האוסף הזה נקנה בדם?

שקורנליוס גורליט הלך לעולמו במאי האחרון - בשיבה די טובה, בגיל 81 - מצא "הדיילי טלגרף" לנכון להקדיש לו מאמר במדור ההספדים. גורליט היה אדם אפור, שחי הרחק מעין הציבור, ומדי פעם היה מוכר את אחת התמונות היקרות שהיו ברשותו כדי להמשיך לקיים בנוחות את חייו הצנועים. אלא שב־2012 מצא את עצמו במרכז שערורייה: כ־1,500 יצירות אמנות - שהעיתון הלונדוני אמד את ערכן בכמיליארד פאונד - נמצאו בפשיטת המשטרה על דירה שכורה במינכן. העיתון לא הרחיב יותר מדי על חייו של קורנליוס, שאת העניין הציבורי העיקרי עתיד לעורר דווקא בצוואתו. הוא הוריש את אוסף התמונות למוזיאון שוויצרי.  

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בניגוד לקורנליוס, בנו המסתגר, הילדברנד גורליט היה אופורטוניסט, שהמוכשרים שבתסריטאים היו מתקשים להמציא. כבנו של היסטוריון אמנות נודע הילדברנד התקדם כאוצר אמנות בשנים שבין המלחמות, עד שמצא עצמו בצרות עם עליית הנאצים. הסיבה? סבתו מצד אביו, אליזבת', היתה יהודייה. 

אולם במקום לברוח או להסתתר מצא הילדברנד את החיבור לראשי המפלגה הנאצית. הסיבה לפיטוריו מניהול מוזיאון בחלקה המזרחי של גרמניה היתה כי קידם אמנות מודרנית והציג יצירות "מנוונות" - דגנרטית היה השם שהדביקו הנאצים לאמנות מודרנית בכלל ולאמנות של יהודים באופן עוד יותר ישיר – אך הוא זכה למינוי חדש תחת המשטר: סוחר ואספן מטעם הנאצים של אותה "אמנות דגנרטית". כל זאת, בין היתר, כחלק מתערוכה שהציגו הנאצים של עבודות אלו ב־1937 במינכן. 

בתערוכה, פרי מוחו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, ביקרו לא פחות ממיליון איש. יצירות האמנות שהוצגו בה הושמו ללעג והואשמו בכך שהן לועגות לתרבות הגרמנית. ואם בעיניים של המאה ה־21 אנחנו תוהים מה היה לנאצים חשוב כל כך לתקוף יצירות אמנות ערב מלחמה עולמית גדולה, צריך אולי לזכור את הביוגרפיה של המנהיג אדולף היטלר עצמו - שבצעירותו היה צייר כושל. 

כשהחלה המלחמה ואיתה השמדת היהודים, הפכו חייהם של "סוחרי האמנות של הפיהרר" לקלים יותר. הם כמובן לא רק סחרו, אלא גם שדדו אוספים פרטיים. הילדברנד גורליט עצמו ביקר לא פעם בצרפת וחזר משם עם אוספים מרשימים מאוד. תחקיר של השבועון הגרמני "דר שפיגל" העלה את אחת משיטות העבודה האפורות של גורליט בתקופה ההיא: קנייה בפרוטות של יצירות מיהודים במצוקה. אבל סוחרי האמנות הללו עסקו גם בשוד מוזיאונים - גורליט חשוד בגניבה ממוזיאון כזה בוורוצלב שבפולין.

גם בסיום המלחמה חושי ההישרדות והאופורטוניזם של גורליט לא נטשו אותו. אחרי שביתו בדרזדן הושמד בהפצצות, הוא התגורר עם משפחות בטירה של אריסטוקרט נאצי מקומי ואיתו קרל הברסטוק, עוד אחד מסוחרי האמנות של היטלר. יחידה מיוחדת שהקימו האמריקנים תיארה את הברסטוק כ"סוחר האמנות הידוע לשמצה ביותר באירופה". הם תפסו בבית גם כמויות עצומות של ציורים ואיורים נדירים. 

על פי הבדיקה שביצע "דר שפיגל" למסמכים האמריקניים, הציג גורליט בחקירתו דמות חדשה ומתאימה לצרכיו, כ"מי שהיה קורבן של הנאצים ועשה הכל להציל אמנות חשובה מידיהם". למרות החשדות שהיו לאמריקנים לגבי אמינותו, מוצאו הרבע יהודי סייע לו להינצל מדין. ויותר מכך: למרות שהיה נתון במעצר בית כמה שנים, אוסף האמנות של גורליט נשאר ברשותו. כשנהרג בתאונת דרכים ב־1956, תואר כדמות חשובה בחוגי האמנות המערב גרמנית. 

 

"ים של תביעות"

בשנים האחרונות הרשויות בגרמניה מאוד חשדניות כלפי אזרחים גרמנים שמושכים כספים משווייץ, בשל עניינים הנוגעים למיסוי. בעטייה של החשדנות הזו נעצר קורנליוס גורליט, בנו של הילדברנד, על רכבת, בשנת 2010. הוא נשא עימו 9,000 יורו במזומן, ובחקירתו אמר לחוקרים שהוא סוחר אמנות. אבל בדיקה לא מצאה כל סימן לחשבון בנק, לעסק רשום וכדומה. ב־2012 בוצע חיפוש בדירתו, ושם התגלה אוסף האמנות העצום - שכולל יצירות של האמנים היהודים מארק שאגאל ומקס ליברמן, ואף יצירות של אנרי מאטיס. כל העניין עורר ביקורת מסוימת - כי בלי קשר למעשיו של הילדברנד גורליט, בנו היה רק בן 12 עם סיום המלחמה, ובוודאי לא אחראי לשום פשע. 

בראיון שהעניק קורנליוס גורליט הוא הציג עצמו כאדם שבור מכך שאוסף האמנות שלו נלקח. תמים הוא לא היה, כיוון שמאוחר יותר התגלו יותר מ־200 יצירות נוספות שהחזיק בבית שבבעלותו באוסטריה.

גרמניה של המאה ה־21 כבר יותר נחושה לחקור לא רק נאצים, אלא גם את מקורות העושר של אנשים שהתעשרו בזכות מעשיהם. למשך תקופה קיומו של האוסף הוסתר מהציבור והתמונות נבדקו באיטיות - חלקן התגלו כגנובות ממוזיאונים, אחרות הושגו תוך כדי "ניצול מצוקה". לאחר חשיפת הסיפור הושבו לגורליט כ־300 ציורים, שהחקירה מצאה כשייכים לו באופן לגיטימי. עורכי דין מכל העולם הגישו תביעות בשם אנשים שטוענים לבעלות משפחתם על היצירות - וכיום כ־500-400 מהן נחשבות לחשודות. כחלק מעיסקה עם גורליט הוקם אתר אינטרנט על ידי ממשלת בוואריה - בשיתוף פעולה עם ועדת התביעות היהודיות - כדי להקל על תובעים אפשריים לנסות לאתר את היצירות שהיו בבעלות משפחתם. גורליט עצמו הצהיר כי הוא "מחויב להחזרת תמונות גנובות". 

אלא שבעיצומה של הפרשה הלך גורליט לעולמו והוריש את האוסף ל"קונסט־מוזיאום" של ברן שבשווייץ. בתקשורת הגרמנית פורסם שהוא בחר במוזיאון השוויצרי בגלל כעסו על הדרך שבה בחרה גרמניה לטפל בפרשה. המוזיאון בברן, מצידו, פירסם הודעה כי הוא "מאושר מהזכות שנפלה בחלקו, אבל מודע לבעייתיות האתית והמוסרית של האוסף". המוזיאון טוען שמעולם לא היו לו כל קשרים עם גורליט, ושהעניין נפל עליו בהפתעה. המוזיאון חתום על "עקרונות וושינגטון" מ־1998, הקובעים שעל מוזיאון מוטלת חובה לנסות לאתר בעלות חוקית על יצירות שהיו שייכות לקורבנות מלחמת העולם השנייה.

יצירות האמנות נמצאות עדיין בחזקת הרשויות הגרמניות. רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, איים כי המוזיאון בברן "יטבע בים של תביעות", אם יעז להציג את הציורים. ב־26 בנובמבר תתפרסם החלטה בעניין. נראה כי המוזיאון יקבל לרשותו את מרבית הציורים - אבל ישאיר בידי הגרמנים כ־500 יצירות החשודות "בקשרים נאציים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו