עליה עיקבית בממוצעי ריכוזי גז הראדון ברחבי הארץ במהלך שני העשורים האחרונים מגבירה את הסיכון ללקות בסרטן הריאות. כך מעלה מחקר מקיף ומעודכן בנושא שנערך במסגרת החוג למדעי בריאות הסביבה במכללה האקדמית הדסה, המוצג כאן לראשונה.
רובנו לא מודע לכך, שגז הראדון קיים בכל המיבנים הקיימים סביבנו ומהווה גורם מרכזי בחשיפה של הציבור לקרינה מיינת, כזו המסוגלת לשחרר אלקטרונים מאטומים או מולקולות שאליהם היא מכוונת, כולל אלה הנמצאים בגוף האדם. מקורה של הקרינה בחומרים רדיואקטיביים (רדיום שהוא תוצר פירוק של אורניום, ד"ל) המצויים בקרקע ובחומרי בנייה. בפועל, חומרים אלה מתפרקים ואגב כך משחררים קרינה מסוכנת . ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הראדון כגורם הסיכון השני לסרטן הריאות לאחר עישון סיגריות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוקהמחקר הנוכחי נערך בשיתוף מלא עם המשרד להגנת הסביבה, האוסף מידע רב על הימצאות הגז ברחבי ישראל מזה למעלה משני עשורים (למעלה מ – 25 אלף מדידות), ומכאן שבסיס הנתונים חריג בהיקפו (כולל את השנים 1991-2012) .
תוצאות המדידות איפשרו לקבוע סף שמעליו יש לנקוט באמצעים להפחתת הריכוז, והוא עומד על 200 בקרל למ"ק, אם כי חשוב לציין כי ארגון הבריאות העולמי המליץ ב – 2009 כי הסף יעמוד על 100 בקרל למ"ק (באיחוד האירופי למשל, הסף עומד על עד 300 בקר"ל למ"ק).
צוות חוקרים בראשות רעות שפיצר נעזר בבסיס הנתונים וביצע ניתוח סטטיסטי שבאמצעותו הצליח לייצר תמונה עדכנית על ריכוזי הראדון בישראל, אגב מציאת מיקומים בהם ריכוזו גבוה יותר מאשר במקומות אחרים.
ניתוח התוצאות העלה, שריכוז הממוצע הכלל ארצי המשוקלל הוא אמנם "רק" 57 בקרל למ"ק. עם זאת, כאמור, במהלך השנים חלה עליה בריכוזים הממוצעים של הראדון בכל הארץ וסף זה אינו מבטיח הגנה דיו מפני סרטן.
החוקרת רעות שפיצר מהסוג לבריאות הסביבה מדגישה, כי "הסיכון היחסי עולה ככל שרמת החשיפה (בריכוזים) עולה, ובאופן זה הסיכון לחלות בסרטן הריאות גדל. בנוסף, חשוב לזכור כי כשמדובר על חשיפה לקרינה מייננת - אין סף בטוח לחשיפה".
נדגיש, כי מחקרים אפידמיולוגים מקיפים מצביעים כי קיים קשר בין חשיפה לראדון תוך מבני ותחלואה בסרטן ריאות גם בחשיפה לריכוזים נמוכים יחסית. מכאן החשיבות ביידוע האזרחים על סכנות החשיפה לראדון.
פרופ' סטליאן גלברד, ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, שסייע לקיום המחקר, מדגיש נקודה זו. לדבריו, "צריכה להידלק לנו כאזרחים נורה אדומה, ועלינו להיות מודעים לעניין. הגם כי באופן יחסי בישראל הריכוזים נמוכים יחסית, חובה לזכור כי הסיכון קטן יותר אבל אין סף בטוח של ממש לעניין".
כאמור, נתון מעורר דאגה נוסף הוא, שיש עליה עיקבית בריכוזים הממוצעים בארץ. זאת בשל מספר סיבות, בהן שימוש בשיטות בניה הרמטיות יותר כמו גם הקטנת השימוש בחול (לצד הגברת השימוש בחומרים בהם יש רדיום ואוראניום).
אשר ליתר המימצאים: נמצא שבממ"דים וממ"קים (מרחב מוגן קומתי) היו ריכוזי הראדון גבוהים משמעותית (104 בקרל למ"ק) מאשר בחדרים רגילים (64 בקרל למ"ק). בנוסף, למעלה מ – 10 אחוזים מתוצאות המדידות בחדרי ממ"ד היו מעל הרף המוגדר מסוכן בהשוואה ל – 7 אחוזים בחדרים הרגילים. זאת ועוד, עולה כי החדרים בהם צפויים להיות ריכוזים גבוהים של ראדון הוא ממ"ד, חדרים צמודי קרקע, מרתפים ומקלטים.
ככלל, איזורים המועדים לראדון הם איזורים המיושבים על קרקעות בהן יש ריכוזים גבוהים של אוראניום שפירוקו יוצר את הראדון. מדובר בגז אציל המחלחל מתוך האדמה ונכנס לתוך המיבנים, ולכן במקומות אלו ריכוזי הראדון בדרך כלל גבוהים יותר מאשר באיזורים אחרים בארץ.
היישובים בהם יש פוטנציאל לריכוזים גבוהים של ראדון: ירושלים, מעלה אדומים, ערד, כרמיאל, נופי פרת, כפר אדומים מצפה חגית, מצפה יריחו, ורד יריחו, אלון (ישוב קהילתי במדבר יהודה). ריכוז הראדון הממוצע באיזורים מועדים הינו 90 בקרל למ"ק, ערך הגבוה ב -29 בקרל למ"ק בהשוואה לאיזורים רגילים.
אז מה ניתן לעשות כדי לטפל בסכנה ?
הגורם המשפיע ביותר על ריכוז הראדון לאחר חדירתו למבנים הינו קצב תחלופת האוויר. לפיכך, מתברר שקיים אמצעי פשוט למדי להפחתת ריכוזי הגז המסוכן עליו ממליץ צוות החוקרים – אוורור החדרים; גם פתח שרוחבו 30 ס"מ בדלת או בחלון יכול להיות יעיל בהורדת ריכוזי הראדון. בנוסף, אם עדיין קיים חשש כי הריכוז של הגז נותר גבוה, ניתן לבצע מדידה בבית ע"י בודקים פרטיים (בודקים מוסמכים של המשרד להגנת הסביבה מקיימים בדיקות במקומות מועדים, ד"ל).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו