"אובאמה לא פופולרי בישראל, ובצדק"

נשיא ארה"ב ברק אובאמה מן הסתם ייחל לרוב אחר בקונגרס האמריקני. נו, אז הוא ייחל. אחרי בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר, בבית הלבן יודעים שהנשיא לא הולך לקבל הנחות בשנתיים האחרונות שלו בתפקיד. בייחוד לא ממנהיג הרוב הרפובליקני החדש בסנאט, הסנאטור מיץ' מק'קונל, שהפך אחרי בחירות האמצע לאחד האנשים החזקים והמשפיעים ביותר בוושינגטון.

"זה לא סוד שאובאמה אינו פופולרי בישראל, ובצדק", אומר מק'קונל (72) בראיון מיוחד ובלעדי ל"ישראל השבוע", "לדעתי, בהרבה מהחלטותיו התקבל הרושם שהוא אינו בעל ברית איתן כמו קודמיו בתפקיד". אובאמה יבקש, מן הסתם, להוכיח לקונגרס באמצעות הוראות נשיאותיות שהוא אינו "ברווז צולע". מק'קונל, הסנאטור מקנטקי, ינסה להוכיח שההפך הוא הנכון וגם שיחסי הכוחות השתנו. דבר אחד בטוח: לא יהיה משעמם בוושינגטון בשנתיים הקרובות.

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ברווז או נמר

אלה ימי ערב חג המולד והשנה החדשה, אולם במשרדו של מק'קונל עובדים שעות נוספות. הוא ועוזריו עמלים ארוכות לקראת ינואר, החודש שבו הסנאט החדש - על הרוב הרפובליקני שבו - יתחיל לעבוד. קנטקי, המדינה ה־15 של ארה"ב, מייד מעלה בראשנו הקשרים קולינריים (קנטקי פרייד צ'יקן, כמובן, וגם הבורבון המקומי המפורסם). אלא שהיום היא דווקא מעוררת אסוציאציות של סנאטורים גדולים בהיסטוריה של המדינה, כמו הנרי קליי (1852-1777), שאמר פעם "אני מעדיף להיות צודק מאשר נשיא". זה לא מנע ממנו לרוץ לנשיאות שלוש פעמים, ולהיכשל. זה גם לא עצר אותו מלהיות אחד הנואמים הגדולים אי פעם בקונגרס, לתעב עבדות ולמנוע במשך 40 שנה מלחמת אזרחים, שפרצה אחרי מותו. אתמול, כאמור, קנטקי התגאתה בקליי. היום היא מתגאה במק'קונל. 

הוא נבחר לראשונה לסנאט ב־1984, השנה שבה הנשיא רונלד רייגן זכה בקדנציה שנייה. מאז הוא נבחר שוב ושוב לסנאט, והפך היום לסנאטור המכהן בתקופה הארוכה ביותר בתולדות קנטקי. 

אני מגיע לבניין הסנאט המהודר והמרשים. בקבלה מתעניינים לדעת לאן מועדות פניי. חדר S230, אני אומר. עם מי תיפגש? שואלים. עם מנהיג הרוב הרפובליקני, אני עונה. אני מבחין במבט המופתע; אני עתיד לשוחח עם אחד הפוליטיקאים המבוקשים ביותר לראיון בימים אלה.

אני עולה לקומה השנייה. מק'קונל, מלווה בעוזריו, מצפה לי בלשכתו המהודרת, אך הצנועה והמעוצבת בטעם טוב. לפני הכניסה, סמוך למזכירת הלשכה, יש ציורי קיר של בוש הבן, בוש האב והנשיא רייגן. מק'קונל היה סנאטור תחת כולם. הוא גם עבד תחת קלינטון ואובאמה. על הצילומים שלהם מוותרים בלשכה. 

פוליטיקה היא עסק משפחתי אצל מק'קונל. רעייתו השנייה של הסנאטור מקנטקי, הלן צ'או, היא אמריקנית ממוצא טיוואני. היא כיהנה כמזכירת העבודה בממשל האמריקני בשנים 2009-2001, שנות כהונתו של הנשיא בוש הבן. 

ביום פגישתי עם הסנאטור, העיתונים עוסקים רק בדבר אחד: ההודעה של אובאמה על חידוש הקשרים הדיפלומטיים עם קובה. אלמלא מק'קונל היה רפובליקני, שמן הסתם מתנגד לצעד הדרמטי, יכול מאוד להיות שהייתי מגיע עם סיגר. המקום והמעמד בהחלט הולמים. 

הגעתי אתמול לוושינגטון למה שנראה כיום היסטורי עבור אמריקה. האם לדעתך מדובר גם ביום טוב עבור ארה"ב?

"אני חושב שההודעה של הנשיא (על כוונתו לחדש את היחסים עם קובה) היא משגה חמור. הצעד הזה רק יחזק את האחים קסטרו, מפני שמעתה הם יוכלו לקבל הון זר ולהמשיך לנהל משטר דיכוי אכזרי. יש כמה סנאטורים ממוצא קובני - רוברט מננדז מהמפלגה הדמוקרטית (מניו ג'רזי), מארקו רוביו מהמפלגה הרפובליקנית (מפלורידה) - ושניהם גינו בנחרצות את המהלך. הם עשו בדיוק כמו הסנאטור טד קרוז (רפובליקני מטקסס), שגם הוא ממוצא קובני. מעניין שגם ה'וושינגטון פוסט' התנגד לו. מדיניות החוץ של הנשיא אובאמה מתגמלת את אלו שמדכאים את בני עמם. לעומת זאת, החברים שלנו בעולם כבר לא יודעים אם אנחנו נעמוד לצידם בעיתות משבר".

הנשיא אובאמה אמר שהחוקה מאפשרת לו לעקוף את הקונגרס באמצעות הוראות נשיאותיות. לאחרונה הוא עשה שימוש בכלי זה כדי לשנות את המדיניות כלפי מהגרים בלתי חוקיים. האם אובאמה ברווז צולע או נמר פצוע?

"ובכן, התשובה היא שאובאמה ימשיך לכהן כנשיא עד ינואר 2017. תמיד יהיו חילוקי דעות בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת בכל הנוגע לסמכויות הנשיא. בין שיש לו סמכות כזו ובין שלא, מדובר במשגה פוליטי מהמעלה הראשונה, מפני שעכשיו יהיה לנו הרבה יותר קשה לעבוד יחד (עם הדמוקרטים) כדי להשליט סדר בבלאגן ההגירה. כמובן, הפעולה הזו לא תמנע מאיתנו לפעול בסוגיה. אנחנו בהחלט מתכוונים לפעול לצמצום ההסתננויות מהגבול. ישראל מתמודדת עם תופעה דומה. אני חושב שהציבור האמריקני, די בצדק, ימשיך להטיל ספק ביעילות של צעדי הממשל כל עוד הגבול לא מאובטח דיו. אשתי הגיעה לפה כשהיא היתה בת שמונה, בלי שידעה ולו מילה אחת באנגלית. אמריקה היא אומה המבוססת על מהגרים, בין שהגיעו לפה בשנים האחרונות ובין שהגיעו מוקדם יותר. עם זאת, עלינו לוודא שהגבול שלנו לא פרוץ לרווחה. עלינו ליצור מערכת שתאפשר הגירה חוקית ומסודרת".

סיקרתי את הבחירות לקונגרס לפני כמה שבועות. הרשה לי לברך אותך על תפקידך החדש כמנהיג הרוב בסנאט. האם בחירות אלו מרמזות על הצפוי להתרחש בבחירות לנשיאות ארה"ב בעוד שנתיים? האם יש לך מועמד מועדף בבחירות 2016?

"לא. יש לי עבודה מפה עד הודעה חדשה. אני כמובן מאוד מחבב את עמיתי, הסנאטור ראנד פול מקנטקי, אשר עשוי לרוץ לנשיאות. כמובן, אם אכן יציג את מועמדותו, ארצה לתמוך במישהו מהמדינה שלי. יש לי עבודה רבה פה בסנאט - זה לא פשוט להחזיר את הגוף המחוקק למסלולו הנכון. בשנים האחרונות הסנאט פעל בצורה שונה מבעבר. צריך להביא לפתיחות רבה יותר, עלינו לאפשר הצגת תיקונים לחוקים ולאפשר דיונים נוקבים. בשנים האחרונות כל זה לא היה קיים כמעט. יש הצעות חוק רבות אשר עשויות, לדעתי, לקבל תמיכה משתי המפלגות. אני לא יודע מה תהיה עמדתו של הנשיא בנוגע להצעות אלו, אין לי דרך לדעת אם הוא יחתום על החוקים לאחר אישורם במקום להטיל וטו, אבל אנחנו ננסה להחזיר את הסנאט למסלולו. הסנאט לא עבד בשנתיים האחרונות. עכשיו הדברים ישתנו".

כשאובאמה מאריך בדיבורים

האם השנתיים האחרונות לממשלו של ברק אובאמה יתאפיינו בעבודת צוות בין הסנאט לבית הלבן, או שמא דווקא במריבות נוספות?

"אני חושב שיהיה שילוב של שני הדברים. יצא לי ולנשיא לדבר לפני שבועיים. יש רשימה שלמה של דברים שעליהם אנחנו לא יכולים להסכים, אבל ניסינו לראות איפה כן אפשר להגיע בכל זאת לעמק השווה. אפשר להגיע להסכמה חוצת מפלגות בענייני סחר, בענייני מס ובבניית תשתיות. אני מקווה שנסכים על דברים שישרתו את אמריקה". 

בירושלים מוטרדים מאוד מהאפשרות של חתימת הסכם גרעין רע עם איראן. האם גם הקונגרס מוטרד מכך, והאם במקרה שכזה תהיו מוכנים ללכת לעימות מול הבית הלבן, ואפילו תטילו סנקציות חדשות על האיראנים?

"אם אני הייתי ראש ממשלת ישראל, הייתי מאוד מוטרד מהמהלך האחרון של הנשיא בכל הנוגע לקובה. הייתי מוטרד מכך שאולי הנשיא אכן מוכן להגיע להסכם רע עם איראן". 

לדבריו, יש שתי הצעות חוק בסנאט שעוסקות בנושא: אחת שהגישו הסנאטורים רוברט מננדז ומארק קירק להטלת סנקציות נוספות על איראן; ואחרת, שהוגשה על ידי הסנאטור בוב קורקר, היו"ר החדש של ועדת החוץ של הסנאט, ונועדה לחייב את הנשיא לבקש מהקונגרס לאשרר כל הסכם עם איראן. "אחת מהצעות החוק נמצאת בוועדת הבנקאות, והשנייה נמצאת בוועדת החוץ", אומר מק'קונל, "אני צופה ששתי הוועדות יתחילו לדון בהצעות האלו כבר עם השבעת הקונגרס בינואר, ונראה אם יש דרך להעביר אותן למליאת הסנאט".

האם אתה חושב שצריך היה לנופף באופציה הצבאית מול האיראנים?

"לדעתי, לא צריך לפרט מה האופציות שלנו. אני כן חושב, בדומה לממשלה הישראלית, שמדובר באיום קיומי על מדינת ישראל. כבר כמה פעמים שאלתי את עצמי אם הצהרתו של הנשיא - שבכוונתו לסכל את התגרעונתה של איראן - משקפת את כוונותיו האמיתיות. לנוכח הדרך שבה הוא מתמודד עם הסוגיה, כלל לא ברור אם זו אכן כוונתו, כי עד עכשיו התנהלותו היתה צפויה מראש. בזמנו הוא אפילו לא רצה להטיל על איראן את הסנקציות שגרמו לה לחזור לשולחן המו"מ; אנחנו הטלנו אותן. אחרי שעשינו זאת הוא חתם על החוק, אבל הוא לא זה שיזם את החקיקה. לזכותו ייאמר שהוא וגורמים אירופיים נוספים השתמשו בסנקציות על מנת להחזיר את איראן למו"מ. ההצעה של קירק אומרת כך: אם לא יושג הסכם עם האיראנים לאחר תקופה מוגדרת מראש, יוטלו באופן אוטומטי סנקציות נוספות. אך בינואר, במהלך נאום 'מצב האומה', הנשיא אמר שיטיל וטו על הצעת החוק הזו אם תגיע לשולחנו. בכך הוא למעשה שלח מסר לאיראנים, שאולי עדיף לא להתייחס לשיחות ברצינות. ביולי, כאשר השיחות הסתיימו ללא כלום, הוא לא נקט שום צעד אלא פשוט האריך אותן עד נובמבר. ואז, בנובמבר, חזיתי שגם הפעם הוא יאריך את השיחות - ואכן כך היה. זו ההארכה השלישית במספר. אני חושב שאין דבר פשוט יותר מלהגיד לאיראנים שאם עד תאריך מסוים לא יגיעו להסכם, הם ייאלצו להתמודד עם מצב קשה יותר, לא עם מצב טוב יותר. אני צופה ששתי הוועדות יגישו את ההצעות למליאה, ואז יהיה עלי להחליט על תאריך להצבעה".

הזכרת את סוגיית הווטו של הנשיא. וושינגטון הרגילה אותנו לווטו אמריקני, במקרה שההחלטות שפוגעות בישראל עולות במועצת הביטחון. לאחרונה אנו רואים שזה כבר לא מובן מאליו. האם הקונגרס יאפשר להחלטות על הכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית לעבור ללא מחאה?

"אני בהחלט מקווה שהנשיא יטיל וטו אם הפלשתינים ינסו לעקוף את המו"מ ולקבל הכרה בלי להגיע קודם להסכם עם ישראל. אם ארה"ב לא תטיל וטו על ניסיון כזה של הרשות הפלשתינית, זו תהיה שערורייה. במקרה כזה, אפשר בהחלט לצפות שהקהילה היהודית תתעמת עם הנשיא".

"החלטות גרועות"

התקשורת אוהבת לדווח על פגיעה ביחסי ישראל־ארה"ב, ועל כך שראש הממשלה בנימין נתניהו חיבל ביחסים אלה. האומנם?

"לא זכור לי מקרה כמו המקרה הנוכחי, שבו היחסים בין ישראל לנשיא האמריקני בשפל כה עמוק. לא ראיתי משהו כזה בכל שנותיי בסנאט ואפילו לפני כן. לעומת זאת, היחסים בין ישראל לקונגרס טובים מאוד והתמיכה חוצה מפלגות. זה לא סוד שאובאמה אינו פופולרי בישראל, ובצדק. לדעתי, במקרים רבים הוא נטה לכיוון שיכול להוביל את הישראלים להאמין שהוא אינו בעל ברית איתן כמו קודמיו בתפקיד".

אתה מכיר את נתניהו, פגשת אותו. האם באמת קשה כל כך לעבוד עימו?

"זה לא הרושם שאני קיבלתי. אני מכיר אותו כבר 20 שנה. אני מחבב אותו. הוא מכיר את המדינה שלנו היטב, ולכן קל מאוד לדבר איתו על הדברים שקורים פה. אנחנו ביחסים טובים, והם תמיד היו כך, גם כשהוא לא היה ראש ממשלה".

יום לפני הבחירות לנשיאות ב־2008, הייתי בעצרת בחירות של אובאמה במנאסס, וירג'יניה. היו 100 אלף איש בעצרת, שבאו לשם רק כדי לראות את המועמד. כיום, שש שנים אחרי, עם פרס נובל ביד, האם העולם נמצא במקום בטוח יותר?

"לא. למעשה אין אפילו תחום אחד שהשתפר מאז, בתוך ארה"ב או בכל הנוגע למעמדה בעולם. אני תמיד נזכר בנאום של הנשיא בקהיר, ביוני 2009, שבו הוא הטיל ספק באופי המיוחד של ארה"ב וטען שאם כולנו נשב ונדבר, הכל יבוא על מקומו בשלום. הנשיא, בשורה של החלטות, גרם לכך שמעמדה של ארה"ב נמצא בשפל שלא זכור לי כמותו. הגרועה מכולן היתה ההחלטה לא להשאיר כוחות בעיראק. ההחלטה הגרועה השנייה: לא לעזור למורדים הסורים, כשהם יכלו להפיל את משטרו של הנשיא בשאר אסד. ההחלטה הגרועה השלישית: להתעלם מסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה. הנאום של הנשיא החדש של אוקראינה בפני שני בתי הקונגרס היה אחד הנאומים האפקטיביים ביותר ששמעתי. הוא אמר לנו תודה על השמיכות ששלחנו לו - אבל בין השורות, הוא רצה לומר שכאשר הם ביקשו עזרה בהדיפת הרוסים, כל מה שעשינו היה לתת להם שמיכות ומנות קרב". 

הנשיא, ממשיך מק'קונל, עדיין מתחבט בסוגיית השארת כוחות אמריקניים ביום שאחרי הנסיגה מאפגניסטן. "אתמול היה כאן מישהו שאיבד שם רגל", סיפר לי, "הוא נשאר בצבא, נגד כל הסיכויים, והוא עדיין משרת ביחידה קרבית אף שיש לו פרוטזה. שאלתי אותו אם יהיה חכם לא להשאיר כוח מצומצם, והוא אמר לי: 'ברור שזו תהיה טעות'. כשיש כוחות מאחור, כמו הכוחות שנשארו באירופה וביפן לאחר מלחמת העולם השנייה ובחצי האי הקוריאני אחרי מלחמת קוריאה, הם נוטים לעזור לייצב את האזור. אז אם להיות כן איתך, אין אפילו מקרה אחד שבו אוכל לציין את פועלו של הנשיא לטובה. לכן לא מפתיע שרק קצת יותר מ־40 אחוזים תומכים בו בסקרים, ושהרבה מאלה שתמכו בו בקונגרס כבר אינם שם בעקבות הבחירות של 2010 ו־2014. לנשיא עדיין נשארו שנתיים עד לסוף הכהונה שלו, ואני מקווה שהוא ימצא את הדרך לעבוד בצוותא ולהוביל את המדינה קדימה. אבל בכל פעם שצצה בי תקווה שאולי הפעם נעבוד יחד - הוא פועל באופן חד־צדדי, כמו שהוא פעל מול קובה. לכן אני אומר לעצמי שאולי יהיה הכי טוב אם השנתיים האלה יעברו מהר".

פרצופים חדשים

איך אובאמה נבחר לכהונה שנייה? האם זה בגלל הרפובליקנים, בזכות הכישורים שלו או מפני שהאמריקנים לא אוהבים להפיל נשיאים אחרי קדנציה אחת בלבד?

"קשה לנצח נשיא מכהן. לכל מי שכבר נמצא בבית הלבן יש יתרונות ברורים. במערכת הבחירות של 2012 היתה תחרות קשה; הוא לא ניצח בהפרש עצום, ולמעשה לא נתנו לו מנדט מחודש. הדמוקרטים לא שולטים ברשות המחוקקת כבר מאז הבחירות של 2010, כאשר הרפובליקנים הפכו לרוב. במובן הזה, דבר לא השתנה ב־2012. ואז, ב־2014, גם הסנאט עבר לידי הרפובליקנים, כך שאין ספק שהעם לא היה מרוצה מהשנתיים הראשונות של נשיאות אובאמה. העם לא אהב את חבילת התמריצים למשק, את רפורמת הבריאות (אובאמה קר), את חוק הדוד פרנק (הרפורמה בשוק ההון), את הנאום בקהיר ודברים דומים. הם לא רצו לתת לנשיא צ'ק פתוח, אפילו כאשר הם בחרו בו לכהונה שנייה".

דיברתי עם פרשנים אמריקנים בבוסטון, והם ציינו שהשינויים הדמוגרפיים עתידים להקשות על הרפובליקנים בבחירות לנשיאות לאורך השנים. האם אתה שותף לדעה זו?

"ובכן, זה הטרנד החם בקרב חוקרים של מדע המדינה, אך התופעות שמוצאים החוקרים מופרכות במקרים רבים. הם טוענים כי מפני שההיספאנים לא תמכו בהמוניהם במיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות ב־2012, גם המועמד שיבוא אחריו לא יצליח. אולי הם לא מודעים לכך שהמושל הרפובליקני של נבאדה, שהוא ממוצא היספאני, נבחר מחדש, וש־70 אחוזים מהבוחרים הצביעו עבורו. 

"לכל מערכת בחירות יש מאפיינים משלה. אני לא שותף לרוח הנכאים בקרב הטוענים שהרפובליקנים צריכים להתגבר על מכשול אדיר מימדים כדי לנצח בבחירות לנשיאות. אני מאמין שהדמוקרטים יציגו את הילארי קלינטון כמועמדת שלהם. כל מועמד רפובליקני לנשיאות יהיה בגדר פרצוף חדש עבור העם האמריקני, ויגלם בתוכו הבטחה לדרך חדשה. קלינטון לא תוכל להתכחש לתפקיד שהיא מילאה בממשל אובאמה, וכנראה לא תנסה לטשטש את עברה. למשל, היא הביעה תמיכה במהלך שלו מול קובה, ולדעתי המהלך הזה יקשה על המפלגה הדמוקרטית לקבל את הקולות האלקטורליים של פלורידה במירוץ לנשיאות".

אמרת שאולי הרפובליקנים יציגו פרצוף חדש, אבל לא אמרת שזה לא יהיה שם חדש (ג'ב בוש). 

"נחכה ונראה. אני חושב שהפריימריז יהיו צמודים מאוד בצד שלנו. אני בספק אם בצד של הדמוקרטים התחרות תהיה כה צמודה". 

סוגיית "הניצחון הצבאי"

הזכרת את החייל שחזר נכה מהלחימה באפגניסטן. קראתי מאמר ב"וושינגטון פוסט" שבו נטען כי תחת אובאמה ארה"ב כבר לא מאמינה ב"ניצחון צבאי". האומנם?

"זה אכן הרושם שמתקבל. לנשיא היה חשוב ביותר להגיד שהמלחמה בעיראק היתה טעות, ולכן הוא התעקש לא להשאיר כוחות מצומצמים. לזכותו ייאמר שהוא הורה לשלוח עוד כוחות לאפגניסטן, בסדר גודל דומה לתגבור שעליו הורה הנשיא ג'ורג' וו. בוש בעיראק. נסיגה אינה מתיישבת עם האינטרס האמריקני, או עם זה העיראקי, כי היא עלולה לגרום לכל ההישגים שם לרדת לטמיון. הנשיא אמר שהמלחמה באפגניסטן היא 'המלחמה הטובה', אז אפילו מבחינתו אין היגיון בנסיגה. כל הדרג הצבאי מאמין כי הדרך הטובה להבטיח שאפגניסטן לא תחזור לשנת 2001 היא השארת כוח צבאי מצומצם. הנשיא רוצה להראות שאמריקה לא תשתמש בצבאה בשום מקום, ואם יש מקום שבו יש נוכחות צבאית - הוא רוצה להראות שהוא מסיג את הכוחות ויהי מה. גם העובדה שהוא נהיה חבר של השליטים הקומוניסטים האחרונים בעולמנו, כמו משפחת קסטרו, בוודאי מעוררת חשש כבד אצל בעלות הברית שלנו".

אתה עומד להפוך למנהיג הרוב בסנאט בינואר. אתה תוכל להשקיף על העולם ממה שמכונה "גבעת הקפיטול", הלוא הוא הקונגרס. האם מעמדה של ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי בסכנה?

"אכן. אני חושב שעל ארה"ב לצעוד בנתיב שונה. כמובן, אני לא מציע שארה"ב תתערב בכל מקום שבו מתנהל סכסוך בעולם, אבל אין ספק שבשש השנים האחרונות נשחק כבודה של אמריקה בצורה ניכרת. מדינות מסתכלות על החוב הלאומי שלנו, על אי נכונות הנשיא לשמר את ההישגים של הממשל הקודם, ועל התגובה המינורית לפלישה הרוסית לאוקראינה. הוא הנשיא, אבל לנו יש שליטה על הכספים של הממשל, ואנחנו ננסה להסיט את המדינה לכיוון אחר - בין שהוא יראה זאת לחיוב ובין שלא".  

אתה פוליטיקאי ותיק. האם חשבת שהמתח הבין־גזעי במדינה יהיה כה חריף בסוף 2014?

"אמריקה היא מדינה בהתהוות. החטא הקדמון הוא העבדות, והוא זה שגרם למלחמת אזרחים. אנחנו מנסים לפתור את הסוגיה הזאת זה זמן רב. המדינה היא כור היתוך במובנים רבים, אבל אומר לך כך: אני חושב שיהיה קשה למצוא עוד מדינה שבה יש יותר סובלנות דתית ואתנית. אני חושב שהתמודדנו עם הבעיות הללו בצורה טובה יותר משאר המדינות בהיסטוריה".

אתה מגיע מקנטקי. אתה מעדיף את האוכל שם, עם העוף המטוגן, או את האוכל בוושינגטון?

"קנטקי, ברור שקנטקי. אגב, לאחרונה הקלו על ייצוא משקה הבורבון לישראל, והדבר שהכי מזוהה עם קנטקי - חוץ ממירוץ הסוסים "קנטקי דרבי" - הוא הבורבון. בורבון הוא אחד מנדבכי הייצוא המרכזיים של המדינה כעת. קודם זה היה עניין מקומי בלבד, אבל עכשיו זה עסק חובק עולם. אז בזכות הממשלה הישראלית, עכשיו הבורבון נפוץ יותר בישראל". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו