ימים של סערה

מעגלים־מעגלים התהוו להם במזנון חברי הכנסת ביום רביעי. התכנסות ודיבור צפוף, איש־איש עם מכריו. בשולחן אחד - ישראל כץ, מוקף בחברי מרכז הליכוד. בסמוך אליו - המעגל של זאב אלקין, גם הוא בשיחה ערה עם חברי מרכז משלו. לצידם - אלי ישי, שני ח"כים ממקורביו מסבים עימו לשולחן. נראה שיו"ר ש"ס אריה דרעי היה מוכן לשלם הרבה כדי לדעת על מה שוחחו שם. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לא רחוק, סביב שולחן אחר, סועדים ומפטפטים אנשי לשכת ראש הממשלה והפקידות הבכירה בקואליציה. אלה שרק בשבוע שעבר עוד נראו מתזזים בטירוף במרדף אחרי ח"כים סוררים, כדי להשיג רוב דחוק להפלת הצעות חוק פרטיות שהוגשו נגד עמדת הממשלה. השבוע הם דווקא נראו רגועים. כמו אדם המשייט בקאנו שגילה כי פנה לנתיב הלא נכון בנהר; בהתחלה הוא מפרפר במים, אך בשלב מסוים הוא מרים את המשוטים ופשוט נותן לזרם לסחוף אותו, בתקווה שלא להיקלע למפל שוצף כלשהו או ללוע של קרוקודיל.

המעגלים במזנון הח"כים ציירו בעצם תמונה אחת: בחירות. בכל שבוע נראה שהן קרובות יותר. השיא כמובן יהיה כשהכנסת אכן תפזר את עצמה לדעת, אולם נראה שהדרך לשם בלתי נמנעת. 

נכון לעכשיו, אין שיח כמעט על כלום. לא על התקציב, לא על מע"מ אפס, לא על חוק הלאום. בתחילת השבוע סיכמו ראשי המפלגות בקואליציה על דחיית ההצבעה על החוק. במקום יום רביעי שחלף, תתקיים ההצבעה ברביעי הבא. בינתיים עברו ימים יקרים, ולא נעשה בהם דבר.

חדש ביש עתיד: דעה עצמאית

ואם מדברים על התקציב, בכלל כדאי לעטות לפני כן מעיל וזוג כפפות - קיפאון מוחלט. בעוד חודש תגיע השנה לסיומה. על פי התוכנית המקורית, בתוך שלושים ימים מהיום אמורה להסתיים ההצבעה השלישית והאחרונה שתביא לאישור הסופי של תקציב 2015. איך שהדברים נראים כרגע, זה לא עומד לקרות. 

ביום ראשון שעבר התחילה סאגת חוק הלאום, כששרת המשפטים ציפי לבני החליטה לא להביא את הצעת החוק לסדר יומה של ועדת השרים לחקיקה שבראשותה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי לא יוותר, וכי מליאת הממשלה תדון בנושא ותאשרו כבר ביום ראשון הקרוב. לבני היתה חייבת למצוא את הדרך לרדת מהעץ שעליו טיפסה. כך לפחות זה היה נראה.

ביום שני זרק נתניהו לשרת המשפטים סולם נדיב - הצעת החוק שלו, שתחליף את הצעות החוק הפרטיות. באותו ערב כבר הודיעה לבני שהצעת נתניהו היא בעצם ההצעה שלה, בשינויים קלים. בפגישה שהתקיימה בנושא עם חברי יש עתיד בחדרו של שר החינוך שי פירון, סוכם כי החוקים הפרטיים של זאב אלקין, יריב לוין ואיילת שקד יוסרו מסדר היום אחרי ההצבעה בקריאה הטרומית, וכי במקומם תתגבש הצעת חוק חדשה, שתתבסס על הצעת נתניהו.

לא חלפו ימים רבים עד שציפי לבני ושר האוצר יאיר לפיד הפכו את עורם והודיעו כי יתנגדו להצעת החוק, אפילו במחיר פיטוריהם מהממשלה. כלומר, אחרי שלבני הסבירה לכולם מדוע ההצעה של נתניהו קרובה יותר לעמדתה, עד שמדובר בהצעה כמעט זהה לשלה (אחד העיתונאים אף כינה זאת "הצעת נתניהו־לבני", לאחר שתודרך על ידיה) - כעת היא יוצאת בחריפות נגד אותה הצעה בדיוק. אליה הצטרף גם יאיר לפיד, שהסיכום לגבי חוק הלאום נקבע עם נציגיו רות קלדרון ושי פירון. זה לא שלפוליטיקאים אסור לשנות את דעתם; מותר להם גם להפר סיכומים. אבל עם מידת אמון כזו, לא נראה שאפשר להמשיך. 

אגב, לאחרונה התגלה שלחלק מ־19 הח"כים של לפיד יש גם דעה עצמאית. סיעתו מחולקת בין אלה שמעוניינים בבחירות - דוגמת עפר שלח, יעקב פרי ובאופן כללי חברי האגף השמאלי יותר של הסיעה - לבין ח"כים אחרים שממש לא רוצים בכך, והיו מעדיפים לראות את הממשלה הנוכחית שורדת כמה שיותר זמן, למשל שי פירון. בסוף ברור לכולם שההחלטות מתקבלות פה אחד, פיו של המנהיג, אולם אין ספק כי העובדה שהמפלגה צימחה אחרי שנתיים בעלי דעה משובבת כל נפש. 

אחרי אישור חוק הלאום בממשלה ביום ראשון, התייחס יריב לוין, מיוזמיו, למהומה שנוצרה. הוא אמר כי "ההחלטה הדיקטטורית של לפיד, שלפיה הוא מורה לחברי סיעתו להצביע נגד החוק בטענה שהוא פוגע בדמוקרטיה, היא בדיחה גרועה על חשבון העתיד של מדינת ישראל".

הכתבה הכי נקראת היום באתר ישראל היום: מרגישים שאין לכם כסף? זו כנראה הסיבה

והיד רושמת

הבחירות הבאות טומנות בחובן סיכון לא מועט עבור נתניהו, שהסקרים לא צופים טובות למפלגתו, וכנגזרת מכך גם לסיכוייו להרכיב את הממשלה הבאה. לפני שילך למהלך הזה, הוא מצפה להתחייבות מהחרדים שיתמכו בו אחרי הבחירות. הם ירוויחו בחירות מוקדמות העשויות לסיים את פרק האופוזיציה של השנתיים האחרונות, שממנו יצא להם רק רע. הוא ירוויח תמיכה באוזני נשיא המדינה, בתנאים לא פשוטים של ליכוד מוחלש וניצחון מוטל בספק. 

אבל נתניהו לא זקוק באמת להתחייבות של החרדים. הרי אם הליכוד יוביל באופן מובהק, ממילא הוא ירכיב את הממשלה. מנגד, אם תהיה לחרדים הזדמנות להעלות דווקא את יצחק (בוז'י) הרצוג אחרי הבחירות ולקבל ממנו יותר, מדוע שיתלבטו אם לתמוך בו? בגלל התחייבות לנתניהו? למה, הוא לא התחייב ללכת איתם ובסוף נאלץ להשאיר אותם בחוץ?

ביום רביעי חשף זאב אלקין פנקס שהדפיסה מפלגת העבודה, אשר בו נכתב: "העבודה תנצח  2016". בעיניו, מדובר בהוכחה ניצחת לניסיונותיו של הרצוג לכונן את מה שכינה אלקין "התרגיל המסריח", על פי ההיגיון הבא: אם הרצוג תיכנן בחירות מוקדמות, אז מדוע לא כתב "העבודה תנצח 2015"? ואם סבר שהממשלה תחזיק מעמד, מדוע לא "העבודה תנצח 2017", מועד הבחירות החוקי? אלא שלפי אלקין, מדובר בהוכחה לכך שהרצוג ניסה לכונן עם לפיד ולבני ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית אחרי העברת התקציב, ובחלוף שנה לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. כך מגיעים ל־2016. אלקין סבור כי החשיפה המוקדמת של המהלך, לפני העברת התקציב, טירפדה אותו - אם כי הסכנה לא חלפה לגמרי. 

אחרי העברת התקציב הרצוג יכול תיאורטית, לצד לפיד ולבני, להביא להפלת הממשלה באי־אמון על ידי רוב של 61 ח"כים, מליברמן ועד זהבה גלאון. ואילו לאחר מכן הוא יכול להקים ממשלת מיעוט למשך שנה, ללא מרצ, רק מתוך מטרה משותפת של הפלת נתניהו.

הבעיה היא שקואליציה כזו לא יכולה להעביר תקציב, מה שאומר ששרידותה לא יכולה להימשך מעבר לסוף מארס, המועד שבו ממשלה שלא העבירה תקציב נופלת אוטומטית. לכן חשיפת התוכנית כעת גרמה לה נזק רב, אולי בלתי הפיך.

להרצוג יש הסבר אחר לפנקס, אולם למרבה ההפתעה הוא אינו שולל את התרחיש שמשרטט אלקין. הפנקס הופץ לפני חצי שנה בכינוס ועידת המפלגה, מסביר יו"ר העבודה, ומוסיף: לא הערכנו שהממשלה תיפול כל כך מהר, כבר ב־2015, ולכן כתבנו 2016. 

מלחמת הזיקוקים

ומה לגבי הקמת ממשלה חלופית ללא בחירות? את זה הוא לגמרי לא פוסל. הכינוי "תרגיל מסריח" שדבק בעניין לא מרתיע אותו.

מבחינתו, אם תהיה אפשרות - הוא גם יוציא אותו אל הפועל. בכל נאומיו מקפיד הרצוג לומר שיש להחליף את הממשלה. הוא לא מדבר על הליכה לבחירות. הוא גם לא מגיש הצעת חוק לפיזור הכנסת, רק כדי לשמור את האופציה להקים ממשלה אחרת ללא בחירות.

באחד הדיונים על המצב הנפיץ בירושלים שהתקיימו בשבוע שעבר, דרש ראש הממשלה להכניס לשכונות הערביות בבירה כוחות של צה"ל כדי לעבור "בית־בית, חצר־חצר" ולחפש אמל"ח, זיקוקים או סימנים להתארגנות נגד יהודים. השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' התנגד נחרצות לשני הדברים: לכניסת צה"ל ולכניסה לבתים. הוא ביקש תגבור של שתי פלוגות מג"ב שייכנסו לשכונות הערביות ולשכונות התפר, יבצעו מעצרים ויטפלו ביד קשה בהפרות סדר ובירי זיקוקים. בישיבה נכחה כל הצמרת הביטחונית: שר הביטחון, הרמטכ"ל, המפכ"ל, סגן מפקד מחוז ירושלים וראש השב"כ. 

למחרת הדיון, ביום רביעי, התכנס הקבינט. השרים קיבלו סקירה על הדיון שהתקיים יום קודם לכן והתבקשו להביע את דעתם.

שר הכלכלה נפתלי בנט ביקש לדעת היכן נמצאים כוחות המשטרה ומג"ב בשטח ולשמוע איזו פעילות מתבצעת בשכונות הערביות בשבועות האחרונים. אהרונוביץ', המפכ"ל ומפקד מג"ב מסרו דיווח מפורט.

בנט, שהופתע לשמוע כי לוחמי מג"ב ויס"מ נמצאים עמוק בלב האוכלוסייה הערבית ומאבטחים את בתי היהודים המתגוררים בשכונות הערביות, אמר לאחר הסקירה: "יישר כוח למשטרה ולמג"ב". במשרד לביטחון הפנים טענו כי לא הבינו למה יומיים אחר כך תקף בנט בחריפות באחד מאולפני הטלוויזיה את המשטרה ואת השר הממונה עליה, ותבע מהם לנקוט יד קשה. 

משרד הכלכלה, מטבע הדברים, אינו המשרד הממשלתי העיקרי שאמור לטפל במהומות בירושלים, אולם הוא בהחלט יכול לתרום את חלקו. אחד האיומים שהתפתחו בחודשים האחרונים נגד יהודי הבירה הוא ירי הזיקוקים, שאותו מבצעים פורעים ערבים בכינון ישיר על כלי רכב ועל בני אדם. החוק הישראלי מפריד בין ארבעה סוגי זיקוקים. שניים מהם נמכרים אך ורק ברישיון: אלה אותם זיקוקים שנורים בחתונות ובכיכרות העיר במסיבות יום העצמאות. שני הסוגים האחרים לא מצריכים רישיון, ואפשר לרכוש אותם ללא פיקוח. המשרד לביטחון הפנים ביקש להפסיק את ייבוא אותם הסוגים באופן זמני, על מנת למנוע את העברתם למזרח ירושלים.ארבע מכולות של זיקוקים כאלה נתפסו השבוע והסחורה בהן הוחרמה, אולם מדובר במהלך שנוי במחלוקת. ייתכן שבית המשפט ייאלץ את המשרד לשחרר את הזיקוקים שהובאו כחוק.

אהרונוביץ' פנה כאמור לבנט וביקש ממנו להוציא צו שיאסור את ייבוא הזיקוקים הללו באופן זמני - תרומה קטנה של משרד הכלכלה למערכה הביטחונית. בנט היסס. זה יפגע בייבוא, אמר, אך במשרד לביטחון הפנים לחצו. זה מצב ביטחוני רגיש, היקשו, קח אחריות. רק אחרי שבועיים התקבל האישור מהמשרד, מה שהקפיא את ייבוא הזיקוקים לתקופה מוגבלת. 

בלשכת בנט אומרים כי תיאור הדברים אינו נכון. לדבריהם, בנט נעתר מייד לבקשת המשטרה וקיים דיון דחוף במשרדו בנושא.

כמו כן, אחרי שהתקבלה ההחלטה העקרונית לעצור את הייבוא, היה צריך להתחיל בייעוץ משפטי וכן באישור ההליך בוועדת הכלכלה של הכנסת, והם שהביאו לעיכוב. 

במשרד לביטחון הפנים דוחים את ההסבר. לפעמים, אומרים שם, השר צריך לקבל עליו אחריות ולעקוף את כל הביורוקרטיה על מנת ליישם החלטות מסוימות שיש להן השפעה ביטחונית באופן מיידי. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו