תוניסיה: עתיד חדש־ישן

בשבוע שעבר הגיעה לעיר סידי בוזיד, המרוחקת כארבע שעות נסיעה מתוניס, בירת תוניסיה, שיירה של רכבים שחורים. השיירה עצרה בכיכר השאהיד מוחמד בועזיזי. מהרכבים ירדו כמה בכירים, ובהם גם שר החוץ של תוניסיה מונגי חמדי. הבכירים באו לעיר הקטנה כדי להשתתף בטקס לציון יום הזיכרון הרביעי של התלקחות האביב הערבי ומותו של מוחמד בועזיזי, סוחר הירקות שהצית את עצמו ואת האזור כולו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לאחר כמה נאומים נוגעים ללב, שבהם הבטיחו הבכירים עתיד טוב יותר לתוניסיה, ובייחוד לסידי בוזיד, ירו החיילים באווויר 17 פעמים ופרחים הונחו למרגלות האנדרטה. השיירה המשיכה ועברה ברחוב הגדול היחיד בעיר, שפעם נקרא רחוב 7 בנובמבר, תאריך שבו הנשיא המודח, זין אל־עאבדין בן עלי, ביצע את "מהפכת היסמין הראשונה". 

כבר ארבע שנים שלרחוב הזה אין שם - השלטונות החדשים עוד לא מצאו לו אחד. בתי הקפה קטנים, כאלה שמגישים שם רק תה וקפה בעלות של פרוטות, היו מלאים באנשים שהכירו את בועזיזי באופן אישי, אך לא מצאו לנכון להשתתף בטקס החגיגי במלאות ארבע שנים למהפכה. סידי בוזיד נראית בדיוק כמו אז, הם אומרים: ענייה ועלובה. 

זו עיר ללא מוצא. אף פרויקט תעסוקה לצעירים לא קרם עור וגידים, ההבטחות הרבות שהפוליטיקאים הרעיפו עליה נשכחו כלא היו. הדבר היחיד שהשתנה הוא ציור קיר של בועזיזי, שהופיע במרכז העיר. היחידה שעזבה את העיר היתה אמו של בועזיזי, שקיבלה מספיק תרומות כדי לקנות בית חדש בתוניס הבירה ולעזוב את ערש האביב הערבי לתמיד. 

 "האם המהפכה התוניסאית הצליחה? תלוי את מי שואלים", אומר מוחמד אל־לאלי, מפיק טלוויזיה צעיר שמגיע לסידי בוזיד כמה פעמים בשנה לסקר את הביקורים הרשמיים, "מצד אחד יש לנו חופש דיבור, אבל אם תשאלי את הצעירים המובטלים, הם ודאי יגידו שכלום לא השתנה. הסיבות שהביאו למותו של בועזיזי לא השתנו - שום דבר לא משתנה בסידי בוזיד. הזמן שם עמד מלכת". 

אל־לאלי עצמו גר בתוניס ודוחה את חתונתו שנה אחר שנה בגלל מצבו הכלכלי. "ארוסתי לא מוצאת עבודה, ורשתות זרות איבדו עניין בתוניסיה זמן קצר לאחר המהפכה. לא היה אצלנו דם, ושינויים איטיים ושקטים לא מעניינים את העיתונאים ואת הצופים", הוא אומר, ספק בשמחה, ספק בעצב. 

לא לקיצונים

בחזרה לסידי בוזיד - ליום הזיכרון הראשון, לפני שלוש שנים, הגיעו הנשיא הזמני מונצף מרזוקי וגם כמה שרים בכירים. השנה הם נעדרו מהטקס בעיר המרוחקת ולא רק בגלל קדחת הבחירות לנשיאות. בפעם הקודמת הצעירים המקומיים רגמו את השיירה של מרזוקי באבנים והבריחו אותו מהעיר. 

ארבע שנים הן מספיק זמן כדי להבין שהמהפכה אמנם החלה בסידי בוזיד, אבל משם היא המשיכה למקומות אחרים, בעוד העיר ותושביה כבר לא מעניינים את הפוליטיקאים הגדולים. לא פלא, אם כן, שבבחירות לנשיאות, ביום שני האחרון, פחות מ־30% מבני העיר הצביעו למרזוקי. 

הנשיא המודח מרזוקי

שיעור ההרשמה להצבעה ושיעור המצביעים בפועל בסידי בוזיד היו בין הנמוכים במדינה. העיר מככבת בסטטיסטיקות אחרות - על פי המשטרה, באזור יש פעילות נרחבת של סוחרי סמים ורמת הפשיעה עלתה באופן משמעותי בארבע השנים האחרונות. "כדאי לנשיא החדש ולממשלה החדשה לשים לב למה שקורה בסידי בוזיד. אחרי הכל, המהפכה שלנו החלה שם ולא במקרה", אומר אל־לאלי.

לא רק בסידי בוזיד חשבו התוניסאים שזמנו של מרזוקי עבר. דגלים אדומים ותמונות של הפוליטיקאי הוותיק, באג'י קאיד א־סבסי, בן ה־88, מקשטים כמעט כל בית בשדרת חביב בורגיבה היפה, במרכז הבירה תוניס. הוא מבחינת הרוב, המועמד הראוי ביותר להצעיד את תוניסיה אל העתיד החופשי והדמוקרטי. 

"הוא איש מדהים ומנהיג אמיתי, אינטלקטואל והאדם הכי ראוי להנהיג את תוניסיה. אני בוחרת בפעם הראשונה, ואני שמחה על כך שאני עושה בחירה מודעת מרצוני החופשי. גם כל המשפחה שלי באה להצביע בעד א־סבסי, כי אנו רוצים לחזק את המחנה הליברלי והחילוני ולא את האיסלאמיסטים", מספרת לי דליה צ'בי, סטודנטית שלומדת כלכלה בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תוניס. 

לדליה לא מפריע שהמועמד שלה החל את דרכו הפוליטית בשנות החמישים, עוד בטרם נולדו שני הוריה, ושהאיש שירת כשר החוץ וכשר הפנים בעידן של שני הנשיאים היחידים של תוניסיה - בורגיבה ובן עלי. "אם נזרוק את כל בעלי הניסיון שהיו קשורים במשטר הקודם, כמו שקרה בעיראק, אז מי יישאר? כמה אופורטוניסטים שאין להם מושג בניהול מדינה וארגונה. כבר קרה שמפלגת א־נהדה (המפלגה האיסלאמיסטית) עלתה לשלטון וזכתה ברוב (בפרלמנט). אסור שזה יקרה שוב", מספרת דליה.

ואכן, תוניסיה היא לא עיראק, גם לא מצרים, לוב, סוריה, תימן או כל מדינה אחרת. אין זה צירוף מקרים שהאביב הערבי החל דווקא בה. מדינה הומוגנית מבחינת השתייכות של תושביה לאיסלאם הסוני, עם שיעור גבוה של יודעי קרוא וכתוב (כ־80%), מדינה שבה רבים לא מפחדים להכריז על עצמם כחילונים, מדינה בעלת מעמד בינוני רחב. 

בחזרה לעידן בורגיבה

תוניסיה החלה את גל המהפכות במדינות ערביות, ובינתיים נראה שהיא היחידה שנוחלת מידה מסוימת של הצלחה בהתמודדות עם אתגריה הלא פשוטים של הדמוקרטיה. מהפכת היסמין כמעט לא גבתה מחיר בחיי אדם, ושתי מערכות בחירות לפרלמנט עברו בשקט. למעט אירועים טרגיים אחדים, כגון שתי רציחות פוליטיות במחנה החילוני, ההתמודדות בשנה שעברה בין החילונים לאיסלאמיסטים, שבסופו של דבר אולצו ללכת לבחירות חדשות שבהן הפסידו את הרוב למפלגתו של א־סבסי, עברה כמעט בשקט יחסי. 

גם בעת הבחירות האחרונות לנשיאות המחנה של מרזוקי לא טען כי התוצאות זויפו. לאחר התלבטות קצרה הכיר מרזוקי בניצחונו של א־סבסי והכריז כי מי שניצח - זו הדמוקרטיה התוניסאית. באוגוסט בשנה שעברה, כאשר סיקרתי את ההפגנות בכיכרות הראשיות של תוניסיה, זמן קצר לאחר רצח מוחמד ברהמי - אחד ממנהיגי האופוזיציה - נדהמתי מהריסון העצמי שהפגינו שני המחנות. 

בכיכר אחת הפגינו הנאמנים של מפלגת א־נהדה, ולא הרחק משם געשה כיכר אחרת, שם נאמו תומכי המחנה החילוני. פעילים משני המחנות הקפידו לשמור מרחק זה מזה, כדי למנוע חיכוך והתפרצות של אלימות. נשים תוניסאיות, שהפגינו עם הגברים בשתי הכיכרות, הביעו את דעתן בחופשיות, ללא חשש כלשהו וללא ריטואל השכנועים שנוקטים עיתונאים העובדים בארצות ערב. 

תוניסיה תמיד היתה שונה בנוף הערבי בתחום זכויות הנשים, וכיום נשים נשארות בחזית עם כמות גדולה של פעילות פוליטיות. דליה צ'בי, שיצאה עם אחיותיה לשדרות חביב בורגיבה בחורף ההוא, לפני ארבע שנים, ודרשה מהנשיא בן עלי להתפטר, מרעיפה שבחים על האיש שעל שמו נקראת השדרה: "בורגיבה הוא אבי האומה. בן עלי השחית את המורשת שלו. אנו חייבים לחזור לשורשים של תוניסיה המודרנית, לדרכו של בורגיבה ולשפר אותה". 

אם לשפוט על פי הבחירה של הנשיא החדש, תוניסיה באמת חוזרת לתקופה של בורגיבה. בטלוויזיה הלאומית מופיעים אורחים ששירתו באותה תקופה בצבא או במוסדות שלטון, פוליטיקאים כבר מתחילים להרשות לעצמם הקבלות והשוואות לתקופה ההיא. זהו הלך הרוח במדינה. 

ואם שוכחים לרגע שבורגיבה נשאר בשלטון 30 שנה, עד למהפכה של בן עלי ב־1987, דמותו בהחלט יכולה להצטייר כמופתית. למעשה, הוא היה זה שהקים את תוניסיה המודרנית והחילונית, הביא למהפך בתחום של זכויות הנשים ויצר מערכת חינוך מצוינת. 

אחורה או קדימה

אך גם יש לדעת שבדרך למודרניות החילונית רמס בורגיבה את זכויות האזרח ויצר פולחן אישיות שלא היה מבייש שום דיקטטור בעולם. אולי בגלל זה איימן מזליני, צעיר תוניסאי שהשתתף בהפגנות נגד בן עלי ותמך בנשיא הזמני מרזוקי, אומר שהחזרה לעידן של בורגיבה היא הטעות הכי גדולה שהתוניסאים יכולים לעשות. 

 ילד במהלך הבחירות בבירה תוניס 

"הנשיא החדש היה איש של בורגיבה ושל בן עלי. יש כמה שמנסים להדגיש שהיחסים שלו עם בן עלי לא היו טובים, אבל זה לא משנה. הוא עדיין היה איש שקשור למשטר האכזרי הזה, ואנחנו עוד נראה שהוא יחזור לפרקטיקות הישנות", טוען איימן. הוא צופה שבתוניסיה תתרחש עוד מהפכה בטווח של שלוש־ארבע שנים, אולי אף פחות. 

הוא עצמו היה מובטל לאורך זמן, למרות השכלה שקיבל בחו"ל. איימן מסביר שהסיבות שהביאו להתקוממות ב־2010 לא נעלמו, שהכלכלה רק שקעה במשבר חריף יותר ושהאנשים של בן עלי כבר חוזרים לשלטון. הדבר הטוב היחיד שהוא מסוגל לומר על א־סבסי, ועוד בחיוך, דווקא קשור בגילו המופלג: "היו לנו עד עכשיו שני נשיאים. אחד שלט במדינה 30 שנה ושני - עוד 23 שנה. לפחות אנו יכולים להיות בטוחים בכך שא־סבסי לא יתמודד לכהונה נוספת". 

איימן אינו קונה את השבחים הרבים שהמערב מרעיף כרגע על תוניסיה ועל הנשיא הנבחר. "ודאי שהמערב מעדיף שיהיה שקט אצלנו, שלא נהיה כמו לוב או סוריה. אבל לא יכול להיות שהפתרון הוא לחזור אחורה בזמן, לעידן בורגיבה", הוא מוסיף.

ובכל זאת, למרות הביקורת, היום תוניסיה מרשה לעצמה קצת לחגוג ולהתרפק על ההישגים של האביב הערבי שלה. לנשיא החדש צפויה תקופה לא קלה - הוא אמור לפתור את סוגיית ההלוואה הענקית מקרן המטבע העולמית שארצו צריכה להחזיר, ולהחליט אם כדאי להכניס את כל המדינה לחוב ולקחת הלוואה נוספת, שתושקע בכלכלה המקומית. 

נשים במהלך הבחירות בבירה תוניס 

לא־סבסי צפויה התמודדות לא קלה עם אלפי הג'יהאדיסטים הסונים, שבקרוב יחזרו הביתה משדה הקרב הסורי, והוא אמור לממש את הציפיות הגדולות של הצעירים, שכמעט לא השתתפו בבחירות ועתה יבחנו כל צעד שלו בסקפטיות. לפני ארבע שנים תוניסיה התנערה מרודנות. השאלה היא האם תוכל המדינה הצפון־אפריקנית לעבור לשלב הבא, הלכה למעשה. 

צילומים: אי.פי.אי, אי.אף.פיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו