נטלי דדון עובדת בלהיות נטלי דדון. היא די מוצלחת בזה. אייקון אופנה, סלב במשרה מלאה, אושיה תל־אביבית, פליטת ריאליטי, דוגמנית, שחקנית, ההיא עם הביקיני - זה לא באמת משנה איך תתייגו אותה, היא כאן כדי להישאר. יש לה חשבון אינסטגרם עם 180 אלף עוקבים, שמתפקד גם כפלטפורמה לקמפיינים מהסוג החדש: יחצנים שולחים לה מוצרים בתמורה לאיזה פוסט עם תמונה פלוס קרדיט והמלצה; חברות תעופה מטיסות אותה לחופשות בעולם רק כדי לקבל כמה תמונות מהחופשה באינסטגרם שלה.
עוד באתר: הראל סקעת בראיון חושפני
"ברור שיש פה יתרונות, ואני לא מתייפייפת ואומרת שאני לא רוצה חינם. זה כיף וזה אחלה פורמט לחיות בו, זה מוריד עלויות, אבל אל תשכח שהעלויות שלי יותר גבוהות, כי אני מחליפה ארבעה לוקים ביום. אם אני רוצה לקדם יעד בחו"ל ולטוס אליו, וחברת התעופה הזאת רוצה את השם שלה באינסטגרם או בבלוג שלי, כולם מרוויחים. אבל אם תהיה לי חרא טיסה ויתייחסו אלי מגעיל, אז זה מה שאני אגיד. אי אפשר לתפוס אותי בחוסר אמינות".
ואיך הכסף?
"פוסטים מסחריים באינסטגרם יכולים להגיע בקלות לסכומים של עשרת אלפים שקל עבור תמונה. בעולם הזה אני חייבת להמציא את עצמי מחדש כל הזמן. אני כבר לא קמה בבוקר לאודישן שמסתכלים עלי, מבקשים ממני לעשות סיבוב ואומרים לי שהתקבלתי. היום זו עבודה סביב השעון".
לרשת נסחפה דדון (31) לאחר שהשתתפה בפרויקט האינסטגרמי "סטופ דה טרור" (שבו הצטלמו סלבס עם המילה stop על כף ידם לאות מחאה נגד הטרור), ואז התחילו להגיע אליה הצעות לראיונות, מ־CNN ועד עיתונים מגרמניה. אז קלטה שגם קריירות אפשר למנף כך.
"היום צריך יותר מפרצוף יפה, אני צריכה להיות משרד יח"צ שלם. חברות אופנה יודעות שכשהן מלבישות אותי לאירועים, אני חושפת אותן למספר אדיר של אנשים. 180 אלף עוקבים באינסטגרם זה כאילו שיש לי עיתון משלי בטלפון".
דדון יכולה לדבר על זה שעות, עם הפסקות מדי פעם, כדי לבדוק כמה לייקים התווספו לתמונה שבדיוק העלתה. היא זורקת ממוצעים, מסבירה על אינטראקציה עם הגולשים ומכחישה שמועות על קניית עוקבים פיקטיביים. "יש לי תמונה אחת שהגיעה ל־19 אלף לייקים, וזה הזוי, כי זו תמונה שאני אפילו לבושה בה ולא בבגד ים".
עד כמה את משאירה מקום לפרטיות שלך?
"אני משתדלת להראות כל מה שעובר עלי. אני מהמעטים שחושפים גם את הרגעים הפחות טובים, ומגיעות אלי תגובות כמו 'איזו אמיצה את'. כל הזמן סמיילי, הפי וג'וי זה די מאוס. אבל גם לי יש רגעי שבירה. כשזה לא המקום לשתף את כל העולם, אני שומרת לעצמי, או מתקשרת למישהו שאני באמת סומכת עליו. מדי פעם צריך אינטימיות".
לפני כשבועיים כתבה באינסטגרם כך: "לקח כמעט נצח לאהוב את הלבד, לנהל רומן עם עצמי, להתאהב בפגמים, להכיר אותי בתוך תפאורה מתחלפת, להוריד מסיכות שנהגתי להחליף בקצב שיכול לבלבל את האויב הכי גדול שלי, עד שזה מכה בָּך: האויב שלך הוא את. את נרדמת עם חיוך, וזה לא בזכות האחד, שנהגת ליצור בלי שום קשר למי שהוא באמת... ברוכים הבאים ללב שלי. זה הבית שלי, וזאת אני כמו שאני".
• • • •
הרומן עם הלבד החל לפני כשנה, כשסיימה שלוש שנות זוגיות עם איש העסקים חמי בראל. "תמיד רציתי לרצות את כולם, לגעת בכולם, להיות הכי נחמדה ואהובה, עד שהבנתי שבעצם אין לי אף אחד. אז מה שווה כל אהבת ההמונים הזאת? ראיתי את זה במשבר אחרי הזוגיות, כשממש חייתי את החיים שלו. כל החברים והמשפחה היו שלו. וכשיצאתי משם, כולם נשארו איתו, ואני הייתי לבד וכעסתי על כל העולם.
"הבנתי שאני עושה משהו לא נכון, שלא יצרתי שום בסיס משלי. כשהייתי ביסודי החלפתי חמישה בתי ספר כי עברנו בין דירות שכורות, וכשהגעתי לחטיבת הביניים אמנם הכרתי את כל השכבה, אבל כולם היו מאוחדים מכיתות א' עד ו', ולי היה קשה מאוד לייצר את הגרעין שלי. פתאום התעוררתי ואמרתי לעצמי: את כאילו משחזרת מחדש את הילדות שלך, אז בואי תבחרי את האנשים שעושים לך טוב, תתמקדי בהם ותייצרי לעצמך בסיס נכון ושורשים. וזה בדיוק מה שעשיתי בשנה האחרונה בחיי".
למה זה קרה לך?
"במערכות יחסים תמיד נמשכתי כל כולי אחרי בן הזוג. קראתי לזה טוטאליות, כי זה גרם לי להרגיש טוב עם עצמי, כאילו אני טוטאלית ואני נותנת ואני מהממת. ואז הבנתי שזו לא טוטאליות, אלא סוג של חנק. יש לָך יכולת נתינה מדהימה, אבל שחררי.
"עכשיו זה קיצוני אצלי מהצד השני, כי אני אומרת פתאום: 'העולם שלי כל כך מלא, איפה אני אכניס לתוך זה זוגיות?' ובאמת, פעם לא היה שם כלום".
"עכשיו התחלתי לראות את עצמי כפי שאני, ואני פאקינג מדהימה, באמת" // צילום: אלכס ליפקין
בחודשים האחרונים ניהלה רומן קצרצר עם הזמר רותם כהן, ובשבוע שעבר הגיעה יד ביד למסיבה מתוקשרת עם איש העסקים תמיר ויצמן, האקס של מורן אטיאס. מדורי הרכילות מיהרו לדווח על חבר חדש, אבל דדון מספרת שמדובר עדיין במשהו ראשוני מאוד. "הם כאילו מכתיבים לנו את הקצב ולגמרי מקדימים אותי. אני עדיין מאוהבת בַלבד".
את המהפך היא מייחסת לטיפול הפסיכולוגי שהיא עוברת בחצי השנה האחרונה. "בהתחלה הפסיכולוג הסביר לי שכדי להיות מאושרת, צריך קודם לאשר את עצמך בעיני עצמך, ואז כל מה שאשיג מסביב פשוט יגיע משם. לקח לי חצי שנה לתת לעצמי אישור למי שאני, והנה היום יושבת מולך מישהי שונה.
"בעבר הייתי מאוד ביקורתית, ציפיתי שאנשים יהיו בלֶבֶל שלי, ומי שהיה פחות טוב, לא הייתי לידו. רציתי לשמור על עצמי, אבל זה רק פגע בי יותר. הייתי מתאהבת מהר מאוד באנשים ואז מתאכזבת מהר. ברגע שגרמתי לבן אדם להרגיש שהוא מאכזב אותי, רוב הזמן הוא היה מרגיש לידי לא מספיק טוב.
"הבנתי שאני זאת שיוצרת את המפלצת, ולא אף אחד אחר. הייתי עושה את זה באופן סיסטמטי עם כל מי שהכרתי. אי אפשר לבקש מבן אדם להיות מושלם כל הזמן, כמו שאני לא יכולה לבקש מעצמי להיות מאה כל הזמן. הייתי ילדה כזאת - תמיד להביא את המאה, את הציונים המצוינים, לא לזוז מהקווים ולכתוב נכון. הבנתי שאפשר להיות פחות טובה, לתת לעצמך הקלה מדי פעם. התחלתי לתת לעצמי זמן רק בשבילי. להפסיק לראות את עצמי דרך הבן זוג שלי ולהתחיל לראות את עצמי כפי שאני, ואני פאקינג מדהימה. אני יכולה לומר את זה היום בלב שלם: גם כשאני פחות מדהימה, אני מדהימה. באמת".
היא גדלה בקריית ביאליק. הוריה חנה ושמעון הכירו בבית הספר התיכון והתחתנו כבר בגיל 17. כעבור שנה נולדה נטלי. כשהיתה בת 12 התגרשו ההורים. יש לה שתי אחיות צעירות ממנה, שירן ודבי, ושני אחים למחצה, שנולדו לכל אחד מהוריה מנישואיו השניים.
"גדלתי להורים מאוד צעירים, אין לי מושג איך הם עשו את זה. כשאני מדמיינת את עצמי בשנות העשרים לחיי עם שלושה ילדים, זה נראה לי תלוש. כאילו, מה לעזאזל חשבתם? אבל זו היתה תקופה אחרת, ציפיות אחרות. כשאני חוזרת היום לקריות, אני נחשבת עוף מוזר - זה כל כך שונה מחוץ לתל אביב. בתל אביב הכל ליברלי, ואם את צעירה, אז קחי לך את הזמן. בקריות, אם אישה בגילי לא נשואה, היא כבר בקברי צדיקים, מבקשת ברכות".
הוריה ניהלו מסעדת דגים ופירות ים, שהפכה בשעות הערב למועדון לילה יווני עם הופעות חיות ("אפילו שרית חדד עברה שם בתחילת דרכה"). כך יצא שהיא היתה זו שניהלה את הבית. "תפסתי פיקוד, שטפתי כלים, הכנתי סנדוויצ'ים על הבוקר, בישלתי ארוחות צהריים אחרי בית הספר. בשלב מסוים הוריי גם עברו פשיטת רגל. זה לא היה קל, כל העולם השתנה לנו מול העיניים - פתאום ההוצאה לפועל לקחו לנו הכל, ומחיים מלאים בכל טוב עברנו לחיים בלי כלום.
"היום אני מאוד מחבקת את החוויה ההיא וכבר לא מבקרת אותה. זה שיפר את יכולות הבישול שלי, ואני גם מאוד אוהבת את הגישה שלי לילדים וחושבת שזה בזכות מה שעברתי. פעם מאוד כעסתי על כך שנעלמה לי הילדות, ועכשיו אני אומרת - וואללה, יצאו לי מזה דברים טובים".
את כועסת על הורייך?
"לא. הם נולדו למשפחות מרובות ילדים והתנהלו בפורמט של הישרדות - כזה שבו אין מקום לדברים אמיתיים. אמא נשארה בבית אחרי תהליך גירושים לא קל. היא היתה המפרנסת, ואבא פשוט יצא לנו מהחיים ולא דיברנו איזה שנתיים. לקח לו זמן לעכל. לא היה ברור לנו איך בן אדם ששיחק איתנו כל לילה במגאסון ורק חיכינו שיחזור מהעבודה, נעלם יום אחד. זאת חרדת נטישה מטורפת. אולי משם מגיע החיפוש התמידי שלי להכניס דמות גברית לחיי בלי לברור יותר מדי.
"מאמא למדתי איך לבשל, וגם מה לא לעשות באימהות. זה בדיוק כמו שבחרתי עכשיו להתקרב אליה במקום להתרחק. פעם חשבתי שהמקום הזה לא עושה לי טוב, אבל מתברר שזה עושה פי שניים טוב כשאת לומדת לגשר על זה. תמיד חיפשתי אמא שהיא חברה, והיום אני מקבלת את זה".
אוספת לייקים באינסטגרם
• • • •
בגיל 15 התנשקה דדון בפעם הראשונה. "הייתי מופנמת וביישנית, לא כזאת מקובלת. לא הייתי ילדה יפה, התעדנתי רק עם השנים". בגיל 17 החלה לצאת עם החבר הראשון שלה - קשר שנמשך שמונה שנים.
ב־2002, לפני גיוסה, השתתפה בתחרות מלכת היופי, אחר כך הלכה למיונים לקורס טיס. "תמיד ניסיתי להיות שונה. כשכל הבנות ממלכת היופי רק חיפשו איך להשתחרר מהצבא, אני רציתי להיות קרבית. בסוף לא התקבלתי לטיס ושירתתי במודיעין בבקעת הירדן".
ב־2008 התמודדה בעונה השלישית (והאחרונה) של הריאליטי "הדוגמניות" בערוץ 10, לבחירת "הדוגמנית הבאה של ישראל". היא היתה בין שלוש המועמדות הסופיות שעלו לגמר. "הייתי ילדה שעדיין גרה בקריות ונכנסה לריאליטי עם כל הביקורות הנלוות. היה לי קשה שם, כי אני לא בנויה למסגרת תחרותית עם בנות. בקושי דיברתי במשך כל הסידרה, נורא פחדתי מזה".
בהמשך פיזזה בלבוש מינימלי בתוכנית "לילה בכיף", במין פרודיה עצמית על הקלישאה שסקס מוכר, שזכתה לאינספור ביקורות. "לא ציפיתי לתשבחות על התפקיד שם, אבל ידעתי שזה יוריד ממני את המחסום של 'מה יגידו'. היכולת לצחוק על עצמי היתה מתנה".
בהמשך השתתפה בפאנל תוכנית הנשים "משתגידי" בערוץ ביפ, הגישה תוכנית בערוץ 24 והצטלמה בעירום חלקי לשער הגיליון הראשון של מגזין "פלייבוי" הישראלי, שנסגר בינתיים.
בשנת 2012 השתתפה בדוקו־ריאליטי של הוט, "חלומות מפלסטיק", סידרה על ניתוחים פלסטיים עם ד"ר קליין בתפקיד הראשי, ועם דדון ואמה בתפקיד הלקוחות. המצלמות ליוו אותן עד שולחן הניתוחים.
"הסוכנת שלי רצתה להתאבד כשאמרתי לה שאני עושה את זה, אבל זה נעשה משיקול משפחתי. זו המתנה הכי טובה שיכולתי להעניק לאמי. בוא נהיה כנים, זה פאקינג יקר, השיט הזה, ואם אני יכולה לקבל את זה במתנה ולעזור לאמא להרגיש טוב יותר - אז למה לא?"
אמה עברה שאיבת שומן, הרמת חזה, מתיחה ושחזור, דדון הסתפקה בהקטנה. "בגיל 18 הייתי כמו כל הבנות השטוחות, שרוצות נשיות ולא חושבות פעמיים. אז עשיתי הגדלה. זה כמובן נתן לי הרבה ביטחון עצמי ועשה לי טוב, אבל היה מוגזם. בתוכנית החלטתי שאני רוצה לחזור לעצמי. בניתוח של ההקטנה גילו לי גוש שהיה צריך לנקות, ולכן הייתי חייבת לעשות ניתוח שלישי - לא מטעמי קוסמטיקה אלא מטעמי בריאות.
"עד היום עשיתי תיקון מחיצה באף כי היה לי נחיר סגור, הגדלת חזה אחת ושתי הקטנות. זהו. מצחיק אותי שהשם שלי מתקשר כל כך עם ניתוחים פלסטיים. אנשים שמשתמשים באותם כלים באים אלי בביקורת שאני מאוד 'מנותחת'".
הפריצה המשמעותית היתה בהופעה הבלתי נשכחת ב"הישרדות VIP". "הייתי 'זאת עם הביקיני'. לא ציפו ממני ליותר מדי, וזה מה שגרם לכולם להיות מופתעים. זה פורמט מאוד חברתי שמוציא אותך הכי אמיתי. אם ב'דוגמניות' רק שמים עליך מסיכות, אז ב'הישרדות' כל המסיכות יורדות ממך בתוך כמה שעות".
להיות נטלי דדון, היא אומרת, זה לא עסק פשוט. בכל שעה ביממה היא מרגישה איך כל העיניים מכוונות אליה, כולם בוחנים אותה מקרוב ומתעניינים מה קורה אצלה בחיים. "כולם כאן מסתכלים אחד על השני ואומרים, 'מה, היא לא עושה כלום עכשיו? רק לפני חצי שנה היא היתה על כל השערים'. בגלל זה אתה כל הזמן בסטרס על הפרויקט הבא, לא להישאר בחוץ."
אם לא היית עובדת בלהיות נטלי דדון, מה היית עושה היום?
"כנראה מורה למתמטיקה. אחרי 'הדוגמניות' רצתי ללמוד הוראה במכללת אורנים, עד שהבנתי שאני לא באמת אקום בכל בוקר לבית ספר. להכיל את עולם הזוהר והפרסום זה תהליך. זה לדעת איך המערכת הזאת עובדת, באופן שלא תצא ממנה חולה נפש. בתקופת ההתפזרות שלי למדתי איפור, קוסמטיקה וצילום. זה היה מין חיפוש עצמי. קיים בי השעמום. הידיעה שאני מוכשרת בהרבה הרבה תחומים מרגיעה אותי. בסוף התייצבתי על תחום שבתוכו אני יכולה לייצר את כל מה שמעניין אותי, וזה אופנה. אז די להתפזר".
בעולם שכולו נטלי דדון, היא מעצבת בגדי ים, מעצבת קולקציית קפסולה עבור מותג אופנה וגם פרזנטורית של רשת הבוטיקים "אגואיסטה" ("היה חשוב להם להביא אישה ולא דוגמנית־ילדה, ובמקביל להכניס את הקוּליות. הצטלמתי עם סטיילינג אישי שהוצאתי מהארון שלי ביום צילום הקמפיין").
בקמפיין ל"אגואיסטה". חולמת על עסק משלה
חוץ מזה, גם כתבה לריטה את השיר "ילד איתן", לזכר סמ"ר איתן ברק, ההרוג הראשון במבצע צוק איתן. מדובר בפרויקט שיזמו חבריו של איתן, ובמסגרתו פנו לאנשי מקצוע רבים שהתגייסו למשימה. דדון, שפעלה בקיץ ברשתות החברתיות למען החיילים, נרתמה לכתיבה ("עד אז כתבתי בעיקר למגירה"), ואת השיר הלחינו אייל מזיג ואביה שושני. הוא יצא לאחרונה כסינגל.
לפני שלושה חודשים החלה דדון לשחק בהצגה הקומית "הרי את משובשת לי", לצד אבי דור ומיכל ינאי. "בהצגה הראשונה הקול שלי רעד. אני רגילה לצעוד על מסלולים, לא לדבר מול מאות אנשים בתיאטרון, אבל עם הזמן הביטחון עלה. בהצגה האחרונה כבר לא ראיתי את הקהל. נולדתי לבדר, במה זה המקום שלי - זה לייקים בצורת מחיאות כפיים".
בקרוב תשיק גם בלוג אישי באתר אינטרנט משלה, שהיא בונה עכשיו. "זאת קפיצת מדרגה מהאינסטגרם. אני אכתוב פוסטים ואשתף את הקהל שלי במה אני אוהבת, לאיזו מסעדה ללכת ולאיזו לא, איפה האופנה הכי שווה ומה הכי חם. אהיה הכי אמיתית שיש, וזה יהיה עולם שלם שהוא נטלי דדון. יש לי מנהלי אתר, ומשם גם ייצאו מכירות. ככה אני מפתחת את זה לעסק הרבה יותר רחב מאשר פוסט פה ופוסט שם".
ומה יקרה אם בוקר אחד יימחק לך החשבון באינסטגרם?
"לא משנה מה תיקח לי - אמצא את הקהל שלי. איזו סיבה יש שאתה מראיין אותי? כי אני נטלי דדון. כולם מנסים לפתור את המשוואה הזאת".
• • • •
לפני כשלושה חודשים תבעה חצי מיליון שקלים מאסי עזר ומדפנה לוסטיג בגין דברים פוגעניים, לטענתה, שאמרו עליה השניים בתוכנית הבוקר שלהם ברדיו תל אביב (כמו "הטילים נופלים ונטלי ממשיכה לקבל מתנות"). הצדדים מנהלים עכשיו מגעים לפישור כדי להגיע לפתרון לפני הליכה לבית המשפט.
"היה שם רצף של אמירות ותוכניות שעסקו בי. שלחתי לאסי הודעה שיפסיק עם זה, אבל הוא הקריא את ההודעה בשידור והמשיך להסתלבט, אז נאלצתי לתבוע".
קשה לך עם ביקורת?
"אין לי בעיה עם ביקורת, אבל זה עבר כל גבול, ולא הבנתי למה. לקחתי את זה ללב, ואני מקווה שהם הבינו מה הם עשו. אחרי שיחה שהיתה לי עם אסי התחלתי להבין שבאיזשהו מקום הוא פשוט נסחף עם עצמו ועם הבמה החדשה שקיבל. הוא לא חשב שיש בן אדם מאחורי השם. אמנם אמרתי עליו 'כמה רוע בבן אדם אחד', אבל אני עדיין לא באמת מאמינה ברוע".
מה את רוצה לעשות בעוד עשר שנים?
"להיות נטלי דדון. פעם שאפתי לגור בבית קטן בכפר, עם גדר לבנה, כמה ילדים ושני סוסים. היום יש את ה־New Me, ואני מכוונת הכי גבוה שיש. גבוה זה לא בהכרח להיות עם בן הזוג המושלם והבית המושלם, אלא להגיע לסיפוק עצמי ולעשייה בלתי פוסקת. הלוואי שיום אחד תהיה לי חברה".
בקיצור, את רוצה להיות פנינה רוזנבלום הבאה.
"שמע, היא מדהימה בעיניי. כן, אני רוצה להיות אשת עסקים לכל דבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו