגמרי אבל דומה מאוד, נוזף נשיא צרפת בשריו חסרי היכולת. "כל הטכנולוגיה בעולם עומדת לרשותכם, תבררו במדויק מה הם זוממים", רותח אלן מרז'ורי מאוזלת ידם של הבכירים. פרק הסיום של הדרמה הפוליטית הצרפתית עסק באותם חומרים רותחים: טרוריסטים ותוכניותיהם המנוולות, עיתונאים המנסים לבצע את מלאכתם, מנהיגים שמבקשים לשרוד ואנשי יחסי ציבור שלוקחים את כל אלו ורוקחים מזה סיפור מותח עם סוף טוב - יחסית. 

על רקע נופיה של אותה פאריס מהחדשות, מתנופף דגל הרפובליקה בגאון. סימון קפיטה, גיבור הדרמה, זועם על מעצרה של בתו ("ממתי אוסרים עיתונאים?") הצעירה החשודה בסיוע למחבלים משתחררת בסופו של דבר, במערכה שמכילה עוד סחיטות, איומים, התאבדות וניסיונות לספינים. "אנשי הצללים" משאירה תמיד הרבה חומר למחשבה על פוליטיקה מלוכלכת, וברגע הסימבולי הזה, סצנת הסיום שלה - שבה חוסלו הטרוריסטים שביקשו לפגוע בשגרירויות צרפת - נראית כמו התסריט הטוב ביותר שהרפובליקה היתה מבקשת לעצמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו