1 "זה לא פשוט לשחק עבורי", העיר בעבר דיוויד בלאט לשחקן מקבוצת נוער שהדגימה באחת מהשתלמויות המאמנים שהעביר בארץ. ואכן, העובדה שבלאט לא מתפשר על עקרונותיו ידועה, כמו גם ההתעקשות על שיטה, על ניואנסים ועל השחקנים שילכו איתו ומסוגלים, שכלית ורגשית, לשחק עבורו.
זה נקרא דרך, וממרחק 9,500 הק"מ המפרידים בין ת"א לקליבלנד קשה להעריך אם קשיי ההסתגלות לדרך של בלאט הם הגורם ליכולת הלא יציבה של הקבוצה, שהתגלמה בהפסד הביתי המביך לפנות בוקר לדטרויט (103:80), כחלק מהרפרטואר הסטנדרטי שקבוצותיו מציגות בחלק הראשון של העונה כהכנה לקתרזיס פותח השמפניות באביב; או שאולי דרכו נבלעה באוקיינוס הגדול הנקרא אן.בי.אי והוא נותר חשוף לגחמותיהם של שחקניו, שברצונם ישמרו, ברצונם ישחקו יחד, ובכך ירחיקו מעצמם ביקורות ויחשפו את המאמן הרוקי שלהם לסערות תקשורתיות ולידיעות של מקורבי חדרי הלבשה, שסיפרו ב־ESPN על נתק ועל "חוסר יכולת להגיע לשחקנים".
לברון ג'יימס ודיוויד בלאט. מי שולט בקבוצה? // צילום: אי.אף.פי
המינוי של בלאט היה אמור לשבור את ברירת המחדל של מינוי מאמנים בליגה על מנת להביא קול מקורי וחדש המבוסס על כדורסל קבוצתי ושיטתי. הכניעה ל"חוסר קשר עין" ול"שפת גוף שלילית" היא הדבר הרחוק ביותר מהניסיון של דיוויד גריפין לחקות את סן אנטוניו הפופוביצ'ית. לכן מדובר במאבק אדירים בין היכולת של בלאט לגרום לשחקניו ללכת בדרכו, לשחק באנרגיות המצופות מהם ואולי לעלות על דרך המלך, לבין האפשרות שהדרך תהיה זו של המלך ג'יימס, שאף שקיבל את בלאט בכבוד והוא שחקן קבוצתי, ואתמול אף ניסה להגן על מאמנו, העובדה שהתבטא שהוא לא צריך לבקש רשות מאף אחד כדי לשנות תפקוד על המגרש לא עזרה להפיג את האווירה החמוצה סביב קליבלנד ואת התחושה שכל ממזר מלך.
2 לוקח זמן ללמוד ג'וב חדש ביקום חדש שנקרא אן.בי.אי. למרות ניסיונו הרב, בלאט זקוק לשעות מנוע על מנת להרגיש נוח בחליפת הלחץ של התפקיד, ואין ספק שהוא יהיה מאמן אן.בי.אי טוב יותר בעונותיו השנייה והשלישית, בתקווה שיגיע אליהן, אבל כמה דברים בהתנהלותו הפומבית גורמים למי שמכירים אותו לנוע בחוסר נוחות.
שחקני דטרויט מקיפים את לברון ג'יימס. הפסד ביתי מביך // צילום: USA Today Sports
הכנות הגדולה מדי שלו במסיבות העיתונאים מספקת תחמושת לאלה שמכוונים אליו חיצים; יותר מדי התנצלויות ויותר מדי קבלת אחריות אישית פומבית משדרות שקיפות, אבל מחלישות את מעמדו הציבורי; העמידה הסטואית שלו על הקווים היא אולי התאמה תרבותית למקום שבו הוא נמצא, אבל אין ספק שהוא נאכל מבפנים בראותו פעולות מתסכלות. אולי אם יחצין רגשות, ירגיש קצת יותר משוחרר - כרגע הוא אחד מארבעה מאמנים מתוך 30 שעדיין לא קיבל עבירה טכנית.
ומכיוון שביזבז את ההזדמנות היחידה לעשות רושם ראשוני, וצמד המילים "מאמן אירופאי" נשמע באמריקנית כמו המילים "פלורליזם צפון־קוריאני", הוא צריך לאמץ את מודל נטרול רעשי הרקע שפיתח באירופה, ולא לפספס את ההזדמנות לרושם שני ושלישי.
3 כשאתם מלכלכים על מאמנים זרים כמו אלכסנדר סטאנוייביץ' או בראד גרינברג, תזכרו איך הייתם רוצים שיתייחסו לבלאט. אדם נשאר אדם; גם אם הוא מאמן, גם אם זר - אל תקראו לו עם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו