גלעד מובא לאמצע חורשה מבודדת כשהוא חלש, רזה ומותש. הוא מוצא שם חבורה של עשרות אנשים משולהבים, שהתכנסו לראות אותו מופיע. השעה מתאחרת, ולמקום מגיעים עוד כמה מכוכבי הערב שבאו לתת שואו, גם הם תשושים ואומללים.
גלעד מוצעד לזירה כשהוא מוחזק בכוח. הקהל בטירוף. הרעש וההמולה מטריפים את חושיו. בפינה השנייה של הזירה מתייצב האויב, ובעוד רגע הם ניצבים זה מול זה בשיניים חשופות ועם דם בעיניים. האות ניתן, הרצועה מותרת, ושני הכלבים שועטים זה לעבר זה במטרה אחת: להרוג את החיה שעומדת מולם.
הכלבים נושכים וקורעים חתיכות עור זה מזה, והקהל לא יודע את נפשו מרוב אושר. הקרב יסתיים בתוך ארבע־חמש דקות, במוות של אחד הכלבים או בפציעות קשות כל כך, שהוא יתמוטט. בדרך כלל יושאר בשטח לגסוס למוות בייסורים קשים.
הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המציאות העגומה הזאת מתרחשת בכל הארץ, כמעט באין מפריע. רוב הקרבות נערכים בכפרים הערביים, אבל אפשר למצוא כאלו גם בערים גדולות במרכז. המשתתפים - בדרך כלל כמה עשרות אנשים - מגיעים למקום סודי שנקבע ביניהם, לרוב חורשות או מחסנים נידחים, ומהמרים על הכלב הזוכה. הימור נכון יכול לזכות גם בכמה אלפי דולרים.
הכלבים המשתתפים בקרבות הם כלבי תקיפה מהסוגים שנקבעו בחוק כמסוכנים: אמסטף, בול טרייר, דוגו ארגנטינו, טוסה יפני, סטאף אנגלי, פיטבול טרייר, פילה ברזילאי ורוטוויילר. חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד - 1994 קובע כמה איסורים והגבלות על פגיעה בבעלי חיים, ובהם איסור על עינוי, התעללות והתאכזרות של אדם כלפי בעל חיים בכל דרך, ארגון קרבות בין בעלי חיים, שיסוי בעל חיים אחד בבעל חיים אחר, העבדה מוגזמת והמתה ברעל. על אכיפת החוק ממונה יחידת הפיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) של משרד החקלאות. אבל גם שם מתקשים להילחם בקרבות הכלבים, בגלל המידע המוגבל.
היחידה מפעילה קו טלפוני למסירת מידע, ובכל פעם שהמידע מאומת יוצאים אנשיה לשטח, מלווים בשוטרים. עד היום, הם מעולם לא הצליחו להגיע בעיצומו של קרב, אלא רק אחרי או לפני.
ב־2004 פורסמה בארץ שורה של תקנות מחמירות המגבילות ייבוא, גידול והחזקה של כלבי תקיפה, כולל איסור מוחלט על הרבעתם, חובה לעקר נקבה ולסרס זכר בהגיעם לגיל חצי שנה, ואיסור למכור או למסור כלב מסוכן לזולת, למעט מסירה לכוחות הביטחון, לווטרינר עירוני, למכלאה באישור וטרינר עירוני או לאדם אחר שאישר הווטרינר העירוני לאחר שהשתכנע שאין בכך כדי לפגוע במטרות החוק.
אכיפת התקנות הללו נמצאת באחריות הווטרינרים של הרשויות המקומיות. פעילים למען בעלי חיים מספרים כי למרות מידע מדויק ונגיש על המרביעים, לא נעשה דבר כדי למנוע את פעילותם. תעשיית ההרבעות מגלגלת מאות אלפי שקלים, ומחירו של כלב קרבות בוגר, בן שנה ומעלה, יכול להגיע ל־5,000 שקלים. הרווח שיגרוף בעליו מכספי ההימורים יכסה בקלות את העלות הזאת.
"יש ממש קרטלים מסודרים שאחראים על רוב ההרבעות בארץ", אומר יובל מנדלוביץ' (37), שמקדיש את 13 השנים האחרונות להצלת כלבים שנחשבים מסוכנים. "קרטלים כאלה פועלים בבת ים, בחולון, באשדוד, בראשון לציון, בבאר שבע וגם בצפון. כל מי שרוצה יכול לעשות את זה בקלות, אין פיקוח, ומדברים על זה חופשי באינטרנט ובפייסבוק. הווטרינרים הרשותיים מתערבים רק אם ממש מציקים להם ומתחילים לעשות רעש, או אם הם מקבלים הוראה ממשרד החקלאות, שמפקח עליהם. אבל הם לא יתעסקו עם זה יותר מדי".
יעל ארקין, מנכ"לית עמותת "תנו לחיות לחיות", סבורה אף היא כי "מדובר בתופעה שרואים בכל מקום, הם אפילו לא מנסים לעשות את זה בסתר. באתר יד 2 אפשר למצוא גורי פיטבולים ואמסטפים שמוצעים למכירה בריש גלי, בלי שאף אחד מפריע להם. אין שום אכיפה, ומפה מתחילה כל הבעיה של הקרבות".
"היו אנשים שצפו בקרב וזה שיעשע אותם. הם צעקו: 'תראה איך הוא קורע אותו'" // צילום: GettyImages
חיים קצרים בכלוב של חושך
חייו של כלב תקיפה שמיועד להשתתף בקרבות קשים ואומללים. כמעט מיומו הראשון הוא גדל בכלוב "חושך", שכשמו כן הוא - חשוך, קטן וללא פתחים, למעט שבכה שדרכה הוא מקבל מעט אוכל. את צרכיו הוא עושה בכלוב. האינטראקציה שלו עם אנשים, ובכלל עם העולם שמחוץ לכלוב, אפסית. במשך חייו הקצרים ייתן לו בעליו סטרואידים למיניהם, בזריקות ובכדורים, כדי שנפח גופו ומסת השריר שלו יגדלו לממדים לא טבעיים.
תהליך הפיכתו של הכלב למכונת לחימה כולל גם אלימות קשה. הוא סופג בדרך כלל מכות מוות, כדי ללבות את האגרסיביות שלו ולהביא אותו "מוכן" לקרב. כמה ימים לפני הקרב נמנעים ממנו כמעט לחלוטין מזון ושתייה.
לא פעם, כדי לפתח את יצר התוקפנות של הכלב כלפי כלבים אחרים, משליכים לכלוב כלב קטן שנגנב מבעליו או גור חתולים שנאסף מהרחוב. כלבים שמיועדים להילחם בקרב נקשרים לא פעם זה מול זה כמה שעות לפני הקרב, כדי ללבות את האגרסיות שלהם, כך שיהיו מוכנים להרג מייד עם תחילת הקרב.
ה"זירה" מתוחמת בגדר, או חפורה כבור עמוק באדמה, ללא אפשרות של מילוט. לקרב מוזמן חוג מצומצם של משתתפים, המונה 30-20 גברים ונשים. הקרב מסתיים כאשר הכלב המוכנע אינו זז יותר. אם הכלב המפסיד הצליח בכל זאת לשרוד בחיים, הוא נשאר למות בייסורים קשים בשטח הקרב, ולעיתים מושלך לרחוב פצוע וחבול, שם ימצא את מותו לאחר כמה ימים.
ח', פעילה למען בעלי חיים, נקלעה בטעות לקרב כזה, שהותיר בה זעזוע עמוק לכל חייה. זה היה בשעת לילה, במטעי זית ליד כפר ערבי בצפון. "חציתי את המטע, והגעתי לרחבה שהיתה מוקפת רכבים שחלקם עם אורות דולקים ומוסיקה. עמדתי מרחוק והסתכלתי. היו שם יותר מ־30 איש, צעירים, גם ילדים בני 10. ואז ראיתי שני כלבי פיטבול גדולים, שפשוט קורעים זה את זה.
"ראיתי אנשים שנגעלים, לפי הבעת הפנים שלהם, הם לא היו יכולים להסתכל. אבל היו גם כאלה שזה עשה להם טוב, זה שיעשע אותם. הם צעקו: 'תראה איזה חזק, איך הוא קורע אותו'. עד היום, ריח של מטע זית תמיד מזכיר לי את הסיטואציה הזאת, זה לא עובר לי. בכל פעם שאני שומעת או קוראת על קרב, או שעולה באפי ריח כזה, זה לוקח אותי למקום ההוא", ח' נשברת ומתחילה לבכות.
את הקרבות עצמם אופף מעטה גדול של חשאיות, למרות הסרטים הרבים שמסתובבים ברשת ודפי הפייסבוק המתפארים ב"אירוע". הפעילים למען בעלי החיים מתקשים לקבל מידע מדויק מבעוד מועד.
מדי פעם מגיעות לארגונים למען בעלי חיים שיחות טלפון אנונימיות מאנשים שאכפת להם, שמתקשרים לספר על כלבים שמוחזקים לצורך קרבות. הפעילים מגיעים לכתובות בליווי של המשטרה ושל אנשי יחידת הפיצו"ח, ומחרימים את הכלבים. אולם לא אחת, בעלי הכלבים מצליחים לקבל את הכלבים בחזרה. "הם פשוט דורשים אותם בחזרה ומשלמים את הקנסות", אומר מנדלוביץ'.
"אני כבר 13 שנים בעבודה הזאת, אז אני כבר מכיר את הנפשות הפועלות. יש לי חברים בהרבה מקומות שמייצרים לי מידע, גם ערבים וגם יהודים, כולם מלשינים. איך שהם רואים משהו, הם ישר מדברים. זה מה שטוב. הבעיה היא שגם כשהצלחתי לשים את היד על מידע נדיר וקיבלתי פרטים מדויקים על קרב שעתיד להתקיים, לא מצאתי אוזן קשבת במשטרה. היו עשרות פעמים כאלו.
"שיתוף הפעולה של המשטרה תלוי בשאלה על מי אתה נופל ואיזה מידע אתה מביא. אתה צריך להביא מידע מדויק, אבל אתה לא יכול להביא מידע מדויק, כי זה כמו טרור: אתה יודע שאמור להיות פיגוע, ומגבירים את השמירה. כשאני יודע שהולך להיות קרב, אני יושב באיזה שדה, מחכה מ־2 בצהריים. הדרך היחידה לתפוס את הפושעים האלה על חם היא לשכב במארב, שיכול להימשך כמעט יום שלם. לפעמים הם יכולים להגיע ב־12 בלילה. אין לך אינדיקציה מדויקת. ומשטרת ישראל אוהבת שמביאים לה הכל מוכן.
"ביום שישי אחד בתחילת מאי הגעתי לתחנת המשטרה בבת ים, ישבתי מול שוטר ואמרתי לו: 'הלו, הקרב מתחיל, יש לי פה אנשים, שמות, הנה, הכל בפייסבוק, הכל, אתה רואה את זה'. מה הוא עשה עם זה? שום דבר. הקרב התקיים כמתוכנן, בלי הפרעה. אחר כך שלחתי לו תמונות, איך הכלבים נראו שחוטים אחרי הקרב".
ארקין: "בדרך כלל אין מידע ספציפי של מקום ושעה שבהם מתקיים הקרב. לפני חודשיים וחצי, באופן חריג, קיבלנו מידע מדויק על קרב שנערך בין כפר קאסם לכפר ברא, ואז המשטרה ויחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות הגיעו למקום, ורכב שלנו חילץ את הכלבים".
צ' (37), נהג אמבולנס של "תנו לחיות לחיות", הגיע לזירה אחרי שהשוטרים עצרו את הקרב. "הכלבים היו קשורים ברמות מטורפות", הוא מספר. "היה לי ממש קשה לשחרר את השרשראות מהצוואר שלהם מרוב שזה היה לחוץ. הם היו מכוסחים בכל הגוף, בקושי היה אפשר לזהות שהם כלבים. במכלאה הסמוכה היו עשרה גורים ועוד הרבה גוויות של כלבים, שכנראה מתו בקרב או אחריו, ואף אחד לא טרח לפנות אותם".
גם בפשיטה הזאת לא הצליחו השוטרים לשים את ידם על מארגני הקרב או המשתתפים. "המידע שהגיע למשטרה היה אמין ואיכותי", אומר רואי קליגר, מנהל היחידה המרכזית לאכיפה וחקירות של משרד החקלאות. "עדיין, לא הצלחנו להגיע בזמן הקרב, אלא לפניו. קשה מאוד להגיע בזמן אמת, כי הכל נעשה בהיחבא, ויש הרבה עמדות שמירה ותצפית, כדי להזהיר את המארגנים מכוחות אכיפה שמתקרבים. מעולם לא יצא לנו להיות בזמן אמיתי של קרבות כלבים, רק לפני קרב או אחריו.
"בכל טיפול אכיפה או ביקורת תמיד יש לברר את העובדות עם בעלי המקום או עם האיש שמחזיק בבעל החיים. זה יכול להתחיל ולהסתיים כדו"ח אירוע, וזה יכול להתחיל כתשאול וחקירה ולהסתיים בחקירה תחת אזהרה ותיק תביעה. הכל לפי הנסיבות".
מנדלוביץ' יודע לספר שבצפון, התופעה מוכרת למשטרה. "ליד צומת מרכזי ביישוב ערבי בוואדי ערה נערכים לא מעט קרבות. זה כל כך ממוסד שם, שיש אפילו גזלן שמגיע לאזור, כדי שהצופים חלילה לא יהיו רעבים או צמאים לרגע. למקום מגיעות משפחות עם ילדים, קציני משטרה וצבא, אנשי מועצה - וכולם עומדים, מסתכלים ונהנים".
פיינרו. הכלבים שהצילה הוחזרו לבעליהם המתעללים בשל דרישת משרד החקלאות // צילום: מישל דוט קום
הענישה לא מרתיעה
ענבל פיינרו מעמותת "פרויקט יהב" מקדישה את חייה, זמנה וכספה לכלבים שעברו התעללויות ולכלבים נטושים. בעמותה שלה שבעה חברים, ועוד מאות מתנדבים מזדמנים, שמסייעים בהסעות, בתרומות, בשיתופי פוסטים וכו'. לתופעת הקרבות היא התוודעה לראשונה לפני כשנה וחצי.
"נתקלתי בעמוד פייסבוק בערבית, שהיו בו הרבה תמונות של כלבים פצועים, קשורים בשרשראות ברזל, נראים במין מערות מוזרות, רבים זה עם זה. לא הבנתי מה זה ומאיפה זה. בכלל לא ידעתי עד אז שיש דבר כזה מעוות".
לעמותה שהקימה קראה "פרויקט יהב", לזכר כלב באותו שם, שעבר התעללות קשה מאוד ושאותו ניסתה פיינרו להציל, אך ללא הצלחה. "דיווחו לי על כלב תקיפה שזרוק בטרמפיאדה מול אחד הכפרים, כשהוא רזה מאוד, סובל ממחלת עור, והציפורניים שלו ארוכות מאוד - סימנים לכך שהוא היה כלוא. הגעתי לשם ולקחתי אותו מייד לווטרינר. הוא אושפז.
"בזמן האשפוז התחילו אצלו בעיות נשימה, ואחרי בדיקה גילינו שבעיטות שהוא ספג בבטן הזיזו לו את הכבד אל בית החזה, לכן הוא התקשה לנשום. הרופא קבע שחייבים לנתח אותו, אבל הוא לא עמד בניתוח ומת מדום לב".
מנדלוביץ' קיבל לא מעט פניות מאנשים על גניבת כלביהם. "את לא מאמינה כמה כלבים נגנבים בסמיכות לימי קרבות וב'אזורים חמים', שלידם יש קרבות. פונה אלי מישהו שאומר לי, 'גנבו לי את הכלב מהחצר'. אני שואל אותו איפה הוא גר, ואחרי שאני מקבל תשובה, אני בודק אילו יישובים יש באזור מגוריו, ואז אני רואה שהוא גר ליד איזשהו יישוב שידוע לשמצה בקרבות. לצערי הרב, כל מה שנשאר לי להגיד לאותו אדם זה שקרוב לוודאי שהכלב נלקח כדי להשתתף בקרב, מקסימום אחרי יומיים. ואז אין לו שום סיכוי לשרוד".
פיינרו: "באחד הלילות לפני כחצי שנה הגעתי לאום אל־פחם כדי לחלץ כלבי קרבות, ונדהמתי לגלות כלבת זאב במצב מחריד, קשורה לחומה ברצועה קצרה מאוד. הזעקתי את יחידת הפיצו"ח, הם בדקו אותה וגילו שיש לה שבב - כלומר, שזו כלבה שנעלמה לבעליה".
כל אנשי המקצוע והפעילים למען בעלי חיים שעימם שוחחנו תמימי דעים שהפתרון למיגור תופעת הקרבות נעוץ באכיפה רצינית של איסור ההרבעה, מלוּוה בענישה שתמצה את הדין עם הפושעים.
"אני רואה המון גורים של כלבים מסוכנים", אומר הווטרינר הוותיק ד"ר יובל סמואל. "אם לא היו כלבים כאלה, אז גם לא היו קרבות. האשם המרכזי הוא משרד החקלאות - שמה שמעניין אותו זה פרות, חלב, ביצים, בשר, דגים... הכל, חוץ מעזרה לבעלי החיים. לדעתי יש להוציא את נושא האכיפה והפיקוח ממשרד החקלאות ולהעביר אותו למשרד להגנת הסביבה. העמותות נלחמות על זה כבר עשר שנים, ולא מצליחות".
העונש הקבוע בחוק לעבירות של התעללות בכלבים הוא שלוש שנות מאסר או קנס של עד 226 אלף שקלים. החוק אינו מבחין בין מארגני קרב לבין הצופים בו; כולם נחשבים מתעללים. "הבעיה היא שבין החוק לבין הענישה בפועל, המרחק גדול", אומר ד"ר סמואל.
הוא מזכיר את המקרה של נאסר סלימאן (44), תושב כפר סמיע שבגליל המערבי, שהורשע בהתעללות בכלב. "זה בחור שנמאס לו מהכלב שלו. אז הוא לקח אותו, קשר אותו לאוטו, גרר אותו עד למזבלה וזרק אותו שם. מישהו ראה את זה ודיווח ל'תנו לחיות לחיות'. הם לקחו את הכלב וניסו להציל אותו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי".
סלימאן נעצר אחרי שבוע, ונשלח למעצר בית חלקי. בעיסקה עם הפרקליטות הוא הודה במעשים, אולם טען כי הכלב היה חולה והוא רק ביקש להרחיקו מחצר הבית. בתמורה נמחק מכתב האישום הסעיף על הריגת הכלב ונותרה התעללות בבעלי חיים, שדינה עד שלוש שנות מאסר.
בבית המשפט טען התובע, עו"ד רון קופר, כי "התעללות בכלב צריכה לזעזע בדיוק כמו שהתעללות בילד היא מזעזעת", ודרש להטיל על סלימאן מאסר בפועל של שבעה חודשים עד שנה. אולם שופט בית משפט השלום בעכו, זיאד סלאח, קשר בין ההתעללות לבין ציד, שהוא חוקי. "רשויות המדינה מאפשרות לפעמים פגיעה בבעלי חיים, ואף קיפוד חייהם", כתב השופט בפסק הדין. "טלו לדוגמה את חוק הציד, המאפשר הריגת עופות ובעלי חיים באמצעות ירי או באמצעים אחרים, כאשר בנידון אין להפלות בין ארנבת לכלב, אין להפלות בין חוגלה לצב". על סלימאן נגזרו חצי שנת מאסר על תנאי, 200 שעות של עבודות שירות למען הציבור וקנס של 3,000 שקלים.
"אם מארגני קרבות היו יודעים שהם יקבלו על זה שבע שנים בכלא, אולי היו חושבים פעמיים", אומר הווטרינר ד"ר סמואל. "אבל בשביל מאסר על תנאי וקנס של אלף שקלים - זה כנראה משתלם להם להמשיך".
פרסום בפייסבוק על מכירת גורים מהרבעה. "יש ממש קרטלים מסודרים"
אין מי שייקח אחריות
לפני שלוש שנים נערכה ישיבה של בכירי משרד המשפטים עם נציגים ממשרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, בנושא הטיפול בעבירות צער בעלי חיים. "הבנו שזה בעייתי שיש כמה גופים שמטפלים בזה במקביל", אומרת עו"ד איירין אייזינגר מפרקליטות מחוז חיפה. "הוחלט שצריך לקבוע מי מטפל ולהחליט על מדיניות אחידה, כדי שדברים לא ייפלו בין הכיסאות או שיטופלו באופן כפול.
"בעקבות הישיבה מינה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ועדה בין־משרדית לבדוק את הגברת האכיפה והחמרת הענישה בעבירות כאלה. הוועדה הגישה סידרת המלצות, שכללו הגברת שיתוף הפעולה בין הרשויות, ואכן, יש היום שיתוף מידע הרבה יותר רחב בין הרשויות. אני מוניתי לרכז את הנושא.
"אנחנו מעבירים הדרכות גם לתובעים המשטרתיים ולאחרים בנושא הגברת המודעות לחוק צער בעלי חיים. הוחלט שברוב העבירות תהיה בקשה למאסר בפועל - לא באופן גורף, אבל ברוב המקרים. ההנחיה היא להחמיר בענישה, כמובן שכל מקרה לגופו".
לשאלה אם זכור לה מקרה של אדם שעבר על החוק הזה ונכנס לכלא, אומרת עו"ד אייזינגר: "ניתנו עונשים של מאסר בעבודות שירות, שהוא למעשה מאסר בפועל שמרצים אותו בעבודות שירות ולא בכלא. היה תיק אחד שבו אדם נכנס לכלא לחודש, אנחנו עירערנו כי חשבנו שמגיעה לו תקופת מאסר ארוכה יותר, ובית המשפט קיבל את עמדתנו, החמיר את העונש לשלושה חודשים - אבל המיר לו אותם בעבודות שירות.
"הענישה חייבת להיות מאחורי סורג ובריח, אנחנו לא מרימים ידיים. בכל מקרה שאני חושבת שצריך מאסר בפועל, אני מבקשת מאסר בפועל. אגב, מבחינתנו אין הבדל בין בגירים לקטינים שעוברים על החוק הזה. במקרה של קטינים מתייחסים לזה הרבה פעמים בתור משובת נעורים. אבל ראינו מקרים של קטינים ששברו מפרקות של חתולים ועשו מעשים קשים אחרים. ההנחיה היא להתייחס לכך במלוא כובד הראש".
מנדלוביץ': "יש את המשטרה, יש את משרד החקלאות ויש את העמותות למען בעלי חיים. הסיפור הזה מפוזר מאוד. אין גוף אחד שקם, לוקח את הכל, ומוסמך להגיע לשטח ולהחליט במקום מה כן ומה לא. שוטרים זוטרים, אפילו ברמת מפקדי תחנות, סגניהם וקציני מודיעין, אנשים מהממים, מאוד פעילים, מאוד ערניים, מאוד רוצים לעזור. אבל לא נותנים להם. כשכבר נותנים להם, זה בשביל לסתום את הפה לפעילים.
"המדינה חייבת לקחת אחריות, למצוא את הכסף ולהקים יחידה משטרתית, שתפעל רק למען זכויות בעלי החיים. אכיפה רצינית, לא להגיד 'מי שיארגן קרבות יקבל שלוש שנים בכלא', ואז בית המשפט עושה להם 'נו נו נו' וקובע ארבעה חודשים עבודות שירות".
לפני כחודשיים השתתפה ענבל פיינרו בפשיטה שביצעו המשטרה ויחידת הפיצו"ח על בית באום אל־פחם. בפשיטה הוחרמו עשרה כלבים, שהוחזקו בתנאים מזעזעים ובמצב גופני ונפשי נורא.
"לאחד הכלבים האלו קראנו ניק", מספרת פיינרו. "מצאנו אותו בכלוב של מטר על מטר, מזוהם מצרכים, שתה מים ירוקים והיה קשור בשרשרת ברזל כבדה. הוא היה פצוע מאוד, וכל גופו היה מלא בפצעי נשיכה טריים מקרבות. כשהגענו לחלץ אותו, לא היה אפשר להתקרב אליו. הוא היה תוקפני בצורה קיצונית, כמו שרק כלב שעבר התעללות חמורה יכול להיות.
"היינו צריכים לתת לו עשרה כדורי טשטוש באוכל עד שהוא נרגע והיה אפשר להתקרב אליו. את הנסיעה להסגר בחדרה כבר העברנו בחיבוק. ניק, שלא ידע אהבה בחייו, נהנה מכל רגע.
"כעבור יומיים התבקשתי לקחת את ניק מההסגר לפנסיון שלנו, בגלל שהוא היה בסכנת גניבה. הבאתי אותו לפנסיון והוא התחיל לפרוח. הוא התחיל לסמוך עלינו, לכשכש בזנב ואפילו לשכב על הגב ולחכות לליטופים. חשבנו שאצלנו הוא יזדקן בכבוד, כמו שמגיע לכלב שעבר כל כך הרבה.
"ואז, באחד הימים, קיבלתי הודעה ממשרד החקלאות שצריך להחזיר שניים מהכלבים לבעליהם, משום שההחרמה התנהלה שלא כחוק. הטענה של בעלי הכלבים היתה שהכלבים המוחרמים לא שהו במתקן מוגן (מתקן הסגרה המיועד לכלבים מסוכנים), ושבזמן ההחרמה לא היה שימוש בלוכדים מקצועיים, אלא אנשי העמותה שימשו לוכדים".
פיינרו פנתה מייד למשרד החקלאות וביקשה להבין כיצד מחזירים כלבים לאדם שידוע שהתעלל בהם, ושברור שימשיך לעשות כך בכל בעל חיים שייפול לידיו. התשובה הלקונית שקיבלה מהיועץ המשפטי של יחידת הפיצו"ח, עו"ד ג'ריס גנטוס, היתה שזה החוק, ושכנגד תשלום ההוצאות, יוכל המתעלל לקבל את כלבו בחזרה.
ניק הוחזר לבעליו עם כלב נוסף, כשהם מפוחדים וזנביהם בין רגליהם. לפיינרו אין צל של ספק שהם יחזרו להשתתף בקרבות, עד שכוחם לא יעמוד להם יותר.
מנדלוביץ'. "הכלבים היו בתת־תזונה מחרידה, אפילו כוח לנבוח לא היה להם" // צילום: זיו קורן
חוות השיקום של מנדלוביץ'
יובל מנדלוביץ' אוסף את הכלבים המסוכנים שננטשים אל החווה שלו, שהקים באזור השרון, מקום מפלט לכל כלבי התקיפה האומללים והפגועים. כיום יש לו שם כשבעים כלבים מכל הסוגים והגדלים, שעל אף ההתעללות שעברו הם ידידותיים לבני אדם, וחיים בשלום גם זה עם זה.
מנדלוביץ' מביא מידע לרשויות, והן אלו שמעבירות אליו את הכלבים. לא פעם הוא עצמו נוסע לאזורים שבהם מתקיימים קרבות הכלבים, ומאתר אותם פצועים בשולי הדרכים. "זה התפקיד של הווטרינרים הרשותיים, לא שלי. אני לא צריך לעשות בשבילם את העבודה, היוזמה צריכה להיות שלהם".
כשהוא מסתובב במתחם שלו, הוא נראה כמו החלילן מהמלין, שיירות של כלבים אחריו, לכל אחד יש שם. וכשמדובר בעשרות רבות של כלבים, זו משימה ממש לא פשוטה. יש את יפה ואת עודד ואת שלום ואת ואן גוך קצוץ האוזן ועוד ועוד, כולם היו בניו.
"כשהכלבים האלה הגיעו אלי, הם היו צללים של כלבים", הוא אומר. "בתת־תזונה מחרידה, בקושי עומדים על הרגליים, אפילו כוח לנבוח לא היה להם".
התפרים בראשו של דותן הפיטבול, למשל, מעידים מעט על מה שעבר. "הוא היה ממש פתוח, הרגליים שלו היו מעוותות ובקושי תיפקדו", מספר הווטרינר ד"ר יובל סמואל. "ומה שהכי מדהים זה שהוא כלב שמח וחברותי. השיקום הפיזי שלו לקח שנה, ונדרשה עוד שנה רק כדי שהוא יוכל להסתובב בין כלבים, לעבור ביניהם בשקט.
"לפני כמה חודשים הגיע אלי כלב מהחרמה של משרד החקלאות מכפר ערבי, כלב שהיה שייך למישהו שעושה קרבות. חילצו את הכלב מהגג של הבית. שתי הרגליים האחוריות שלו היו אכולות לגמרי, עם נמקים קשים ושברים פתוחים. הוא היה מאושפז אצלי שבועות, תהליך שיקום מאוד ארוך, קשה ויקר. בסוף אימץ אותו לקוח שלי".
גם חיים, פיטבול ניצול קרבות, הגיע במצב דומה. ידיו, רגליו, צווארו וראשו היו מרוסקים. כך גם גוליבר, פיטבול קרבות שהגיע מרוטש כולו.
אחרי שהכלבים עוברים טיפול רפואי, הם מגיעים לחווה של מנדלוביץ'. הוא מכניס כל כלב לכלוב מרווח, לבדו. הכלוב נגיש לשאר הכלבים, שמסתובבים בחווה באין מפריע, וזאת כדי שיהיו בין הכלבים אינטראקציה ו"תיאום תדרים". הקשר ביניהם מוריד את רף התוקפנות שלהם ומאפשר להם, בתוך זמן מסוים (תקופה המשתנה מכלב לכלב), להשתחרר לרחבי המתחם ולהצטרף ללהקה.
תגובות
משרד החקלאות: "מחזירים כלבים לבעלים בכפוף לתנאים בחוק"
ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר נמסר: "הפיקוח על כלבים מסוכנים, לרבות תנועתם, עיקורם או סירוסם, נתון אך ורק בסמכות הרופאים הווטרינרים הרשותיים בלבד, כל אחד בתחום שיפוטו ברשות המקומית. במסגרת פעולות אכיפת החוק, הרופאים הווטרינרים הרשותיים מוודאים כי כלבים רשומים אכן עוברים תהליכי עיקור וסירוס כנדרש ופועלים באמצעות מפקחים עירוניים על מנת לאתר כלבים מסוכנים שאינם רשומים כנדרש.
"אנו פועלים לקדם תזכיר חוק, שיאפשר הסמכה של מפקחי המשרד לאכוף גם עבירות אלה. משרד החקלאות קורא לאזרחים היודעים על החזקת כלב מגזע מסוכן בניגוד לחוק, לדווח לווטרינר של הרשות המקומית. במידה שידועים מקרים של מכירת גורי כלבים מסוכנים - יש לדווח גם על כך לרופאים הווטרינרים הרשותיים.
"אנו מטפלים מדי שנה בעשרות תיקים של עבירות על חוק צער בעלי חיים. בשנת 2012 טופלו 86 תיקים משפטיים, בשנת 2013 - 80 תיקים, והשנה, עד היום - 112 תיקים.
"לעניין הכלבים מאום אל־פחם, חוק צער בעלי חיים קובע איזון בין זכות הקניין של הבעלים לבין הגנה על רווחת בעלי החיים. בחוק נקבע שבעלי חיים שנתפסו יוחזרו לבעלים, בכפוף לתנאים שקובע החוק: מצבם הרפואי של בעלי החיים מאפשר את השבתם; תשלום מלוא הוצאות התפיסה, ההחזקה והטיפול; חתימה על התחייבות בנוסח שאישר המינהל שלא לעבור על החוק כלפי בעלי החיים. במסגרת ההתחייבות מתבצעת בדיקה בשטח על ידי רופאים וטרינרים ומפקחים של משרד החקלאות, על מנת לוודא את קיום הוראות החוק ותנאי ההחזקה.
"שני כלבים (מסורסים) הוחזרו לבעליהם בשבוע שעבר, לאחר שעמדו בדרישות החוק. משרד החקלאות ופיתוח הכפר ימשיך לעקוב אחר בעלי הכלבים, כדי לוודא שהוא עומד בכל תנאי האחזקה הקבועים בחוק".
ממשטרת ישראל נמסר: "עבירת התעללות בבעלי חיים נאכפת על ידי המשטרה ביתר שאת, הן במישור הגלוי והן במישור הסמוי. לראיה, מתחילת השנה נפתחו כ־500 תיקים בגין עבירה זו. לצד האכיפה המשטרתית בנושא מתבצעת פעילות גם על ידי הגורמים הרלוונטיים במשרד החקלאות.
"באשר לאירוע בבת ים, מדובר בטענה שגויה. נחקרו שני חשודים בגין העבירות האמורות סמוך למועד האירוע, ובימים אלו תגיש הפרקליטות כתב אישום נגדם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו