"אפשר לפתור את בעיית הדיור בשלוש שנים"

אם יש דבר אחד שחברי הליכוד מברכים עליו, הרי מדובר בהקדמת הפריימריז שיזם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בהתחלה כולם רוצים כמה שיותר זמן; להיערך, להתארגן, לגייס כספים.

אבל אחרי שלושה שבועות של ארבע בריתות ביום, שלוש חתונות בערב, אינספור פגישות, חוגי בית מדן ועד אילת ועיניים טרוטות מחוסר שינה, כעת נפשם רק חושקת שהסיוט הזה ייגמר כבר. ביום רביעי הבא זה יקרה, אבל אז יתחיל עניין מורט עצבים לא פחות: ההמתנה לתוצאות. על פי ההערכה, מכיוון שהבחירות יהיו ידניות - הפקת לקחים מקריסת המחשבים בפעם הקודמת - התוצאות יתקבלו רק בואכה יום שישי.

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

המינוי האחרון של סגני השרים שביצע נתניהו בקרב סגני שרי הליכוד אינו מנותק מהקשר פוליטי. כפי שחשדו כמה גורמים בתנועה, נתניהו אכן חפץ ביקרם של ציפי חוטובלי, צחי הנגבי ואופיר אקוניס, שאותם מינה לפני הפריימריז. למינוי השרים הוא ממתין כרגע, ואת חברי הכנסת שאינם חברי ממשלה הוא לא יכול למנות בשל מניעה חוקית, בהיות הממשלה ממשלת מעבר.

אחרי הפריימריז מתכוון נתניהו למנות שורה של שרים. מי שמצפה לקבל את השדרוג המשמעותי ביותר הוא ישראל כץ, שימונה לשר האוצר. תיק המשפטים עשוי לעבור לידיו של יובל שטייניץ, שגם אותו נתניהו היה רוצה לראות מתברג במקום גבוה ברשימת הליכוד הבאה.

לפני שנתיים התחייב כץ להוריד את מחירי הרכב על ידי פתיחת השוק לתחרות. בשבועות הקרובים, עוד לפני הבחירות, תערוך הכנסת ישיבה מיוחדת ותאשר סופית את הרפורמה. לדברי כץ, התוצאות יהיו מיידיות. "זו המהפכה הצרכנית הגדולה ביותר שהיתה כאן זה הרבה שנים", אמר השבוע, "הרכבים, חלקי החילוף וכל מה שקשור לזה יהיו זולים יותר. הממשלה קיבלה החלטה לאמץ את הרפורמה, אבל החקיקה לקחה יותר מדי זמן. נותרו סעיפים לקריאה שנייה ושלישית, סיכמנו שיהיו דיונים בפגרה והצבעה, וההבטחה שנתתי - תקוים".

 שר האוצר לשעבר יאיר לפיד הגדיר את ההחלטה לאשר את פיתוח התשתיות ביהודה ושומרון כתעמולת בחירות. זה נכון?

"זו אמירה אומללה. הוא עצמו אישר את זה כשר אוצר. חייבים לטפל בנושאי התשתיות, וחייבים לזכור שבטיחות ביו"ש היא גם עניין ביטחוני. כמו שכל ילד באום אל־פחם וברעננה זכאי לקבל שירותים מהמדינה, כך גם תושבי יהודה ושומרון. מי שטוען אחרת, טועה - שלא לדבר על העניין הערכי והביטחוני של חיזוק היישובים. זה יותר חשוב מתוכנית מע"מ אפס, שתיכננו לפזר עליה מיליארדים בלי שום הוכחה כי מחירי הדירות אכן יירדו".

אחרי שש שנים רצופות בשלטון, אולי לציבור כבר נמאס? עם איזו בשורה מגיע הליכוד לבחירות האלו?

"התחושה לא נכונה, כי לא השלמנו את הקדנציה. נתניהו נבחר לפני שנתיים וכולם ידעו שהוא יהיה ראש ממשלה, אבל כמחאה הצביעו מימין לבית היהודי ומשמאל ליש עתיד, והליכוד נשאר קטן. בגלל זה הולכים עכשיו לבחירות. הממשלה הזאת לא יכולה להשיג את מה שהשיגה הממשלה הקודמת, כי היא כיהנה רק שנתיים. צריך לקחת את כל התקופה של שש השנים ולראות את השיפור בכל התחומים - מבחינה ביטחונית, מבחינה כלכלית, מבחינת תשתיות, מבחינת רפורמות. עכשיו הבחירות הן כדי לקבל מנדט לעוד ארבע שנים.

"שר האוצר קיבל בשנתיים האלו עוצמה וסמכויות: הוא קיבל את דרישתו לעמוד בראש קבינט הדיור, נקבע שאין סמכות ערעור על החלטותיו. הוא קיבל מה שהוא רצה. כמו שאין אחריות בלי סמכות, זה עובד גם הפוך - הוא נושא באחריות. הוא קיבל את סמכויות העל, אפילו מעל שר השיכון, בנושא הדיור. כולנו היינו בקבינט שהוא הוביל, ואחרי שנתיים לא רואים מגמה ודאית שהיתה מביאה לפתרון העניין הזה. הוא קיבל המון קרדיט וכוח בנושאי יוקר המחיה והדיור, והוא לא מימש דבר ממנו.

"עם זאת, הוא חלק מהממשלה וראש הממשלה נושא באחריות כוללת. לכן נתניהו החליט שהוא לא יכול להמשיך, וקיבל החלטה לא פשוטה ללכת לבחירות כדי שיוכל לנווט את כל הנושאים האלה כפי שצריך".

ציפי לבני ויאיר לפיד ישבו עם ראש הממשלה בכל הדיונים על כל הנושאים, וכעת הם מותחים עליו ביקורת קשה. מה הם יודעים שאנחנו לא?

"ראשי מפלגות הקואליציה לשעבר מתבטאים עכשיו, ולמעשה לראשונה הציבור מבין את חוסר ההרמוניה שהיה בממשלה. האמת נחשפת. רואים עם מה נתניהו חי בממשלה. הם לא קיבלו את מרותו בתחומים מרכזיים".

לדברי כץ, "אני משוכנע, כמי שהוביל עם ראש הממשלה מהפכת תשתיות שלא היתה כמוה, שבתוך שלוש שנים אפשר לפתור את בעיית הדיור. חייבת להיות עבודה בהרמוניה בין שר האוצר לראש הממשלה, וכן חייבת להיות תחרות בענף, בשיווק הקרקעות ובבנייה עצמה. עסקו יותר מדי בתמריצים לקבלנים, אבל הוכח שזה לא מגיע לכיסו של הרוכש הבודד. התחרות תגרום להיצע גדול יותר ולהורדת מחירים".

יגידו שהדברים שאתה אומר עכשיו הם בגדר עוד הבטחת בחירות.

"על כל דבר יגידו את זה, אבל כולם אומרים. עכשיו הציבור צריך להחליט על מי הוא סומך שיבצע. אתן דוגמה ממה שעשינו בתחבורה; יש היום הרבה חברות זרות שפועלות בתחום התשתיות: כבישים, מסילות ברזל, שדות תעופה ונמלים. יש שתי חברות ישראליות שבונות את הנמל החדש בחיפה, וחברה סינית שבונה את הנמל באשדוד. לעומת זאת, אין שום חברת בנייה זרה שפועלת בישראל. זה מפני שהעלות העיקרית היא על הקרקע עצמה, לא על הבנייה. בעלת הקרקע היא המדינה, ולא יכול להיות שהיא תגבה עליה מחירים כה גבוהים. ברגע שהמדינה תוריד מחירים, בפרט במקומות שיש לה אינטרס שיבנו, תיפתח תחרות של חברות בנייה - וכולם יראו איך מכל העולם מגיעות חברות לבנות בישראל. זה ייצור תחרות, ואז גם הורדת מחירים".

אבל יש לזה מחיר. חברות הבנייה הישראליות עלולות להיפגע.

"אמרו גם על השמיים הפתוחים בתעופה שהמהלך יפגע בחברות ישראליות. בפועל, יותר אנשים טסים בגלל המחירים הנמוכים, ולכן גם החברות הישראליות מרוויחות. העוגה גדלה. כך גם היה בסלולר; מחירי המכוניות ירדו, כי תהיה תחרות על הרכב; כך בבנייה - בתוך שלוש שנים נראה כאן בתים זולים עומדים ומוכנים למכירה. השאלה היא למי מאמינים: לנו - לליכוד ולראש הממשלה - או לאחרים שמבטיחים ולא הוכיחו את עצמם, או לכאלה שהבטיחו ולא קיימו".

נשמע שאתה כבר מכין תוכניות לתפקיד שר האוצר. הובטח לך שתתמנה לתפקיד?

"קודם ייערכו פריימריז לרשימת הליכוד. לאחר מכן אני מעריך שאמונה לשר האוצר, נוסף על תפקידי הנוכחי".

ראש הממשלה כבר הודיע לך על כך?

"אני אהיה שר האוצר. כך אני מאמין. אני צריך לשבת עם ראש הממשלה ולהכין את הנתונים, כמו שהלכנו להכין יחד את הרפורמה בנמלים. תיאמנו הכל עם ההסתדרות, עם העובדים, וכל זה בלי שום שביתה. יו"ר ההסתדרות הקודם ניסה לפעור סדק ביני לבין נתניהו, אבל נתניהו לא איפשר את זה. הוא שלח אותו אלי".

מה אתה אומר על ריבוי בכירי הליכוד שפורשים לאחרונה?

"הליכודניק מקבל מחמאות רק כשהוא פורש. כשהוא מחליט לחזור, חוזרות גם המתקפות עליו. פתאום הם מדברים בנוסטלגיה על ז'בוטינסקי, בגין, שמיר. אני זוכר את המתקפות שהיו על שמיר ובגין. אנשים פרשו מהחיים הפוליטיים עקב נסיבות שונות: בשל תחושת מיצוי, או מפני שלא נבחרו. במפלגות אחרות זה אחרת. אנחנו נראה עכשיו מחזות של אנשים שהיו להם חיים קלים, כי ראשי מפלגה מינו אותם בלי שקיבלו את אמון הציבור - אבל כעבור תקופה, אותו ראש מפלגה מחליט שנמאס לו מאותו אחד והוא מעיף אותו. אי אפשר לערער על ההחלטה הזו. לעומת זאת, בליכוד אתה פונה ל־100 אלף איש ומבקש שיתמכו בך. אני מעדיף להיבחן על פי מעשיי. אני מעדיף את העימות ההיסטורי עם מפלגת העבודה. אצל האחרים יש הפתעות, וזה מביא לחוסר אמון במערכת הפוליטית. אני חושב שצריך לקבוע כללים אחידים למפלגות על ידי חוקים בכנסת. אפשר לחוקק חוק שיהיה בהידברות עם כולם ויחייב את כולם.

"חברי הכנסת דוד צור, אלעזר שטרן ועמרם מצנע הם אנשים בעלי זכויות. כולם בעלי דרגות בכירות. המנהיגה שלהם נמלטה כי תפסה עיסקה טובה. היא לא מביטה לאחור. היא מצאה סידור עבודה, והם נשארים תלויים באוויר בלי מסגרת. אילו היו בליכוד, זה לא היה קורה להם. הם היו פונים ל־100 אלף חברים ומבקשים מהם לבחור בהם. לצערי אנחנו נראה את זה עוד מעט במפלגות נוספות; ח"כים שעלו כמטאורים ויירדו עוד מעט ככוכב שביט דועך, בלי קשר לעשייה הציבורית, רק כגחמה של המנהיג".

להתגבר ולהתברג

17 חברי כנסת מתמודדים על 16 מקומות ברשימה הארצית. לפחות אחד יישאר בחוץ, אם לא יותר. את גלעד ארדן נתניהו מינה לשר הפנים, מה שמלמד על החשיבות שהוא מייחס למיקומו במקום גבוה ברשימה, נוסף על הפופולריות שלה הוא זוכה בתנועה. גם סילבן שלום זוכה לתמיכה של מתפקדים רבים וצפוי להתברג במקום גבוה. זאב אלקין יתברג אף הוא, על פי הערכות, בעשירייה הראשונה.

בניגוד למשה פייגלין, שזכה להערכה על כך שהסיר את מועמדותו לראשות המפלגה ועשוי להרוויח מכך בפריימריז לרשימת המפלגה, דני דנון בחר להישאר במירוץ - מה שעלול לגרום לאובדן מקומו בחמישייה הראשונה. מצד אחד, הצרות שעשה לנתניהו עלולות לפגוע בו. מצד אחר, העובדה שיחסית יישר עימו קו בישורת האחרונה יכולה להעניק לו נקודות זכות.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין זוכה לתמיכה גדולה של מחנה הימין, ולאחרונה גם של חיים כץ, הנחשב לאחד הכוחות המשמעותיים בשטח מבחינת הליכוד. חיים כץ תומך גם בישראל כץ. אדלשטיין, אלקין וכן יריב לוין כרתו ביניהם ברית של תמיכה הדדית. בליכוד פועלות שלוש קבוצות באגף הימני: מנהיגות יהודית של פייגלין, שמריצה הפעם מועמד מטעמה - מנכ"ל התנועה שי מלכה; המטה הלאומי של שבח שטרן, המתמודד אף הוא ברשימה הארצית, והקבוצה של גרשון מסיקה ויוסי דגן ממועצת השומרון.

גם הקרב על המשבצת הנשית מעניין למדי: חוטובלי הנתמכת על ידי רה"מ נתניהו, גילה גמליאל ששמרה גם היא על נאמנות וזוכה לתמיכה רבה בפריפריה וכן מירי רגב, שאותה מריץ בעיקר גדעון סער. הוא אמנם פרש מהחיים הפוליטיים, אולם גיסותיו בליכוד ממשיכים לפעול במלוא המרץ לבחירתה.

בעוד כל חברי הליכוד מתרוצצים מאולם לבית, מחתונה לבר מצווה, נאלץ שר הביטחון משה יעלון להקדיש את רוב זמנו למשרד שעליו הוא מופקד. הדבר יכול לעלות לו במקום ברשימה מחד גיסא, אולם לסייע לו לזכות לאהדת המתפקדים מתוקף תפקידו מאידך גיסא. השבוע עסק יעלון בדיונים ביטחוניים בעקבות ההיתקלות ברצועת עזה ותחושת ההתחממות בגיזרה. בשתי מערכות הבחירות האחרונות נפתחה בד בבד מערכה צבאית ברצועה. מי יודע מה יהיה הפעם.

קיימים שני מועמדים מחוץ לסיעת הליכוד, המתמודדים ברשימה הארצית ונחשבים בעלי סיכוי להיכנס במקומות ריאליים. האחד הוא השר לשעבר אבי דיכטר, שעבר לליכוד מקדימה ובשנתיים האחרונות ביצע חריש עמוק בשטח.

השני הוא סגן השר לשעבר מיכאל רצון. בפעם הקודמת שהתמודד, לפני בחירות 2009, הגיע למקום ה־20 ברשימה - אולם נדחק ממנה לאחר הליך משפטי של נתניהו. עיקר ההליך נועד לדחוק דווקא את משה פייגלין, בתקופה שבה השניים היו יריבים מרים. בליכוד זוכרים לרצון את פיטוריו מהממשלה על ידי שרון, על רקע התנגדותו לתוכנית ההתנתקות.

רצונו של נתניהו לשמור את אקוניס במקום גבוה ברשימת הליכוד נובע, בין השאר, מיכולותיו הרטוריות של מי שהיה יועצו הקרוב, עניין נחוץ ביותר בתקופת בחירות. השבוע הגיע אקוניס לחוג בית בנוכחות כמה עשרות ראשי סניפים ופעילים, שאירח אריאל נחום - פעיל ליכוד מרכזי מפתח תקווה, ששימש עד לאחרונה יועצו של יו"ר הכנסת. במהלך האירוע תידרך אקוניס את הפעילים כיצד לשכנע את מקורביהם לצאת לשטח ולפעול למען בחירת הליכוד, וזכה לתשואות רמות. גם צחי הנגבי, גילה גמליאל ומיכאל רצון נכחו במקום. נחום, שהיה פעיל במחנה שאול מופז בקדימה, הצליח להעביר כמה מאות תומכי קדימה חזרה לליכוד. חלק גדול מהם יתמכו בדיכטר ובהנגבי, שעשו את אותה דרך.

דמות מעניינת נוספת שמתמודדת ברשימה הארצית היא נפתלי נאור, בנה של מרים נאור, שתתמנה בעוד שבועיים לנשיאת בית המשפט העליון. למרות הקושי הרב להתברג לרשימה הארצית, בליכוד התלוצצו כי בחירתו טומנת בחובה יתרון: בית המשפט העליון יתקשה להתערב בהחלטות הכנסת, בשל ניגוד העניינים התמידי שבו תהיה הנשיאה.

מועמדים נוספים הם גבי קדוש, יועצו של נתניהו, שמתמודד על מחוז הדרום, ונאווה בוקר, אלמנתו של ליאור בוקר, שנהרג באסון השריפה בכרמל, שמתמודדת על משבצת האישה החדשה.

במגזר הלא יהודי המועמד הבולט הוא איוב קרא. 

תקומת הדמוקרטיה

במוצאי השבת התכנס מרכז מפלגת תקומה באכסניית בית וגן בירושלים, והכריע על המשך השותפות עם הבית היהודי. עמדה זו היתה מנוגדת לעמדה שהציג יו"ר המפלגה אורי אריאל, אם כי היה ניכר שלא עשה כמיטב יכולתו להכריע בעד הפילוג. אריאל היה יכול להציג לחברי המרכז הסכם חתום וגמור עם מפלגתו של אלי ישי, ולבקש ממרכז תקומה לשמש חותמת גומי - בדיוק כפי שעשה הרצוג עם ועידת מפלגתו.

אין ספק שתקומה הוכיחה רמת דמוקרטיה שאיש לא העריך שיש בה. מנגד, להחלטה השבוע עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת מבחינתה. חברי תקומה, שיותר מטובת מפלגתם חשבו אולי על הבעת סולידריות עם אורית סטרוק (שהיתה נפלטת מהכנסת לו האיחוד עם ישי היה יוצא אל הפועל), לא הבינו כנראה כי נפתלי בנט כלל לא מעוניין בהם.

אחרי שאישר מרכז המפלגה את האיחוד חזר אריאל לבנט, שהתכחש בינתיים לסיכומים שהושגו ביניהם. בינתיים ברח חלק גדול מרבני המפלגה למפלגתו של אלי ישי.

המשמעות היא שבנט שיריין ארבעה מקומות ברשימתו - בעוד מחצית או יותר ממצביעי אותם ארבעה בכלל לא ישלשלו לקלפי את פתק הבית היהודי, אלא את זה של ישי.

לפיד במצוקה 

יאיר לפיד ממשיך לגלות סימני מצוקה מתקדמים. לראשונה זה שנתיים חזר לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - קמפיין.

הוא מדבר יפה וברהיטות, אלא שבניגוד לסיבוב הקודם הפעם הוא מחזיק על גבו חטוטרת לא קטנה - תפקודו כשר האוצר.

בכל הסבריו על מצב הכלכלה הגרוע, שבו הוא מנסה מטבע הדברים להאשים את נתניהו, מתייחס לפיד לדבר אחד: התקציב החברתי שנמנע כעת, כשנתניהו החליט, כדבריו, ללכת לבחירות מיותרות. יש כשל מובנה בטיעון הזה. התקציב שהיה עובר בימים אלה, אלמלא הכנסת היתה מתפזרת, היה עשוי להשפיע על המצב הכלכלי רק בעוד כמה חודשים אם בכלל. איך זה קשור למצב העוני, שניסה "להתלבש" עליו ועל הורדת דירוג האשראי של ישראל? הרי אלו דברים שקרו בתקופתו. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו